לאחר שבאופן נדיר המליצו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן לוועדת הבחירות לפסול את ד"ר מיכאל בן ארי ממפלגת עוצמה יהודית מלרוץ לכנסת, וועדת הבחירות הכריעה הערב כי בן ארי כשיר לריצה. בן ארי צלח את הוועדה על חודו של קול – 16 תומכים מול 15 מתנגדים. היה זה קולו של השופט חנן מלצר, יו"ר הוועדה, שנדם ונמנע בהצבעה. מדוע עשה זאת מלצר?
מי שביקש לשלול את ריצתו של בן ארי לא יאמר נואש; לאחר החלטת וועדת הבחירות שבה חברים נציגי המפלגות, הסוגיה תגיע בקרוב מאוד לפתחו של בג"ץ. נזכיר כי מיכאל בן ארי ומפלגת עוצמה יהודית כבר קיבלו פעם אחת את תעודת הכשרות של בג"ץ לריצה לכנסת – בבחירות הקודמות, כששמם עוד היה עוצמה לישראל. שאלה גדולה היא האם בציטוטים שהובאו הפעם בפני מנדלבליט וניצן, ישנו רכיב גזעני ומסית שלא היה נוכח בפעם שעברה.
כאמור, השופט מלצר נדם. למעשה, כמוהו נהגו כל יושבי הראש של וועדת הבחירות – השופטים ריבלין, רובינשטיין וג'ובראן. מי שחרג מהנוהג היה השופט חשין אשר ב-2003 הצביע בעד בקשת הפסילה של ברוך מרזל, חברו של בן ארי.
הסיבה להימנעות היא כפולה; ראשית, ההצבעה בוועדת הבחירות נתפסת כהצבעה פוליטית, ולא נכון לשופט לעמוד לצד הימין או השמאל הפוליטי. בנוסף, כאשר נמנע מלצר, ברור היה לו כי הסוגיה תגיע תכף ומיד אל חבריו לבג"ץ – תהא התוצאה אשר תהא. הוא רצה להימנע ממראית עין של מי שקורא לחבריו לשיפוט להצביע כמותו.
בשביל לדעת מה חושב מלצר לא צריך להיכנס לראשו. ב-2015 הוא ישב בהרכב השיפוט שדן בבקשת הפסילה של ברוך מרזל לכנסת. מלצר כתב שם כי יישומה של האפשרות לפסול אדם מהתמודדות לכנסת "צריך להיות דווקני, זהיר ומצמצם, ועליו להיות מותנה בכך שהראיות להתקיימות הדברים הן ברורות, חד משמעיות ומשכנעות". על דבריו של מרזל כתב כי "היו אמנם חמורים, אבל לא הגיעו – עניינית וראייתית – מבחינת המסה הקריטית שלהם לדרגה המחייבת פסילה, אף שהיו קרובים אליה מאד".
מנדלבליט וניצן סברו שבעניינו של בן ארי אכן כך הדבר, חד משמעי ומשכנע. האם גם שופטי בג"ץ יחשבו כמותם?
