4,000 רקמות בד לזכרה של אורי אנסבכר ז"ל בת ה־19 מתקוע, שנרצחה באכזריות בירושלים לפני כחודש, נאספו בביתה של בת שבע סדן (44) מהיישוב עלי.
בימים שלאחר הרצח פרסמה סדן פוסט בפייסבוק בו הציעה לנשים להצטרף אליה ולרקום את רגשותיהן ותפילתן על פיסת בד. ההיענות הגדולה הפתיעה אותה, שכן לא חשבה שהרעיון הקטן שלה יתפח לממדים עצומים. "לתדהמתי, אלפי נשים ברחבי הארץ והעולם התגייסו וכל אחת רקמה מעומק ליבה על פיסת הבד. כל רקמה מרגשת ומרטיטה, ואפשר להרגיש את הלב של כל אחת שרקמה". היא מסבירה מהו השלב הבא בפרויקט רב הידיים: "עכשיו אנחנו רוצות לחבר את הריבועים לחופה ודגל ישראל גדול, שיסמלו את האחדות והשותפות בכאב ובתקווה".
סדן מסבירה את משמעות חיבור הרקמות בעיניה: "הן בעצם הסיפור של העם שלנו בארץ הזו. עם שעבר דרך השואה וגלות תימן ומרוקו. עם שהשתתף במלחמות, נלקח בשבי, נפל בקרב ונפגע בפיגועים רבים. עם שלאורך כל הדורות לוחש תפילה חרישית ונושא ידיים לשמים. עם שיש בו זקנים וצעירים, בעלי מוגבלויות ותשושי נפש, עם שמפוזר על פני הארץ הזו ומעבר לים. עם שיש לו נשמה אחת ולב אחד. נשמה של אור גדול שהולך ומתגלה, דרך רסיסי האור שנאספים בפיסות הרקמות".
ואכן, בין שלל היריעות שהגיעו לידיה של סדן נמצאות פיסות בדים המקפלות בתוכן את סיפורו של העם היהודי: פיסת בד אחת שעברה את השואה, אחת שבאה מתימן, אחרת שהייתה בשבי ואחת משמלה של אישה שנרצחה בפיגוע, אחת משמלה כלה ואחרת מחיתול של תינוק, אחת עם מילים של תפילה ואחת נוספת עם מילים של שיר, אחת מזקנה של אישה בת 99 ואחת מילדה בת 4.5, אחת מילדה עם שיתוק מוחין ואחת מאישה עם דמנציה, ריבוע אחד מקיבוץ גבת וריבוע נוסף ממילאנו.
גם בבית הנשיא לא נשארו אדישים למיזם, וחברו לסדן ו"לרוקמות האור". ההשקה הראשונית עתידה להתקיים שם והדגל, בעל המשמעות הסמלית ש"ישמש עדות לעוצמה נשית המתבטאת דרך מלאכת היד" יתלה בו לראווה.
