נאום "יחרב ביתכ" של אבו מאזן בוועידת אש"ף משקף לא רק את תסכולו מהחלטת ירושלים של הנשיא טראמפ. הוא בראש ובראשונה עדות להתבדות תחזיתה של הרשות הפלסטינית על גל אלימות שיבעיר את ירושלים ויצית את המזרח התיכון בלהבות. אך עוד יותר מכך הוא עדות לכישלונה המהדהד של ההנהגה הפלסטינית לגרור את מנהיגי מדינות ערב המתונות להחציף פנים נגד החלטתו של הנשיא האמריקני.
בכנס "ועידת ירושלים" של הליגה הערבית לפני עשרה ימים ניסה שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי לשכנע את שרי החוץ הערבים לקבל שתי החלטות: 1. להכריז על סיום תפקידם של האמריקנים כמתווכים בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני 2. לדחות כל יוזמה או תכנית אמריקנית עד לביטול הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל.
אולם, מדינות ערב ובראשן סעודיה, ירדן ומצרים חששו כי החלטות אלו יפעלו נגדן כבומרנג ודחו את דרישות הפלסטינים על הסף. בראש ובראשונה הירדנים, החוששים כי כישלון הפלסטינים בייצור חזית ערבית אחידה עלול לסכן את מעמדם כשומרי המקומות הקדושים בירושלים. במיוחד אל מול ניסיונותיו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן לנכס לטורקיה מעמד בירושלים כמגינת קודשי האסלאם על הר הבית.
יתרה מכך, יום אחרי "ועידת ירושלים" פרסם ה"ניו-יורק טיימס" כי יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמן דרש מאבו מאזן לקבל עליו כי בירת הקבע הפלסטינית תשכון בכפר אבו-דיס, הסמוך לירושלים. ואם לא די בכך, הגיע פרסום נוסף, שבו חשף "הטיימס" הקלטות שבהן נשמע קצין מודיעין מצרי בכיר מתדרך מעצבי דעת קהל מובילים בטלוויזיה המצרית לקבל את החלטתו של טראמפ. "אנחנו, כמו אחינו הערבים, מגנים את הדבר הזה", נשמע הקצין הבכיר מסביר לראשי הטלוויזיה, "אבל אחרי הכול זה יהפוך למציאות".
הסעודים והמצרים אמנם הכחישו את הפרסומים, אך ברחוב הפלסטיני מסתבר דווקא מאמינים להם. לצד זאת, הדבר האחרון שאבו-מאזן בן ה-82 רוצה הוא שיירשם כי דווקא במשמרת שלו איבדו הפלסטינים את ירושלים כבירת מדינת פלסטין לטובת רמאללה או אבו-דיס.
הנאום של אבו מאזן הוא גם המסר שמביא עמו יו"ר הרשות הפלסטינית לאיחוד האירופי. ב-22 בינואר צפוי ראש הרשות להגיע לבריסל לפגישה עם שרי האיחוד, שם הוא צפוי להציג בפניהם רשימת דרישות הכוללת הכרה ב"מדינת פלסטין בגבולות 1967, שבירתה היא מזרח ירושלים". על פי עיתון "אל חיאת", יבקש אבו מאזן גם חברות מלאה באו"ם והגדלת הסיוע לפלסטיני כנגד מימוש האיום האמריקני להפחתה דרמטית בסיוע כספי לרשות. מנהיג הפלסטינים ככל הנראה ידרוש ממנהיגי אירופה לתרגם לפעולה את התנגדותם להצהרת ירושלים של טראמפ, אך לא מן הנמנע שיגלה כי באיחוד האירופי ידרשו ממנו לשוב לשולחן המשא ומתן.
ראוי לציין כי אירופה היא רק תחנה בדרך למפגש עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, שם מקווה אבו מאזן לקבל חיבוק אמיץ. כבר תקופה ארוכה שהרוסים מציעים את שירותיהם כמתווכים לפסגה בין אבו מאזן לנתניהו בסוצ'י, אך נדחים בנימוס שוב ושוב על ידי ישראל. במוסקבה כבר הביעו את עמדתם שלפיה רוסיה מכירה במערב ירושלים כבירת ישראל , תוך הכרה במזרח העיר כבירת פלסטין.
מצוקתו של אבו מאזן נכרה היטב בתכנים שהציג, השייכים לתקופות מוקדמות בביוגרפיה שלו, כולל הדוקטורט האנטישמי הידוע לשמצה שלו שכתב ברוסיה בהנחייתו של יבגני פרימקוב, אשר בו ניסה לצמצם את כמות היהודים שהושמדו בשואה. הוא התייחס לישראל כ"פרויקט קולוניאליסטי" וטען כי "אחרי השואה באירופה רצו לפתור את הבעיה של היהודים על חשבוננו". בריטניה וארה"ב, היו שותפות "למהלך להביא את היהודים לפלסטין".
הוא שב על קריאתו לליגה הערבית לסייע לפלסטינים להגיש תביעה כנגד בריטניה על הצהרת בלפור, שהובילה לדבריו לנכבה של 1948. הז'רגון הזה מעיד כי אבו מאזן לתחושתו עומד על סף תהום וילך הכי רחוק שאפשר, תוך ניצול מקסימלי של תמיכת רוסיה וארגון האו"ם, רגע לפני שהוא יורד מבמת ההיסטוריה.
