בשנים האחרונות מדברים על ממשלת ימין שלא יודעת לשלוט. לספרים המעטים העוסקים בנושא אפשר לצרף פרק חדש בשם 'תוכנית CBC MED' (הנקראת גם ENP ו־ENI). מלכתחילה זו תוכננה להיות החלטה טכנית, סתמית, כמעט אוטומטית. אחרי הכול, מה יכול להיות רע בתוכנית עתירת־ממון של האיחוד האירופי לשיתוף פעולה אזורי. מתברר שיכול. על פי תחקיר 'מקור ראשון', "תוכנית שיתוף פעולה חוצה גבולות" שאושרה לאחרונה בממשלה ללא דיון, היא למעשה צינור הזרמת כספים לקרן החדשה לישראל. השרים לא בדקו ולא ידעו לְמה הם נותנים את ידם. ייתכן שהפקידות במשרדי החוץ, המשפטים וראש הממשלה לא ידעה גם היא, או שמא מישהו הסתיר מידע במכוון.
ראשית הסיפור בהודעה לשרים מטעם מזכיר הממשלה צחי ברוורמן, לפני כחודש. "ראש הממשלה ושר החוץ מבקש להביא להחלטת הממשלה על פי סעיף 19ב לתקנון עבודת הממשלה, הסכם תוכנית שיתוף פעולה חוצה גבולות באגן הים התיכון, במסגרת מכשיר המימון האירופי לשכנות ולשותפות ENI CBC". מהו סעיף 19ב? מדובר במסלול מהיר לאישור החלטות ממשלה בלי התכנסות והרמת יד של השרים כמקובל, אלא בנוהל אחר. על פי הנוהל, כתב ברוורמן לשרים, "אם לא תוגש הסתייגות מההצעה בתוך שבוע ימים, היא תקבל תוקף של החלטת ממשלה". הפעלה של 19ב אינה חריגה, אך מהי אותה תוכנית אירופית שנתניהו מאשר כבדרך אגב?
שרים ויועצים שקראו את נוסח הצעת ההחלטה ואת דברי ההסבר שנלוו אליה לא יכלו להעלות בדעתם את התשובה. "ENP היא מדיניות השכנות הטובה של האיחוד האירופי", נאמר בסעיף א', ובדברי ההסבר נכתב: "מדובר בתוכנית שותפויות רב־צדדיות, חוצה גבולות ומגזרים… תוכנית זו היא המשך לתוכנית קודמת שהתנהלה משנת 2007 עד 2013, ובמסגרתה לקחו חלק 16 גופים וארגונים ישראליים במסגרת 12 תוכניות שונות ובהיקף מלגות אירופיות כולל של למעלה מ־8.5 מיליון אירו (כ־35 מיליון שקלים)". נו, מי יתנגד?
ובכן שרה אחת ויחידה התנגדה. מירי רגב. גם היא לא ידעה מהם הפרויקטים שיממן ההסכם, שכן הפירוט לא הוצג לשרים. סעיף אחר בהסכם הקפיץ אותה. "ההסכם כולל סעיף המתחם את התחולה הטריטוריאלית, בדומה לסעיף שאומץ בתוכנית הורייזן 2020", ציינה מזכירות הממשלה. במילים אחרות: האירופים מוכנים לממן פרויקטים ישראליים, אבל יקפידו שאף אירו לא יחצה את הקו הירוק.
רגב, שכבר ויתרה פעם על כמה גרושים אירופים בגלל החרמת יו"ש, החליטה שוב להילחם ושיגרה למזכיר הממשלה מכתב התנגדות חריף. "ברצוני להביא לידיעתך את התנגדותי להצעת המחליטים", פתחה רגב, ונימקה: "עמדתי היא שעל ממשלת ישראל לדחות על הסף הסכמים התובעים מאיתנו להחרים דה־פקטו חבלי מולדת או אוכלוסיות הגרות בגולן, בירושלים או ביהודה ושומרון. קבלה של ההסכם מחזקת את הרושם המוטעה כאילו ישראל מבינה שאזורים אלה לא שייכים לה או לא יהיו שייכים לה". בהמשך הצטרפו סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, ראשי שדולת ארץ ישראל בכנסת יואב קיש ובצלאל סמוטריץ', ומועצת יש"ע.
במשרד החוץ ובמזכירות הממשלה לא אהבו את ההתנגדות של רגב, ובעיקר כעסו שנתנה פומבי לעמדתה ב'מקור ראשון' וב'הארץ'. כל כך לא אהבו, שהחליטו להראות לשרה מי מנהל את העסק. חרף התנגדות, נתלו במזכירות בכך שכתבה רק את המילים "התנגדותי להצעת המחליטים", ולא ציינה במפורש 'אני מבקשת דיון במליאת הממשלה'. נאחזת בתירוץ הקלוש הזה, הודיעה המזכירות לרגב ולשאר העולם שהתוכנית אושרה על פי סעיף 19ב, כלומר ללא דיון בממשלה ולמעשה בלי שהשרים יודעים מה אישרו.
הולכים על הסף
מהי בעצם תוכנית CBC MED? לאן הולכים מיליוני האירו? בתשובה לפניית 'מקור ראשון' נמסרה ממשרד החוץ רשימה של הגופים הישראליים שנהנו מהפעימה הקודמת של התוכנית בשנים 2007 עד 2013. צריך להדגיש שהרשימה הזו, שעמותת שתי"ל של הקרן החדשה מופיעה בה, לא צורפה להצעת ההחלטה. כלומר, השרים לא ידעו עליה.
הרשימה שהציג משרד החוץ כוללת גופים לגיטימיים לחלוטין כמו המרכז הבינתחומי בהרצליה, המכון לחקר ימים ואגמים, מרכז וולקני, החברה להגנת הטבע וכיוצא בזה. הבעיה שלפחות בחלק מהמקרים לא עלה בידינו לקבל אישוש שאכן התקבלה בפועל תמיכה של התוכנית האירופית בפרויקטים, וייתכן שקיים פער בין ההצהרה לביצוע. שמותיהם אינם מופיעים באתר התוכנית האירופית, וגם פנייה לאיחוד בבקשה לקבל את המידע לא הניבה תוצאות.
מה שגילינו, בעזרת ארגון 'מטות ערים', הוא שלפחות חמישה מתוך 12 הפרויקטים שתקצבה התוכנית בצד הישראלי, הופעלו על ידי ארגון שתיל, הזרוע המבצעת של הקרן החדשה. שתיל אכן מופיע ברשימת משרד החוץ, אבל מתברר שגם במקרים שבהם גוף אחר כביכול זכה בכסף האירופי, שתיל היה המפעיל למעשה. כך למשל, משרד החוץ ציין את האוניברסיטה העברית כמי שנהנתה משיתוף הפעולה עם CBC MED. בפועל, המיזם נוהל על ידי שתיל ועל ידי 'המרכז לחינוך משפטי קליני' – גוף שעמדותיו ידועות. רק לאחרונה היה בין העותרים נגד חוק ההסדרה. הפעילות של שתיל והקרן החדשה היא סמי־פוליטית. בהגדרה האירופית של שתיל הוא מוצג כארגון שנועד "ליצור קול מקומי שיאתגר תהליכים שמובילה הממשלה".
על פניו, המיזמים הספציפיים שמימנה התוכנית האירופית עבור שתיל אינם עוסקים בפוליטיקה. מדובר במיזמים לפיתוח עסקים קטנים בפריפריה הכוללים פרסומים בשם "לסתום את הדליפות", כמ"מ (כלכלה מקומית) ורכש מקומי. אבל למעשה הכול מתנהל בקריצת עין. שתיל, הזרוע הביצועית כאמור של הקרן החדשה, הפך לשותף בכיר בתוכנית האירופית. וכשלארגון יש כסף, גם אם על הנייר הוא מיועד לפרויקטים אחרים, החמצן הזה מאפשר לו לשכור עובדים נוספים ולהרחיב את הפעילות.
יתרה מכך: לא רק בישראל עובד האיחוד האירופי בשיתוף פעולה הדוק עם שתיל. במסמכים האירופיים מוצג שתיל כ"ארגון הממוקם בישראל עם ניסיון עשיר בבניית רשתות קשר, שותפויות וקואליציות, במטרה להוביל לשינוי מדיניות ודרבון פעילות אקטיביסטית". ככזה, הוא מוביל במספר רב של מדינות את פרויקט 'עושר' מטעם תוכנית CBC MED. כלומר, לא רק בהקשר הישראלי, תוכנית CBC MED היא צינור להעברת כספים מאירופה לשתיל.
ה"שותפויות" וה"פעילות האקטיביסטית" הובילו את שתיל בין היתר, לעבוד עם ארגון איטלקי בשם 'לונריה'. הרקורד של אותו 'לונריה' כולל קריאה לחרם על ישראל, כפי שנכתב באתרו בעת צוק איתן: "אמנים ואינטלקטואלים דורשים אמברגו צבאי מיידי על ישראל… ישראל שוב שחררה את מלוא עוצמתו של צבאה נגד האוכלוסייה הפלסטינית הנצורה, באקט בלתי אנושי של תוקפנות".
אלה החברים של שתיל, שכדרכו של ארגון האם 'הקרן החדשה', הולך על הסף שבין ה"חברתי" לפוליטי. רק השבוע התנוססו בדף הבית של שתיל הכותרות הבאות: "מותר לך להפגין" – כל אחד מבין למה הכוונה – ו"חוק הלאום מסכן את ילדינו". הקשר הכללי בין הקרן החדשה ושתיל לארגונים אנטי־ישראליים הוכח לא אחת על ידי מכון NGO Monitor. לכל התעשייה הזאת נתנו השרים – למעט מירי רגב – את ידם, כשהחליטו אפילו לא לבקש דיון בנושא ואפשרו להסכם עם האירופים לעבור באופן אוטומטי.
לכל מה שקורה בציר הישראלי־אירופי של תוכנית CBC MED מצטרפת הרגל הפלסטינית. ראשית, על פי התוכנית האירופית 'פלסטין' היא מדינה לכל דבר. כפי שפורסם ב'מקור ראשון', במסמכי התוכנית ובמפות הנלוות מוצגת "פלסטין" בשורה אחת עם ישראל, ירדן, יוון ומדינות נוספות.
חמור יותר: נקודת המוצא של הפרויקטים בצד הפלסטיני מעניקה סיוע ישיר למאבק הפלסטיני נגד ישראל. לא מדובר במימון לטרור, אלא בתדלוק התעמולה הפלסטינית בארץ ובעולם. כך למשל, מיזם אחד לחיזוק המורשת והזהות הפלסטינית פעל מהעיר העתיקה בירושלים שב"פלסטין". מיזם אחר מפעיל שורת "תוכניות תרבות ומורשת" פלסטיניות, כגון 'סבסטיה – מרכז לתרבות מקומית'.
באשרור ההצטרפות לתוכנית, השרים למעשה סמכו את ידיהם על כל זה. תמוה שהממשלה דואגת למימון אירופי ופותחת דלתות באירופה לארגון שמטרתו המוצהרת היא להצמיח אופוזיציה מהשטח.
ואפילו אם היו השרים מאשרים לבסוף את התוכנית, לכל הפחות מתבקש שידונו בה כדי להבין מה הם מחליטים – דיון שנמנע בשל התרגיל של מזכירות הממשלה. אחרי הכול, לא אחר מראש הממשלה עצמו טוען ש"הקרן החדשה מממנת את ההפגנות" נגדו. האין זה תמוה שאנשיו שלו ארגנו לאותה קרן את התמיכה הכספית?
משתיל נמסר בתגובה: "בין השנים 2012 ו־2015 קיבל שתיל מימון מ־CBC MED לטובת פרויקט כלכלה מקומית מקיימת שהביא כלים חדשניים לפיתוח הנגב. לפרויקט עשרות הישגים, ובהם הפקת ממדי איכות חיים ופיתוח מקומי שאימצה הרשות לפיתוח הנגב; פרסומים ומחקרים המשמשים גופים ממשלתיים, רשויות מקומיות וארגונים; רשת שותפויות עם מגוון גופים כמו ציונות 2000, מרכז מנדל למנהיגות בנגב, אג'יק ועוד. שתיל אינו ארגון מפלגתי וכארגון אזרחי תומך, נאבק ונוקט עמדה במגוון נושאים שמשפיעים על החברה הישראלית. זכות המחאה וחוק הלאום הן דוגמאות לעשייה של שתיל, לצד המאבק למען דיור ציבורי, צמצום פערים בבריאות ומאבק בגזענות. במסגרת פרויקט כלכלה מקומית מקיימת לקח חלק ארגון 'לונריה' האיטלקי, אך במהלכו לא הביע עמדות ביחס לישראל. הפרויקט והשותפות הסתיימו ב־2015'".
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בהתאם לתקנון הממשלה, התנגדות להצעת מחליטים של הממשלה המופצת לשרים בהתאם לסעיף 19ב, כמוה כהצבעה נגד ההחלטה. התנגדותה של השרה רגב נרשמה בהחלטת הממשלה. אם השרה רגב רצתה לקיים על ההצעה דיון בממשלה היה עליה לציין זאת בפנייתה למזכיר הממשלה, וזאת לא עשתה".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה כי מזכירות הממשלה היא שקובעת מהו החומר שיוצג בפני השרים.
