במטה הבחירות של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו, אין רגע דל. לוח הזמנים משתנה מרגע לרגע, בהתאם לאילוצים של מי שמנהל את מדינת ישראל במקביל למסע הבחירות. דובר מטה ההסברה ארז תדמור, שגם שוריין על ידי נתניהו למקום ה־41 ברשימת הליכוד לכנסת הבאה, מתקשה להתחייב לשעה פנויה לצורך קיום הריאיון. כשאנחנו מתיישבים סוף־סוף בשעת ערב מאוחרת ביום שלישי השבוע, הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל ויום העבודה נראה רחוק מסיום.
"סדר היום שלי עמוס מאוד עכשיו", הוא מספר. "אני שולח את הילדים לבית הספר ומיד יוצא מאפרת לכיוון המצודה (מצודת זאב בתל־אביב, בית תנועת הליכוד; שא"כ), או לפגישות וריאיונות. יש גם ימים שנגמרים ב־12 בלילה. אבל לא מתלוננים, הימים הארוכים הם עם הכי הרבה סיפוק. נתניהו הוא ראש הממשלה ורוב הזמן שלו הולך לזה, אבל חלק מהסיבות לאופטימיות שלי זו היכולת הגבוהה שלו להיות בפוקוס ולהגיע לתוצאות במהירות. לכן בשבוע־שבועיים האחרונים של הבחירות, כשהקשב שלו יהיה גבוה יותר, אנחנו נראה את הקמפיינר הכי טוב בארץ, ואולי בעולם, בשיאו".
כאשר אני תוהה על כך שראש הממשלה מנהל את הקמפיין של הליכוד בעצמו, לצד סדר יומו העמוס, תדמור רואה זאת מזווית אחרת ותוקף את מפלגת כחול־לבן מבלי לציין את שמה. "במפלגות אחרות הקמפיינרים מנהלים גם את הקמפיין וגם את המועמד. המועמד שם הוא בובה על חוט. פה זה אחרת. מדובר בראש הממשלה הכי גדול לטעמי מאז בן־גוריון, שגם נמצא בטופ העולמי של הקמפיינרים".
תדמור, 38, הוא דמות מוכרת בשיח הימני בישראל. הוא היה ממקימי ארגון 'אם תרצו' ובהמשך אתר 'מידה', וכן ממייסדי המאחז שדה־בועז בגוש עציון. לפני כשנתיים ראה אור ספרו 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל', שבו תיאר את מה שהוא רואה כמחדליו ההיסטוריים והמתמשכים של הימין בישראל ביישום השקפת עולמו מול המערכת הפקידותית והמשפטית. הוא בוגר תנועת בית"ר, מגדיר את עצמו כז'בוטינסקאי ומעיד כי מאז ומעולם הצביע לליכוד. הירתמותו לטובת מפלגת הימין הגדולה היא אפוא ביטוי טבעי להשקפת עולמו, וזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה זאת. במערכת הבחירות הקודמת נקרא תדמור על ידי נתניהו להצטרף לצוות ככותב נאומים.
מכוח ניסיונו והיכרותו עם הזירה, תדמור רואה בבחירות 2019 אתגר שלא היה כמותו. "אם היית שואלת אותי בפעם הקודמת, הייתי אומר לך שלא יכול להיות קשה יותר. והנה, זה קורה. זו מערכת בחירות קשה יותר מהקודמת. עבור נתניהו בפרט, ומחנה הימין בכלל".
המשתנה הנוכחי הוא כמובן תיקי נתניהו והחלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. ההחלטה וכתב החשדות פורסמו בסוף השבוע שעבר, כארבעים יום בלבד לפני יום הבוחר, והם עשויים בהחלט להשפיע על דעת הקהל.
"גם בפעם הקודמת הכוחות שעמדו מנגד היו כוחות אדירים, עם התייצבות מוחלטת של התקשורת לצד אחד", מאבחן תדמור. "אבל כשמביאים החלטה חד־צדדית של היועמ"ש ומשמיעים רק את הצד של התביעה בלי יכולת הגנה בתקופת בחירות, במבחן התוצאה זו השורה הציבורית האחרונה, וזו בעיה קשה. לצד זה אנחנו מתמודדים עם גל של דה־לגיטימציה ואפילו דמוניזציה משמאל שנבנה בעשורים האחרונים והגיע לשיאו בשנתיים האחרונות, וזה כוח עצום שצריך לעמוד מולו. כשמטפטפים את השנאה הזו במשך שנים, אתה צריך להבקיע חומות של ציניות ושל שנאה שנבנתה בשיטתיות, ולהתאמץ להציג מול זה עובדות, נתונים והישגים".
תיק תקשורת
ה'אליטות' של השמאל, שלדעת תדמור שולטות בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה ובתרבות, ולמעשה מנהלות את המדינה בפועל כפי שתיאר בספרו, מוזכרות בשיחתנו שוב ושוב. מאבקו הממוקד של נתניהו בתקשורת מלמד כי השניים רואים עין בעין את השפעתה הרבה על סדר היום ואת ההטיה הקיימת בה. "עיקר הכוח של היריבים שלנו במערכת הפוליטית הוא לא באישיות שלהם, במנהיגות או באג'נדה", סבור תדמור. "אנחנו מתמודדים מול מפלגה (כחול־לבן; שא"כ) שמנוהלת על ידי פרסומאים ויחצ"נים, וכל כולה ניסיון להוליך שולל את הציבור ולהסתיר את הדרך האמיתית שלה. וזה לא שהפרסומאים כל־כך טובים במה שהם עושים, כמו שעומד לצידם מנגנון תעמולתי של כמה ערוצי טלוויזיה, תוכניות רדיו מרכזיות ופרשנים בכירים".
בעולם של רשתות חברתיות, האם לתקשורת המסורתית, העיתונות והטלוויזיה, יש עדיין כוח רב כל־כך?
"לרשת יש השפעה, אבל הציבור בסוף מדבר על מה שהתקשורת מכתיבה כסדר יום. כשלפיד עושה טעות הוא מתנצל ועוברים הלאה, אבל אם מישהו שהוא חלק ממטה בחירות עושה איזושהי טעות (אבישי עברי וסרטון הר הרצל; שא"כ) והוא אפילו לא מועמד לכנסת, זה מעסיק את התקשורת במשך ארבעה ימים. עובדתית, ממחקרים שאנחנו מכירים, יש חלקים גדולים בציבור שניזונים מהתקשורת ופחות מהרשתות".
שעה קלה לפני פגישתנו תוקפת מפלגת כחול־לבן את המגיש יעקב ברדוגו, מכנה אותו "נציג מטה נתניהו בגל"צ" ו"משרת של אדונו". זוהי עוד דוגמה לכך שכיום, בניגוד לעבר, ישנם כלי תקשורת ימניים משפיעים ולא מעט פרשנים בולטים שאי־אפשר לחשוד בהם בהשתייכות לשמאל. ועדיין, מבחינת תדמור מדובר בתחילתו של שינוי וממש לא במהפך שהושלם. "לא סתם האנשים שאת מציינת חוטפים כל הזמן", הוא אומר. "הם חוטפים כדי לסמן לכל היתר מה קורה למי שמעז להשמיע עמדה שונה, וזה אפקטיבי. אנשים לא רוצים להיות מסומנים או שנואים במעגלים החברתיים והמקצועיים שלהם. לכן רק חלק קטן מאנשי הימין ומהדתיים בתקשורת מעזים להתבטא בצורה שונה מהמקובל. אותו מנגנון עובד גם בפרקליטות".
ההתגייסות של התקשורת ושל מוקדי הכוח להפלת נתניהו היא עובדה מוחשית בעיני תדמור. התיקים והחקירות מהווים בעיניו אמצעי חדש במשחק ישן. האם אין בעיה בכך שראש הממשלה תוקף את מוסדות החוק, אני שואלת. "החקירות ממחישות את הצורך בשינוי מערכת המשפט", משיב תדמור. "אם מערכת המשפט מוטה והופכת עצמה לריבון, אסור לתקוף אותה כי זה ממלכתיות? זו עבודת אלילים. בניתָ לך אליל, קראת לו ממלכתיות, ואתה עובד אותו לא משנה מה".
כידוע, נתניהו הוא לא ראש הממשלה הראשון שנחקר ומועמד לדין. אי־אפשר להגיד שהוא נרדף רק בגלל מי שהוא.
"אפשר. ראשית, כי נתניהו חף מפשע. מי שבוחן את התיקים האלה, ובשנים האחרונות השקעתי מאות שעות בלקרוא הררים של מידע בנושא, רואה, ואני משוכנע בכך לחלוטין, שאין בתיקים האלה כלום למעט רדיפה. בתיק 2000 נתניהו הרי התנגד בפועל לחוק ישראל היום, מרח את מוזס ולא התכוון לקחת שוחד. מנדלבליט רצה לסגור את התיק, אבל בגלל הלחץ שהופעל עליו הגיש כתב אישום בגין הפרת אמונים. מנגד, עשרות ח"כים שתמכו בחוק קיבלו שערים שלמים. הם עשו מהלך בכנסת וקיבלו סיקור אוהד, ואת רואה שבזה לא מטפלים. אז צריך להיות עיוור כדי לא לראות מה קורה פה".
תדמור מתוסכל מכך שהימין אינו מבין לדעתו את הסכנות לעתיד המדינה ואת האתגרים המוטלים על הכף. "אני אוהב לקרוא ספרי היסטוריה, אפשר ללמוד מהם כמה התהום נמצאת מעבר לפינה. אז אני מנסה לתרום את חלקי במאבק הזה".
"מבחינת החוק נתניהו אמור לכהן עד אחרי הרשעה חלוטה. זה חוק חכם, שבא למנוע מצב שבו טעות של פקידים תרמוס את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני אזרחי ישראל"
וחלק מהמלחמה הקיומית הזו זה לעזור לנתניהו להישאר בשלטון?
"כן. במבחן התוצאה נתניהו הוא ראש הממשלה הגדול ביותר מאז בן־גוריון", חוזר תדמור על קביעתו, "ואני מכיר כמעט את כולם במערכת הפוליטית ברמה כזו או אחרת. כל קדנציה שהוא ממשיך להיות בשלטון זה נכס ותועלת שעם ישראל לא יכול להרשות לעצמו לוותר עליהם. בסוף, מה שיקבע את עתידם של מדינת ישראל ושל עם ישראל זה העוצמה היחסית שלה מול האויבים שלה ולא עוד גבעה פה או שם, ואני אומר את זה כמי שהקים אחת. ובמרכיב הזה, נתניהו הוכיח יכולת עמידה בלחצים בינלאומיים ברמה הכי גבוהה שיש. כשאתה משקלל את מה שנתניהו עשה בעשור האחרון, הוא הביא את ישראל לליגה אחרת מבחינת העוצמה שלנו, תוך הדיפת לחצים לנסיגה שתכניס אותנו לגבולות שאינם ניתנים להגנה. אני מסתכל על כל זה ואומר לעצמי שכל קדנציה שבה בנימין נתניהו ממשיך להדוף לחצים עולמיים, ובאותה נשימה לבנות את העוצמות השונות של מדינת ישראל – זה משפר את הסיכויים של העם שלי, המדינה שלי והמשפחה שלי לחיות ולשגשג באזור הכי מסוכן בעולם.
"להיות ראש ממשלת ישראל זו המשימה הכי קשה בעולם. כל מיני טירונים שאין להם מושג ירוק, כמו בני גנץ ויאיר לפיד, לדעתי פשוט לא מבינים מה זה להיות ראש ממשלה בישראל. כל העולמות שדיברתי עליהם כאן אלה עולמות שגנץ לא מבין בכלל. העובדה שהם עלולים להיות ראשי ממשלה בעוד ארבעים יום מדירה שינה מעיניי".
אם אני לא טועה, גם נתניהו לא נולד ראש ממשלה, וכל מי שיחליף אותו יהיה מדינאי טירון.
"אגיד לך משהו על עצמי. אני נכנסתי עכשיו לפוליטיקה, במקום 41 ברשימת הליכוד, אחרי שאני מכשיר את עצמי כבר 15 שנה להיכנס לפוליטיקה. הקמתי את 'אם תרצו' ועשינו שם שינויים משמעותיים במשך שש שנים, הייתי מהמקימים של אתר 'מידה', כתבתי ספר, הייתי איש תקשורת והשתתפתי בקמפיין ב־2015. אני מכין את עצמי גם אינטלקטואלית וקורא ספרי היסטוריה, מדינאות ומשפט. לעומתי, הרבה אנשים שמתיימרים להגיע לעמדות בכירות לא טורחים לעשות את ההכנה הכי מינימלית. ככה יאיר לפיד הולך להיות שר אוצר בלי להבין בכלכלה, וככה גנץ משתחרר מצה"ל ולא לומד היסטוריה או כלכלה, ובמישור האזרחי הוא חתום רק על כישלון".
דרכה של פוליטיקה
אתה מבין שיש מצביעים שעוזבים לגוש המרכז־שמאל כי הם מאוכזבים מההתנהלות של נתניהו, וחוששים מתפקודו כראש ממשלה במקביל לניהול המשפט?
"יכול להיות. אני חושב שזה שיקול שגוי. מבחינת שלטון החוק הוא אמור לכהן עד אחרי הרשעה חלוטה. זה לא חוק שרירותי ומטומטם אלא חוק חכם, שבא למנוע מצב שבו טעות של פקיד או קבוצת פקידים תרמוס את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני אזרחי ישראל. אני מעריך שאחרי שכל העדים ייחקרו, הפרוטוקולים יוצגו ויהיה עימות עם עדי המדינה, פתאום הדברים ייראו אחרת. היועמ"ש יידרש לראות איך הוא בא עם התיקים המופרכים האלה לבית המשפט, והשיקול שלו יהיה אחר. לא רק הלחץ של התקשורת ואנשים מתוך המערכת, אלא הלחץ להתבזות בבית המשפט. אני מעריך שזה יתפוגג, וזו לא הערכה עיוורת. קראתי כמעט כל פרט מידע אפשרי בנושא".
אני קראתי את 57 העמודים של כתב החשדות, וזה עשה לי לא נעים.
"אין שם כלום. את קיבלת ברמת פירוט גבוהה מאוד את הצדדים המכוערים של הפוליטיקה שכל הפוליטיקאים עושים. זה מגעיל, אבל אין בעיה חוקית איתם. לכל פוליטיקאי יש דובר, ודוברים מקבלים משכורת כדי להרים טלפונים כל יום למערכות תקשורת כדי שכותרת תשתנה או תרד ושתמונה תעלה. מה שראית שם זה את תמלול עבודת הדוברות של ניר חפץ, לא ראית דוברים אחרים".
כמי שקרוב עכשיו לראש הממשלה, כיצד הוא מתמודד עם החלטת היועץ המשפטי ועם הטלת הדופי העקבית באופיו?
"הוא אדם חזק בצורה בלתי רגילה, אי־אפשר להסביר את זה. יש לו תחושה עמוקה של צדק ורצון להילחם למען האמת, ויש לו יכולת נדירה להיות בשיא הפוקוס ברגעים הכי קשים. זו תוצאה של האופן שבו גידלו אותם, את כל האחים האלה. כנראה ההורים שם עשו עבודה יוצאת דופן. יש לו גם הרבה חוש הומור. ברגעים הכי קשים יכולות להיות לו היציאות הכי מצחיקות".
את הפער הזה בין נתניהו האדם והמנהיג כפי שהוא מכיר ומתאר, ובין התדמית התקשורתית של ראש הממשלה, מנסה תדמור לסגור כאשר הוא רץ מאולפן לאולפן ומנסח מסרים במטה: "חלק מהאתגר שלי זה להביא את נתניהו האמיתי בלי כל הפילטרים והחומות של הציניות, שגרמו לך ולאחרים לראות דברים מסוימים ולהתעלם מאחרים. יש לו תחושת שליחות מאוד חזקה, אבל המדיניות שלו נטועה בקרקע. הוא ריאליסט".
כאשר אני מנסה לגשש אם ביום חמישי שעבר, עם הגשת כתב החשדות, הוא זיהה אצל נתניהו נקודת שבירה, תדמור מעדיף לספר על עצמו: "לי היה קשה. עד השנייה האחרונה לא ידעת במאה אחוז מה יהיה. מצד אחד יש לך תקוות שזה יהיה יותר טוב ממה שהפרשנים אומרים, ומצד שני יש חששות שזה יותר גרוע ממה שהם אומרים. ניסו לתפור לו ארבעה תיקי שוחד, ואלשיך יצא עם 1000 ו־2000 בביטחון מוחלט שיש שם שוחד, ובכל זאת שלושה קרסו. מקריאה של חומרים השתכנעתי שגם בתיק 4000 אין כלום. אבל זה לא קל, בטח בתקופת בחירות".
תמונת המצב שמתאר תדמור עגומה. יושרתה של המערכת המשפטית של ישראל בדרגיה הגבוהים ביותר מוטלת בספק, וראש הממשלה הוא קורבן למסע רדיפה: "נתניהו מקבל טיפול וי־איי־פי. הוא עבר את מה ששרון עבר עד שהוא נשבר בסוף, בגין שגרמו לו להתמוטטות עצבים, וז'בוטינסקי. זה טיפול ששמור למנהיגי הימין. כשהאליטות האלה מחליטות לסמן אותך, רוב האנשים לא יוצאים לקמפיין בעוצמה כזו ונשברים הרבה יותר מהר. אבל מי שלא נשבר מקבל 'טיפול' עם עוצמות גדולות יותר, של מכבש".
כתבת ספר על כך שמצביעי הימין מקבלים שלטון של אליטות שמאל. מה הימין עשה בעשור האחרון, תחת שלטון נתניהו, כדי לשנות את המצב הזה?
"הימין סוף־סוף התעורר ועלה על המגרש בזירות הללו, ובמעט שכן נעשה נתניהו לקח חלק. למשל הקמת 'ישראל היום', שלפי הפרסומים בתקשורת הוא חלק מהדוחפים שזה יקרה. הוא הציב נושאת מטוסים רעיונית בצד של הימין. הרוח הגבית שהוא נתן לנו בתקופת 'אם תרצו', מה שמירי רגב עשתה בתרבות, מה שניסו לקדם במערכת המשפט בחקיקה מול היועמ"שים, מינוי יעקב נאמן ושופטים שמרניים".
אבן שנזרקה לבאר
ובכל זאת, סיסמת הליכוד בבחירות האלה, "נתניהו. ימין. חזק", מתארת אולי הצלחות מדיניות, אך בעיני רבים ממצביעי הימין היא כמעט חסרת כיסוי במישור הפנימי. תדמור מתייחס לכמה מהנושאים הבולטים בהקשר הזה. על פסקת ההתגברות, שלא חוקקה בסופו של דבר בכנסת היוצאת הוא אומר: "לא היה רוב. בקואליציה הנוכחית, בגלל כולנו וכחלון, אי־אפשר היה לקדם שינויים אמיתיים מול בית המשפט העליון והיועץ המשפטי. בסוף בדמוקרטיה זה העם שקובע, ואי־אפשר לצאת למהלך אם אין לך רוב פוליטי וציבורי. אם אין לך את הגייסות התקשורתיות ואת המומחים שיעניקו לך את הדרך לקדם את הדברים האלה – אתה תקוע".
מה בנוגע למערכה מול עזה?
"הגם שישראל היא מדינה עם יכולות בלתי מבוטלות, ונבחרה רק השבוע לאחת מעשר המדינות החזקות בעולם, היא צריכה להתנהל בחוכמה. ראש הממשלה אמר שהוא העדיף נקודתית לטפל באותו רגע במנהרות חיזבאללה לפני שנכנסים למבצע צבאי בדרום, והתחייב שאם חמאס ינסה אותנו בצורה דומה – התגובה תהיה ניצחת. בתוך זה יש קומה נוספת. האיום המרכזי על עתיד המדינה זה איראן. גם האיום הגרעיני, וגם הניסיונות להפוך לאימפריה אזורית ולכתר את ישראל. לשם ראש הממשלה ממקד את רוב המאמצים והיכולות של מדינת ישראל, והוא צודק לחלוטין. זה איום בסדרי גודל אחרים ממה שהתמודדנו איתם בעשורים האחרונים, והוא מנהל את המערכה הזו בצורה הכי טובה שאפשר. מצד אחד תקיפות שמונעות התבססות של איראן בסוריה והקמת עוד חיזבאללה, ומצד שני שילוב של מאבק מדיני שמרושש את איראן והופך אותה למנודה בקהילה הבינלאומית. אם ישראל והמערב יתמידו בזה לאורך זמן, הם יכניעו את האיראנים.
"הזירה בעזה היא בבחינת אבן שזרק טיפש לבאר ואלף חכמים לא יצליחו להוציא. היו פה שני מעשי איוולת היסטוריים – הסכמי אוסלו ב־93', וההתנתקות ב־2005. מי שרוצה לתקן את נזקי אוסלו וההתנתקות בעזה, צריך להיות מוכן לשלם מחיר של הרבה מאוד הרוגים. ואם נשלם מחיר, האם נפיק שיפור אסטרטגי? בבחירה שבין האלטרנטיבות, הבחירה בהכלה, צמצום והרתעה של הכוח הצבאי שנבנה שם, היא האסטרטגיה הנכונה בפני עצמה, והיא בוודאי נכונה כשלוקחים בחשבון את איראן".
חאן אל־אחמר טרם פונה, למרות ההבטחות.
"ראש הממשלה אמר שהוא יפנה את חאן אל־אחמר, והוא פועל לעשות את זה באופן שלא ייגבו מישראל מחירים מדיניים או שהמחירים יהיו מינימליים. אני מבין את הביקורת, אבל מציע לקחת אותה בפרופורציה. אני מעריך שלא ירחק היום והוא יפנה".
במערכת הבחירות הנוכחית נתניהו צריך להיאבק לא רק למען מפלגתו, במטרה להביא אותה למספר מנדטים גדול יותר מזה של כחול־לבן, אלא גם לשמר את גוש הימין כדי שיהיה לו עם מי להקים ממשלה. במהלך שיחתנו מתפרסם סקר נוסף, ותדמור מדלג על השורה של הליכוד לטובת חישוב מזורז של מצב הגוש כולו. "59, לא טוב", הוא פוסק, ומטיל את האחריות על מפלגות הימין הקטנות.
"המצב הכללי של פיצול בימין הוא בעייתי, והוא תוצאה של התנהלות חסרת אחריות של אנשים במערכת הפוליטית", מאשים תדמור. "הרבה מתנהלים כאילו לא מבינים מה מוטל פה על הפרק. אני מצפה ממי שמתיימרים להיות מנהיגים להתנהל באחריות ולשים את האגו שלהם בצד. אם ציפי לבני הייתה מסוגלת לפרוש כדי לא לבזבז קולות למחנה שלה, אני מצפה ממי שאומר שהוא יותר מסור ויותר ציוני לנהוג בהתאם".
אתה רומז לכחלון? לבנט? לליברמן?
"לא יורד לשמות, אבל הפיצול הזה בעייתי. זו תהיה מערכת בחירות קשה. מי שהשקיע משאבים באיחוד המפלגות היה נתניהו, מתוך הבנה של מה מוטל פה על הפרק. בסוף האחריות שלנו היא לצאת להצביע. ואל תטעו, זה מה שעושים בשמאל, עם מיליונים שמוזרמים דרך עמותות שקוראות להשתתפות בבחירות, כאילו באופן לא מזוהה".
בנט ושקד יקבלו אחרי הבחירות את תיקי הביטחון והמשפטים?
"עם חמישה מנדטים? חלק מהפוליטיקאים בימין בחרו בקיצורי דרך, במקום בדרך הארוכה שהיא הקצרה. אם הייתה להם יותר סבלנות, הם היו בוחרים בדרך הנכונה".
היה קשה להפיק את לחיצת היד בין נתניהו לגדעון סער, באירוע פתיחת הקמפיין של הליכוד השבוע?
"זה לא הופק. זה משהו שטוב וחשוב שהיה, ואני חושב ששניהם מבינים מה מוטל פה על הפרק, וישימו את העניינים האחרים בצד ויעשו מה שצריך כדי שהימין ינצח את הבחירות".
האם בסביבת נתניהו אכן חוששים מהחלטת הנשיא על מי להטיל את הרכבת הממשלה?
"היו על זה פרסומים בתקשורת, ואני לא רוצה לדבר מעבר. אני מקווה שמה שהיה מקובל עד היום, יהיה גם הלאה".
"מה שיקבע את עתידה של ישראל זה העוצמה מול האויבים, ולא עוד גבעה. ובמרכיב הזה, נתניהו הוכיח יכולת עמידה בלחצים בינלאומיים ברמה הכי גבוהה שיש"
אפילו לבני אמרה
מוקד המתקפות של הליכוד היא כחול־לבן, מפלגתם של בני גנץ ויאיר לפיד. "בני גנץ הוא הפיון שהתגלגל לשם במקרה, ושרוכב על גל של תסכול מאוד גדול בשמאל", תוקף תדמור. "הוא הפרזנטור הכי סביר שהם הצליחו להצניח לראשות הפירמידה הזו. אבל מי שמתמודד פה באמת זה לא בני גנץ. זה התסכול והשנאה של השמאל, וההשפעה של מוקדי הכוח הנשלטים על ידי השמאל. אם תשאלי אנשי שמאל למה הם מצביעים גנץ ולפיד, אין להם מה להגיד לך חוץ מלהחליף את ביבי. תראי מה מרכיב את המפלגה הזו – יש שם אנשי שמאל, אופורטוניסטים מזנים כאלה ואחרים, ושנאת נתניהו. למשל יועז, חברי יועז", מסנן תדמור בציניות. "הוא לא חשוב, אבל הוא דוגמה נוספת לאנשים שהם כאילו אנשי ימין בציבוריות הישראלית, אבל בכל צומת הכרעה מתאימים את עצמם ואת הדעה שלהם למה שנחשב נאור ו'ערכי'".
אז הנדל ובוגי, אנשי ימין, הם לא הוכחה בעיניך לכך שלא מדובר במפלגת שמאל?
"יש אופורטוניסטים גם בימין, ויש תופעה של אנשי ימין שיועז הוא הדוגמה הכי עדכנית שלה, שמקבלים את כלי המשחק של השמאל ומתאימים את עצמם אליהם. אפשר לצרף לרשימה הזו את רוני מילוא, דן מרידור וציפי לבני שה'אילוף' שלה הושלם לחלוטין. יש עובדות, והם עושים הכול כדי לטשטש את העובדות האלה. לפיד אמר בקולו שיהיה צורך לפנות 90 אלף מתיישבים, וגנץ קידם את יוזמת קרי מול האמריקנים לנסיגה כמעט מוחלטת מיו"ש, עד שנבלם על ידי נתניהו. את רואה מה העמדות שלהם. בסוגיה האיראנית, גנץ אמר שהוא רואה צדדים חיוביים בהסכם. לפיד, שעשה לעצמו הרגל להגיד דבר והיפוכו, אמר שהוא נגד הסכם הגרעין, וברגע האמת כשנתניהו נאבק נגד ההסכם הוא תקף אותו.
"מבחינה מתמטית אין להם אפשרות להקים ממשלה אם הם לא לפחות נתמכים מבחוץ על ידי הרשימות הערביות ומרצ, שתהיה חלק מהקואליציה שלהם. עופר שלח ומיכאל ביטון אמרו את זה בקולם. טיבי ועודה אומרים שישמחו להפיל את נתניהו, ואנשים שמתחזים לימין נותנים לזה יד. מהנדל לא היו לי שום ציפיות, צבי האוזר אכזב אותי מאוד".
מעבר לפינה ממתינה לראש הממשלה הבא עסקת המאה של טראמפ. תדמור בטוח שנתניהו לא יפקיר את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, גם לא לדרישת הנשיא הידידותי הנוכחי. אני מזכירה לתדמור שנתניהו חתם על הסכם חברון, הצביע בעד ההתנתקות, נשא את נאום שתי המדינות ודן עם קרי על יוזמת שלום על בסיס קווי 67'. אך בעיניו, את מבחן המעשה נתניהו צלח.
"אם אתה מדינאי בגודל של נתניהו שהוא יחיד בדורו, ועם פרספקטיבה היסטורית, אז המטרה שלך היא להבטיח את האינטרסים החיוניים של המדינה שלך", סבור תדמור. "לפעמים עושים את זה מול לחצים של ממשל אוהד ולפעמים מול ממשל עוין. צריך לשאול מי סיפק כבר את הסחורה, ולא מי מדבר גבוהה גבוהה.
"אביא לך ציטוט של ציפי לבני שמדבר בעד עצמו, וחשוב לי שהוא ייכנס מילה במילה: 'נתניהו תמיד מאותת שמאלה, וכשהוא מגיע לצומת, אם יש לו פנייה ימינה הוא פונה ימינה. בחלק מהדברים כן הייתי שותפה, גם אחרי האירוע הזה (הפסגה הסודית שכונסה בעקבה בשלהי 2015, בהשתתפות קרי ומנהיגי האזור; שא"כ), גם עם היוזמות של טוני בלייר וקרי. וכולם באים בסוף לביבי ואומרים לו 'רק תעשה שני צעדים, תגיד משהו חיובי על היוזמה הערבית, תקפיא את הבנייה, תעשה צעדים בשטח'. ואז הם שומעים ממנו נאום, והוא בורח שוב ימינה'. לשם שינוי, במקרה הזה לבני תיארה את הדברים כהווייתם".
