על רקע הנוף האנושי החדש המתהווה בזירה הפוליטית לקראת הכנסת הבאה, אי אפשר שלא להתרשם מן הליהוקים הוירטואוזיים של 'הימין החדש' ובחירתו בדמויות שניסיונן חובק שילוב בין חזון לבין עשייה מדינית-חברתית, ושמהוות מופת והשראה לצעירים בישראל. נראה שגיוס השחקנים ב'הימין החדש' משמש אנטי-תזה למערכת הפוליטית המסורתית המעדיפה, לרוב, גיוס דמויות מוסדיות ותיקות. נבחרת 'הימין החדש' נראית כמו נבחרת 'מנצחים' עם פוטנציאל רב לדחוק בעתיד את מעמד הליכוד כמפלגת שלטון.
עם זאת, לא נכון יהיה למצות את הדיון בליהוקי 'הימין החדש' במונחים פרסונליים. מועמדי המפלגה אמנם מציגים הישגים ותרומה אישית מרשימים להגשמת החזון הציוני, ואולם, ראוי להתבונן על הנוף האנושי המרכיב אותה, המהווה השתקפות וביטוי לתהליכי שינוי ולהתגבשותה של מציאות לאומית מדינית וחברתית בריאה בישראל 2019.
עד הסכמי אוסלו, ראתה הציונות הדתית במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון את הביטוי האולטימטיבי לתחייתה של לאומיות עם ישראל בארצו. לאומיות שמלכתחילה יונקת משורשיה האמוניים והרוחניים של היהדות. אחרי מלחמת ששת הימים הייתה תנועת גוש-אמונים נושאת דגל התחיה האמונית, אך תחיה זו תורגמה במונחים חינוכיים וחברתיים מוגבלים ומתבדלים שהזניחו את ערי הפיתוח ויישובי הפריפריה. המפד"ל וגלגולו החדש, 'הבית היהודי', ביתו הפוליטי של מפעל ההתיישבות, שיתף פעולה עם מדיניות ההתבדלות החברתית, למרות השלכותיה על הממד הלאומי. ממד הלאומיות בקרב תושבי הפריפריה החברתית והציבור החילוני התפתח באופן מוגבל והתבטא פוליטית בהצבעה לליכוד הרוויזיוניסטי שערכיו יונקים השראה מן הלאומיות החילונית, נעדרת המצפן הרוחני של היהדות. את מחירה הכבד של התבדלות זו שילמה ישראל בשיתוק רוחני, שהתמלא והועצם על-ידי כוחות פנימיים וחיצוניים שקמו לרוקן את הלאומיות הישראלית משורשיה הרוחניים, התרבותיים וההיסטוריים, מתוך שאיפה מפוקפקת 'להיות עם נורמלי' ככל העמים.
ואולם, קרוב לשני עשורים שדור הבנים של תנועת 'גוש אמונים' קם ופועל לתקן ולהרחיב את חזון 'ההתבדלות לחזון 'ההתיישבות החברתית'. העשיה, הבניה והפיתוח של בני דור הבנים בפריפריה החינוכית והחברתית, ובתחומי דת ומדינה, תרמה תרומה נחשונית לתהליכים היסטוריים של התחדשות אמונתית-יהודית בקרב קהלים חילוניים ומסורתיים, לרבות דתיי הרצף, ביישובי הפריפריה ובערים הגדולות. הודות להתחדשות אמונתית זו התפתחה בקרב אוכלוסיות אלה אף תודעה לאומית היונקת מתוכה של היהדות.
ניתן לראות בהתחדשות האמונתית שלב נוסף בתהליכי ההתבססות הלאומית של ישראל. בנט ושקד זיהו את הסינרגיה המתבקשת בין היסוד הרוחני לבין היסוד החברתי והתרבותי ליצירת לאומיות בריאה ותודעה ארץ-ישראלית זקופה ובלתי מתנצלת בפני אומות העולם, ובפרט בפני עצמנו, ובהתאם, הרכיבו את הנוף האנושי של המפלגה, דור חדש של מנהיגים בעלי תודעה לאומית בריאה המייצגים גם את האוכלוסיות המסורתיות והחילוניות בפריפריה.
בנט ושקד, שאינם מזוהים עם דור הבנים של מייסדי מפעל ההתיישבות, ראויים להיחשב חלוצים המגשימים שפה לאומית בריאה למדינת ישראל. הם שייבאו לתוככי הבית היהודי שֹפָה של תודעה לאומית שתורגמה למדיניות מהפכנית בחינוך, במשפט, ובזירה המדינית.
השניים הובילו ונווטו את קולו של 'הבית היהודי' בקידום חזון חצוף ונועז, ששינה את תרבות הדיון הפסיבית בקרב מחנה הימין לתרבות דיון יוזמת של 'יציאה ממדיניות הבונקר'. חזון המפריך את פרדיגמת שתי המדינות ומקדם בשפה בוטחת החלת ריבונות. לבנט ולשקד תרומה מכרעת לחיזוק תפקידו של הבית היהודי כמקדם שפה לאומית לכלל ישראל, ולזקיפות הקומה הלאומית לא רק למפלגה אלא לישראל כולה. זקיפות הקומה הזו תורגמה ישירות למונחים אלקטוראליים מובהקים עבור הבית היהודי, שעד להגעתם של בנט ושקד אליו, נתפס במאבקו בתחום המדיני כ'נמר של נייר'.
עם זאת, בנט הבין כעבור חמש שנים כי הבית היהודי היקר ללבו, ממלא תפקיד של מגדלור רוחני וככזה, לא יוכל להגשים את שאיפתו הפוליטית להפוך למפלגת שלטון. לא היום ולא בעתיד. משום שבמהותו, מגדלור, איננו זז מקומו. תפקיד המגדלור הגבוה הוא לשדר אותות המסייעים לאניות לנווט ולשוט בים. הוא עומד ניצב ורבי חובלים מתבוננים לאורו ועוקבים אחר מסריו. הבית היהודי הוא בבחינת מגדלור הערכים המפיץ את האור הרוחני, ומשמש מופת והשראה, בעוד 'הימין החדש' הוא הספינה הפוליטית העוקבת ומנווטת לאורו במרחבי הזירה הפוליטית.
משום כך, הגינויים החריפים והצורמים מפי הרב רפי פרץ כי 'יש מי שניסה להרוס את הבית' חמורים, והם בבחינת 'הלשון השופכת את המים עם התינוק'. שכן דבריו של רב המכינה, מפלגים ואינם מבטאים, בראיה היסטורית, הכרת הטוב לתרומתו הבלתי ניתנת לערעור של בנט למפלגה, שחש כמי שמיצה בה את שליחותו, וכעת עליו לצאת, כרב-חובל, ולנווט את הספינה במים הסוערים והולכים, לאורו של המגדלור. כאיש חינוך, ידע הרב פרץ בוודאי כי משברים הם הזדמנות לצמיחה וגדילה. ממשבר ההיפרדות ההכרחית עשויים גם הבית היהודי וגם הימין החדש לצאת מחוזקים ושותפים, משפיעים יותר על התחדשותו הלאומית והרוחנית של כלל ישראל, חילוניים, מסורתיים ודתיים, על רקע האתגרים הבינלאומיים הקרבים והולכים, ובפרט לאור ערך העל היהודי – 'כי אנשים אחים אנחנו'. משום כך, ראוי שבקמפיין הבחירות, ובעת המשא ומתן הקואליציוני הצפוי עם נתניהו, יזכור הרב פרץ את הערבות וההדדיות הטבעיות בין שתי המפלגות, שכן הציונות הדתית ראתה מה קורה למגדלור שאין לו ספינה.
