בית המשפט המחוזי בנצרת גזר לאחרונה עונש מקל על אדמו"ר אשר פגע מינית במספר ילדים ובמספר רב של הזדמנויות. למרות שהוגדר על ידי השירות הסוציאלי כבעל מסוכנות לציבור בדרגה בינונית-גבוהה, הרכב השופטים פסק שמונה חודשי מאסר בלבד. הפרקליטות מתכוונת לערער לעליון על פסק הדין.
לפני כשנתיים, פרקליטות מחוז צפון הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד משה רוזנבאום, אזרח אמריקני בן 36 המכונה "האדמו"ר מקראקס" , בגין שורת עבירות מין שביצע בקטינים. רוזנבאום התגורר בשנתיים האחרונות בטבריה ושהה בארץ שלא כחוק. כתב האישום מגולל שבעה אישומים בעבירות מין בילדים אותם ביצע תוך מתן שירות רבני. על כמה מהמקרים, הזמין קטינים לביתו במטרה ללמדם תורה ופגע בהם מינית.
רוזנבאום הודה והורשע בכל האישומים במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם הפרקליטות אולם בינו לבין פרקליטות צפון הייתה מחלוקת על העונש שעליו לשאת ובהסדר הועבר נושא זה להחלטת בית המשפט. בעוד עו"ד נורית הדס מפרקליטות צפון ביקשה להשית על רוזנבאום עונש הנע בין 36 חודשי מאסר בפועל ל-54 חודשי מאסר בפועל, שופטי המחוזי בנצרת, אסתר הלמן, ג'ורג' אזולאי וסאאב דבור החליטו לגזור על הנאשם עונש מקל שעומד בסך הכול על שמונה חודשי מאסר.
העונש המקל ניתן חרף חוות דעת פסיכולוגית של "שירות המבחן" שם נכתב כי "התייחסותו למעשים שביצע, ניכר כי היה אמביוולנטי לגבי החלקים המתארים נגיעה בקטינים ובאיברי מין, הוא נטה למזער ואף להכחיש חלקים אלה. במהלך הבדיקה שיתף הנאשם פעולה באופן מלא עם הבודק. יחד עם זאת, התקשה להכיר בצורך בטיפול והתובנה לגבי צורך כזה הייתה חלקית. הבודק ציין כי רמה כזו של תובנה איננה חריגה בקרב פוגעים בשלבים הראשוניים של הטיפול.
הבדיקה העלתה כי לנאשם בעיות חמורות ושונות בכל הנוגע לוויסות דחפיו המיניים. הוא התקשה להבין את הנקודות המפורטות להלן: את העובדה שפגע באחרים, עד כמה הוא עסוק בתחום המיני ובחיפוש קורבנות, מה הם רצונותיו ונטיותיו המיניות וכיצד נכון להתמודד עם כל אלה. מסוכנותו של הנאשם הוערכה כבינונית-גבוהה, להישנות עבירות מין". שירות המבחן ביקש שלא לגזור על הנאשם מאסר על מנת שיוכל להמשיך בטיפול הפסיכולוגי הרציף שהוא מקבל כיום.
השופטת הלמן נימקה את החלטת השופטים וכתבה כי "שיקומו של אדם, הינו אחד השיקולים החשובים בענישה, לרבות בשל האינטרס הציבורי בשיקום עבריינים, השבתם לנהל אורח חיים נורמטיבי והפחתת הסיכון להישנות עבירות. ובענייננו, ספק אם ניתן להסיק מהתסקירים ומחוות הדעת על קיומו של פוטנציאל גבוה לשיקום, כזה המצדיק סטייה מן המתחם, מטעמי שיקום.
"בנסיבות אלה, נוכח חומרת המעשים ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, גם בשלב זה של הטיפול, ובהתחשב בגורמי הסיכון כמפורט בחוות הדעת של הערכת המסוכנות, אני סבורה, כי אף בהנחה שיש מקום לחרוג לקולא מטעמי שיקום, הקלה זו צריכה להתמצות בקיצור תקופת המאסר בפועל שתוטל על הנאשם, אך איננה יכולה לבוא לידי ביטוי בהטלת ענישה, הכוללת מאסר בעבודות שירות בלבד. במטרה לעודד את הנאשם בדרכו השיקומית, נכון יהיה למקם את עונשו בחלק התחתון של המתחם המשולב".
