המפגש שהתקיים בשבוע החולף בין ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן היה מסקרן. ראש הממשלה נתניהו, שאירח את ציפראס רק לפני חודש וחצי, קרא כנראה בתשומת לב את המברקים משגרירות ישראל באתונה שהונחו על שולחנו השבוע. ליחסי יוון וטורקיה יש השלכות רוחב ועומק על עתיד שיתוף הפעולה האנרגטי בין ישראל, יוון וקפריסין בעניין הפקת גז טבעי במזרח הים התיכון. זהו אחד האדנים שעליהם מושתתת האסטרטגיה המדינית־כלכלית־ביטחונית העתידית של ישראל. אולם לטורקים, שאיחרו להיכנס למרוץ להפקת גז טבעי, יש פוטנציאל לעכב ולסבך את שיתוף הפעולה בין ישראל לקפריסין ויוון, בתואנה שהוא פוגע בזכויות הקהילה הטורקית בקפריסין. בפועל מדובר במשחק גדול עם השלכות רחבות הרבה יותר.
האמת היא שהיחסים הנרקמים בשנים האחרונות בין ישראל ליוון הם תולדה של הנתק בין ישראל לטורקיה. היחסים בין ירושלים לאתונה, שקרטעו לאורך שנים, קיבלו תנופה רק מהשלב שבו היה ברור שישראל וטורקיה כבר לא. מהנתק הזה צמחה בשנים האחרונות אסטרטגיה חדשה ותפיסה כוללת, המבוססת על שיתוף פעולה אזורי. הממצאים בתחום הגז הטבעי היו הכוח המניע, הקטר שהאיץ את התהליך ויצר מציאות חדשה של מפגשים ושיתופי פעולה.
במיני־פסגה שערך נתניהו עם ראש ממשלת יוון ציפראס ונשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס בחודש דצמבר, פגישה חמישית במספר, דנו השלושה בתוכנית להנחת צינור גז מישראל לאירופה. במהלך הפסגה נחתמו הסכמים עם שתי המדינות בתחומי הגנת סייבר, חלל ושיתוף פעולה מטאורולוגי. בעקבות הדיונים אמר נתניהו כי בחודשים הקרובים ייחתם ההסכם להנחת צינור הגז של מזרח הים התיכון, ה"איסט מד", שצפוי לייצא גז טבעי מישראל לאירופה דרך קפריסין ויוון. אחת התוצאות החשובות של המפגש האחרון היא ההחלטה להקים מזכירות קבועה בניקוסיה, שתסייע בניהול מערכת היחסים המשולשת. במפגש נכח גם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, ולדברי נתניהו נוכחותו משקפת את תמיכתה של וושינגטון בשותפות הזאת.
וארה"ב אכן עוקבת מקרוב. ערב יציאתו של ציפראס לטורקיה הודיעה יוון לאלבניה ולאיטליה כי היא מרחיבה את אזור המים הטריטוריאליים שלה לרוחב 12 מייל ימי. בוושינגטון ובבריסל הזהירו את ציפראס מבעוד מועד לבל יעלה בפגישתו עם ארדואן אמירה דומה, שעלולה לתת לארדואן עילה כלשהי לטעון שיוון מפירה את זכויותיה של טורקיה בים האגאי ובאזורים הסמוכים לכרתים, שם צפוי לעבור התוואי של צינור ה"איסט מד" בדרכו לאירופה. אמנם מדובר בתוכנית עתידית, יקרה ומורכבת מאוד, וההיתכנות של ה"איסט מד" עצמו עדיין אינה ברורה כל צורכה; כלל לא בטוח שהצינור הזה יונח אי־פעם. מה שכן בטוח הוא שלתוכנית יש פוטנציאל, כבר עכשיו, להעכיר את שלוותו של ארדואן – ועל הדרך גם לגרום לו לחבל בתוכניות של ישראל לפיתוח שדות הגז.
אולם האמת היא שהציפיות מהמפגש בין ארדואן לציפראס לא היו גבוהות מלכתחילה. השנה האחרונה ביחסי טורקיה־יוון הייתה עתירת מתחים – גם בשאלת חיפושי הגז, וגם בטענות ההדדיות להפרת זכויות טריטוריאליות על איים אחדים בים האגאי. מה שהחל בראשית השנה כהצקות טורקיות לדייגים יוונים, התפתח בהמשך לסדרת תקריות צבאיות שהעלו מאוד את מפלס המתח. לא פלא שבנתונים אלה גם שאלת עתידה של קפריסין נותרה כאבן שאין לה הופכין.
בולנט אג'וויט, מי שהיה ראש ממשלת טורקיה ארבע פעמים וגם משורר מוכשר, כתב בצעירותו שיר מפורסם, שכותרתו "שיר טורקי־יווני": "קסם תכול מונח בינינו, ומימיו החמימים, ושני העמים שעל חופיו, יפים ושווים". כך חשב אג'וויט הצעיר, שכתב את השיר בלונדון הקרה בעודו חולם על חופיו הכחולים של הים האגאי. זה לא מנע ממנו להורות על הפלישה הטורקית לקפריסין שנים אחר כך, בהיותו ראש ממשלה ב־1974. השניות הזו קיימת גם היום ביחסו של ארדואן ליוון. אולם שנות האלפיים אינן שנות ה־70 של המאה שעברה; הפעם מונח הרבה יותר על סדר היום האזורי.
שש אחרי המלחמה
אז מה בדיוק נאמר בחדרי חדרים בשיחות בין ציפראס לארדואן, בשאלות הקריטיות של חיפושי גז וזכויות טריטוריאליות בים האגאי? לא ברור. שום מידע לא דלף מהמפגש בארמון הלבן באנקרה. במסיבת העיתונאים המשותפת עם ארדואן הגדיר ציפראס את הדיאלוג עם טורקיה במילים "כן" ו"מיוחד", מילות קוד דיפלומטיות ל"בוטה" ו"מסובך". אבל ציפראס היה אופטימי. "יוון אינה נדונה בהכרח לחיות תחת משא הבעיות האזוריות", אמר. "הפתרונות יימצאו בדיאלוג בינינו. העיקר הוא השמירה על ערוצי תקשורת פתוחים".
אם כן, הישגים לא היו בפסגה באנקרה. אך מבחינתה של ישראל מדובר בסך הכול בחדשות טובות, אפילו מצוינות. על פניו, תוצאות המפגש בין ציפראס לארדואן רק מחזקות את הקו המדיני של השותפויות האזוריות שמדינת ישראל רוקמת בשנים האחרונות עם שכנותיה במזרח הים התיכון.
אחת ההתפתחות החשובות ביותר בעניין הזה הוא ייסודו של "פורום הגז של מזרח הים התיכון". בחודש שעבר הזמין שר הנפט המצרי טארק אל־מולא את שרי האנרגיה של קפריסין, יוון, ישראל, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית לקהיר כדי לדון בהקמת הפורום. במאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שהתפרסם השבוע, כותבים חוקרי המכון אופיר וינטר וגליה לינדנשטראוס כי "פתיחת השיחות הרשמיות בדבר הקמת פורום הגז של מזרח הים התיכון מהווה חיבור ראשון מסוגו של הבריתות המשולשות, שרקמו בשנים האחרונות מצרים וישראל – כל אחת בנפרד – עם יוון וקפריסין, והיא גם תוצר של עסקת ייצוא הגז מישראל למצרים, שנחתמה בפברואר 2018. ייסוד הפורום משקף מגמה שבמסגרתה מערכות היחסים המשולשות, ולא זו בלבד שאינן הופכות למערכות מתחרות, אלא יוצרות נקודות השקה. בעוד שנושא האנרגיה הוא הבסיס להקמת פורום הגז, ניתן במקביל לזהות תהליכים גאו־אסטרטגיים רחבים יותר שהביאו לייסודו ואשר אותם עשויות מדינות האזור למנף לשיתופי פעולה נוספים".
רשמית, לפי המפגש בקהיר בדצמבר האחרון, פורום הגז פתוח למדינות נוספות. דא עקא, המפגש בקהיר לא כלל נציגים מטורקיה, מלבנון או מסוריה. "היעדרן של טורקיה ולבנון מן הפורום", כותבים וינטר ולינדנשטראוס, "הוא פועל יוצא של המחלוקות על מאגרי הגז בין טורקיה לקפריסין ובין ישראל ללבנון". אך מה בעניין סוריה?
את שבע השנים האחרונות בילתה סוריה במלחמה עקובה מדם. רק עכשיו, עקב בצד אגודל, מתחילה דמשק לשוב ולבדוק את הפוטנציאל האנרגטי שלה. אך במשחק הזה היא כפופה לפטרוניתה הגדולה רוסיה, שניצלה את שנות המלחמה כדי לחתום על שורת הסכמים שבפועל משעבדים את תעשיית האנרגיה העתידית של סוריה לרוסיה.הרוסים רציניים מאוד בכוונותיהם, גם בסוריה וגם בלבנון. אם וכאשר תתחיל סוריה באמצעות הרוסים בחיפושי גז במזרח הים התיכון, יגדל מאוד הצורך בשיתופי הפעולה ההדדיים שרקמה ישראל עם יוון, קפריסין ומצרים, כדי לנטרל את ההשפעה הרוסית העתידית וכדי לרתום אותה לכיוונים חיוביים יותר. את ניצני שיתוף הפעולה הרוסי הזה אפשר להרגיש כבר עתה. בשבוע שעבר הרחבנו כאן על תוכניותיה של רוסיה בסוריה, ועל אסדת הקידוח הרוסית שכבר עושה את דרכה לחופי סוריה. כך שלא מן הנמנע שלהתנהלות הטורקית תתווסף בקרוב גם התנהלות רוסית, שתאלץ את ישראל לא רק לזרז את תוכניותיה אלא גם להעמיק את שיתוף הפעולה האזורי ולכלול בו תחומים נוספים.
מה שיכול אולי להרגיע מעט, אבל לא יותר מדי, היא העובדה שמסכת היחסים בין יוון לטורקיה מורכבת מאוד. וכך, אף על פי שציפראס נזהר מאוד שלא להעלות את חמתו של ארדואן, הטורקים דווקא היו נחושים להתגרות בו. ערב הביקור של ציפראס הודיעו הטורקים על מתן פרס על ראשם של שמונת הקצינים הטורקים שערקו ליוון לאחר ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה ומצאו שם מקלט מדיני. ארדואן דורש מציפראס להסגירם לידיו בטענה שמדובר בטרוריסטים, אנשיו של יריבו פטהוללה גולן שכביכול ניסו להפילו. ציפראס אמנם בלע את הצפרדע הטורקית, אבל לא נותר חייב. העניין כולו נתון בידי הרשויות המשפטיות, השיב לארדואן, ואין לנו רשות או יכולת להתערב בהן. ארדואן הבין היטב. הוא השתמש באותה נוסחה כשהאמריקנים דרשו ממנו לשחרר את הכומר אנדרו ברנסון, והוא סירב.
בשורה התחתונה, השניים הבינו היטב – יחד ולחוד – שנכון לעכשיו כדאי להם להתרכז במקום שבו אפשר למצוא אינטרס משותף. והמקום הזה הוא הטיפול בבעיית הפליטים הסורים בטורקיה. ארדואן רוצה את המשך התמיכה שהאיחוד האירופי מעביר לו בשנתיים האחרונות, במיליארדים. וציפראס מקווה שהכסף הזה ימנע או ימתן את ההסתננות מטורקיה לאירופה דרך יוון. בינתיים, המים החמימים והתכולים של הים האגאי, ימשיכו לבעבע ברתיחה קלה, סמוך מאוד לפני השטח.
