יותר משלושה חודשים לאחר שתושבי טבריה החליפו את ראש העירייה, העיר שלחופי הכינרת עדיין נבוכה. מאבקים בין חרדים, דתיים וחילונים, מועצת עיר משותקת, וראש עירייה אחד שנדמה כאילו הוא ממשיך לנהל את קמפיין הבחירות שלו, ומתקשה או אפילו לא מנסה להחזיר את העיר לשגרה הרגועה והשקטה שאפיינה אותה עד היום.
גם אם אינכם תושבי טבריה, מן הסתם כבר הספקתם לשמוע על ראש העיר החדש שלה, רון קובי, הממקד אליו תשומת לב תקשורתית וציבורית הרבה מעבר לגודלה היחסי של עירו. בעקבות אישיותו הססגונית ומאבקו הקולני למען פתיחת עסקי תיירות והפעלת תחבורה ציבורית בעיר בשבת, הוא מרבה להופיע בתוכניות אקטואליה ואירוח, שם הוא מוצג לרוב כגיבור הישראלי החדש הנלחם בכפייה החרדית.
קובי, 47, פעיל חברתי מוכר בעירו ואיש עסקים, ניצח בבחירות המקומיות האחרונות את ראש העיר הקודם יוסי בן־דוד, לאחר שזכה ב־45.3% מקולות הבוחרים (בן־דוד ומועמד נוסף קיבלו כל אחד כרבע מהקולות). קובי רץ לבחירות ללא גב ומימון מפלגתי, והתפרסם בעיקר באמצעות אינספור שידורים חיים שקיים בדף הפייסבוק שלו בשנים האחרונות. רבים מהשידורים הללו נמשכו שעה ויותר, כאשר קובי מצרף אליהם תומכים ופעילים. מסע הבחירות שלו התמקד בקו אנטי־חרדי, ובהצהרות כי יש לפתוח את התיירות בעיר בשבת ולמנוע השתקעות של אוכלוסייה חרדית נוספת בעיר.
מי שחשב שהקמפיין הלעומתי של קובי נועד לצורכי בחירות, ושלאחר כניסתו לתפקיד הוא יתמקד בניהול העיר ובהחזרתה לפסים של שקט תעשייתי, התבדה במהירות. נישא על גלי הלייקים בפייסבוק והאהדה בתקשורת וברחוב הטברייני, קובי ממשיך בקו הלוחמני ושואף לסמן את הקו גם בעבור ערים אחרות. "הציבור במדינה מבין שמפה אנחנו מוציאים את הבשורה של המלחמה למען הפרדת הדת מהמדינה", הוא אומר לנו בלשכתו שבבניין העירייה הישן. "פה בטבריה מתחילה המלחמה בכפייה החרדית".
בסגנונו העממי והמתעלם מכללי התקינות הפוליטית, מבקש קובי לחולל בעיר מהפך. בעשורים האחרונים טבריה סובלת מהזנחה בתחומים רבים, ובראשם התיירות. קובי שואף להחזיר את העיר לימיה היפים בשנות השבעים והשמונים, כאשר הטיילת המתה בני אדם וטבריה הייתה מוקד תיירות מוביל בזכות הכינרת המרהיבה, ולאו דווקא בשל קברי הצדיקים.
אם תשאלו את קובי, הוא בא לעבוד ו"לא רואה אף אחד בעיניים", כלשונו. "שלושת החודשים האחרונים שעברתי כאן בעירייה הם כאילו עברו חמש שנים", הוא אומר. "אנחנו עובדים ומובילים תהליכים מטורפים באינספור שעות עבודה והקרבה עצמית. אני עובד ב־360 מעלות, ברמות שאנשים לא מבינים שאפשר לעבוד ככה. כל היום מלא בפגישות בשלל נושאים. יושבים פה על תוכניות, על הבאת תקציבים, 'קולות קוראים' ועוד".
בניגוד לדברי מבקריו, קובי טוען כי הבולטות התקשורתית שלו איננה באה על חשבון תפקידו, וכי העיסוק בכפייה החרדית, כהגדרתו, איננו מונע ממנו להתמודד עם אתגרים אחרים בעיר המצויה בגירעון תקציבי של 200 מיליון שקלים. בחודשים האחרונים, הוא מתאר, סדר יומו מתחיל לא מעט פעמים ברבע לחמש לפנות בוקר, בנסיעה לאולפני טלוויזיה במרכז כדי לדבר על פתיחת התיירות בעיר בשבת ועל מאבקו בחרדים. לאחר מכן, בשעה תשע, הוא מתייצב בבניין העירייה ושוהה בו עד השעות המאוחרות של הלילה. עובדים בעירייה מעידים כי קובי מגיע למשרד שבעה ימים בשבוע – גם ביום שישי ובמוצאי שבת. אשתו וילדיו מתגוררים בתל־אביב, ומצטרפים אליו בסופי שבוע.
הוא תזזיתי, קופץ מנושא לנושא, ומתנהל באופן ישיר ונטול דיסטנס. כך למשל, צעירה שהגיעה לפגישה עם גורם בעירייה דופקת על דלת הלשכה בבקשה לצילום סלפי רגע לפני שהיא חוזרת לתל־אביב. היא נענית בחיוב כמובן. בהמשך מקבל קובי שיחת טלפון מבכירה במשרד החינוך, המבשרת לו כי הוחלט לאשר את בקשת העירייה להרוס את מבנה בית הספר היסודי 'רעות', שנמצא רעוע ומסוכן. קובי פוצח בקריאות שמחה, ואנשי צוותו מצטרפים לחגיגה. הוא שולף את הטלפון הסלולרי, דוחק במנהלת לשכתו להזעיק את מהנדס העיר, ומתחיל לדווח בשידור חי לרבבות התושבים שעוקבים אחריו בפייסבוק. השידור מתנהל כמו דיווח חדשותי טלוויזיוני: קובי מראיין את בעלי התפקידים בעירייה על ההחלטה, מסביר אותה בעצמו לתושבים, ובסיום נפרד מהם. חלק מעובדי העירייה פחות מחבבים את הבוס החדש, וטוענים בהקשר הזה כי לשכתו מתנהלת כמו בסטה בשוק ולא כמו לשכת ראש עיר.
ביטוי נוסף לאופיו הדינמי והחריג של קובי הוא האופן שבו בחר לעצב את לשכתו. מיד לאחר שנבחר לתפקידו הוא הפך אותה למעין 'אופן ספייס' (חלל עבודה פתוח), הכניס אליה עמדות עבודה נוספות והציב בהן אנשי מקצוע ויועצים. כל פגישותיו של ראש העיר מתקיימות כאן, בנוכחות עוזריו, כאשר הוא עצמו יושב באמצע שולחן המוצב במרכז החדר, לצד אנשיו. אגב, האורחים נדרשים להפקיד את מכשירי הטלפון שלהם מחוץ ללשכה, כנראה מחשש להקלטות. כאשר אני מבקש ממנו להסביר את השינוי במבנה הלשכה, הוא אומר: "גילינו שיש כאן בעיה במבנה ארגוני וביכולת לייצר תהליכים, ולכן בנינו את הצורה הזאת יש מאין".
כמו פרפר לאש
בינתיים המשבר בין קובי לתושביו החרדים מעמיק, עד כדי תיעוב ועוינות הדדיים. כ־44 אלף תושבים חיים בטבריה, רובם מסורתיים ו־21 אחוזים מהם חרדים. בעקבות מאבקי השבת של קובי נתלו ברחבי העיר מודעות נגדו, שבהן מוזכר הפסוק הקובע כי מי שמחלל את השבת "מות יומת". הוא מוגדר במשטרה כדמות מאוימת ברמה הגבוהה ביותר. אני שואל את קובי האם לא היה מעדיף ליצור תדמית של ראש עיר נמרץ ומהפכן ולא כזה שנאבק בתושביו החרדים, אך הוא מאמין שהמאבקים הללו דווקא משרתים את העיר.
"יש לך מושג עד כמה חשובה תדמית של עיר? אנשים משקיעים בזה עשרות מיליונים, ואנחנו עושים את זה הלכה למעשה בלי להוציא כסף", טוען קובי. "משקיעים את הנשמה. קמים בבוקר, עושים תדמית (ראיונות טלוויזיוניים, י"ק) וחוזרים לעבודה. יוצאים כל הזמן לפגישות בירושלים, בתל־אביב, פגישות עם יזמים ועוד. אני מושך לחרדים כאן את השטיח מתחת לרגליים, זה מה שאנשים אומרים לי. הקרקע עכשיו כבר לא נעימה להם. תראה מה אנחנו עושים לאריה דרעי. דרעי ייכשל בבחירות וילך הביתה, הרבה בזכות רון קובי והתקשורת בטבריה. התקשורת מצאה בי מנהיג במלחמה נגד ההתחרדות, כי אני היחיד שמעז לדבר. ניסו לצייר את טבריה כעיר של חרדים ועודדו מכירת קרקעות לחרדים. אבל בסוף תדע שכולם כאן חברים שלי, ופונים אליי בבקשות לעזרה גם מהחסידויות ומכל הזרמים בעיר".
לאחרונה הגיעו העימותים בין קובי לחרדים לשיא. הדרשן הרב אמנון יצחק, שביקר בעיר, תקף את קובי על חילול השבת ההמוני שהוא מוביל ועל "שנאתו" לחרדים. כפרפר שנמשך לאש, התייצב קובי עם כמה מתומכיו מחוץ לאולם שבו התקיים האירוע. מול מאות תושבים הציג הרב יצחק את השידור החי שקיים קובי באותה עת מחוץ לאולם, ושבו טען כי לא יותר מחמישים איש נמצאים בפנים. הוא הזהיר את קובי כי אם ימשיך במעשיו נגד החרדים ונגד השבת, הנופשים החרדים יחרימו את העיר. כחמישית מהתיירות הישראלית בעיר מבוססת על חרדים, אבל קובי לא נרתע.
רון קובי משדר בפייסבוק:
אחת מזירות המאבק המרכזיות של קובי היא הטיילת הטבריינית. לאחר בחירתו הוא יזם בה פעילות פנאי נרחבת בשבתות, הכוללת הופעות מוזיקה, פעילויות לילדים, דוכני אוכל ועוד. בניגוד ל'אוטובוס השבת' שלו שנחל כישלון, במקרה הזה מדובר בסיפור הצלחה מבחינת קובי. לראשונה זה שנים נצפו רבבות מבלים בטיילת, ונהנו גם משלג טרי שהביא להם ראש העיר החדש במשאיות מהחרמון. 'באזל', מסעדה מקומית ותיקה ונחשבת השוכנת במרכז הטיילת, החליטה להסיר את תעודת כשרות המהדרין שלה ולפתוח בשבת. קובי שואף שעסקים נוספים ילכו בעקבותיה.
ביום שישי שעבר הגיעה לטיילת משלחת רבנים ומקובלים שביקשו לחזק את ידיהם של בעלי העסקים שבחרו שלא לפתוח את עסקיהם בשבת. גם לאירוע הזה התייצב קובי והתעמת עם הרבנים בשידור חי בפייסבוק. למחרת, בשבת, הוא הגיע כהרגלו אל הטיילת. "הגענו רק בזכותך", קראו לעברו כמה מהמבקרים, חלקם הגיעו ממרכז הארץ במיוחד.
את יוסי אוקנין, נציג ש"ס במועצת העיר זו הקדנציה השלישית, אנחנו פוגשים בתלמוד תורה מקומי שבו הוא עובד. "מהיום הראשון לכהונתו הוא רק החמיר את קמפיין הבחירות שלו, והולך על הראש של החרדים ברמה קיצונית", קובל אוקנין כלפי קובי. "חשבנו שזה רק קמפיין, לגרוף אהדה, ושאחרי שייבחר הוא יפעל לאחד את העיר. הוא ראש עיר של כולם, לא רק של החילונים. אין בעיה שיעשה פעילות בשבת, אבל מה עם יום חמישי ויום ראשון? מה עם פעילות למי ששומר שבת? למה הוא לא עולה לשכונות ומטפל בניקיון, בחינוך, בבנייה? הוא לקח כפרויקט לשבת על החרדים ולהשפיל אותם, וגולת הכותרת היא המלחמה בשבת בטענה שזו עיר תיירות. הוא לקח רק את הדגל הזה. הוא מכהן בתפקיד רק שלושה חודשים, ואין לו שום הישג אחר. אנחנו לא מצפים לתוצאות מיידיות, אבל שיפסיק ללכת על הראש שלנו. הוא יוצר קרע ומסכסך בין התושבים, אומר שאנחנו משתלטים על העיר, מחלל שבת בפרהסיה וגורם לאנשים לצאת נגדו, ואז זועק שזו הסתה לרצח".
גם נציג הבית היהודי במועצה, רפאל טרבלסי, הוא אחד מאנשי האופוזיציה המתנגדים לקובי בחריפות. "הבחירה בו הייתה הצבעת מחאה, לא בגלל שמצאו בו כוכב או מנהל בחסד", הוא טוען. "הוא עסוק מדי יום בפרובוקציות כדי לעלות לתקשורת הארצית, והוא מצליח בזה בגדול, אבל הוא לא מנהל בכלל את טבריה. התושבים מרגישים שהעיר הולכת אחורה. רוב תושבי טבריה מכבדים ואהובים, לא רעים כמוהו. זו מלחמת דת שפוגעת בכל השכבות וסוגי הכיפות. כשאתה מביא שלג ביום שישי בעשר בלילה ומפנה אותו לפני צאת השבת, ברור שהוא עושה את זה בכוונה כדי ששומרי השבת לא יוכלו ליהנות מקצת כיף שהוא מביא לעיר". השבוע זעם טרבלסי על כך שקובי הודיע, בפייסבוק כמובן, דווקא בליל שבת על זימון ישיבת מועצה שלא מן המניין. חברי האופוזיציה, הבהיר טרבלסי, לא יאפשרו קיום ישיבה שלא תואמה ושלא הוחלט על קיומה כדין.
מנגד, אני מציין באוזני טרבלסי, יש לקובי גם לא מעט מעריצים שרואים בו טראמפ מקומי. תושבים מרעיפים עליו אהדה כשהוא מסתובב בעיר, ומבקרים מערים אחרות מספרים לו עד כמה היו רוצים אחד כמוהו. "גם אורן חזן זכה לאהדה, ובסוף עף מרשימת הליכוד. קובי הוא יותר קים ג'ונג־און, שעושה הכול בטרור ובפחד. אסור לנהל עיר באמצעות שנאה. בורא עולם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי הוא נח. רון קובי שישה ימים נח, וביום השביעי עובד", אומר טרבלסי. "זה ביזיון שכל התקשורת הארצית מתעסקת בטבריה, כאילו זו ירושלים או תל־אביב. הם נגררים לצהוב ולפרובוקציות שליליות, וחלק מכלי התקשורת מעודדים את ההסתה כי האג'נדה המעוותת שהוא מנסה לקדם מתאימה להם".
לפני שבועיים כיכבה דמותו של קובי בתוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת'. את חיים חצב, היסטוריון חובב של העיר ומי שמכונה 'מספר הסיפורים של טבריה', המערכון הזה לא הצחיק. "התושבים כאן היו מעדיפים שכל המהומה הזאת הייתה נמנעת. אולי יש כמה בעיריית טבריה שחושבים ש'וואו, אם ראש הממשלה קיבל דמות בארץ נהדרת וגם ראש העיר קיבל, אז אנחנו באותה ליגה' – אבל אנחנו לא. הרבה אנשים היו מעדיפים לראות את ראש העיר שלהם בתוכניות ובנושאים רציניים, כמו איך הוא סוגר את המינוס האדיר בתקציב העירייה, איך הוא פותח פה מועדוני קשישים כשלרוב הקשישים פה אין בכלל מסגרת ועוד".
החיבוק התקשורתי לא יכול לעזור לעיר, שפתאום מתעוררת לחיים וזוכה גם לעלייה במספר הנופשים?
"קובי לא באמת מקבל חיבוק מהתקשורת. עוד מימי הגשש החיוור, טבריה היא עיר שצוחקים עליה ומתייחסים אליה כמו עיר של חכמי חלם. ראש העיר מזמין את השדרנים לבקר כאן, אבל הם לא מגיעים. הם רק מגחכים על העיר. היה כאן קרקס גדול סביב האוטובוס הציבורי החינמי שקובי הביא לעיר בשבת, אבל תושבים לא עלו עליו אלא כל מיני פוליטיקאים מבחוץ שתפסו טרמפ על הסיפור. בעבר היו פה מוניות שירות בשבת, אבל לא היה להן ביקוש. אתה רוצה להביא תחבורה ציבורית בשבת? תעשה את זה בלי לדבר ובלי לעשות פוליטיקה. יש פה אוטובוס של אגד שיוצא בשבת בשעה שלוש לתל־אביב ואף אחד לא עושה רעש. מה קרה?"
"זו עיר מסורתית, לא דתית"
בעודנו יושבים בחומוסייה מקומית ומשוחחים על מצב העיר, ניגש אלינו חרדי עטור זקן ופאות ומשתף בתחושותיו: "זו תקופה חשוכה וקשה שעוברת על העיר שלנו. מרגישים שכולם מסתכלים עלינו ובוחנים אותנו. הגענו למצב שלא נעים ללכת כאן בטיילת וברחוב הראשי". בהמשך פגשנו בטיילת את יענקי, חרדי גם הוא. "יש פה אנשים טובים וכולנו חיים ביחד, גם עם חילונים. מעולם לא הפרענו לאף אחד, לא סגרנו כבישים, לא זרקנו אבן ולא כלום. מי שמגיע לכאן רוצה לחיות באחווה כמו כולם. קובי הגיע כדי להכניס שנאה בין הציבור שלנו ובין התושבים פה, בינינו ובין האחים שלנו. מי שישנאו אותו בסוף זה הוא, שיתבייש".
מנגד, בטיילת אנחנו פוגשים גם לא מעט תושבים ובעלי עסקים שמרוצים מעשייתו של קובי ומניסיונותיו להשיב לעיר את התיירים והמבקרים שהדירו רגליהם ממנה בעשורים האחרונים. "הוא נבחר כדי להחזיר עטרה ליושנה", קובע אלי רביבו. "זו תמיד הייתה עיר מסורתית ללא כפייה חרדית. יכולנו לטייל כאן ביום שישי ובשבת, הכול היה פתוח. לאט לאט המציאות השתנתה, וקרוב לשלושים שנה העיר רדומה. טבריה התחרדה, אי אפשר לפתוח עסקים ומקומות בילוי בשבת. זו לא עיר דתית, זו עיר מסורתית שהחרדים באו אליה כי הדירות כאן זולות".
משה טליאש, פנסיונר מקומי, זוקף אפילו את העלייה במפלס הכינרת לזכות קובי: "רק בזכות רון קובי יש לנו בכינרת מים והרבה דגים", הוא אומר. "תראה איזו ברכה הוא הביא לכאן. רון לא יוצא נגד החרדים, אלא רק אומר להם שאם הם רוצים דת – שילכו לבית שלהם. אני גר פה משנת 48', וטבריה הייתה פתוחה כל החיים. היום, זבל מה שנהיה מטבריה. אין עבודה, אין חיים טובים ואין כלום".
תומכיו של קובי זוקפים לזכותו את שיפור מצב התיירות בעיר. ליאור אוחנה, ממנהלי מלון הבוטיק 'שירת הים', אומר כי השינוי נראה בעיניים: "במשך שנים אנשים היו באים לטבריה לסופ"ש, שמים את המזוודות בחדר, יוצאים ועושים סיבוב, ואומרים לנו שהם לא מבינים למה הגיעו לטבריה ושאין מה לעשות פה בשבת. ברגע שהטיילת ריקה, התייר מרגיש 'באתי למקום עזוב ושומם'. עכשיו מקומות נפתחים בשבתות ויש מה לעשות בטיילת. אני חי את הטיילת הרבה שנים. בסופי השבוע האחרונים אנשים הלכו פה עם חיוך, וזה משהו שלא זוכרים כאן שנים. טבריינים ירדו לטיילת, וסוף סוף ראו בה חיים. בחמש השנים האחרונות הטיילת נמחקה בשבתות בלחץ החרדים, ורון קובי מנסה להחזיר את המצב לקדמותו. נכון, הוא עושה פעולות שהן קצת קיצוניות ושנויות במחלוקת, אבל בסוף זה יתאזן כי טבריה היא לא עיר שנועדה לסכסוכים. בסוף חיים פה טוב".
קובי טרם הצליח לגבש קואליציה עירונית, והוועדות החשובות כמו תכנון ובנייה, מכרזים, כספים, הנחות, תחבורה ועוד טרם אוישו. תקציב העירייה לשנת 2019 אמור להיות מאושר במועצה עד סוף החודש, אך נראה כי לקובי ממתינה דרך ארוכה עד שיצליח לנהל את העיר בשקט. "אני לא מאמין שתהיה לו קואליציה, לא ניתן לו להעביר את תקציב העירייה", מצהיר טרבלסי. "אנחנו נעשה מה שטוב לטבריה, ולדעתנו הניהול שלו מסוכן לדמוקרטיה. אני לא מאמין שהוא ישרוד יותר מכמה חודשים, ולצערי הרב הוא מוביל אותנו לוועדה קרואה".
אוקנין, חבר מועצת העיר מש"ס, מסכים: "הוא לא קלט עדיין שהוא ראש עיר. הוא פתאום רוצה להפוך את המהפכה בטבריה למהפכה ארצית, ותוקף כל הזמן את שר הפנים אריה דרעי. עזוב את דרעי, תתמקד בלנהל את העיר. כל האישיו שלו זה פרסום על גבול המגלומניה. נראה שהוא לא יצליח להשלים קדנציה. החרדים מפחדים היום להיכנס לבניין העירייה. הם לא יודעים איך לאכול את ההתלהמות סביבם. הוא יכול היה לעשות בטיילת לונה־פארק, סקי בכבלים, הופעות והכול בלי ששום חרדי יצייץ. אני לא מאמין שמישהו כאן אפילו יחשוב לפגוע בו, כולם רוצים לחיות בשקט ובצניעות".
קובי מצידו מרגיש בטוח ויציב על כיסאו, ומאמין כי יצלח את המהמורות. "עד סוף החודש נצליח להגיש תקציב", הוא משוכנע. "במשך שלושים שנה היו פה אנשים שרק שמו מקלות בגלגלים. קשה לחרדים להתמודד עם זה שניתקו להם את השאלטר, שלקחו להם את הכסף מהידיים והם לא יכולים לשלוט בו יותר. אין להם יותר הנחות והשפעות. הכי קשה להם שזה מתנהל בלעדיהם מצוין. בסוף, אם יצביעו נגד כל הזמן ויהיו לעומתיים, יפטרו אותם. עושים לי דמוניזציה, אבל אלה אנשי החושך. מי רואה אותם ומי סופר אותם? ענף התיירות יהיה פתוח בשבת, שאר העיר לא. אני בעד הדתיים, לא נגדם. זה לא החרדים שאני נלחם בהם, אלא הפוליטיקאים החרדים ואריה דרעי בראשם". 
