כמה זמן לוקח למדינת ישראל להכריע בשאלה מה עושים עם השתלטות לא חוקית על מבנה שהוכרז כאתר עתיקות?
עמותת 'רגבים' הגישה שתי עתירות בהפרש של חמש שנים בנושא ההשתלטות פלסטינית על חאן לובן, הסמוך למעלה לבונה. בתגובה אל האחרונה השיבה מדינת ישראל כי "בחינת האפיק המתאים והנכון למימוש הסמכויות המסורות לראש המנהל האזרחי מכוח סעיף 11 לחוק העתיקות הירדני טרם הושלמה, וזאת בשים לב למכלול נסיבות העניין והמורכבות הכרוכה בכך". התשובה הזו הועתקה מילה במילה מתגובת המדינה לעתירה הראשונה שהוגשה בשנת 2013.
נתחיל מההתחלה. במהלך שנת 2012 השתלט חאלד דראגמה, תושב הכפר לובן א־שרקיה, על פונדק הדרכים העתיק ח'אן לובן, הניצב על אם הדרך בכביש 60 הישן. מדובר באתר המוזכר כבר בעדויות נוסעים מהמאה ה־17. פרופסור יואל אליצור אף הציע לזהות את החאן, הממוקם על שרידי מבנים קדומים עוד יותר, כמקום הפולחן של פסל מיכה המוזכר בספר שופטים בשל היותו סמוך למשכן שילה, על פי מדרש הממקם את פסל מיכה במרחק 3 מיל ממשכן שילה.
באתר החאן שכנה תחנת משטרה בריטית, ולאחר מכן תחנת משטרה ירדנית, עובדה המוכיחה את מיקום המתחם על אדמת מדינה. המקום היה נטוש במשך שנים ארוכות. לפני מספר שנים, נוער מעלה לבונה שיפץ את המעיין והבריכה שבחצר החאן. אך דראגמה, בסיוע ארגונים בינלאומיים, החל לעשות במקום כבתוך שלו: הרס חלק מהקירות הישנים והוסיף למבנה העתיק בנייה חדשה ובלתי חוקית, אטם את נביעת המעיין וגידר אותה, הוא גירש באלימות מבקרים ואף נעצר לאחר שתקף בגרזן יהודים שבאו לטייל במקום.
לאחר שבשנת 2013 הגישה עמותת רגבים עתירה לבג"ץ, הוציא בית המשפט צו ביניים האוסר על בניה במקום. בעקבות העתירה והפעילות המשפטית של רגבים, האתר הוכרז כאתר ארכיאולוגי על ידי המנהל האזרחי. מאידך, עתר דראגמה לבג"ץ נגד מימוש צווי ההריסה שהוצאו כנגד הפעולות שביצע בשטח. בג"ץ הוציא צו ביניים שהקפיא את צעדי האכיפה, תוך איסור על המשך העבודות הבלתי חוקיות. מנגד, דראגמה טען על זיקתו לשטח בעקבות מסמכי ירושה ותיחום החלקה משנות ה־40, זאת על אף שהמקום איננו מוסדר בטאבו ומסמכים אלו אינם מעידים על בעלות, אלא לכל היותר על זיקה לחלק מהשטח.
למרות הראיות ההיסטוריות, ועל אף הפרות בוטות של צו הביניים, במנהל האזרחי מיהרו ליישר קו עם טענות הבעלות של הפולש, על אף שאלו הוצגו בצורה חסויה ולא ברורה, וללא בדיקה מעמיקה ויסודית של העניין. המדינה טענה בבג"ץ 2013 כי ביצעה פעולות אכיפה (קרי: הוציאה צווי הפסקת עבודה), וכי לאור ההכרה במקום כאתר עתיקות, הודות לעתירה, יבחנו כיצד ליישם על המקום את חוק העתיקות הירדני.
בג"ץ קיבל את עמדת המדינה והורה על מחיקת העתירה, תוך השארת צו הביניים האוסר עליו להמשיך בבניה בלתי חוקית ובהרס העתיקות. בנוסף נשמרה לרגבים הזכות להעלות בעתיד את כל הטענות המשפטיות שהועלו בעתירה. דראגמה נדרש להגיש בקשה להיתר בניה תוך 45 יום. (זאת למרות שלא הוכיח בעלות אלא לכל היותר טען לזיקתו לקרקע, טענה שלא עמדה לתושבי מגרון שטענו לרכישת הקרקעות, או לתושבי עמונה, בסיבוב השלישי).
במהלך חמש השנים האחרונות דראגמה העמיק את אחיזתו בשטח בשיפוץ המתחם, נטיעה, וגידור המעיין בפני הציבור. בנוסף הקים שתי חממות לא חוקיות בשטח. העתירה החוזרת שהגישה עמותת רגבים טענה כי המנהל האזרחי התפרק מחובתו, לאור העובדה כי דראגמה לא הגיש בקשות להיתר בנייה (כאלו שהיו דורשות ממנו גם להוכיח בעלות על המבנה, ולא רק זיקה לחלקת האדמה) ומאידך המנהל האזרחי לא נקט שום צעד אכיפה ממשי בשנתיים האחרונות. המדינה הודתה כי דראגמה לא הגיש בקשה להיתר בנייה, אך מאחר שלאורך השנים נקטה הליכי אכיפה ופעלה משפטית מול דראגמה, אין מקום להתערב בסדרי העדיפויות של המדינה לאכיפה במקום.
בשורה התחתונה, בשבוע שעבר בג"ץ דחה את העתירה והסתפק בהעתקת התשובה, זו שניתנה חמש שנים קודם לכן, מאחר "ואין דרכו להתערב בסדרי העדיפויות לאכיפה ופיקוח".
תגובת המנהל האזרחי:
הבנייה הבלתי חוקית המדוברת מוכרת לגורמי האכיפה במנהל האזרחי. כמו כן, אכיפה תתקיים בהתאם לסמכויות והנהלים ובכפוף לשיקולים המבצעיים.
