1. חוק ירושלים, חוק הלאום, פרשת המגנומטרים בהר הבית, התוכנית להחזרת (או השארת) המסתננים, פסקת ההתגברות. אם נתניהו רק מצמץ בקדנציה האחרונה, בנט היה שם כדי לרדות בו מימין. השעשועון נקרא "מאגפים מימין" ובמשחק הזה בנט ונתניהו הולכים ראש בראש כבר שנים אחורה. השבוע נפתח סבב חדש.
2. עוד לפני שדבריו של ג'ראד קושנר על "תכנית המאה" של טראמפ יצאו לאוויר העולם אמש, ביום ראשון כבר פתח יו"ר הימין החדש נפתלי בנט את השבוע בהצהרת כוונות: "ראש הממשלה והנשיא טראמפ מתואמים בתכנית להקמת מדינה פלסטינית. היחידים שיוכלו לעצור אותם אלו הימין החדש". בנט זיהה, ובצדק, את נקודת התורפה של הליכוד החזק מול קהל המצביעים הימני, שעוד זוכר את מראות הגירוש מגוש קטיף ואומר – 'אני אהיה שם כדי לכוון את נתניהו למקום הנכון'.
3. מבחינת בנט התוכנית שעל השולחן היא מנוף מצוין לגריפת מנדטים, ולכן טוב לו שהתוכנית הונחה על השולחן עוד לפני החלטת היועמ"ש על כתב אישום. מבחינת בנט הוא נמצא ימינה מנתניהו ולא ייתן לו לחלק את ירושלים, מבחינת נתניהו אין הבדל בין המפלגות או בין המנהיגים, ולכן המפלגה הנוכחית של בנט היא המצאה מיותרת. מי צודק? ימים יגידו.
4. כשטלפון של כתב פוליטי רוטט בלי הפסקה, זה סימן לאחד משניים: או אירוע חדשותי גדול, נניח: פיגוע, אירוע לאומני או אירוע פוליטי דרמטי (לבני פורשת). האפשרות השנייה – בנט ונתניהו (שוב) מתגוששים בנגמ"ש. כשזה קורה, הרצף הבא הוא הרצף הקבוע: הודעה מדובר בנט, הודעה מדובר נתניהו, דובר בנט, דובר נתניהו, ושוב דובר נתניהו. בליכוד מתעקשים תמיד על המילה האחרונה.
5. כשבנט לוחץ את נתניהו לפינה זורמות מצד ראש הממשלה התגובות הבאות: "מופע אימים ילדותי", "פיצולים", "ירי בנגמ"ש". כשבנט יידחק, הוא ישתמש ב: "לא ניגרר למתקפות", "נתניהו משותק" וכדומה. האמוציות בין השניים משמשות דוגמה נפלאה לכך שפוליטיקה היא לא תמיד חישובים קרים ושקולים.
6. קרבות פוליטיים הם לא מחזה נדיר, גם לא בתוך מחנה הימין. נתניהו וליברמן או נתניהו וכחלון סיפקו לא מעט כותרות על התנגשויות והאשמות הדדיות, אך מדובר תמיד בסבבים קצרים, שבבסיסם הערכה הדדית. אפילו ליברמן שהביא בפועל לפירוק ממשלת נתניהו לפני חודשים ספורים לא חטף כל כך הרבה קיתונות של בוז כמו שחוטף בנט בכל פעם שהוא מבטא עמדה נגדית לזו של נתניהו.
7. בחזרה למשחק "מאגפים מימין". אם עד עכשיו היה מדובר במשחק פינג-פונג זוגי, כעת, עם האיחוד במרכז-שמאל, הפך המשחק לרב-משתתפים. כל מפלגות הימין רבות על הטיקט "הימין האמיתי". מי באמת ממלכתי, בעד ארץ ישראל ולא יתפתה לוויתורים. בנט, נתניהו, סמוטריץ', ליברמן, פייגלין ואפילו כחלון חוגגים על התוויות הפנויות בימין.
8. את הפיצול הימני יוכיחו שמות המפלגות והקמפיינים שניצבים מול עינינו: "נתניהו –ממשלת ימין", הימין החדש, הימין האמיתי, איחוד מפלגות הימין, ימין אחראי וימין ממלכתי. מזל שבשמאל עוד נשארה מרצ כדי לסמן גבול גזרה נגדי. כשהעם הולך ימינה, לא פלא שכולם רבים על הטיקט "ימין". 70 אחוזים מהקולות, לפי כל הסקרים פנימיים במפלגות השונות, זה משהו שכדאי להפשיל שרוולים בשבילו.
9. אם בנט היה רגיל להיות היחיד שמאגף את נתניהו מימין, בא סמוטריץ' (המנהיג האמיתי של איחוד מפלגות הימין) והראה לממציא את המשחק איך לעשות את זה נכון. הבוקר הוא התראיין וטען: על בנט אני סומך, אבל לכו תדעו מה יעשו חברי מפלגתו. יו"ר האיחוד הלאומי אומר לבוס לשעבר שלו: אתה ימין, אבל אנחנו שומרים עליך מימין. בנט שהיה רגיל להיות שומר הסף של נתניהו, מוצא את עצמו עם שומרים משלו.
10. הרשו לי להעריך: המאבק על הטיקט הזה ("שומר נתניהו מימין") עוד צפוי להתחדד בבחירות האלו עד למחוזות שלא צפינו בין בנט לסמוטריץ', ובטח ובטח כאשר השניים ישבו סביב שולחן הממשלה. חובת ההוכחה – עליהם כמובן.
