בית המשפט העליון ביטל בשבוע שעבר את פסק הדין המקל לאדמו"ר שפגע מינית בקטינים. על פסק הדין הקודם, שפורסם לראשונה במקור ראשון, מתח העליון ביקורת: "העונש סוטה סטייה ניכרת מהענישה המקובלת במקרים דומים. בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב יתר על המידה". בכך העליון הגדיל את עונשו של האדמו"ר משמונה חודשי מאסר ל־15 חודשים.
כזכור, לפני כשנתיים, פרקליטות מחוז צפון הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד משה רוזנבאום, אזרח אמריקני בן 36 המכונה "האדמו"ר מקראקס" , בגין שורת עבירות מין שביצע בקטינים. רוזנבאום התגורר בשנתיים האחרונות בטבריה ושהה בארץ שלא כחוק. כתב האישום מגולל שבעה אישומים בעבירות מין בילדים אותם ביצע תוך מתן שירות רבני, כגון כמה מהמקרים בהם הזמין קטינים לביתו במטרה ללמדם תורה ופגע בהם מינית.
רוזנבאום הודה והורשע בכל האישומים במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם הפרקליטות, אולם הייתה מחלוקת עם פרקליטות צפון בנוגע לעונש שעליו לשאת ובהסדר הועבר נושא זה להחלטת בית המשפט. בעוד עו"ד נורית הדס מפרקליטות צפון ביקשה להשית על רוזנבאום עונש הנע בין 36 ל־54 חודשי מאסר בפועל, שופטי המחוזי בנצרת, אסתר הלמן, ג'ורג' אזולאי וסאאב דבור, החליטו לגזור על הנאשם עונש מקל שעומד כאמור על שמונה חודשים בלבד.
העונש המקל ניתן חרף חוות דעת פסיכולוגית של "שירות המבחן", בה נכתב כי "בהתייחסותו למעשים שביצע, ניכר כי היה אמביוולנטי לגבי החלקים המתארים נגיעה בקטינים ובאיברי מין. הוא נטה למזער ואף להכחיש חלקים אלה. במהלך הבדיקה שיתף הנאשם פעולה באופן מלא עם הבודק. יחד עם זאת, התקשה להכיר בצורך בטיפול והתובנה לגבי צורך כזה הייתה חלקית. הבודק ציין כי רמה כזו של תובנה איננה חריגה בקרב פוגעים בשלבים הראשוניים של הטיפול.
הבדיקה העלתה כי לנאשם בעיות חמורות ושונות בכל הנוגע לוויסות דחפיו המיניים. הוא התקשה להבין את הנקודות המפורטות להלן: את העובדה שפגע באחרים, עד כמה הוא עסוק בתחום המיני ובחיפוש קורבנות, מה הם רצונותיו ונטיותיו המיניות וכיצד נכון להתמודד עם כל אלה. מסוכנותו של הנאשם הוערכה כבינונית־גבוהה, להישנות עבירות מין". שירות המבחן ביקש שלא לגזור על הנאשם מאסר על מנת שיוכל להמשיך בטיפול הפסיכולוגי הרציף שהוא מקבל כיום.
הפרקליטות הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ודרשה החמרה בענישה. בנימוקי הבקשה נכתב כי "מתחמי העונש שנקבעו אינם מתחשבים כראוי בחומרת המעשים, בהיקפם ובנסיבות ביצועם; בנזק שנגרם לקרבנות העבירות; ובמסוכנות הנשקפת". ועוד, "העונש הכולל שהושת על המשיב – 8 חודשי מאסר בפועל – אינו תואם את מתחמי הענישה שנקבעו, אפילו תוך היצמדות לרף התחתון". הפרקליטות סברה כי "הושפע בית המשפט משיקולי שיקום בגדרי קביעת העונש עד כי הלכה למעשה הוא מהווה גם מהווה סטייה מובהקת מן העונש ההולם". בנוסף הדגישה כי עונש המאסר שהושת – בניכוי תקופת מעצרו יסתכם בכארבעה חודשי מאסר בפועל – ולא יאפשר הליך טיפול משמעותי וימנע שיקום של ממש.
כאמור, שופטי העליון נעם סולברג, אלכס שטיין וענת ברון קיבלו את ערעור המדינה והעלו את חודשי המאסר משמונה חודשים ל־15. השופט סולברג, שכתב את פסק הדין, מתח ביקורת על העונש המקל שגזרו שופטי המחוזי בנצרת: "ערכאת הערעור תתערב בעונש שהושת רק במקרים נדירים, ובמיוחד כאשר העונש סוטה סטייה ניכרת מהענישה המקובלת במקרים דומים", כתב וקבע, "סבורני כי כך הם פני הדברים בנדון דידן, וכי בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב יתר על המידה. על חומרתן הרבה של עבירות המין נכתב רבות; חומרתן כפולה ומכופלת כשהן מבוצעות כלפי קטינים, ויש צורך בענישה מרתיעה ומשמעותית. העניין שלפנינו מציג מסכת של מעשים – חלקם חד־פעמיים, חלקם חוזרים ונשנים, חלקם ברמת חומרה נמוכה ביחס למעשים מעין אלו, וחלקם חמורים יותר. בכולם נעשה שימוש בגופו של הזולת ללא הסכמתו, תוך פגיעה באוטונומיה, בגוף ובנפש. בקביעת העונש המתאים סטה בית המשפט בצורה משמעותית מהראוי וההולם בנסיבות".
עוד כתב השופט סולברג ונימק כי "טעם משמעותי נוסף להחמרה בעונשו של המשיב הוא הצורך בהרתעה – הן ליחיד, הן לרבים – שמקבל משנה תוקף כשבעבירות מין עסקינן. אל לנו להקל ראש גם במעשים המצויים ברף 'נמוך' של חומרה ביחס למעשים מסוגם. אלו כאלו מחייבים מסר תקיף הבא לידי ביטוי בענישה מחמירה. לצד הקולא התחשב בית המשפט המחוזי בהליך הטיפול שעבר המשיב כטעם להקל עמו, וטוב שכך – אולם דומה כי ניתן לשיקול זה משקל-יתר, בפרט על רקע הקביעה כי 'ספק אם ניתן להסיק מהתסקירים ומחוות הדעת [של המרכז להערכת מסוכנות – נ' ס'] על קיומו של פוטנציאל גבוה לשיקום'. מאמציו של המשיב להשתקם ולחזור למוטב מבורכים ורצויים, אך אין להסיג מפניהם את עקרון ההלימה".
