בית המשפט המחוזי בירושלים קבע אתמול (יום ג') כי הרשות הפלסטינית אינה אחראית לארבעה פיגועים שבוצעו בישראל במהלך האינתיפאדה השנייה. ההחלטה התקבלה בתביעה של משפחות שכולות נגד הרשות, בדרישה לקבלת פיצויים עבור הפגיעה בהם כתוצאה מההסתה שהפעילה, שהביאה לביצוע פיגועים. השופטת קבעה כי העובדה שהרשות משלמת כספים למחבלים היא אמנם תמריץ כלכלי לטרור, אך אינה מטילה עליה את האחריות לפיגועים.
בין השנים 2001־2002 אירעו בישראל ארבעה פיגועים קטלניים אשר גבו את חייהם של 46 ישראלים ופצעו מאות נוספים: הפיגוע בקפה מומנט, הפיגוע במדרחוב בן יהודה, הפיגוע במסעדת סבארו והפיגוע באוניברסיטה העברית בהר הצופים. משפחות הנפגעים הגישו תביעה נגד הרשות הפלסטינית בדרישה לפיצויים, תוך טענה כי ההסתה לפיגועים שביצעה היא שהניע את המחבלים.
מי שיזם את הפיגועים הללו בפועל היה מי שכונה "המהנדס", עבדאללה ברגותי, פעיל חמאס שייצר מטעני חבלה לביצוע פיגועים ופעל בהנחיית מנהיגי הארגון. בתביעה הזכירו המשפחות השכולות כי הרשות לא רק תמכה בפגיעה ביהודים אלא אפשרה לברגותי לקבל מקלט מפני רשויות החוק הישראליות בשטחה, ובכך סייעה לו. אחת הראיות שהוצגו מטעם התביעה היא חוות דעתו של סא"ל במיל' אלון אביתר, ששימש כראש מערך הייעוץ לעניינים פלסטיניים במתפ"ש. בחוות הדעת קבע כי הרשות הפלסטינית ידעה על הכוונה לבצע את ארבעת הפיגועים ואף נתנה להם אישור יציאה לפועל.
בנוסף נטען כי כאשר הרשות משלמת למחבלים שכר חודשי בהיותם במאסר בעקבות הפיגוע שביצעו, ניתן תמריץ כלכלי לטרור. כך למשל המחבל ברגותי קיבל כ־4,000 שקלים בכל חודש מהרשות הפלסטינית מאז שנת 2003 ועד היום. התובעים הסתמכו על סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם".
כאמור, השופטת עירית כהן מהמחוזי בירושלים דחתה את התביעה כאשר קבעה כי חוות דעתו של סא"ל אביתר לא כללה ראיות מספיקות בכדי להוכיח קשר בין פעילותו של ברגותי מארגון חמאס לבין הרשות הפלסטינית.
השופטת כהן קיבלה את עמדת התובעים כי בתשלומי הרשות יש תמריץ לטרור אולם לדבריה אין בהם כדי להטיל עליה את האחריות על הפיגועים מאחר והם ניתנים רק לאסירים ולא למבצעי פיגועים שאינם אסירים. "אני מקבלת את טענת התובעים, הנתמכת בדברי ההסבר לחוק (הקפאת כספי טרור- נ"ב), לפיה יש בתשלומים תמריץ כלכלי לפעילות טרור" כתבה השופטת בהחלטה, "עם זאת אינני מקבלת את פרשנותם לפיה יש לראות בתשלומים אשרור בדיעבד של כל הפיגועים אשר בוצעו על ידי האסירים המקבלים את התשלומים. החוק קובע כי הכספים המשולמים לפעילי טרור במהלך מאסרם הינם כספים שמשלמת הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור, ואף קובע סנקציה בגין תשלומים ששילמה הרשות בשנה הקודמת להגשת הדו"ח בהתאם לסעיף 3(א) לחוק, אולם אין בו כדי לקבוע את אחריותה של הרשות הפלסטינית לפיגועים שבוצעו על ידי מקבלי התשלומים. העובדה שהתשלומים לא מבוצעים בעקבות הפיגועים עצמם, אלא רק לאותם מפגעים המרצים מאסר, או למשפחות המפגעים שנהרגו במהלך הפיגועים, תומכת בכך שמדובר בתמיכה כלכלית אשר יש בה, כאמור, כדי לעודד את הטרור ולתמוך בו אך לא ניתן לקבוע כי מדובר באשרור של הפיגועים עצמם".
עוד כתבה כי שינוי המדיניות של אבו מאזן ממדיניות יאסר ערפאת יש בה להרחיק את אחריות הרשות מפיגועים למרות התשלומים למחבלים, "מחקירתו של אלון אביתר עלה שלא חל שינוי במדיניות התגמול בתקופת אינתיפאדת אלאקצא אשר יכול להסביר את פרוץ הטרור וכי בשנים האחרונות מדיניות התגמול לא השתנתה למרות שראש הרשות הפלסטינית הנוכחי איננו מעודד טרור כפי שיאסר ערפאת עודד", כתבה השופטת. "העובדה שמדיניות התגמול לא השתנתה, למרות שגם לשיטת אלון אביתר ראש הרשות הפלסטינית הנוכחי איננו מעודד טרור כפי שיאסר ערפאת עודד, תומכת בכך שאין לראות בתשלום אשרור בדיעבד".
לבסוף הכריעה כי "התובעים אף לא הוכיחו כי במקרים הנדונים בתיק זה קיים קשר סיבתי בין מדיניות ביצוע התשלומים ובין החלטת המפגעים להשתתף בפיגועים. אלון אביתר העיד כי אין אמירה פוזיטיבית של אחד המפגעים שאומר שהשתתף בפיגוע כי ידע שיקבל כסף. בחקירה הנגדית הוא השיב שהוא מתייחס באופן עקרוני למדיניות התגמול וההדרה של הרשות שמשפיעה על המוטיבציה, כאשר מסקנתו מבוססת על אמירות של אחרים שביצעו פיגועים, או רצו לבצע פיגועים, ונתפסו".
