ועדת הבחירות המרכזית תקבע השבוע את גורלו הפוליטי של אלוף במיל' טל רוסו. ביום שלישי השבוע תדון הוועדה בצינון הנדרש לאנשי צבא לפני כניסתם למערכת הפוליטית – הדיון אמנם יהפוך לתאורטי-כללי, אך בסופו של דבר המטרה היא הכרעה לגופו של עניין בשיבוצו של רוסו כמספר 2 במפלגת העבודה. אם בסוף הדיון יכריע השופט חנן מלצר, יו"ר הוועדה, כי למרות העובדה שרוסו ישב בפורום מטכ"ל עד לפני כשנה וחצי הוא יכול להכנס כעת לפוליטיקה, יהיה מדובר בתקדים משפטי שעשוי להשפיע על אנשי צבא אחרים שיחשקו במשרה פוליטית בעתיד.
כדי לסבר את האוזן; יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, ביקש להצטרף למערכת הבחירות הנוכחית, אך לא יכול היה לעשות זאת מאחר שחסר לו חודש בלבד כדי להשלים שלוש שנות צינון מלאות. רוסו לעומתו, יוכל לכהן כח"כ שנתיים בלבד לאחר שחרורו בפועל, כאשר השאלה שתעמוד לבחינת חברי הוועדה אינה השאלה הטכנית באשר לתקופת הזמן הנדרשת לצינון – אלא השאלה המהותית: האם המעבר המהיר בין התפקיד הצבאי (גם אם במילואים) לתפקיד פוליטי, הוא מעבר ראוי. האם החומרים ששימשו אותו כקצין עד לא מכבר לא ישמשו אותו כעת במערכה הפוליטית? קשה להתחייב.
ב-2002 כאשר הצינון כלל תקופת המתנה של שישה חודשים בלבד, היה זה שאול מופז שנפסל על ידי ועדת הבחירות המרכזית לאחר ששובץ ברשימת הליכוד לכנסת. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דאז, השופט מישאל חשין ז"ל, נדרש לסוגיה לאחר שמופז – שהשתחרר מתפקידו כרמטכ"ל ב-9.7 באותה שנה – ביקש ב-11.8 לקצר את חופשת השחרור שלו, ולהפוך לאזרח בו ביום, בנוסף לכך שהשחרור יוקדם רטרואקטיבית וייקבע לתאריך 31.7.
חשין טען אז כי למרות שבפועל נקבע תאריך השחרור ל-31.7, אם היו שואלים את מופז באוגוסט האם הוא קצין בצה"ל – היה משיב שכן. חשין ציטט את דבריו של שר הביטחון לשעבר משה ארנס ז"ל בדיון על חוק הצינון ב-2001, המסבירים מדוע יש טעם בצינון בין הצבא לפוליטיקה: "כאשר קצין בכיר, בתוך זמן קצר מאוד לאחר שפשט את מדיו, לעתים למחרת, מתייצב כחבר מפלגה בכנסת או בממשלה, יש בזה טעם לפגם, ומתעורר החשש או החשד, שכאשר עוד היה במדים דובר אתו, או נקבע אתו סידור זה או אחר".
מופז והליכוד לא ויתרו אז וניגשו לבג"ץ, אך גם הרכב השופטים שם פסק נגד קיצור הצינון. נזכיר כי מדובר היה אז בפער של כעשרה ימים בלבד. וכך הסבירו השופטים את החלטתם: "קביעת הסדר צינון מחמיר לשכבת הקצינים והמפקדים היותר בכירים במערכות הביטחון הולמת את ערכיה הדמוקרטיים של המדינה ואינה סותרת את ערכיה היהודיים. כן עומדת היא במבחן התכלית הראויה. התמודדותו בבחירות של מי אשר רק לפני חודשים מעטים לבש מדי-צבא ונשא דרגת רב-אלוף או אלוף, או כיהן בדרגה מקבילה באחת מזרועות הביטחון האחרות, טומנת חשש שמא החלטות שקיבל זה לא מכבר, במסגרת תפקידו הצבאי או הביטחוני, הושפעו מהשקפותיו הפוליטיות, שעם צירופו לרשימת מועמדים לקראת הבחירות ניתן להן פומבי. לא פחות חשובה מראית העין הכרוכה בהצגת מועמדות לחברות בכנסת של מי שהיה, זה לא כבר, בעל סמכויות רחבות באחת ממערכות הביטחון של המדינה".
ב-2007 תוקן החוק והצינון נקבע על שלוש שנים.
נשוב לרוסו. הוא השתחרר ב-4 באפריל 2013, אך שב לשרת במילואים ב-26 בפברואר 2015 כמפקד מפקדת העומק, עד ל-11 במאי 2017. למעשה אם הצינון נדרש כדי להבדיל בין השירות הצבאי לפוליטי, לרוסו עדיין חסרה שנת צינון, גם אם לא לבש מדי א' או נהג ברכב צבאי. רוסו ישב בדיוני מטכ"ל, הוא יודע על מבצעים חשאיים שהתקיימו או לא התקיימו, ובמידע העדכני הזה הוא יכול לעשות שימוש כפוליטיקאי. לצד זאת קיים גם החשש המקביל לפוליטיזציה של הצבא – שכן הכרעה בעניינו של רוסו תיצור תקדים משפטי לפיו הצינון נמדד לפי שיקולים טכניים ולא ענייניים, אלו שמחייבים את הצינון המתבקש.
לא צריך להפליג בדמיון; בראיון ל"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע כבר עשה רוסו שימוש במידע שהוא מכיר מהשנים האחרונות במפקדת העומק שבראשה עמד, כדי לתקוף את נתניהו. "הסרת העמימות בעניין המתקפות בסוריה לא נבעה משיקולים ביטחוניים", טען רוסו, "אלא מהמצוקה של נתניהו. מהשנים שהייתי בפיקוד אני יודע שמדיניות העמימות חסכה לנו מלחמות… בגלל האגו של נתניהו הוא חצה כאן גבול".
כבר במבחן הציבורי הראשון שלו, בראיון הראשון לתקשורת, השתמש האלוף במיל' במידע שיש ברשותו מהשנים האחרונות והראה, הלכה למעשה, מדוע נדרש אותו צינון בחוק. כאשר במפלגת העבודה חגגו את הצטרפותו של רוסו למפלגה, הודיעו: "יש לנו את האלוף הכי מעודכן". אותו "עדכון" הוא זה שהחוק הישראלי מנסה למנוע.
מוקדם יותר היום הגישה מפלגת העבודה ליו"ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר את עמדתה בנוגע למועמדותו של אלוף במיל' טל רוסו במסגרת רשימת מפלגת העבודה לכנסת. בחוות הדעת המשפטית ששלחה המפלגה באמצעות עורכי הדין גיא בוסי ונדב ויסמן ממשרד מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם, אותו שכרה המפלגה במיוחד לטובת הליך זה, נכתב כי המפלגה מבקשת מהשופט לקבוע כי רוסו כשיר להיות מועמד לכנסת העשרים ואחת.
לחוות הדעת צורפה גם עמדתו של פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי שכתב: "אין בשירות מילואים זה כדי למנוע מרוסו להיות מועמד לבחירה לכנסת. אדרבא. כאשר המחוקק מצא לנכון, התייחס חוק הבחירות לכנסת למשרתי מילואים באופן נפרד ומובחן, והבהיר את האסור והמותר להם. סעיף 56(א1) לחוק הבחירות לכנסת אינו מתייחס לשירות מילואים, ועל כן גם אינו מונע מאדם שמילא שירות מילואים – גם אם מדובר בשירות מילואים בתנאי קבע – מלהיבחר לכנסת".
