אם בבאזל ייסד הרצל את מדינת היהודים, בסבסטיה ייסדה חבורת גוש אמונים את מפעל ההתיישבות. אי־אפשר לכתוב את המילים 'גוש אמונים', בלי שדמותם של חנן פורת והרב משה לוינגר הנישאים על כתפי הרוקדים תצטייר בראש. בשחור־לבן כמובן. לרגע הזה שלכדה עדשת מצלמתו של משה מילנר – העלייה השמינית לקרקע – קדמו שבעה ניסיונות שכשלו. שבע נפלו ראשוני המתנחלים וקמו. והרגע הזה בתחנת הרכבת מסעודיה, שנוטים לזהות בטעות שהשתרשה עמוקות כ'סבסטיה', הטעין את המקום הזה במשמעות היסטורית והפך את תחנת הרכבת לסמל (ה־סמל) של תנועת ההתיישבות. ומה עושים עם סמלים? ובכן, שאלה טובה.
כדי להבין מה קורה בתחנת הרכבת מסעודיה, הגעתי בשבוע שעבר לשני סיורים בתחנה ההיסטורית, פעם אחת עם המועצה האזורית שומרון ופעם שנייה עם המנהל האזרחי. למעשה, את ההזמנה להצטרף לעבודת אכיפה קיבלתי מדוברת המנהל שידעה שאני עובדת על כתבה בנושא, כשסקרנו את החלל שבו ישבו ראשוני המתיישבים. כיום החלל הזה חפור לעומק האדמה, מה שנראה כמו ניסיון פלסטיני לפגוע ביסודות המבנה ועלול אף לגרום להתמוטטותו.
מתחת לפסטורליה ולירוק הבוהק שהרי השומרון מציעים בשלהי החורף, "מתרחש קרב איתנים בינינו לבין הרשות", כפי שאומר לי בפתח הסיור ראש המועצה האזורית יוסי דגן. "הפלסטינים מבינים טוב מאיתנו וממוסדות המדינה שלנו מה המשמעות של מורשת. ובניגוד לנו, שמנסים לפעול על פי חוק, הם פועלים ללא עכבות". כבר בכניסה לאתר אפשר להבחין בעדויות למלחמה הזו: בצידי הדרך ניצבות שתי אבנים גדולות חרוטות בערבית, המציינות את תרומתה של עמותה קנדית למקום. בהמשך השביל שאריות של חומר בנייה שהוחרם לפני כשלושה שבועות. "דיווחנו למִנהל והם ביצעו פה אכיפה", מספרים לי אנשי המועצה. בחודש האחרון מתקיימת במקום פעילות אינטנסיבית ובעקבות כך המנהל נכנס לפעילות אכיפה. כשאשוב לכאן עם שחר, יומיים אחרי הסיור הראשון במקום, אתלווה לכעשרה מעובדי המנהל האזרחי וכוחות מג"ב, שיגיעו לכאן כדי להרוס בית מגורים פלסטיני לא חוקי שנבנה על שטח סי, בקרבת התחנה.
"השטח סמלי מאין כמוהו", אומר בני קצובר, מראשי גוש אמונים ומחלוצי סבסטיה ומי שעמד בראשות המועצה האזורית שומרון מ־1981 ועד 1993. "המערכה על ההתיישבות בכללותה ועל יישוב השומרון בפרט התרחשה בתחנת הרכבת, ולהצלחת המערכה הזו שהתפתחה בסבסטיה אפשר לזקוף את עיקר תנופת ההתיישבות. כאלף יהודים בלבד גרו אז ביהודה, וספק אם חצי מיליון היהודים שמתגוררים ביו"ש כיום, היו פה, לולא הרגע ההיסטורי הזה".
אולם, נראה שבעוד הרשות הפלסטינית מבינה היטב את הזירה החשובה שבה מתנהלות היום המלחמות – זירת הנרטיב, הסמלים והתודעה – ישראל מפגרת הרחק מאחור ומפקירה אותה לחסדיהם של אנשי הרש"פ. שני אתרים של מדינת ישראל הסמוכים זה לזה ועומדים במרכז הכתבה הזו – העיר העתיקה סבסטיה (שומרון), בירת ממלכת ישראל במאות ה־9 וה־8 לפנה"ס ואתר ארכיאולוגי בעל חשיבות לאומית והיסטורית מהמעלה הראשונה שמחכה להיחפר, ותחנת הרכבת ההיסטורית מסעודיה – נכבשים אט אט במכוון בידי פלסטינים. וצריך לומר: הקרב פה על ההיסטוריה והמורשת הוא רק חלק קטן במלחמה גדולה יותר שהכריזה הרש"פ על אתרי מורשת ישראליים.
"המתיישבים הפקירו את התחנה הזו ועכשיו מנהלים פה קרב בלימה", אומר לי כ', תושב אחד היישובים בצפון השומרון. לאורך השנים היו כמה תוכניות וניסיונות להפוך את התחנה לאתר תיירותי ולמוזיאון ההתיישבות, אולם אף לא אחת מהן צלחה את מבחן המעשה. "זה אף פעם לא היה בסדר העדיפויות של המועצה", מסביר כ', "ועכשיו, בעקבות ההתעניינות הגוברת של הפלסטינים במקום, נוצרה התעוררות ישראלית. אפשר לומר בוודאות: אילולא הפלסטינים היו מגלים עניין בתחנת הרכבת, ומגדירים אותה כאתר בעל ערך סימבולי, היינו ממשיכים לישון".
תחנת הרכבת, שנבנתה בידי הטורקים בין השנים 1912 ל־1915 והייתה חלק מהקו לסוריה, הוכרזה בדצמבר האחרון על ידי קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה במנהל האזרחי כאתר היסטורי בעל ממצאים ארכיאולוגיים. לדברי אנשי המועצה האזורית שומרון, המהלך נעשה לאחר בקשות חוזרות ונשנות מטעמה. במנהל דוחים את הטענות ואומרים כי ההכרזה על האתר היא חלק ממהלך כולל שעובדים עליו בשנים האחרונות. "העובדה שזה יצא במועד כזה או אחר לא בהכרח קשורה למועצה", אומרים לי. בנוגע לטענות על גרירת רגליים בנושא, אומרים במנהל כי כרגע מתנהלים דיונים בנושא וכי התוכניות טרם הגיעו לשלב הפיתוח ועוד אין מקור תקציבי, ולכן קשה לקבוע איזו רמת שימור תתבצע.
הניסיונות להפוך את התחנה לאתר תיירות לא החלו במשמרת של דגן. ראש המועצה לשעבר גרשון מסיקה מספר כי בתקופתו הוא הצליח לגייס תקציבים וגופים שרצו לעזור, ו"מי שתקע הכול היה המנהל. אני לא יודע אם הם המחליטים או המבצעים, אולי זה הגיע מכיוון שר הביטחון, אבל אין ספק שמדובר בניסיון לטרפד את שיקום התחנה".
בני גל, ממפוני חומש, פועל במקום ומכיר את הנעשה בתחנה מאוגוסט 2013. "לא היה פה כלום. זה היה נטוש עד כדי כך שהגיע אליי ערבי והציע לי לקנות את המקום", הוא אומר ומצביע על מבנה שמשמש כמסעדה. "התחלתי לבדוק את האפשרויות המשפטיות, כי זה שטח בי, ובינתיים בדיוק הרש"פ שמה עין על המקום וזה ירד מהפרק. משנה לשנה, אנחנו רואים את השינוי".
המועצה הגישה תוכניות לשימור האתר ולבניית מוזיאון לפני כשלוש שנים, יחד עם המועצה לשימור אתרים – גוף שמתוקצב דרך משרד התרבות. "זה גוף של מפא"י של פעם, אבל הם מבינים את החשיבות של המורשת", אומר דגן. מאז, העניין תקוע במנהל האזרחי. הפגישה שבה סוכם בכתב כי יש אישור להתחיל לשמר את המקום התקיימה ביוני 2017.
"בספטמבר 2014 ישב איתנו פה סגן ראש המנהל האזרחי", מספר גל, "ואמר: המנהל האזרחי בעד, תתקדמו, תגישו תוכנית שימור. עשינו. המועצה חתמה על הסכם הקצאה עם החטיבה להתיישבות. מדובר בשטח שיפוט של המועצה האזורית. עשינו פרויקט שימור והגשנו את ההצעה באוגוסט 2015. סיכמנו שתי חלופות לבנייה עם מהנדס המועצה, והגשנו את התוכנית לעיון ליועמ"ש איו"ש. מתי הוא החזיר תשובה? בפברואר 2017".
הכול גלוי והרש"פ נתונה
בשעה שגלגלי הבירוקרטיה הישראלית עובדים שעות נוספות, הפלסטינים קובעים עובדות בשטח. תחנת הרכבת מסעודיה היא מין מובלעת ישראלית בתוך שטח בי. שטחי התחנה מצויים בחלקם בשטחי סי ובחלקם בשטחי בי, אבל הפעילות הפלסטינית נעשית בכל השטח ובאופן מוצהר במטרה לספח את האדמות הללו לרשות. בשנת 2013 התכנסה ועדה פלסטינית כדי לטכס עצה כיצד לפתח דה־פקטו את שני האתרים הללו, שנמצאים בשטחי סי. מאז התחילה במקום פעילות של הרש"פ: בניית מבנים במטרה לסגור על השטח והצבת מתקני תיירות, כמו שולחנות פיקניק מבטון שצצו בכל המרחב. תחנת התיירות הפלסטינית הוקמה בשטחי בי, אבל את השירותים בנו על שטח סי, ולאחר בקשה של המועצה, המנהל הרס את המבנה. לאחרונה הכשירו הפלסטינים מגרש משחקים, גם הוא על אדמות מדינה.
בשטח מתקיימת כל הזמן "בדיקת גבולות". אם הפלסטינים רואים שאין תגובה ישראלית, הם מגבירים את הפעילות בשטחי סי. "התוכנית של הפלסטינים היא למחוק את ההיסטוריה היהודית ולהפוך את המקום לפארק של הרש"פ. הם מבינים את הכוח של אתר חי", אומר דגן בשעה שאנחנו עומדים על הגבול בין שטח בי לסי שבאתר.
מתוך דף הפייסבוק של הכפר בורקה שנמצא מעט מצפון, אפשר ללמוד מהי "תוכנית השלבים" לכיבוש תחנת הרכבת. בתוכנית מפורטים מספרי הגושים שעליהם הפלסטינים רוצים להשתלט כדי להקיף את השטח, וכן תכנון לפרוץ דרך מזרחית כדי שיהיה נוח לגור פה ולקדם את הפארק התיירותי.
"אנחנו רואים שהתוכנית שלהם עובדת", אומר גל, "ומה שהם אומרים הם גם מבצעים. למשל, הם דיברו על גיוס כספים, והצליחו לגייס את הקנדים ואת חברת הסלולר הפלסטינית ג'וואל. בשנה האחרונה הם קובעים עובדות בשטח באמצעות תנופת בנייה. קמ"ט ארכיאולוגיה אמנם חתם על צו המגדיר את תחנת הרכבת כאתר היסטורי אך המנהל האזרחי לא לוקח אחריות לפתור מערכתית את ניסיונות ההשתלטות של הרש"פ על האתרים ההיסטוריים בכלל ועל האתר הזה בפרט".
כותבים את ההיסטוריה
"אנחנו נלחמים בייהוד המקום. המתנחלים באים לפה כל חודש, עושים פה את הטקסים שלהם וקוראים בספרים שלהם כדי להוכיח שזה מקום היסטורי של הדת היהודית". הטקסט הזה מלווה סרטון שהופץ בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות הערביות, ובו מתואר כיצד הפלסטינים המקומיים שיפצו את המקום ובנו תחנת תיירות לקבוצות פלסטיניות וזרות, שבה מוצעת למבקרים שיעור היסטורי על המקום שנבנה בידי הטורקים ונמסר לידי הפלסטינים כירושה של השלטון העות'מאני. עוד נאמר בסרטון שמדובר בדרך פעולה נוספת שמוכיחה את הדבקות במקומות ההיסטוריים של האסלאם ושל הפלסטינים.
אחת לשנה מתקיים במקום כינוס גדול – קייטנת אביב של הרש"פ. מדובר באירוע הצהרתי שאליו מגיעים פעילים חמושים וראשי הרשות כדי לחזק את האחיזה במקום. לא מדובר במשהו נסתר, הכול על השולחן.
אבל אי־אפשר לתת לפלסטינים קרדיט כה גדול, הם לא המציאו את ההיסטוריה. גם הרומאים ניסו למחוק את היהודים באמצעות השפה והתרבות. מהו השם איליה קפיטולינה שניתן לירושלים אם לא ניסיון מחיקה שלא עלה יפה בסופו של דבר? סמוך לתחנת מסעודיה, גם בשומרון העתיקה מנסים להעלים את ההיסטוריה היהודית ולפברק היסטוריה חלופית. הפלסטינים מביאים לשם תיירים ומדברים על בירת פלסטין. ואם הם למדו דבר או שניים מהרומאים, הם גם למדו דבר או שניים מהיהודים ומהתנועה הציונית.
השייח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל־קרדאווי, ככל הנראה איש הדת המוסלמי המשפיע ביותר כיום, דיבר רבות על ההשראה שקיבלו האחים המוסלמים מהציונות אחרי הניצחון הגדול של 67'. על פי אל־קרדאווי, המפלה הערבית במלחמה נבעה מאובדן האמונה. הוא היה אחד הראשונים שהבינו את הזיקה העמוקה בין האמונה של היהודים לעליונותם בשדה הקרב. על כן, לדבריו, השיבה לאמונה והחזרה להנפת דגל הג'יהאד חיוניות בכל מערכה ובמיוחד במערכה נגד הציונות העולמית, מכיוון שהיא מחמשת את חייליה באמונה דתית.
כשמדברים על הציונות כתנועה דתית, אין הכוונה לדתיות של בני־ברק וגם לא בהכרח לזו של תא"ל עופר וינטר, כי אם על מטען אמוני ושורשי. מספיק לדמיין את בן־גוריון ולהיזכר במגילת העצמאות ובשאיפה לכונן את מדינת ישראל "לאור חזונם של נביאי ישראל". קרדאווי למד את בן־גוריון ולקח את רוחו ואת תפיסת עולמו ותרגם אותה להובלת התנועה האסלאמית והג'יהאד בכלל, ודווקא אצלנו נראה שהשתנו מאז כמה דברים. האם במאבק על הארץ ודמותה יש עוד מקום להיאחזות במטענים "אמוניים" הקושרים אותנו אל ההיסטוריה הקרובה (תחנת הרכבת מסעודיה כמשל) והרחוקה (העיר העתיקה שומרון כמשל)?
"שמורות" טבע
הכתבה הזו אמנם מתמקדת בשני האתרים האלו, אך מדובר על חלק קטן ממהלך גדול יותר שהרשות הפלסטינית הולכת לקראתו. בשנים האחרונות הרש"פ פורסת חסות ומכריזה באופן לא חוקי על שמורות טבע באזורים שנמצאים בשליטה ישראלית מלאה, אף שאין לה סמכות לעשות זאת.
בשנים 2016־2017 השיקה הרש"פ אתר אינטרנט בשם "מחמייאת" (שמורות טבע) ובו הצעות לאתרי עתיקות, טיולים ולינה, ובאופן שיטתי היא "מעלימה" מאתרי המורשת היהודיים את ההיסטוריה היהודית שלהם. בעיר שומרון אין זכר להיותה בירת ממלכת ישראל, בעיר שכם אין מידע על קבר יוסף ועל תקופת ההתנחלות, גם באתר ארמונות החשמונאים שביריחו אין אזכור לעם היהודי, וכן הלאה בעוד עשרות אתרים היסטוריים חשובים ביותר.
"לא מדובר על ניסיון תמים לשמור על הסביבה", אומרים בתנועת 'רגבים', "אלא על מהלך מדיני לחלוטין שהרשות הפלסטינית נוקטת באופן ציני. ההוכחה היא שבשמורות שנמצאות בשטחי הרשות יש פגיעה סביבתית בלי סוף: מחצבות, בנייה לא חוקית, מזבלות מזהמות ועוד. יש פה מהלך מחושב שמבקש למחוק את ההיסטוריה היהודית מארץ התנ"ך, ולא מתקבל על הדעת שמיזם כזה הוקם ומומן בידי האו"ם והאיחוד האירופי. מדינת ישראל חייבת לקרוע את מסכת הצביעות ולמנוע את ההשתלטות וזיוף ההיסטוריה".
"הפלסטינים מנצלים כל חולשה ישראלית", אומר קצובר. "הם קובעים עובדות בשטח ומנצלים את הבירוקרטיה המסורבלת שלנו, ועד שאנחנו מגישים תוכניות – הם חודרים לכל פרצה במימון אירופי. העיר שומרון היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לפעילות 'המורשת החדשה' של הפלסטינים, תראי כיצד בירת ממלכת ישראל העתיקה הופכים ל'אתר פלסטיני עולמי' תוך כדי הריסת העתיקות שם.
"אין ספק שמדובר בניסיון חיקוי של התרבות הישראלית. אני שומע את הסיפורים שלהם, הם רואים הצלחה בזיופים האלו. הפלסטינים מנסים לזייף את התודעה הישראלית, ובמסגרת הפעילות הזו הם מבינים גם את החשיבות של תחנת הרכבת שבה התחיל כל מפעל ההתיישבות". אבל מתיישבי השומרון לא אומרים נואש. "המערכה לא אבודה", מסכם קצובר. "ראינו שהמנהל ביצע עבודות אכיפה, עכשיו נשאר להתקדם עם התוכניות שלנו ביתר שאת".
האם העבודה על הכתבה הזאת קידמה את עבודת האכיפה של המנהל? במנהל טוענים שבגלל בעיות מנהליות ומשפטיות, ביניהן מחסום של חוק ההסדרה – שמקשה על הריסת מבנים של יהודים ושל ערבים גם יחד – המבנה לא היה כשיר להריסה עד עכשיו. ברגע שנגמרו התהליכים התכנוניים ונדחה הערר שלו, נדרשו במנהל האזרחי לעשות בדיקות נוספות ולהגדיל ראש כדי להתגבר על המחסום של חוק ההסדרה.
"אנחנו מצפים ומקווים שהרשויות והמנהל האזרחי – מזהים, רואים ומבינים את המגמה הפלסטינית", אומר דגן, "ומקווים שהם יאפשרו לקדם מיזמים יהודיים היסטוריים, כדי לגבור על פיתולי הבירוקרטיה. כל דבר ניתן לפתרון אם קיים הרצון. הגיע הזמן להפגין את הרצון".
