הסקרים חוזים למפלגת העבודה הישגים עגומים. מפלגת השמאל ההיסטורית משיגה 9 מנדטים ביום טוב, ולעיתים רחוקות מגיעה למספר דו־ספרתי צנוע. לא מעט מהאירועים שעורכת מפלגת השמאל במסע הבחירות הנוכחי נראים כמו מפגשי תמיכה.
ברמת השרון, למשל, אמרה בשבוע החולף ח"כ מרב מיכאלי לכמה פעילים סקפטיים: "תרימו ראש. אל תתנו להם להוריד לכם את הביטחון העצמי". אבל עם כל הסקרים הקשים, יש בחירות מקדימות במפלגת העבודה, והתחרות הדמוקרטית מעוררת מאבקים סוערים בין המתמודדים. המאבקים הללו, אף שהם מתחוללים בתנועה מתפוררת, עדיין מעידים על מלחמה ערכית בתוך השמאל הישראלי.
מאבק אחד כזה מתחולל על המקום ה־22 ברשימת המפלגה בכנסת, שאינו רק לא ריאלי אלא גם לא רלוונטי. המקום ה־22 משוריין לנציג המושבים, ובמפלגה מתחוללת מהומה לא קטנה בשאלה מי ראוי שיתייצב שם. שני אישים נאבקים זה בזה על המקום הבלתי נחשק: החקלאי רן שוסטרמן, תושב לימן שבצפון, ותומר פינס, יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, ובמקור תושב כפר־הס.
פינס, שכבר נעשה ניסיון לבטל את מועמדותו משום שהוא אמנם מושבניק במקור אולם מתגורר היום בתל־אביב, מעורר עניין במפלגה בעיקר בגלל עמדותיו הבוטות נגד הימין וציבור המתנחלים. קבוצות הוואטסאפ של מפלגת העבודה גועשות בשאלת עמדותיו: יש מי שמקללים אותו, ויש שמאמינים שפינס מייצג באופן אותנטי את דור ההמשך במפלגת העבודה. נאומו הקבוע באירועי המפלגה הוא נאום תוכחה נגד הנהגת המפלגה וזקניה.
"אני מאשים את הדור שמעליי, שקיבל מדינה טובה ומשאיר לנו מדינה שפחד אלוהים לתכנן בה עתיד", כך הוא פותח את דבריו בדרך כלל. "אני מאשים אותנו, חברי מפלגת העבודה, שאנחנו עוסקים בטפל ולא בעיקר. יש ציונות שלנו, הציונות הליברלית של בן־גוריון, הרצל ורבין, ציונות שרצתה לגאול את עם ישראל מאלף שנים רעות ולהקים חברת מופת. מולה קמה ציונות רעה, מנוולת, מתוחכמת, של הימין המתנחלי, שמה שהוא מנסה לייצר פה זה התנחלות שיש לה מדינה. הימין המתנחלי בונה כאן מדינה שאנחנו לא מזהים. שמאל שבורח מהסוגיות האלה לא ראוי להנהיג".
לדעת רבים מחברי המפלגה, עמדותיו מנוגדות לערכי יסוד באתוס של מפלגת העבודה, כמו ייהוד הנגב והגליל או ההתיישבות ככלי ביטחוני. יו"ר המשמרת הצעירה גם קורא למאבק עיקש במתנחלים, ומעוניין לחבור ל"אחינו הערבים", כלשונו. ובכל זאת, לפינס יש לא מעט תומכים בקרב הקהל הצעיר של מפלגת העבודה.
בכינוס ביד לבנים ברמת־השרון, חלק מהמחלוקת הדורית והערכית הזו בצבץ החוצה. שוסטרמן, חקלאי שמגדל בננות ואבוקדו, מציג את עצמו כנציג האותנטי של ההתיישבות העובדת במפלגת העבודה. סבו היה חקלאי ואיש המערך, כך גם אביו, והוא ממשיך את המסורת. "אני מייצג את מפלגת העבודה שאתם מכירים: ההתיישבות העובדת שקצת ברחה לנו בין הידיים. עוד רגע זה כבר לא יהיה", אמר שוסטרמן, שבכל נאום מזכיר שביתו ספג פגיעה ישירה מטיל חיזבאללה בלבנון השנייה. "החקלאות וההתיישבות הן הביטחון האמיתי של אזרחי מדינת ישראל".
מיד אחריו עלה פינס לדבר, ולאחר דברי נימוסין תקף את שוסטרמן: "חבל לי לראות את איש מפלגת העבודה מציג את אותו טיעון נואל של המתנחלים כאילו איזושהי קבוצת אזרחים, התיישבות של נשים וילדים, תגן עלינו ב־2019, כאשר אנחנו המעצמה הצבאית החמישית בגודלה בעולם. ההתיישבות חשובה, היא מערכי היסוד של הציונות ותנועת העבודה, אבל היא בוודאי לא אמורה להיות שכפ"ץ ולהגן עלינו משום דבר".
לטענת שוסטרמן, אם פינס ייבחר ולא הוא, יהיה זה סופה של מפלגת העבודה. "העמדות שלו הן חד"ש וצפונה", הוא אומר. "זה שהוא יו"ר המשמרת הצעירה זה בושה וחרפה. אני מתבייש ביו"ר המשמרת הזה, בלי קשר להתמודדות בינינו. הוא גם לא מדבר על מושבים, הוא מדבר על רעיונות שמאל הזויים. יש פה מאבק על דמותה העתידית של מפלגת העבודה. הוא נגד ייהוד הגליל וייהוד הנגב. הוא רוצה מדינת כל אזרחיה. אם הוא ייבחר לנציג המושבים אז באמת גמרנו. גמרנו עם תנועת העבודה".
פינס מגן על עמדותיו בוויכוחים עם חברי המפלגה. "אני ציוני גאה וליברלי התומך בפיתוח הנגב והגליל למען כל יושבי הארץ, ולא רואה סיבה להחריג יהודים מלא יהודים", הוא אומר להם. לדבריו, ותיקי המפלגה אינם מבינים שהם מאבדים רלוונטיות לדור הצעיר בשמאל הישראלי.
המקום ה־22 בעבודה כנראה לא יהיה רלוונטי בכנסת הקרובה, אך הוא יעיד לאן הולכת מפלגת השמאל ההיסטורית: לכיוונו של החקלאי, בן בנם של חקלאים אנשי תנועת העבודה, או לנציג צעירי השמאל.
