ארבע שנים כמעט חלפו מאז הצליחו החרדים, יחד עם בנימין נתניהו, להפיל את הממשלה שבה כיהן שר האוצר יאיר לפיד. בעבור החרדים זו הייתה ממשלת בלהות, הפוקדת עד היום את ביעותי הליל של ראשי המפלגות והמוסדות, העסקנים והרבנים. לפיד העביר שורה של חוקים ותקנות נגד הכוח הפוליטי החרדי. בשנים שחלפו מאז עסוקים גפני, דרעי וליצמן בהשבת המצב לקדמותו ובביסוסו מחדש של קו הביצורים החרדי. הם תיקנו כמעט הכול: תקציבים, קצבאות, חינוך ודיור, ואפילו דחקו את רגליהם של הרפורמים. במשימה אחת הם כשלו לחלוטין, אולי המשימה החשובה ביותר: בסופה של הממשלה הנוכחית, אולי הטובה ביותר שיכלו החרדים לבקש, הם לא הצליחו לחוקק מחדש את חוק הגיוס.
מה לא עשו בצמרת המפלגות החרדיות בשביל חוק הגיוס? הם הסכימו לתמוך בחוק יסוד הלאום למרות התנגדות עקרונית, רבנית וחברתית. הם סכרו את פיהם כאשר נתניהו קרץ לזרמים שאינם אורתודוקסיים, נטרלו משברים והלכו לנהל בשבילו משאים ומתנים עם בנט וכחלון. כל התנגדות מבית הושתקה וכל מחאה נגדעה בתחילתה – הכול בשם חוק הגיוס שגפני ודרעי עמלו לחוקק. אך בסופו של יום הכנסת העשרים התפזרה, וחוק גיוס אין. מבחינת צמרת דגל התורה, המפלגה הליטאית והדומיננטית שזה עתה קיבלה זריקת התעוררות בדמות ניצחון מסעיר בבחירות המקומיות, יש אשם אחד: סגן שר החינוך מאיר פרוש, איש אגודת ישראל ויו"ר סיעת שלומי־אמונים בתוכה. בעיניהם, המקלות שפרוש תקע בגלגלי החוק האחרון וניסיונות הקריצה שלו לגורמי האופוזיציה כמו הפלג הירושלמי ואנשי היישוב הישן, הם שגרמו לעיכוב החקיקה והובילו למצב הנוכחי. בממשלה הבאה, הם אומרים, כל ממשלה שתהיה, אסור לנו לתת לסיטואציה הזו להישנות.
בדיוק בנקודה השבר הזו בין הנהגת דגל התורה לקהילות החסידיות של פרוש, פרחה לאוויר העולם יונת השלום החרדי. בכל מערכת בחירות עולה רעיון השלום החרדי על סדר היום במגזר. כמעט תמיד יש מפלגה שרצה נגד הגוש, והשלום אמור לאחד את כולם תחת דגל המחנה החרדי. הפעם, כך נראה, זה רציני הרבה יותר. בימים אלה נידונה היוזמה בדרגים גבוהים ומשמעותיים, שעד עתה לא התייחסו אליה ברצינות. צריך לומר שבמידה רבה זהו מהלך מתבקש: שלוש המפלגות החרדיות פועלות כגוש פוליטי ואידיאולוגי מאוחד שנים רבות. החיבור בין דגל התורה וש"ס אמיץ, והפיצול הוא כמעט רק על בסיס מוצא ועדה. מיותר. אך כפי שנהוג בזירה הפוליטית, בכך לא די בשביל ליצור חיבור. כדי לחולל שינוי נדרשים רווח מיידי, איום מוחשי ושדכן שעמל לחבר בין הצדדים – ורק כך יקום דבר.
הפצצה נזרקה לחלל האוויר לפני כשלושה שבועות, ביום רביעי הראשון של שנת 2019. יאיר שרקי, כתב חברת החדשות, דיווח על מגעים מתקדמים לאיחוד בין כלל המפלגות החרדיות, לקראת ריצה משותפת לכנסת. למחרת בישרה על כך הכותרת הראשית בשבועון 'משפחה', המגזין הפופולרי במגזר, וגם הכותרת הראשית ב'ישראל היום' סיפרה על המהלך. צריך להדגיש: באותו זמן היוזמה הזו הייתה עדיין בגדר ספין בלבד. דבר שלא בא לעולם. אף אחד, אפילו אנשי אגודת ישראל, לא שמעו עליה עדיין. הכותרות שיקפו בעיקר את האינטרס של שושבינת האחדות המרכזית: דגל התורה. אך משעה שהספין יצא לאור, הוא הפך לשיחת היום במרכזי המפלגות החרדיות. היה זה השבוע שבו בנט ושקד פרשו מהבית היהודי, לבני גורשה בידי גבאי ובני גנץ רשם את מפלגתו. המהלך החרדי האופציונלי זכה מיד לכינוי "המפץ", כאשר הפרשנים החרדים מתלבטים אם אכן מדובר במפץ פוליטי, או שמא בפצפץ עיתונאי שאין מאחוריו דבר.
בשם הרב
לדברי חושפי המהלך, כמה סיבות הופכות את היוזמה הזו לרצינית יותר מבעבר: ראשית, המעורבות הפעילה של בית הרב חיים קנייבסקי ונכדו הצעיר ר' יעקב, מבכירי מפלגת דגל התורה. יענקי, כפי שהוא מכונה בברנז'ה החרדית, רשם שורה של ניצחונות פוליטיים סביב הבחירות המקומיות, ואף נחשב לאדריכל הניצחון של משה ליאון בירושלים. ההימור שלו בבחירות המקומיות היה לגבש את ציר דגל־ש"ס במקום הברית הכלל־אשכנזית הישנה, הימור שלקח את כל הקופה בכמה ערים – "לאורך כל הציר". כעת הוא שואף לאחד את המגזר כולו תחת רשימה אחת ולנצל את המומנטום של האחדות ואת סמכותו של סבו הרב קנייבסקי, הפופולרי אף מעבר למגזר החרדי, כדי למצות את האלקטורט החרדי.
הגיבוי של הרב קנייבסקי, אומרים מצדדי האיחוד, הוא שובר השוויון: הרב קנייבסקי הוא גדול־על, סמכות ראשונה בזרם הליטאי והספרדי. אם הוא יעמוד מאחורי האחדות, השטח יגיב בהתלהבות אדירה. התייצבות של אישיות כזו לצד יוזמת האיחוד הופכת אותה לרצינית ומשמעותית. לצד הסיבה הזו מזכירים התומכים עוד שני משתנים – ראש הממשלה נתניהו שהביע תמיכה ביוזמה הזו, מתוך רצון להציל מנדטים שגוש הימין החמיץ עקב ריצתו העצמאית של אלי ישי (לפי החישובים השונים, הריצה הזו "עלתה" כשניים־שלושה מנדטים), והתחזקותה והתייצבותה של ש"ס בסקרים, שאף שהשתפר והתייצב עלול לקרוס שוב אל מתחת לאחוז החסימה, ולגרום נזק כבד לימין. לא מן הנמנע שהגורמים בימין שדוחפים לאיחוד הזה שואפים בעצמם להרוויח בחסותו קולות של מצביעים חרדים שיצביעו לנתניהו אם ש"ס תרוץ יחד עם החרדים האשכנזים.
בשבועות שחלפו מעת הפרסום על היוזמה, השטח החרדי מגיב לה בעניין רב. האתרים החרדיים, עיתונות סוף השבוע וקווי ה'נייעס' הטלפוניים (שלהם השפעה רבה במגזר) עסוקים ללא הרף בשאלה האם האיחוד אפשרי, וכבר משרטטים את חלוקת המקומות ברשימה. העגלה נרתמת לפני שעדכנו את הסוסים. באגודת ישראל הגיבו בתחילה ברצון מהוסס, בהמשך עבר הכדור למגרש של ש"ס, ושוב חזר לידיים של דגל: את מי יכלול האיחוד, מי ישלם את המחיר ומי תוקע מקלות בגלגליו. הסנונית הראשונה והמפתיעה הייתה חתימת ההסכם המחודש בין שתי צלעותיה של יהדות התורה – אגודת ישראל ודגל התורה.
אישור רשמי ליוזמת האיחוד טרם התקבל, אבל דבר אחד יכול להעיד על רצינות המאמצים ליישומו: חתימת ההסכם ביהדות התורה. זה עשרות שנים שההסכם נחתם ברגע האחרון של ליל סגירת הרשימות, אך השנה הוא נחתם מוקדם מאוד – מה שמעיד אולי על משא ומתן עקרוני יותר, שראשי המפלגות מפנים בעבורו את שעת האפס. ההסכם הזה היסטורי מסיבה נוספת: לראשונה מאז תחילת שנות התשעים הופרה חלוקת 60:40 המסורתית לטובת החסידים, והפכה להיסטוריה. רשימת יהדות התורה נחלקת עתה באופן שוויוני, 50:50, בין דגל התורה ואגודת ישראל, ובחלוקת התפקידים יזכו הליטאים ליתרון של 3:2. מי שמשלם את המחיר הוא סגן שר החינוך מאיר פרוש, שיקבל בהסכם הקואליציוני הבא רק את התפקיד הרביעי – שאינו תפקיד בכיר. החלוקה החדשה היא פועל יוצא מניצחונה של דגל התורה בבחירות המקומיות, והתבססות הנהגת בית הרב קנייבסקי בדגל התורה. ההסכם על החלוקה הפנימית ביהדות התורה עשוי אם כן להיות נקודת פתיחה לשלב הבא – מגעי האיחוד עם ש"ס.
יעקב נגד יענקי
אבל הצעד הראשון הזה נתקל מיד בקשיים פוליטיים. אם יהיה שלום, קל הוא לא יהיה. הראשון היה ליצמן, שהצהיר שאמנם לא קיבל הצעה אך פניו לשלום – אם יצורפו לאחדות גם אלי ישי והפלג הירושלמי. הצהרה שמהווה כמובן אבן נגף משמעותית. המשבר הבא הגיע מביתו של נשיא מועצת חכמי התורה, חכם שלום כהן, שלדברי בנו רבי יעקב הביע התנגדות למהלך האחדות – משום שהוא מאיים על אופייה הייחודי של ש"ס. גם הרב שלמה בעדני, חבר מועצת החכמים, הסתייג מהיוזמה, ובתנועת ש"ס מיהרו לומר שלא התקבלה הצעה רשמית. כל אלה עוד היו יכולים להיתפס כהזמנה למשא ומתן או פתיחת המגעים, אך אז הגיע המשבר הראשון בציר דגל־ש"ס, שלראשונה העמיד בסיכון אמיתי את שיתוף הפעולה בין שתי המפלגות.
למרות הזמן שחלף מאז הבחירות המקומיות, בזירה הפוליטית החרדית עדיין עסוקים בהן ובהשלכותיהן. בתל־אביב, בפתח־תקווה, באלעד ובבית־שמש עדיין ישנן מפלגות חרדיות שאינן חלק מהקואליציה המקומית, והמתחים מקרינים אל הצמרת. בית־שמש, העיר שבה ש"ס ודגל הפסידו את ראשות העיר לעליזה בלוך, הייתה מבצר משותף לשתיהן. החסידים נכנסו לקואליציית בלוך, אך ש"ס ודגל הציבו גוש חוסם נגדה – בדומה לגוש החוסם באלעד, שם הם מערימים קשיים בדרכו של ראש העיר הנבחר ישראל פרוש (הבן של).
השבוע הצליחה בלוך במפתיע לסגור הסכם קואליציוני עם דגל התורה בעיר מאחורי גבה של ש"ס, והותירה את המפלגה הספרדית באופוזיציה לבדה. ש"ס, בתחושת נבגדות עמוקה, שחררה לתקשורת הודעה נזעמת במיוחד. אנשי דגל התורה כונו בה בוגדים, והואשמו כי "תקעו סכין בגב". אלי ישי, היריב המשמעותי של ש"ס, מעולם לא כונה במילים חריפות כאלה. חרצובות הלשון הותרו, ודוברי דגל נזעקו להשיב מלחמה. מסמר ראשון ומשמעותי ביוזמת האחדות החרדית, שכמעט נפחה את נשמתה בטרם יצאה לדרך.
מוקדם להעריך כיצד ייפתר המשבר. ח"כ יעקב מרגי מש"ס אמר כי את ההסכם בבית־שמש רקחו גורמים בדגל התורה שאינם סרים למרותו של היו"ר משה גפני, וכי גפני צריך להעמיד את ח"כ יעקב אשר במקומו. ח"כ אשר מצידו הגיב כי דגל בבית־שמש לא הפרה הסכם משום שהסכם כזה לא היה מעולם, וכי גם ש"ס ניהלה מגעים עם בלוך בלי לתאם עם דגל התורה. שמו של ח"כ אשר, מזכ"ל דגל התורה ולשעבר ראש עיריית בני־ברק, חשוב בהקשר הזה: הוא אמנם איש דגל התורה, אך נחשב מזוהה עם ההנהגה הישנה של המפלגה ואחד שסר למרות בית הרב אדלשטיין, ולא למרות בית הרב קנייבסקי. אשר נכנס לכנסת לאחר שמאיר פרוש התפטר בעבורו במסגרת החוק הנורווגי, בהתאם להסכם שנחתם מאחורי גבו של היו"ר משה גפני. גפני לא שכח וכך גם אשר, והשבוע הוא הכניס עוד סיכה ליוזמת השלום. כאשר נשאל אשר האם רבני המפלגה, הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין, מודעים ליוזמת האיחוד הוא השיב שעדיין לא, מה שמעקר את היוזמה הזו מלכתחילה. יעקב נגד יענקי? אולי. בש"ס לפחות יש מי שמאשים את אשר בפירוק הבלוק בבית־שמש.
ח"כ אשר העלה נקודה נוספת לחובתה של יוזמת השלום: המצביעים המסורתיים של ש"ס. אשר חוזר פה על סטיגמה נושנה, שלפיה ריצה משותפת של ש"ס עם יהדות התורה תבריח את קהל מצביעיה שאינו חרדי. ייתכן שעל הקהל הזה נתניהו בונה וייתכן שמכך חוששים בש"ס, אבל קשה להאמין שדווקא גפני וליצמן – מחוקקים ושרים שזוכים להערכה רבה בישראל הלא חרדית, יבריחו את האלקטורט החברתי של ש"ס. אך גם גורמים בש"ס חוששים מכך. הח"כ החברתי הנמרץ של ש"ס, מיכאל מלכיאלי, אמר לי שזהו החשש העיקרי בקרב הפעילים המרכזיים בתנועה. מי שעוד סבור כך הוא מרגי: "ממתי לליצמן ואייכלר אכפת ממצבה של ש"ס בסקרים?" תהה, "ריצה משותפת לא נכונה לנו אלקטורלית, זו דעתי. מצביעים יברחו לנתניהו". מרגי הוסיף באוזניי שיקול נוסף, שאולי מאפיין את הקו הפרלמנטרי העצמאי שלו: "אני חרד לדמותה של ש"ס. אנחנו תנועה מתונה יותר, חברתית ורגישה. לא בטוח שעם יהדות התורה נוכל לשמור על הייחוד הזה".
יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי, אומר ל'מקור ראשון': "אני שומע על היוזמה הזאת רק בתקשורת. עד עתה לא קיבלתי שום הצעה כתובה וחתומה בידי ראשי יהדות התורה. כשאראה הצעה מפורטת כזאת, אוכל להגיב ולהתייחס". לעומת התגובה הזו, הרשמית למדי, בסביבתו אומרים כי הוא בוחן את היוזמה כבר תקופה, ומקיים שיחות ריכוך ושכנוע עם גורמים במפלגה שהתנגדו למהלך. לדברי מקורביו, גם דרעי מבין שבסופו של יום זהו העתיד של הנציגות החרדית, והשאלה היא רק העיתוי. "בכל אופן", מוסיף גורם בש"ס, "ההצהרות של ליצמן על מצבה של ש"ס בסקרים או על החשש מכתב אישום נגד דרעי, או אפילו על חובת השריון לאלי ישי – נועדו להתסיס את הש"סניקים ולהרחיק אותם מהיוזמה. כל עוד השטח הש"סי ירגיש שהוא צריך להוכיח את כוחו, המהלך ייתקע בשלב הביצוע". מטעם סיעת דגל התורה, לשכת היו"ר משה גפני וינקי קנייבסקי, סירבו להתייחס בשלב הזה למגעי האחדות.
כן, אבל
המפתח השני נמצא בכספת של אגודת ישראל. ראש המדברים הוא כמובן סגן השר יעקב ליצמן. ליצמן, שספג מכה קשה בבחירות המקומיות, התאושש מהר והצליח להתפייס עם יריביו. השבוע הוא כבר נפגש עם ראש עיריית ירושלים משה ליאון, ויריביו הפוליטיים מציינים זאת בהתפעלות. שאלתי אותו על יוזמת האיחוד. "קיבלנו הצעה מדגל התורה להליכה משותפת של המפלגות החרדיות לבחירות הקרובות", השיב ליצמן. "על פניו מדובר ביוזמה מבורכת שתביא לאחדות הציבור החרדי, תחסוך פילוגים ועשויה להגדיל את הנציגות החרדית נוכח האתגרים המהותיים הצפויים לנו בשנים הקרובות. הוכח שכשאנו מאוחדים יותר, הציבור מרוצה ומצביע איתנו, לעומת מקרים שהיינו במחלוקת והציבור לא אהב זאת. מזכיר מועצת גדולי התורה אף הביא תמיכה עקרונית למהלך מצד גדולי ישראל, האדמו"רים שליט"א".
עם זאת, מוסיף ליצמן, "הבהרנו לדגל התורה כי מבחינתנו הליכה מאוחדת פירושה כלל המפלגות והעדות הקיימות בציבור החרדי לשבטיו, כדי לבוא לציבור באמירה חזקה ובכך למקסם את סך הקולות האפשרי שלנו, כולל הציבור של אלי ישי ושל הפלג הירושלמי. ברור שאנו לא מדברים על אישיות זו או אחרת בפלגים אלו, אלא על נציגים שיהיו מקובלים על ההנהגה של כלל הקבוצות החרדיות. העניין כולו נמצא בדיונים, וברור לגמרי שמי שתכריע במהלך הזה היא מועצת גדולי התורה בלבד".
גורם בכיר באגודת ישראל מוסיף ומסביר: "החשש באגודה הוא שמהלך מצומצם של יהדות התורה וש"ס בלבד יביא לריצה נפרדת של אלי ישי, או לבד או יחד עם הבית היהודי, ואז מי שלא יאהב את האיחוד מסיבות אלו ואחרות יצביע לו. ואז מה עשינו? שוב תהיה זליגה חרדית, ולא עשינו מהלך גדול. לא נהיה חלק מתוכנית חיסול פוליטית של דגל לפלג הירושלמי ושל ש"ס לאלי ישי. כן נהיה חלק מיוזמה גדולה ורחבה, שתוכיח לציבור מהלך של אחדות כזה שיסחף את כלל הציבורים ובראשם מועצות גדולי התורה וחכמי התורה. דבר גדול כזה הוא קידוש שם שמיים ויביא להגדלת הכוח החרדי".
על התדרוכים מצד ש"ס נגד אגודת ישראל אומר הבכיר כי "באגודת ישראל דוחים את ניסיונות הסכסוך בינה לש"ס על רקע כל מיני ציטוטים שהוזכרו בפרסומים שונים. באגודת ישראל בטוחים שש"ס תעבור את אחוז החסימה ללא ספק. עם זאת, בעולם הפוליטי המתעתע והמטורף אין לקחת סיכון של ירידה בכוח שלנו, הן של יהדות התורה והן של ש"ס. מהלך אחדות נרחב עשוי לחזק אותנו ולהגדיל את הכוח, ולפחות לשמור על זה הקיים".
מי שעלול לשלם מחיר אישי אם המהלך יצא לפועל הוא נציג חסידות בעלז באגודת ישראל, ח"כ ישראל אייכלר. למרות זאת, בשיחה איתנו הביע תמיכה בלתי מסויגת באחדות חרדית. "שנים ארוכות הרבי מבעלז טוען שאין שום סיבה ששלוש מפלגות שיש להן אותה השקפה ואותה אידיאולוגיה לא ילכו בחטיבה אחת. הרבי הקודם, רבי אהרן מבעלז, היה הראשון לחתום על חזית דתית יחד עם הפועל המזרחי. המרחק אז בין המפלגות החרדיות לפועל המזרחי היה גדול הרבה יותר מהמרחק בין אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס. כנסת היא לא בית כנסת, לא צריך נוסח מיוחד לכל אחד. האחדות היא הכרח, וההתפצלות היא אנטיתזה לעוצמה של כוח הרבים".
האחרון ברשימת המחותנים הוא סגן השר מאיר פרוש, שאחדים מהפרשנים רואים במהלך האחדות ניסיון לפגוע בכוחה של סיעתו באגודת ישראל. לנו הוא אומר כי הוא דווקא תומך במהלך, אך מעלה הסתייגות אחרת: "אני בעד איחוד חרדי־דתי. עניין החזית הדתית־חרדית הוא דבר שהיה חשוב אף לרבי מליובאוויטש, שהייתה לו פינה חמה לעניין הזה. מאוד רוצה ומאוד בעד, אבל רק אם מדובר בחזית כוללת – גם את הדתיים, לא רק חרדים".
לא צריך אוזן רגישה במיוחד לדקויות הניסוח החרדי כדי להבין את משמעות דברי הח"כים של אגודת ישראל. נכון, הם לא רוצים להיתפס כמי שמקשים על דרך האחדות והשלום, חלילה. אך עם התנאים שהם מציבים, הם הופכים אותה לבלתי אפשרית בעבור ש"ס ודגל התורה. במצב העניינים הנוכחי, כל עוד ארבעת הבכירים החרדים הם גפני, דרעי, ליצמן ופרוש, נראה שיוזמה כזו רחוקה מלהתממש. אך מה יקרה כאשר הארבעה הללו, המנהלים את הפוליטיקה החרדית כבר יותר משני עשורים, יפנו את מקומם לדור הבא? ייתכן שסדר היום של המפלגות החרדיות אז יעדיף את השלום כאינטרס הישרדותי, ואל השלום הזה ישאף לחבר את הקבוצות החרד"ליות המקדמות סדר יום שמרני בנושאי דת ומדינה. לא סביר להניח שזה יתרחש כבר בבחירות הללו, אך מי יודע – אולי מערכת הבחירות הזו תהיה המלחמה האחרונה.
בפלג הירושלמי, אגב, דוחים בשתי ידיים את השמועות על הצטרפותם לאיחוד חרדי, ובניגוד לאחרים – מסיבות אידיאולוגיות. לפלג הירושלמי שלוש סוגיות בוערות שלטעמו הממסד החרדי מגלה לגביהן אוזלת יד, וכל עוד לא תושג סביבן הסכמה – אנשיו לא יצביעו למפלגות החרדיות. הראשונה היא עניין חוק הגיוס, הכולל מכסות של בני ישיבה שיגויסו; השנייה היא מעמדם של אלפי העריקים החרדים שלא התייצבו בלשכות הגיוס בהתאם להוראת הרב אוירבך; והשלישית היא המעורבות של משרד החינוך בפיקוח על המוסדות החרדיים. המפלגות החרדיות שומרות על עמימות בשאלות הללו, בעוד בפלג הירושלמי דורשים ודאות לפני הצבעה או הצטרפות. מנהיג הפלג הירושלמי, הרב צבי פרידמן, פרסם השבוע מכתב בביטאון 'הפלס' ולפיו בבחירות הקרובות הם יימנעו מלהצביע. בעוד כחודש יחול יום השנה הראשון לפטירת הרב אוירבך, והתאריך יצוין בהתכנסויות ברחבי הארץ. סמיכות התאריך ליום הבוחר תהפוך את האירועים הללו לכנסי התלכדות מחודשים של האופוזיציה החרדית, שעדיין לא מוצאת את דרכה בחזרה למיינסטרים, ואולי בכלל לא מחפשת. 
