תום ניסני (30), יו"ר תנועת סטודנטים למען הר הבית, הורשע בשבוע שעבר בידי שופטת בית משפט השלום שרון לארי־בבלי ב"הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". זאת עקב ביקור בהר הבית לפני מעט יותר מארבע שנים, שבמהלכו התיישב ניסני בנקודה כלשהי בדרום ההר סמוך למסגד אל־אקצה. הישיבה שם, יש לדעת, איננה כלולה בתוואי הסיור הקשיח שמתירה המשטרה ליהודים בהר. בעקבות התיישבות ניסני וחבריו במקום התקהלו סביבם עשרות נשים מוסלמיות שפרצו בצווחות ובקריאות הסתה לפגיעה ביהודים ולא נמנעו אף מדחיפות. לטעמה של המשטרה ניסני לא מיהר מספיק לקום ולהמשיך בסיור לנוכח האיום האסלאמי המתפתח, ולכן הוא נעצר ונאזק למשך יותר מיממה ובהמשך אף הוגש נגדו כתב אישום.
במשטרה וכעת גם בבית המשפט סבורים שהאשמה ביצירת המהומה במהלך הסיור המדובר מוטלת על כתפיו של ניסני: "כי ישיבתו במקום יוצרת רגישות", כדברי השופטת בפסק הדין. "בהתעקשותו של הנאשם להמשיך ולשבת במקומו הוא יצר סיכון של ממש לו וליתר חברי הקבוצה. מדובר באזור בעל רגישות של ממש. השוטרים הורו לקבוצה להמשיך בסיור באופן שימנע את התפתחותו של האירוע לכדי אירוע אלים".
הסכנה האיומה המרחפת על שלומם של יהודים בהר מודגשת שוב ושוב בפסק הדין: "עסקינן באזור בעל רגישות ציבורית יתרה וסכנה ממשית לחברי הקבוצה… לא ניתן לקבל מצבים שבהם אזרחים לא מצייתים להוראות השוטרים באופן מופגן, ובתוך כך מסכנים את הסדר הציבורי בהר. לא ניתן גם לקבל מצב שבו הנאשם מנהל משא ומתן עם השוטרים ודורש הסברים כאשר סביבו סכנה ברורה ומיידית".
עורך דינו של ניסני, יצחק בם, תהה במהלך הדיון מדוע המשטרה מצאה לנכון לעצור דווקא את ניסני – שככלות הכול חטאו התמצה בישיבה פסיבית – אולם לא עצרה אף לא אחת מהמתפרעות ומהמתקהלות האסלאמיות באירוע המדובר. השופטת מתפתלת מעט בדבריה בהתייחסה לטיעון הזה:
"טענה ההגנה כי ההמון [המוסלמי. א"ס] הזועם הוא זה שהפר את הסדר הציבורי במטרה למנוע את ביקורי הקבוצה, כמו גם יתר ביקורי היהודים בהר, ועל כן סבורה ההגנה כי על המשטרה היה לטפל בגורם המפריע ולא לפנות את חברי הקבוצה. אין בידי לקבל טענה זו. על המשטרה מוטלת החובה לשמור על הסדר הציבורי, וכאשר מדובר באזור בעל רגישות ונפיצות כה רבה הרי שמדובר בחובה מוגברת. המדובר בשיקולי ביטחון ומדיניות שאל לו לבית המשפט להתערב בהם. הוראות השוטרים נועדו לשמור על ביטחונם של חברי הקבוצה".
העונש שעלול להיות מוטל על ניסני בשל ישיבתו בהר איננו קל כלל. חוק העונשים קובע בהקשר הזה: "העושה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך דינו מאסר עד שלוש שנים ולא פחות משבועיים ימים". ייתכן שניסני ועורך דינו יערערו על ההרשעה לאחר מתן גזר הדין – זה שככל הנראה ייקבע שמי שהיה איש קבע מצטיין של יחידה 8200 במשך עשור יושלך לכלא עקב חטא נורא של ישיבה בהר הבית.
