"העבודה לא צריכה לעסוק רק במחיר המילקי בתל־אביב"

שבוע סוער ורב תהפוכות עבר על ח"כ חיים ילין. בתחילתו הוא עוד ניסה לגשש את דרכו חזרה אל מפלגת יש עתיד, ובירר אצל היו"ר יאיר לפיד האם יש סיכוי לשיבוץ מחודש במקום ריאלי; באמצעו הוא דחה הצעה לשריון מיו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי; ולקראת סופו הרים אליו טלפון וביקש לשחזר את ההצעה.

"אלה היו ימים לא קלים", הוא אומר למקור ראשון ביום רביעי בערב, לאחר שפורסם דבר שיבוצו במקום העשירי ברשימת העבודה לכנסת. "בהתיישבות פנו אליי, ליכודניקים ממרחבים וחובשי כיפות סרוגות, אמרו לי 'חיים תקשיב, גם אם מחר יש לך מקום ברשימה המשותפת אתה הולך לשם, כי אתה היחיד שמייצג את ההתיישבות ואת תושבי עוטף עזה. אנחנו רוצים אותך שם. אמרת 'לא' כבן אדם פרטי, אבל אתה כבר איש ציבור ואם אתה אומר 'לא' אתה בוגד בתושבים שלך'".

בעבור ילין היה זה אקורד סיום לימים של אכזבות, תחושות קשות ולבטים לא קלים, אחרי שהודח מהמקום השביעי ברשימת יש עתיד למקום ה־17 הלא ריאלי. "ביום ראשון בשבוע שעבר הלל קוברינסקי (ראש מטה מפלגת יש עתיד, שא"כ) אמר לי שאני בתוך הרשימה של ה־15, ביום שלישי שליח הודיע לי שאני במקום ה־17, וביום חמישי נפגשתי עם יאיר לפיד", הוא משחזר את התהליך המוזר.

"באתי לשמוע אותו בקפה שלו בתל־אביב. הוא אמר לי: 'היפותטית, אם אהיה שר החוץ אני אתן לך תפקיד של שגריר'. אני לא באתי למדינת ישראל בשביל ג'ובים", הוא מתלהט. "נניח שאני מייצג את ישראל בחו"ל, עם הטיל הראשון על העוטף אני חוזר. אני מייצג שטח ורוצה להיות בשטח".

הביקורת שלו על לפיד נאמרת במרומז ובאופן חלקי. ילין מקפיד לשמור על כבודו של מנהיג יש עתיד, אך בכל פעם שהשיחה נוגעת בנסיבות עזיבתו החיוך הקבוע שלו נוטש, ואחרי מעט לחצים הוא חושף מה נאמר בשיחה ביניהם. "יאיר טוען שאני איש ביצוע. הקמתי שלושה יישובים במועצה, עשיתי את כל המיגון בעוטף. אבל לבוא ולהגיד שאני מחוקק לא טוב או שיקבע בשבילי שאני מתנוון שם, זה קצת בעייתי. אמרתי לו 'אני מוכן להיות מקום 10 או 11, אבל אל תזרוק אותי'. 17 זה לזרוק אותי. אמרתי לו 'עשית טעות'. הוא לא ציפה שהשטח והתקשורת יגיבו כמו שיגיבו, וגם אני לא".

במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, הגיבו בעצב על האפשרות שילין ייעדר מהכנסת הבאה. גם ברחוב הוא קיבל תגובות דומות – ולא רק בעוטף עזה. בבית הקפה שבו נפגשנו השבוע, בצומת קסטינה הסמוך לקריית־מלאכי, ניגשו אליו בזה אחר זה יושבי המקום, לחצו את ידו והשמיעו מילים חמות. "שיהיה בהצלחה, אתה אהוב ואהוד על כולנו", אמר לו אחד מבאי המקום.

כתושב קיבוץ החל ילין את דרכו הפוליטית על ברכי תנועת העבודה, ולכן הטלפון מהיו"ר שלה אבי גבאי היה לכאורה טבעי. ובכל זאת, ילין התלבט.

"אבי (גבאי) רצה שאביא את מה שבי למפלגה, והפוליטיקאי שבי היה צריך להגיד כן. אבל בסוף לא ישנתי כל הלילה, ורגשית לא יכולתי לעשות את זה".

מה הפריע לך?
"אני גדלתי בפלג של אחדות העבודה, חשבתי שמפלגת העבודה הפסיקה לדבר את השפה הזאת. אני גדלתי על יגאל אלון, שהקים את הגדודים הערביים הראשונים בצה"ל ושילב אותם, ומצד שני כיסח את הצורה למי שהרים יד בטרור. חשבתי שמפלגת העבודה צריכה להרים גם דגל ביטחוני וגם דגל חברתי ולא לעסוק רק במחיר המילקי בתל־אביב".

רעיון המעבר בין מפלגות גרם לילין בתחילה כאב בטן מעצם המחשבה עליו, אך במשך השבוע הוא קיבל טלפונים מתושבים, חברים ומובילי דעת קהל שדרשו ממנו לחזור לגבאי עם תשובה חיובית. "זה או אתה או שמאל קיצוני במקום הזה", אמרו. הפניות הללו גרמו לו לשנות את דעתו. "אני חושב על זה עוד לילה (בין שלישי לרביעי), מתקשר לגבאי ואומר לו 'אם אתה עדיין רוצה אותי, אני בשל לזה'", הוא מתאר את רגעי ההכרעה.

ואתה יכול לשבת במפלגת העבודה מודל 2019?
"מי שלקח אותי יודע שאני שייך לפלג הניצי של מפלגת העבודה. אני איש צבא, גדלתי על יגאל אלון ויצחק רבין, ולשם אני אוביל".

אתה לא חושש שיגדירו אותך אופורטוניסט?
"חיים האישי היה פוחד מזה, אבל כאיש ציבור שמייצג אנשים אני לא מפחד מזה שיקראו לי אופורטוניסט. אני עכשיו אומר תודה ליאיר ולהלל (קוברינסקי, ראש מטה מפלגת יש עתיד), כי במעשה שלהם הם הראו לי כמה העבודה שלי בכנסת ומחוץ לכנסת, והמלחמה שלי על העוטף והחקלאות, היא חוצת מפלגות. כשעובדים בשגרה לא מקבלים פידבק. עכשיו כשהם עצרו אותי פתאום, אתה מבין שיש הכרה במעשים שלי. על זה אני מודה להם, כי אחרת לא הייתי יודע שבכל המדינה אוהבים אותי".

ובכל זאת, אתה מאוכזב מלפיד?
"אני מוכן לשלם הרבה כסף בשביל לקבל תשובה למה הודחתי. גם אני כראש מועצה ובתפקידים קודמים פיטרתי אנשים. תמיד הסברתי להם למה, אם בגלל התייעלות או שלא התאימו לתפקיד. זה תמיד קשה לפטר, אבל הם הבינו. אם את אומרת לבן אדם שאת זורקת אותו בלי הסבר, זה לא אנושי. נגיד שעשיתי טעויות, איך אוכל לשפר אותן? פיטורים זה גם למידה, ופה לא היה מצב כזה".

האם הסירוב שלך לקבל את המקום שהוצע לך הוא לא הבעת אי־אמון ביכולתה של המפלגה בבחירות?
"גם אם יש עתיד מקבלת בסקרים 20 מנדטים ושמים אותי במקום ה־17, אני שואל: מה עשיתי רע שהגעתי ממקום 7 למקום 17? אמרתי ליאיר, 'גם אם היית שם אותי ב־17 כשיש עשרים, זה מאותת על משהו'. באישי מולי הוא רק אוהב אותי ולא אומר לי מילה רעה. איך אמרתי להלל קוברינסקי? 'אתה ויאיר כל כך אוהבים אותי שזה מזכיר לי את האיומים של נתניהו על חמאס'. הפער בין האמירות למעשים לא משקף את המציאות. אומרים אתה חרוץ ואיש שטח, ושמים אותי מקום 17".

ביום שני השבוע הציג יו"ר יש עתיד יאיר לפיד את רשימת המפלגה לכנסת בגן האירועים בשפיים. שלושים הראשונים ברשימה עלו בחגיגיות לבמה בזה אחר זה, מחליפים חיבוקים וחיוכים. ח"כ עליזה לביא עלתה בשמלה לבנה ובדמעות והתקבלה במחיאות כפיים סוערות, שניסו לרכך מעט את הדחתה למקום ה־16 הלא ריאלי. ילין לא הגיע לכנס ובכך חתם את דרכו הפוליטית במפלגה.

לא רק ילין ולביא הודחו מהרשימה. ראש מועצת בני־שמעון במשך כעשור, מורן סיגל, הצטרפה לאחרונה למפלגה אך לא שובצה ברשימתה. אלי מלכה, לשעבר ראש המועצה האזורית גולן, הצטרף ליש עתיד והודיע על עזיבת הזירה המקומית לטובת הארצית, ונשלח גם הוא אל האזור הלא ריאלי ברשימה. "מלכה הוא אחד האנשים הכי אהובים עליי", אומר ילין, "הוא נשמה אמיתית. היינו בשת"פ מדהים כשהוא בא ללמוד ממני איך מכינים את המועצה לחירום. הגעתי אליו כמה פעמים. כשהוא הגיע למפלגה אמרו לי 'הוא בא לתפוס את המקום שלך', אבל אמרתי להם שזה הדבר הכי טוב שקרה ליש עתיד".

כמו מלכה, גם ילין ביקש לשמוע מיו"ר יש עתיד לפני הבחירות המקומיות אם מקומו מובטח, או שעליו לעשות חושבים ולשוב לזירה המוניציפלית. לדבריו, לפיד הבטיח לו אז שמקומו מובטח. "נגיד היו אומרים לי 'זו החלטה שלך לרוץ או לא, אנחנו לא יודעים מה יהיה איתך', ורומזים לי שמקומי לא בטוח. אבל שניהם (קוברינסקי ולפיד) אמרו לי 'אתה איתנו'. היו קולות שקראו לי לחזור למועצה כי ידעו שאלון שוסטר לא מתמודד, והניסיון שנצבר בעוטף עזה מול האין־פתרון הולך ונעלם. אמרתי לכולם שאני רץ עם יש עתיד עד הסוף".

ריח האדמה הרטובה

חיים ילין בן ה־60, תושב קיבוץ בארי, נולד בארגנטינה. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן שנה, ושבה לארץ המוצא כשהיה בן שש. "אני בכלל בן של יורדים", הוא צוחק כשאני שואלת אותו מתי עלה לארץ. "האגדה מספרת, ואני ממש זוכר את זה, שכשהודיעו לי שאנחנו חוזרים לארגנטינה עמדתי על המרפסת שלנו במבנה של העולים בשכונת 'עזרה וביצרון' ביד־אליהו, וצרחתי שאני לא עוזב את ישראל עד שאנשים יצאו מהבתים. הייתי אז בכיתה א'".

אהבתו של ילין לישראל לא פחתה מאז, והוא דרש מהוריו לעלות לארץ ברגע הראשון שהיה יכול לעשות זאת באופן חוקי. "בגיל 13, לקראת הבר־מצווה, אמרתי להורים שלי שאני רוצה להגיע לעליית הנוער. הם סירבו ושלחו אותי לפסיכולוגית כדי שתרגיע אותי. שנה אחרי, בכיתה י', עזבתי את הבית. עבדתי ביום ולמדתי בלילה. אחרי שנה חזרתי הביתה ותכננתי לעלות שוב. הדיקטטורה בארגנטינה חגגה, ואני צריך להתגייס שם. הפעם אני אומר להורים שלי 'או שאתם חותמים על הדרכון ואני עולה לישראל, או שלא תראו אותי עוד'. זה עבד. עליתי לארץ ומצאתי את עצמי מתנדב בבארי, ומשם לצבא".

ומאז אתה בקיבוץ בארי, על גבול עזה?
"כל הזמן על גבול רצועת עזה. בשדות הפתוחים מצפים לגשם, ויוצאים החוצה מהבתים כשהוא יורד כדי להריח את ריח האדמה הרטובה".

מתי האזור הפך לזירת מלחמה?
"במארס 2000, בשעה 11:20 בלילה, הייתי בביתי בבארי", הוא משחזר לפרטי פרטים. "התקשרו אליי מנחל עוז ואמרו לי 'חיים, היה פיצוץ'. כיו"ר נחל עוז הגעתי לשם יחד עם שי חרמש ראש המועצה, וראינו פצצת מרגמה שהתפוצצה בשטחנו. זו הפעם הראשונה שהטרור חצה אלינו. הלכתי עם זנב הפצמ"ר לפואד, שהיה שר הביטחון, ואמרתי לו 'תקשיב, אם אתה לא מוריד את הבניין מאיפה שירו אותו, זה אומר שזהו, זה המצב. ואם אתה לא מתכוון להוריד את הבניין, תן צ'ק ותמגן את נחל־עוז. פואד נתן 7.2 מיליון שקלים, משרד האוצר הוסיף, ובנינו לראשונה ממ"דים בקיבוץ.

"לאחר מכן, כראש מועצה אזורית אשכול, נלחמתי שיהיה בכל עוטף עזה מיגון כמו בנחל־עוז. בעמוד ענן הודיע לי נתניהו שיש מיגון לטווח שבין 4.5 ל־7 ק"מ מגבול הרצועה. בנימין נתניהו, לאורך כל הדרך לגבי עוטף עזה, בלי קשר לביקורת על המדיניות, כל מה שהייתי צריך כדי לפתח ולגדול הוא נתן לנו. אין לי מילים, ואני אומר את זה בכל אירוע".

יש שיאמרו שאתם, בגיבוי הממשלה, מיגנתם את עצמכם לדעת והפכתם את המלחמה לאורחת של קבע.
"ממגנים כדי שאנשים לא יעזבו את האזור. את רוצה שמשפחות עם ילדים, שגם ככה הקושי הנפשי שלהן גדול, יוכלו לישון עם הילדים בממ"ד ויקומו בחיים. המלחמה שלי על מיגון לא נעשתה בתודעה של מדיניות של ממשלה, אלא למען התושב. לו המדיניות הייתה אז להוריד את הבניין, היו מונעים את המלחמה ולא היה צריך מיגון. כמו כיפת ברזל, אלה כלים הגנתיים ולא התמודדות מול המצב הביטחוני. זה נותן לקובעי המדיניות מרווח לקבל החלטות. אי אפשר שעל כל קסאם שמתפוצץ בגן ילדים לא ממוגן נצא למלחמה. אבל מרוב מיגון והגנה, אין היום תגובה הולמת. אנחנו במלחמת התשה, שהחלה ברגע שחמאס עלה לשלטון, גם כשהיינו בגוש קטיף. לא לסלף את ההיסטוריה, הטילים החלו לפני ההתנתקות".

כתושב בארי היית בעד ההתנתקות?
"כן, חשבתי שזה יעשה טוב. אבל יש לי מסקנה מההתנתקות: אסור לתת להם גרגיר חול באופן חד־צדדי. בדיעבד זו הייתה טעות. לו זה היה מתבצע בהסדר ועם כסף וערבויות בינלאומיות, אני מעריך שלא היה טרור היום, כי מדינת ישראל הוכיחה לעולם שאפשר לנצח את הטרור בעזרת כוח וכלכלה".

אז מה הפתרון למצב בעזה, לחזור לגוש קטיף?
"לחזור לגוש זה לא הפתרון. הפתרון היה אחרי צוק איתן, כשחמאס התחנן להפסקת אש. אז היה צריך לעשות הסדרה. זה לא הסכם שלום, אלא להגיד שתמורת זה שאין עוד כסף לטרור ומשקיעים בתשתיות, אנחנו נעשה איתכם הסדרה. מה שצריך לעשות בעזה זה מה שעשו ברמאללה. לפני ארבעים שנה, כשהגעתי לבארי, היינו נוסעים בעגלה וטרקטור לעזה כל יום שישי, הולכים לחוף הים ואוכלים את החומוס שלהם, שהיה מדהים וטעים ברמות. הכלכלה שגשגה בעזה, קנינו שם רהיטים, ואילו רמאללה הייתה במצוקה ואמרה שהיא רוצה להיות עזה. קרה משהו בתהליך מול הפלסטינים ונכנסנו בסוף לחומת מגן, ואחרי ההסכמים שם החלה הזרמת כסף לתעשייה מהעולם ומקומות עבודה נפתחו. היום עזה מסתכלת על רמאללה ורוצה להיות כמוה. אין מנוס מהסדרה שם".

עם ארגון טרור?
"אפשר לעשות הסדרה עם ארגון שמפסיק לעשות טרור והופך להיות ארגון מדיני, וצריך להורות לצה"ל להחליש אותו עד שהוא לא ירצה לעשות טרור. נדרש פה אורך רוח מצידנו, ולכן נדרשת ההגנה. אולי הדור הזה, שגדל במציאות של חיכוך מתמיד, יֵדע לעשות הסכם שלום. זה אירוע של דור שלם, ומי שינסה להקטין את פרק הזמן הזה יגיע או למלחמת אחים או לטרור, ולכן צריך סבלנות".

בחלקים מהריאיון ילין הולך ימינה מהליכוד, ובחלקים אחרים חוזר לביתו האידיאולוגי כאיש מרכז. "את מעלה־אפרים המציא יגאל אלון", הוא אומר. "אני טיפלתי בתב"ע של כל ההתנחלויות, כל מי שנתקע בא אליי. אני מתחתי ביקורת על זה שמורידים את תשעת הבתים בעפרה. אמרתי לכל הליכודניקים 'אתם אפסים'. מה זה להוריד בגלל החוק במקום ללכת לעסקה? מה זה הקשקוש הזה להוריד בתים בתוך יישוב?"

אבל לילין יש בטן מלאה גם על המתיישבים החדשים – המתנחלים. לדעתו הם לקחו את הפוקוס מהתיישבות בכל חלקי הארץ, לזו שנתונה במחלוקת ומייצרת שסע בעם. "אמרתי לאורי אריאל, 'הבעיה שלכם המתנחלים שהצלחתם במפעל הזה מעל ומעבר, ושכחתם מי הקים את גוש עציון ואת 11 הנקודות בנגב. ההצלחה שלכם מפלגת את העם'. כשקיבוץ בארי חגג יום הולדת עשרים, היה כתוב בהזמנה 'התנחלות בארי'. מפלגת העבודה מחקה את השם התנחלות מהיישובים, והיא הפכה להיות מילה של הימין שהתיישב ביו"ש. אלה שכחו שהם בנו התנחלויות, ואלה מדברים רק על התנחלויות; אלה הפכו בוגדים, ואלה הציונות האמיתית. הצעירים היום לא יודעים היסטוריה, מי הקים את הנגב ולמה הוא חלק ממדינת ישראל. אי אפשר לייצר אחדות בעם בלי לדעת את ההיסטוריה".

ילין עובר למתוח ביקורת על אהוד ברק והסכמי קמפ־דיוויד. "איזו מין מנהיגות זו להגיע לקמפ־דיוויד ולנסות לפתור סכסוך של מאה שנה בשבועיים? אנחנו נצטרך לחיות על חרבנו לא מעט זמן, אבל צריך מנהיגות ששואפת להסדרה כדי שיקום דור שיעשה אותה".

ציפי לבני דיברה על הסדרה ושלום, והמערכת הפוליטית זרקה אותה החוצה.
"לבני היא סיפור אחר לגמרי. היא שחקה את המושג של הפוליטיקה, והפכה את הכנסת והמפלגות לפלטפורמה להביע את דעותיה. אי אפשר כל כמה שנים להקים פלטפורמה חדשה כדי לדבר עם הפלסטינים".

אפילו טיבי שאל

בכנסת היוצאת כיהן ילין כיו"ר שדולה לעוטף ישראל ואחרת שעסקה בענייני חקלאות, כראש קבוצת הידידות ישראל־ארגנטינה, וכאחראי על הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית במסגרת קשרי החוץ של הכנסת. הוא הביא אורחים רבים מחו"ל לביתו בעוטף עזה כדי שיראו את המציאות בעיניהם. כשאני שואלת אותו על הצלחותיו הוא מונה את רפורמת הבנקים לצד טיפול בבעיות של חמישה ישראלים עם קשיים באישורי שהייה שהגיעו לפתחו ("זה היה מרגש עד דמעות"), טיפול בבעיית הרחפנים ועיסוק בנושאים כמו קידוחי נפט, סימון תוצרת כחול־לבן בחקלאות ואישור הטבות המס בעוטף עזה לארבע שנים בלי צורך באשרור מחודש מדי שנה.

ילין היה קולו של העוטף בכנסת. הוא דיווח מהשטח על כל ירי, והעלה את הפריפריה למודעות נבחרי הציבור. "כשיש צבע אדום אין ח"כ שלא מגיע ושואל אותי 'בדקת מה קרה?', מאחמד טיבי ועד סמוטריץ. היה קונצנזוס לגבי עוטף עזה ולגבי הייצוג שלי. הצלחתי להביא את עוטף עזה למקום שעניין את כל יושבי הכנסת. העוטף הוא לא סיעתי, הוא צריך לעניין את כל מדינת ישראל".

חששת שעזיבתך תביא להיעלמות קולו של העוטף?
"קיוויתי שאלון שוסטר (מקום 16 בחוסן לישראל) יביא את הקול של העוטף, החקלאות וההתיישבות. אבל ככלל, אני חושש שאנחנו הופכים להיות מדינת תל־אביב. אין ייצוג הולם להתיישבות, לחקלאות, לקיבוצים ולמושבים, ובטח לא לקווי עימות כמו רמת הגולן והעוטף. אי אפשר לנהל ממשלה ומפלגה דרך מסך פלזמה, צריך אנשים שיבואו מהשטח. איך אפשר להבין את מצוקת התחבורה הציבורית בלי להיתקע פעם ברכבת? איך אפשר לייצג את העוטף בלי לישון ולקום לקול התרעות צבע אדום? הכנסת הבאה תיראה רע מאוד, האנשים האמיתיים נעלמים ממנה".

מה חשבת על התנהלות יש עתיד בכנסת האחרונה?
"מפלגת יש עתיד הרימה שלושה דגלים: ביטחוני, חברתי ומדיני. ולא צריך רמטכ"ל כדי להניף את הדגל הזה", הוא עוקץ את גנץ. "היא הראשונה שאימצה את אמנת גביזון מדן (המסדירה יחסי חילונים־דתיים – שכ"א). אבל אני חושש שבעקבות מה שקרה לי והחיבור שלי לשטח של יש עתיד, זה לא הכול דגלים. יש גם נשמה, ומפלגה בלי נשמה לא יכולה להתקיים".

תסביר, אני דוחקת בו.

"הם איבדו שחקן נשמה מרכזי שם. בסוף אפשר להרים את כל הדגלים שרוצים, אבל אנשים בוחרים בבני אדם, הם בוחרים את האבא והאימא והמשפחה שהם רוצים להיות שייכים לה".

לדעת ילין, לפיד שגה בהתייחסותו לחרדים בממשלה הקודמת שבה ישב. "יש תהליך מדהים אצל החרדים, וזה לא מיוצג אצל החרדים בכנסת: הם הפכו להיות יזמים יותר, ורוצים להיות חלק מהחברה. צריך לתת להם את ההזדמנות, ולא לפוליטיקאים שעושים סיבוב על כל המצב. הדבר הכי קשה שהיה לי ביש עתיד זה ההתנהלות מול החרדים. אני חושב שלא היו צריכים לפעול נגדם בחקיקה. אפשר להתחבר לתהליכים ולשמוע. למה גם גנץ וגם לפיד רצים אחרי עדינה (בר־שלום)? כי הבינו שהחברה החרדית היא לא מקשה אחת, יש גוונים. המון חרדים באו לדבר איתי על הנוקשות של ליצמן, שהם לא מקבלים אותה. אני חושב שאם לפיד רוצה להיות ראש ממשלה, הוא חייב לשנות את הגישה הזאת".

שקלת להיות גם שם, בחוסן לישראל?
"חוסן לישראל זה האידיאולוגיה של יש עתיד עם רמטכ"ל. הם אומרים ליאיר לפיד 'אתה לא יכול להגיע לשום מקום, אני לוקח את האידיאולוגיה שלך ותראה לאן אני מגיע'. אם יש עתיד חפצת חיים, היא לא יכולה להתאחד עם גנץ. קודם כול כי בוגי שם. מי שהיה כל כך הרבה שנים בליכוד והיה שר הביטחון של נתניהו, לא יכול לעשות קמפיין נגדו. העם לא טיפש. לא סתם הוא לא עבר לבד את אחוז החסימה. הוא יורק לבאר שממנה שתה והעם רואה את זה. העם גם מסתכל על ציפי שעברה ועברה, ואומר מספיק. יש פה חוכמת המונים שהפוליטיקאים מזלזלים בה, כי הם לא מסתכלים על אסטרטגיה אלא רק לטווח הקצר.

"דבר נוסף: בשביל להתאחד חייבים גם הסכם גירושין. אי אפשר להיכנס לאיחוד בלי לדעת איך את יוצאת ממנו אם העסק לא יעבוד. ואם גנץ ייכנס לממשלה עם ביבי ובוגי לא, מיד אחרי הבחירות בוגי עוזב. אם לפיד אמר שהוא לא נכנס לממשלה עם כתב אישום, המודל מתפרק. לכן עדיף לא לעשות את הסיבוב הזה ולהישאר הגון וישר". ילין משמיע תחזית ברורה כיצד לדעתו יסתיימו הבחירות: "אין היום סיכוי לחלופה שלטונית, כולם יודעים את זה. רק ביום שאחרי ביבי, ושלא יעבדו על אף אחד בעיניים".

אם תוקם שוב ממשלת ימין, מה כן יתחדש?
"השריפות", הוא משיב. "עוד פעם נהיה בשריפות ונתחיל את המעגל שוב ושוב. חמאס מומחים בלהביא את מדינת ישראל עד הגבול שבו היא לא יכולה להסביר למה היא חייבת לתקוף. הם מספיק מתוחכמים. לפעמים האליטיזם שלנו הוא האויב מספר אחת שלנו. אנחנו בונים מטוסים, ולא יכולים להתמודד עם בלון".

ילין מעיד שהשבוע, בליל שני, הוא התעורר לקול נפץ של נפילת רקטה, אף שבצה"ל טענו כי לא היו נפילות. לטענתו, הממשלה משתיקה את האירועים כמדיניות. "כבר לפני שבוע החלו המטענים על החיילים, שניים נפצעו, אתמול (שני) בלון נפץ התפוצץ מעל נירים והייתה נפילה. אני שמעתי את הבום, והבוקר התעוררתי מפיצוץ מטען על הגדר והבית רעד. הם משתיקים את זה".

מי משתיק את זה?
"זו הוראה שבאה מלמעלה. הצבא לא יכול לעשות את זה. היום לא נותנים לעיתונאים להתקרב לגדר, זה שטח צבאי סגור. זו נקודת החולשה של נתניהו, רצועת עזה, והוא שר הביטחון וראש הממשלה".