הוא נראה מחזיק ברובה הפונה לכיוון המצלמה, ומתקשה להחזיק אותו בשל כובד משקלו. כדור נפלט לאוויר, והֶדף הירי שולח אותו חצי מטר אחורנית. עוד לא בן שמונה, וכבר מאומן לשמש מכונת קטל נגד הכופרים. בהמשך הוא נצפה מכוון את הנשק לעבר אסיר כפות, הלבוש בכתונת הכתומה המפורסמת. האסיר מביט בזאטוט שמולו, ממלמל מילות תחינה, בתקווה למצוא בעיניים הקטנות שמץ של רחמים. הילד מקבל פקודה ממפקדו לבוש השחורים, ומתעשת. האצבע הזעירה לוחצת על ההדק, וחורצת את גורלו של האסיר האומלל.
סרטוני הזוועה שבהם נראו לוחמי 'המדינה האסלאמית' (דאעש) מסירים את ראשי מתנגדיהם באבחת חרב, הופצו ברחבי הרשת על ידי זרוע התקשורת המיומנת של הארגון. סרטונים אלה יצרו לארגון תדמית של גוף אימתני וחסר רחמים, תדמית שלעיתים כוחה היה רב משל נשק ממשי. הפחד המשתק שחשו בעקבותיהם חיילי צבאות שהיו אמורים להילחם בארגון, גרם לא אחת לנסיגתם ללא לוחמה ולכיבוש קל של שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק. תושבי הערים והכפרים שנפלו בידי לוחמי הארגון נאלצו לקבל את מרותו הקשוחה, ואת אורח החיים שנכפה עליהם בהתאם לחוקי השריעה. אחד משיאי הרוע של הארגון האכזרי היה גיוס רבבות ילדים בשטחים שכבש למחנות אימונים, שם השתלמו באסלאם קיצוני ובלוחמה נגד הכופרים.
"ב־2013, שנתיים לאחר תחילת המלחמה בסוריה, נפתח במחוז אדליב מחנה האימונים הראשון, שמנה 400 ילדים", אמר השבוע בריאיון לטלוויזיה הלבנונית ד"ר כאמל סעיד, שחקר את הנושא. "על פי המידע שברשותנו, עד שנת 2015 היו לפחות 15 אלף ילדים שהוכשרו במחנות אימונים שנפתחו על ידי כמה ארגונים, במחוזות אדליב, חאלב וצפון חמה. ג'בהת אל־נוסרה וארגונים נוספים אימנו ילדים בגיל שמונה עד 16. דאעש שבר את הטאבו והתחיל לאמן ילדים למלחמה אפילו מגיל חמש". לדברי החוקר, גיוס הילדים ואימונם ללחימה נמשך עד היום, כאשר ארבעה ארגונים שונים עדיין מקיימים מחנות אימונים לילדים באזור צפון סוריה, הנתון במאבקי שליטה בין רוסיה לטורקיה.
"חיינו בדיר א־זור בשלווה, עד שארגון דאעש כבש את העיר. הם הכריזו על החלת חוקי השריעה, והתחילו לגייס ילדים לשירות הארגון", סיפר טארק, כיום בן 14, לרשת אל־מיאדין. "אמרתי להם שאני לא רוצה להילחם, אבל לא ממש שאלו אותי. לקחו אותי למחנה צבאי גדול, וכל הזמן היינו שומעים יריות וקולות של אימונים. היו שם ילדים בני שמונה שכבר החזיקו רובים. בהתחלה אמרו לנו שזה משחק. הביאו בובה, ואמרו שמי שיורה בה הכי הרבה כדורים מנצח במשחק. אמרתי להם שאני לא רוצה להשתתף במשחק הזה, ולא רוצה לגעת בנשק. הם התעצבנו, לקחו אותי לחדר צדדי, שברו לי את היד ואחר כך שרפו אותי בכמה מקומות", מספר טארק ומציג בפני המצלמה את הכוויות בגופו. "עשו לי משפט וקבעו שאני אשם בבגידה. לקחו אותי בחזרה לעיר, דיברו עם אבא שלי ואמרו שהמשפחה תצטרך לשלם מחיר. אחר כך הם הרגו את אחי הגדול".
סעיד, נער נוסף מדיר א־זור, תיאר את הזוועות שעברה משפחתו מידי דאעש. "אח שלי סירב להיות לוחם בארגון. לקחו אותו לכלא וערפו את ראשו. כשהגיעו לאח השני הוא הסכים להתגייס, וביקש רק שבוע להתארגן. הוא לקח את אבא שלי ואותי, והצלחנו לברוח לטורקיה. אנחנו לא יודעים מה עלה בגורל שאר המשפחה שלנו". כיום נמצאים טארק וסעיד במחנות פליטים ועוברים תהליכי שיקום. ילדים רבים שלחמו בשורות דאעש נהרגו בקרבות, אחרים ממשיכים לפעול בשורות הארגון באזור שעדיין מצוי בשליטתו לאחר התבוסות שספג, בצפון מזרח סוריה.
"האימונים במחנות האלה מתבצעים בהדרגה", הוסיף ותיאר ד"ר סעיד באותו ריאיון את התהליך שעוברים הילדים מרגע גיוסם. "זה מתחיל בלימודי דת, ולאחר מכן חושפים אותם לסרטוני הוצאות להורג ואלימות קשה. כשהילדים מתפתחים מבחינה גופנית ויכולים לשאת משקל, הם מתחילים להתאמן בנשק. הקטנים יותר באקדחים, והחזקים עוברים לרובי קלצ'ניקוב ולאחר מכן לכלי נשק כבדים יותר – הכול בהתאם ליכולותיהם הפיזיות. אחרי שהמאמנים רואים שהם מוכנים נפשית, הם מרגילים אותם להרוג אנשים. האסירים שנמצאים בידי דאעש שימשו כבשר תותחים. באמצעותם הרגילו את הילדים להרוג ללא רחמים".
בהא יחיא, פסיכולוגית ילדים, אמרה לרשת אל־מיאדין כי הילדים שהתאמנו במחנות דאעש, סובלים בעיקר מהדחקה. "ילדי מלחמה, שהיו חשופים למראות מלחמה ובמקרים מסוימים אף היו שותפים לה, דרך החיים שלהם משתנה. הם נתונים ללחץ נפשי שצריך לטפל בו בהקדם. לא תמיד אפשר להציל ילדים כאלה. אנחנו רואים תופעות של חוסר אכילה ושינה, סיוטים ופחדים ליליים. היו מקרים של בוגרים שהתאבדו בגלל סיוטים מתמשכים, לאחר שאיבדו את הרצון לחיות. מצד שני יש תגובות אחרות. ילדים ונערים שראו את אנשי דאעש והבינו שאם הם רוצים לשרוד הם צריכים להיות כמותם, גדולים וחזקים ואכזריים. הם הבינו שאין להם ברירה, והפכו בעצמם לטרוריסטים".
בלי הורים ומסמכים
מלבד הילדים שלחמו בשורותיו ושחלקם עדין עושים זאת, מלחמות המדינה האסלאמית הותירו אחריהן עוד ילדים רבים שחייהם נחרבו ושנותרו לבד בעולם. כ־40 אלף אזרחים זרים הגיעו לסוריה ולעיראק כדי להילחם בשורות דאעש. בתקופת עלייתו היה הארגון אבן שואבת לצעירים משולהבים, דור שני ושלישי למשפחות מוסלמיות שהיגרו מהמזרח התיכון למדינות אירופה. מתוך תחושת תלישות וחוסר שייכות לתרבות המערבית ורצון להתחבר לשורשיהם המוסלמים, הם פנו לתנועות אסלאמיות קיצוניות השואפות לשנות את פניה של אירופה. צעירים אלה, לצד צעירים אירופים שהתחברו לאסלאם הקיצוני, נשלחו על ידי דאעש לסוריה כדי להשתתף במלחמת הג'יהאד נגד משטר אסד החילוני. רבים מהם הושאו בחסות דאעש לנשים מקומיות בסוריה ובעיראק, ונולדו להם ילדים. לאחר שהוריהם נהרגו בקרבות, נותרו הילדים לבד.
הרשויות בעיראק, שאספו את הילדים הללו, החליטו להעבירם למדינות האם שלהם. בקיץ האחרון פנתה ממשלת עיראק לשלטונות רוסיה, גרמניה ומדינות אירופיות נוספות, בבקשה שייקחו אחריות על הילדים שהפשע היחידי שביצעו עד כה היה להיוולד להורים מדאעש. יותר מ־800 ילדים כאלה נמצאים עתה במצב חוקתי סבוך, ללא רישום ומסמכים. מקורות עיראקיים ציינו כי ארצות המוצא של מרבית הילדים – ליתר דיוק, של אבותיהם – הן רוסיה או צ'צ'ניה. יש גם ילדים שאביהם הגיע מגרמניה או ממדינות אירופיות נוספות. מקורות דיפלומטיים רוסים ציינו כי רוסיה החלה לבדוק את הטענות העיראקיות בעניין זהותם של הילדים. נשיא צ'צ'ניה רמזן אחמדוביץ' קדירוב, אישר גם הוא כי מתבצעים מהלכים לקליטת הילדים. גרמניה הודיעה כי היא מוכנה לקבל לידיה עשרות ילדים לאחר בדיקת זהותם.
"לא תמיד אפשר להציל אותם. היו כאלו שהתאבדו בגלל סיוטים ממושכים. מצד שני, יש ילדים שהבינו שכדי לשרוד עליהם להיות חזקים ואכזריים"
"ישנם ילדים שהוחזקו בכלא על ידי דאעש, ואחרי שחרור הערים משליטתם שחררנו אותם. הם לא מחזיקים בניירות רשמיים שיכולים ללמד על זהותם האמיתית", אמר דובר משרד החוץ העיראקי לרשת אל־מיאדין. לדבריו, "ישנן יותר מ־120 מדינות שמהן הגיעו לוחמים לעיראק ולסוריה וילדו ילדים. אלה ילדים קטנים שאנחנו מחויבים לטפל בהם. המבוגרים יותר נמצאים בהליכים מול מדינות האם שלהם. חלקם היו שותפים ללחימה לצד כוחות דאעש, ועכשיו הם מוחזקים בבתי כלא מיוחדים לקטינים שם הם מרצים את עונשם. שוחחנו עם השגרירויות השונות שייקחו אחריות על הילדים. יש מדינות כמו רוסיה שקיבלו אחריות, וביקשו לשלוח אותם אליהן. יש מדינות שלא הגיבו לבקשותינו, ישנן מדינות שלעיראק יש איתן הסכמי הסגרה וחילופי אסירים, וישנן מדינות שמפחדות להתעסק עם זה כי הם לא רוצות שום קשר לדאעש".
הדובר העיראקי הוסיף כי "אנחנו עושים כל שביכולתנו לזהות את הילדים ואת מדינות מוצאם. עורכים בדיקות די־אן־איי, משווים אותם עם בנק המודיעין שברשותנו, ומגיעים למשפחות או למדינת האם. אנחנו מתנהלים על פי החוק הבינלאומי, ופועלים בעניין הזה בנחישות. הילדים נקלעו למציאות הזו שלא ברצונם, ואנחנו מטפלים בהם ברגישות האפשרית ודואגים להם לבתי ספר ולמרכזי תמיכה. תנאי החיים שלהם מפוקחים על ידי ארגוני זכויות אדם, ועיראק מחויבת לפעול על פי החוקים הבינלאומיים למרות העלויות הגבוהות של הטיפול בילדים, ועל אף תחושות הנקם של אזרחי עיראק כלפי ארגון דאעש והזוועות שהורי הילדים האלה ביצעו לעם העיראקי".
יאסר חיג'אזי, מפקד שטח ב'צבא סוריה החופשית', ארגון מורדים סורי פרו־מערבי, מדבר על כאלפיים ילדים שהתאמנו במחנות דאעש, וכעת נמצאים בצפון המדינה. "רוב הילדים נמצאים כעת בידי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, שפועלים בשיתוף עם כוחות הקואליציה האמריקנים. יש גם ילדים בידי צבא סוריה החופשית". חיג'אזי מספר על מראות קשים של ילדים קטנים שברחו עם אימותיהם מאזורי הקרבות, מוכי הלם. "הילדים שהגיעו אלינו הם בדרך כלל מתחת לגיל עשר. הם מגיעים עם מעט בגדים. מספיקה שיחה קצרה איתם כדי להבין שהם סובלים מבעיות נפשיות כתוצאה מהמלחמה הממושכת וההפגזות. הילדים האלה לא יכולים לשאת נשק ולא השתתפו במלחמה של דאעש. הגדולים יותר, בני 14 ומעלה, השתתפו בהרג. חלקם נמצאים היום בערים שעדיין מוחזקות בידי 'המדינה האסלאמית', ומתנהלים כלוחמים לכל דבר ועניין".
השקיעו בדור העתיד
את כורדי חמיד פגשתי בעבר במחנה פליטים בצפון עיראק. הלחימה נגד דאעש בעיר מוסול הייתה אז בעיצומה, ורבים מתושבי העיר והכפרים בסביבה מצאו מקלט במחנה פליטים שהוקם באירביל. חמיד ערך לי סיור במחנה, והפגיש אותי עם אנשים שאיבדו את כל מה שהיה להם. ילדים הסתובבו במחנה ללא מעש, מלבד מספר מצומצם של שעות לימודים מפי מורים עיראקים שהגיעו לבית הספר המאולתר.
"כבר חצי שנה שהמחנה לא עובד", עדכן אותי השבוע חמיד בשיחת טלפון. "אני המשכתי בעיסוקי כפקיד רווחה מטעם הממשל, והפליטים נפוצו לכל עבר. היו כאלה שחזרו לבתיהם במוסול ובערים נוספות ברחבי עיראק ששוחררו מידי דאעש. אחרים נשארו באירביל, ויש מי שהצליחו להגשים את חלומם ולקבל הזדמנות לחיים חדשים באירופה".
אני שואל אותו על מצב הילדים, והוא לוקח נשימה עמוקה. "זו בעיה קשה. רבים מהילדים שראית במחנה היו יתומים. מחנה הפליטים היה הבית היחיד שהכירו אחרי זוועות המלחמה. אנחנו, צוות המחנה, היינו ההורים החלופיים שלהם והמקור היחיד לחום ואהבה. הילדים האלה עברו זוועות. חלקם ראו במו עיניהם את בני משפחתם נרצחים על ידי דאעש. אחרים ברחו מהאש, נפצעו, איבדו איברים והיו צריכים לעבור שיקום. לעומת השיקום הפיזי הקל, השיקום הנפשי נמשך עד היום, וספק אם אי־פעם הם יוכלו להחלים מהטראומה ולנהל חיים נורמליים".
בעבור אותם ילדים, אומר חמיד, סגירת מחנה הפליטים הייתה בשורה רעה מאד. "הם רכשו שם חברים ויצרו משפחה חדשה, והיו הקורבנות הראשיים של סגירת המחנה. הם נפוצו ברחבי עיראק. חלקם נשארו במרכזי טיפול אחרים, וחלקם חזרו לערים שלהם בתקווה להתאחד עם בני משפחה אחרים".
על פי מחקר שפורסם לאחרונה בבריטניה, ארגון המדינה האסלאמית שואף לשלוח בחזרה צעירים אירופים כדי להקים תאים שלו במדינות המערב. יותר מ־250 צעירים שחזרו לאירופה עד 2015 היו במעקב של הרשויות, כדי למנוע מהם להפוך לאיום. הם היוו סיכון לאזרחי אירופה וגם לעצמם, בשל נטיות אובדניות.
"ארגוני הטרור ראו בילדים ובנוער ממשיכי דרכם, ולכן היה להם חשוב לגייס ילדים, לאמן אותם ולהעביר להם את האידיאולוגיה הקיצונית", אמרה בריאיון מחברת המחקר ניקיטה מאליק, העומדת בראש מכון לחקר קיצוניות וטרור. "יש הרבה תוכניות שיקום, אבל חלקן הופכות את מצבם של הילדים לגרוע יותר. יש ילדים שמגיעים למרכזי פליטים, אחרי שהם מופרדים מהוריהם. שם הם נחשפים לעיתים להשפעה של גורמים קיצוניים, שמביאים אותם במקרים מסוימים לחזור לאפגניסטן, לעיראק ולסוריה ולהצטרף לארגונים שמהם ברחו מלכתחילה".
מבחינת החוק האירופי, ציינה מאליק בריאיון נוסף, ברגע שנערים עזבו את המדינה והלכו להילחם בסוריה, הם ביצעו עבירה וצריכים לשאת בעונש עליה. "נקודת ההתחלה היא שהם פורעי חוק. מעבר לכך, מרבית הנערים שעזב עם דרכונים אירופיים לסוריה וחזרו, לא חזרו אותם אנשים. הם הפכו לקיצוניים יותר, ועם ניסיון בלוחמה. השיקום הוא ארוך, ולא תמיד אפשרי". 
