סדר היום התקשורתי, העמוס בכותרות פוליטיות וביטחוניות, פינה בשבועות האחרונים לא מעט מקום לאירוע שכבר נחשב לנדיר במציאות הישראלית: חורף. לאחר חמש שנות בצורת קשות, זכינו סוף סוף לחוות עונת גשמים אמיתית. אנשי רשות המים מעריכים כי את השנים האחרונות צלחנו בשלום הודות למתקני ההתפלה הפרוסים לאורך חופי ישראל שעבדו במלוא כושר הייצור, אך גם גרמו לנו לשלם יותר על המים.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–"הסיכוי שתהיה השנה בצורת הולך ויורד"
–הירדן לא זורם: צפו בהשפעות הבצורת על הכינרת
–יוזמה חדשה ומעניינת להקלת משבר הבצורת בקייפטאון
התחזיות שניתנו אך לפני כמה חודשים ל"חורף ממוצע" התבדו במקצת לנוכח שפעת המים בנחלים, באגני הניקוז ובכינרת. לשם השוואה, בשנה שעברה עלתה הכינרת ב־76 סנטימטרים במשך כל החורף. השנה היא עלתה עד כה, לפי דיווחי רשות המים, בלמעלה מ־90 סנטימטרים, והמים ממשיכים לזרום אליה בשצף קצף.
"החלק הראשון של עונת הגשמים הוא הטוב ביותר מזה עשרים שנה", אומר בסיפוק ד"ר עמוס פורת, מנהל אגף אקלים בשירות המטאורולוגי. "אנחנו עומדים בסדר גודל של פי 1.5 מכמות הגשם הממוצעת שהייתה אמורה לרדת עד כה, ויש מקומות שזה פי שניים. אם עד תחילת ינואר המרכז כיכב, כעת הצפון הוא זה שמקבל גשם בצורה משמעותית יותר". עם זאת, פורת מבקש שלא נמהר לסכם את החורף הזה, שהגיע עד כה רק למחציתו. "אם החצי השני יהיה טוב כמו שהיה הראשון, אפשר יהיה להגיד שהיה חורף נהדר. אם לא, הכותרות יהיו הפוכות".
ד״ר עמיר גבעתי, מומחה להידרומטאורולוגיה מחברת ClimaCell, מרצה באוניברסיטת תל־אביב ובכיר לשעבר ברשות המים, עוקב אחרי מקורות המים בישראל זה למעלה מ־15 שנים. מערכת הגשמים האחרונה הצליחה להפתיע אותו: "אני מלווה 15 שנה את נושא ההצפות והשיטפונות, ולא זוכר כאלה כמויות של גשם. בתחילת השבוע שעבר ירדו 50 מילימטרים של גשם באזור הארבל בשעות ספורות בלילה אחד. זה גרם לחסימת כבישים והיו דיווחים על נזקים. כמות כזאת ירדה בעבר במשך כמה יממות. אנחנו מתחילים להתרגל, אבל בעבר לא היו תופעות כאלה בתדירות, בעוצמה ובפריסה המרחבית הזו. אל תשכח את תחילת החורף, שהייתה גשומה מאוד במרכז בתחילת דצמבר, עם הצפות וכמות של 277 מ"מ שירדו בסוף שבוע אחד באזור רחובות. עכשיו היה תורו של הצפון, שקיבל כמויות מים יפות".
גבעתי מציג נתונים מובהקים. "אם בשנה שעברה ירדו במטולה, היישוב הצפוני ביותר במדינה, 663 מ"מ במשך כל השנה, השנה אנחנו עומדים על 657 מ"מ. התקרבנו לכמות של השנה שעברה, והחורף עוד בעיצומו. כל הארץ מקבלת השנה גשמי ברכה. המצב פשוט השתפר. ביום שלישי שעבר ראיתי תמונה מדהימה ממאגר בני ישראל, המאגר הגדול ביותר בגולן, איך הוא התמלא בן־שבוע. המים האלה ישמשו את חקלאי הגולן עד סוף הקיץ, מה שלא היה להם בשנים האחרונות".
עם זאת, גבעתי, שחזה בשנים האחרונות את משברי הבצורת שפקדו את הארץ, מציע שלא להתלהב יתר על המידה ולראות את הדברים בהקשרם הנכון. "חשוב לא להתבלבל, המגמה שהעולם צועד אליה היא התייבשות ואין כאן שום מהפך", הוא מבהיר. "השיאים הרגעיים האלה, של להגיע לממוצע שנתי של גשם בכמה ימים, הם חלק מאותה מגמה הפכפכה. אנחנו בתקופה של הקצנה".
אם תרצו, אפשר להשוות את האקלים הנוכחי למצב רוח קיצוני שמשתנה. "זה הולך ונהיה כמו מאניה־דיפרסיה. אנחנו חווים תקופות ארוכות של יובש, ואז מגיעה בבת אחת המאניה עם המון גשם והצפות. אני לא זוכר הרבה זמן תמונות כאלה, שנראות כאילו נלקחו ממדינות שכנות. פעם שרנו על הגשם שמגיע בעיתו, אבל היום כבר אי אפשר לצפות לו, ולא נקבל אותו בתדירות שבה קיבלנו אותו בעבר".
לדברי גבעתי, אף שהעונה הנוכחית ברוכה במשקעים, דבר עדיין אינו ודאי: "השבוע האחרון היה בסימן התייבשות, ומאוד יכול להיות שנהיה עכשיו עם כמה שבועות יבשים מגשם, לפי המודלים ארוכי הטווח". עם זאת, אומר גבעתי, כבר עכשיו ברור שהחורף הזה יהיה מעל הממוצע.
ד"ר עמיר גבעתי: "אני מלווה 15 שנה את נושא ההצפות והשיטפונות ולא זוכר כאלו כמויות של גשם. בשבוע שעבר ירדו 50 מ"מ גשם באזור הארבל בשעות ספורות, במקום בכמה יממות"
גשם נגד עכברת
בגולן מברכים על כל טיפה שזורמת למאגרים. החקלאים שם עקבו השבוע באדיקות אחר הזרימות הנאות למאגרים, הפרוסים מדרום לצפון בחבל הארץ שעל גבול סוריה. מנכ"ל אגודת המים "מי גולן", איתן שדה, עדכן כי "המאגרים עומדים להערכתנו, נכון ליום רביעי, על סדר גודל של מעל 30 מיליון קוב מתוך 35 מיליון והיד עוד נטויה". לא מן הנמנע כי לאחר סגירת הגיליון לדפוס, רבים מהמאגרים יתמלאו עד קצה הקיבולת. "כמויות המים שירדו כאן היו משהו חריג מאוד. זקני הגולן לא זוכרים עלייה כזו של המאגרים בפרק זמן קצר כזה. זה היה גשם רציף בלי איבודי מים בזרימות", מציין שדה.
בשנים האחרונות דיווח שדה, גם בראיונות למקור ראשון, על הקושי העצום של חקלאי הגולן להתמודד עם מיעוט המים. "משנת 2013 אנחנו במשבר גדול", הוא אומר עכשיו. "השקינו את השדות משאיבות שפיתחנו באזור, אבל לא היה בהן די. אנחנו רק בתחילת החורף ומקווים שהמאגרים עוד יעלו, אבל אפשר כבר לומר שנתחיל את הקיץ בצורה הרבה יותר טובה מחמש השנים האחרונות".
גם ד"ר גבעתי משווה את העונה הנוכחית לקודמותיה השחונות. "מאז 2013 כמויות המשקעים בצפון היו מתחת לממוצע, ומופע הגשמים היה מאוחר מדי. החורפים החלו רק בדצמבר. בינואר אשתקד מפלס הכנרת עוד ירד. השנה הגשמים התחילו אחרי החגים, עוד באוקטובר, ואין עד כה תופעה של פרקי יובש ארוכים בין הגשמים. זה חשוב, כי כאשר הגשם לא יורד בעיתו אז הוא מתבזבז ולא יעיל. הקרקע מתייבשת, ולוקח עוד 40־50 מ"מ עד שהקרקע רוויה שוב ויש זרימה. כדי שתתחיל זרימה בנחלים כמו שראינו בשבוע שעבר, צריך שהקרקע תהיה רוויה וכל חללי האוויר יתמלאו במים, ורק אז מתחילה זרימה".
בחמש שנות הבצורת האחרונות לא הרגשנו אמנם מחסור בברזים ויכולנו להמשיך להתקלח ולמלא בריכות שחייה הודות למתקני ההתפלה, אבל הגשמים משמעותיים לא רק למי השתייה. "אני מזכיר לך שרק בקיץ האחרון ראינו את התוצאה של הבצורות הממושכות בנחלי הצפון עם מחלת העכברת, שהיא בין השאר תוצאה של היעדר מים בנחלים", מציין גבעתי.
היובש הממושך המיט לא רק עכברת. "הפגיעה בטבע בצפון כתוצאה מהבצורת הביאה גם לפגיעה בתיירות הקיאקים והשמורות. חיינו גם בצל אזהרות חברת מקורות על שיבושים באספקת המים. נכון שבאזורי המרכז והנגב יש התפלה ומי קולחין ועוד, אבל איפה שאין התפלה ואין קולחין, ויש עדיין מקומות כאלו, אנחנו עדיין בבעיה. יכול להיות שבעוד חמש שנים יהיו קווים שיחברו את הצפון והדרום למערכת ההתפלה, אבל בסופו של דבר המים עולים פי כמה. מים שמגיעים מהשמיים תמיד יהיו זולים יותר ובאיכות טובה יותר. אף פעם לא נוכל לזנוח את מקורות המים הטבעיים".
עמיר אלוני, איש רשות הטבע והגנים, מציין כי "בחורף הקודם לא היו בכלל זרימות בנחלים באזור מדבר יהודה. סגרנו לדוגמה את נחל דרגה לחודשים בגלל זיהום, כי המים בגבים לא הוחלפו. ברגע שהגבים לא מתמלאים ובטבע חסרים מים, זה מביא לפגיעה משמעותית בחי ובצומח. אנחנו רואים איך חיות הבר מתקרבות ליישובים כדי לחפש מים ואז נפגעות מציד או דריסה, או הולכות לכיוון ים המלח כי הן חושבות שיש שם מי שתייה ונדרסות על הכבישים. זה משבש את הכול. הגשם הזה הגיע בזמן".
נקמת המונגרובים
המומחים אינם נלאים להדגיש שהחורף הנוכחי חריג. "אנשים נוטים לשכוח את המגמה ארוכת הטווח ומסתכלים על הכינרת שעולה בבת אחת 20 ס"מ, אבל הסיפור הוא שכדור הארץ מתחמם", מזכיר ד"ר גבעתי. "בעשורים האחרונים המגמה היא של פחות ופחות שנים גשומות ויותר שנים שחונות. המגמה היא של פרקי יובש ארוכים יותר. מצד שני כשמגיע הגשם הוא מגיע בכמויות ובעוצמה גבוהות, שהן יעילות פחות למשק המים".
גבעתי איננו אופטימי. "לפי כל המודלים והתחזיות, המגמה של ריבוי הבצורות שנרשמה בעשרים השנה האחרונות תימשך. אנחנו עדים אמנם לאירועי קיצון כמו הגשמים האחרונים, עם 20 סנטימטרים שלג במכה במפלס התחתון של החרמון ועלייה של הכנרת ביותר מחצי מטר בשבוע, אבל הם לא משקפים את המגמה".
ישראל איננה לבדה בתנודות הללו, ומדובר במגמה כלל־עולמית. "אחרי בצורת קשה מאוד בקיץ, שפקדה אפילו את שוודיה, מרכז היבשת חווה גל קור רציני מאוד. ברוסיה תועדה טמפרטורה של מינוס 63 מעלות. במרכז אירופה נהרגו 15 בני אדם מגל הקור. אנחנו רואים יותר ויותר אירועים קיצוניים בכל העולם, וזה תואם את התחזיות שמעריכות שזה יקרה יותר ויותר. הבצורת הבאה היא רק עניין של זמן, ברור שהיא תחזור. היו לנו בעשור האחרון כמה בצורות משמעותיות. על כל 3־5 שנות בצורת יש לנו שנת גשמים אחת טובה. אני מקווה שלא נגיע לתקופות בצורת ארוכות יותר, אך זה בהחלט יכול לקרות".
לנוכח הקיצוניות הגוברת של מזג האוויר, אנו צפויים לראות בשנים הבאות עוד ועוד נזקים שמסבים הגשמים העונתיים, המציפים את רחובות הערים בזרמים גועשים. עמיר בלבן, מנהל תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע, אומר כי ישראל חייבת להיערך לשינויי האקלים, מבחינה תכנונית ותפעולית כאחד. הוא משבח את הפיתוחים הישראליים בדמות מתקני ההתפלה שנועדו לענות על הצורך במים לשתייה ולהשקיה, אך מתריע מפני מגבלותיהם והמחירים שהם גובים.
"זה לא מובן מאליו לקחת מי מלח מהים התיכון ולהפוך אותם למי שתייה ראויים, אבל זה כרוך בשימוש בהרבה אנרגיה ובכסף רב", מזכיר בלבן. "אי־אפשר להמשיך רק בחשיבה הבזבזנית שאם אין מים אז נפעיל את תחנות הכוח, נזהם את הסביבה ונחשמל עוד אזורים כדי לעמוד בביקוש. אנחנו צריכים קודם כול לשמר את המים שיורדים ולנצל אותם כראוי במערכת הטבעית. הקדוש ברוך הוא ברא בשבוע הראשון את מקווי המים ואת החי, ואנחנו מכלים את זה וישר מחפשים להתפיל – בִּמקום לשמר את תפקוד המערכות הטבעיות ולהפיק מהן מה שאפשר".
עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע: "אנחנו מכניסים את נחל איילון לסד של מטרים בודדים, ואז מתפלאים שהנתיבים המרכזיים בתל־אביב נסגרים בשל הצפה. זה חטא היוהרה"
היבט נוסף שבו אנו נכשלים, לדברי בלבן, הוא תכנון ערים ויישובים מתוך מבט סביבתי. "אנחנו בונים ומתכננים כאילו אין טבע, אבל הטבע צוחק לנו בפנים. זו בעיה גלובלית, אבל אנחנו אמורים לשמש דוגמה. במזרח אסיה כורתים את המונגרובים (עצים ושיחים הגדלים בתוך מים מלוחים לאורך חופי ים; י"ק) בשביל תיירות על החוף, ואז מגיע גל צונאמי ובמקום שהוא ייבלם על ידי קילומטר של מונגרובים, הגל שוטף את כל בתי המלון והכפרים ואת האנשים המסכנים והפשוטים שעובדים ומבלים שם. גם פה אצלנו, כולם העבירו בוואטסאפ סרטונים של הצפות והרס של בתים ומכוניות. ראינו את הסרטון מהכפר טמרה בגליל, איך נחשול מים עושה נזקים וסוחף איתו כלי רכב. מישהו לא התחשב באפיק הנחל המקורי ובנה קיר תמך בדרכו, והקיר התמוטט והציף את הבתים באזור וגרם לנזקים גדולים. אנחנו מתעלמים מהטבע ולא מבינים שנחל פתוח לא רק סופג את עוצמת המים, אלא עוזר להחדיר אותם למי התהום שלנו.
"אנחנו גרגרנים ובונים עוד קירות תמך בניסיון לעצור את הטבע, ואז נפגשים עם 'המותניים הצרים' של נחל האיילון בלב תל־אביב, שהוא אחד מאגני הניקוז הכי גדולים של מדינת ישראל. הכנסנו את הנחל לתוך סד של מטרים בודדים, ואז אנחנו מתפלאים שהנתיבים המרכזיים בתל־אביב נסגרים פתאום בשל הצפה. זה בדיוק חטא היוהרה שלנו. אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה, להסתכל על המערכת הטבעית ההיסטורית ולעבוד על פיה. להבין שמזג האוויר נעשה קיצוני יותר, וצריך להתחשב בזה גם בתכנון האורבני".
