אחד הסיכונים הידועים במשחק המוכר 'גמד ענק' הוא שלאחר שהשקעת ב'ענק' שלך ושלחת לו סלסלה חלומית, המועד הנקוב יגיע ולא תקבל חבילת משלוח מנות מאיש. זה מה שקרה ליפעת מור, ממארגני מיזם הרשת 'גמד־ענק בין חברים, מכרים וזרים גמורים'.
"לפני שנתיים השתתפתי במשחק ולא קיבלתי חבילה", מתארת מור. "זה היה מאכזב כמובן, אבל לפני שנה יצרה איתי לפתע קשר במסנג'ר מישהי שאני לא מכירה, וסיפרה שהיא הייתה הגמדה שלי בשנה שלפני, ושבעלה היה מאוד חולה ולכן לא הצליחה לשלוח לי. שנה שלמה היא סחבה את זה על מצפונה, ולכן הכינה והביאה לי חבילה מושקעת מאוד. זה היה מאוד מרגש. היא הייתה בחורה דתייה, ונפגשנו בגינה בלב תל־אביב. אני לא חושבת שבאיזושהי קונסטלציה אחרת היינו נפגשות ומתחבקות סתם ככה, באמצע היום".
מור ושותפהּ למיזם, אליה גרינפלד, בסך הכול התכוונו להשיק משחק חביב לקהילת חבריהם ולחברי חבריהם בפייסבוק, ולגרום להם לשגר משלוחי מנות זה לזה במתכונת המוכרת של 'גמד ענק': כל משתתף הוא גם 'גמד' – שמקבל פרטים, העדפות אישיות וכתובת של 'ענק' שאליו הוא צריך לשגר את משלוח המנות שלו, וגם 'ענק' – שצפוי לקבל משלוח מנות מ'גמד' אחר שנבחר לו באופן אקראי.
המיזם ההתנדבותי יצא לדרך בשנת 2014, והשנה הוא מתקיים זו הפעם השישית. קבוצת הפייסבוק הייעודית כוללת יותר מ־8,500 חברים, מתוכם כ־3,000 נוטלים חלק פעיל במשחק, רובן נשים. טווח הגילים נע בין 16 ל־99, והמשתתפים מגיעים מכל חלקי הארץ: קיבוצים בצפון, ערים בדרום, התנחלויות מבודדות ועוד. ההרשמה להשתתפות במשחק נמשכת שבועיים, ומי שהחמיץ מוזמן לחבור למאחרים נוספים ולקיים ביניהם משחק נפרד. 5% מהמשתתפים עושים זאת בהתמדה מהשנה הראשונה, ו־83% יעשו זאת השנה לפחות בפעם השנייה.
"זה נחמד לקבל ולתת", מסביר גרינפלד בפשטות את סוד הקסם של המשחק. "זו הפסקה מהיומיום, ואפשרות להיכנס לכובע של מישהו אחר. כל שנה לפני שאנחנו מתחילים את הסבב, אנשים כבר צובאים על הגדרות ושואלים 'מתי מתחילים'. אני לא יכול לומר שאנחנו אלה שעושים את המשחק. אני לא הבמאי. אנחנו רק בנינו במה, ואנשים באים ורוקדים עליה. אנחנו מניחים לקבוצה לחיות בכוחות עצמה, והמטרה היא שזה ימשיך לרוץ ולהתגלגל בלעדינו".
"מבחינתנו חלק מהעניין זה לייצר מפגשים שלא קורים בדרך כלל", אומרת מור. "יש חברויות שנרקמו באמצעות הדבר הזה. פעמים רבות אנשים מבקשים מאיתנו שנצַוות גמדים וענקים מאותה עיר כדי שיהיה יותר קל להעביר את החבילות, ואנחנו מסרבים כי כל העניין הוא להכיר מישהו רחוק ממך".
במקרים לא מעטים חורג המשחק מגבולות האתגר והשעשוע ויוצר חברות מתמשכת. כך למשל, שתי נשים שהשתתפו בו גילו ששתיהן מתמודדות עם אתגר דומה וסועדות את האימהות שלהן בבית החולים. אחיה של חברת הקבוצה שנפטרה השנה החליט לקיים לזכרה משחק 'גמד ענק' בעיר מגוריה. גרינפלד: "גילינו שהמשחק הזה היה משהו כל־כך משמעותי עבורה, ובדרך הזו אחיה רוצה לזכור ולהנציח אותה. אתה מנביט רעיון, ולא יודע עד לאן הוא יגיע".
חלק מהגמדים בוחרים להזדהות בפני הענקים ואף כותבים ברכה מושקעת, וחלק בוחרים להישאר אלמוניים. "יש אנשים שממש דופקים בדלת של הענק ומוסרים לו את המשלוח, ויש כאלה שמעדיפים לדפוק בדלת ולברוח. מבחינתנו כל התשובות נכונות. בסוף זו החלטה של הנותן אם הוא רוצה להזדהות או לא", אומרת מור. תחושת השותפות שהתרקמה בקבוצה מקילה על העברת החבילות, כאשר אנשים שנוסעים לעיר מסוימת מכריזים על כך בקבוצה כדי שאחרים ידעו שאפשר לשלוח עימם חבילות.
ריגול מקדים
מור וגרינפלד, שניהם רווקים תל־אביביים בני 32, מפגינים נוכחות ערה ברשת החברתית ושוחים בה במיומנות, בין היתר במסגרת עבודתם. עם זאת, הם מאלה שלא רק מצפים ללייקים אלא שואפים להשתמש בפלטפורמה הזו כדי לסייע, להיטיב וליצור חיבורים. מור היא דוקטורנטית במגמת אינטרנט וניו־מדיה של המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, ומרצה בקורסים לתואר הראשון והשני. היא עוסקת בייעוץ בתחום הדיגיטל, והייתה שותפה בהקמת יחידת ניו־מדיה בלשכת הדובר בעיריית תל־אביב־יפו ואף ניהלה אותה במשך שנתיים. בהמשך ניהלה את קמפיין הדיגיטל של אסף זמיר לראשות עיריית תל־אביב. מור גם מנהלת בפייסבוק, יחד עם סתיו זיו, את 'הקבוצה הקוסמית של נשות התוכן והדיגיטל בישראל', שגם היא מבוססת על שיתוף פעולה קהילתי ועל עזרה הדדית, והיא אחת ממנהלות קהילת 'חלאסרטן', קהילה בפייסבוק של צעירים חולי סרטן.
גרינפלד הוא תסריטאי ואיש קריאייטיב המשמש עורך ותסריטאי של 'גלילאו', תוכנית מדע פופולרי המשודרת ב'כאן חינוכית 23', שזכתה פעמיים ברצף בפרס התוכנית הטובה ביותר בקטגוריית מגזין ילדים ונוער במסגרת פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה. במקביל הוא משמש ככתב בחטיבת הדיגיטל של 'כאן'. השבוע לדוגמה שידר מטקס פרסי הטלוויזיה בערוץ האינסטגרם של תאגיד 'כאן'. גרינפלד, שעלה לישראל מרוסיה בשנת 1990, הוא גם ממייסדי קבוצת 'הבריגדה התרבותית', השואפת להעניק לתרבותם של עולי בריה"מ לשעבר קול ומקום בחברה הישראלית.
השניים הכירו כששירתו יחד בגלי צה"ל, ונפגשו שוב כשלמדו באוניברסיטה העברית והתגוררו בירושלים. בשנת 2014, כאשר מור ניהלה את יחידת המדיה החברתית בעיריית תל אביב־־יפו, היא גייסה לעבודה את גרינפלד כמנהל תוכן טרי ביחידת הצעירים של העירייה. "אליה הגיע מירושלים מלא בפנטזיות על קהילתיות ועל דרכים להמיס את ליבם הקר והציני של התל־אביבים, והוא הביא את הרעיון הזה", אומרת מור בחיוך. "כמובן, לא אנחנו המצאנו את המשחק. הוא רץ כבר שנים באתר Reddit ברמה הבינלאומית, של מתנות בין אנשים זרים בכל רחבי העולם לקראת חג המולד".
גרינפלד ממשיך ומשחזר: "רצינו לקיים את המשחק בחסות עיריית תל־אביב, אבל לא אישרו לנו. המנהל שלי אמר שאף אחד לא ירצה לקחת חלק בזה, ושאל מה אם אנשים ישלחו דברים מסוכנים. כעסתי אבל באותה נשימה אמרתי 'אעשה את זה בכוחות עצמי', ופניתי ליפעת שתעזור לי. הרמנו את המשחק, וכבר בפעם הראשונה השתתפו בו כ־1,500 אנשים. שואלים אותי הרבה 'איך אתם עושים את זה', אבל הכול מאוד פשוט. אין איזה אלגוריתם סודי, ורוב השימוש הוא בתוכנות חינמיות. אם יש מסר שחשוב לנו להעביר, זה שכל אחד יכול לעשות את זה".
בטופס הייעודי באתר המיזם מתבקשים המשתתפים למלא לא רק פרטים אישיים אלא גם העדפות תזונתיות וכשרותיות, אלרגיות וכדומה. "יש לי חברה שנסעה במיוחד לבני־ברק כדי לחפש מוצרי מזון בכשרות מהודרת", מספרת מור. "כל אחד יכול לציין מה ההעדפות התזונתיות שלו, כדי שכולם ירגישו בנוח".
השאלון לא מסתיים בפרטים היבשים. מור וגרינפלד משבצים בכל שנה שאלת סקר שמאפשרת לגמדים להעמיק את הידע על הענק שלהם. באחת השנים נדרש כל משתתף לנקוב בשמה של דמות פופולרית שהוא מזדהה איתה, והשנה ציין כל אחד אלבום מוזיקלי שאהוב עליו במיוחד. מי שרוצה להעמיק את הידע על הענק שלו, מוזמן לבצע מה שהשניים מכנים 'ריגול' – לחרוש את הדפים של ה'ענק' בפייסבוק וברשתות חברתיות נוספות, ולפנות לחבריו תוך שמירת סודיות. המטרה: לדלות כמה שיותר מידע על הזר שעומד לקבל ממך חבילה, כדי להכין משלוח קולע ומתאים לטעמו.
המפוספסים והלביאות
הטרנד של צילום ושיתוף תמונות אוכל אסתטי נוכח גם פה ובגדול: לקבוצה מועלים בקצב מסחרר פוסטים ובהם תמונות שובות לב ותיאור מדוקדק של החבילה העומדת להישלח, או של זו שהתקבלה. השפע היצירתי והקולינרי כולל ממתקים משובחים במיוחד, חלקם תוצרת חוץ, קאפקייקס ועליהם זילוף וירטואוזי, בובות וכלי בית בעבודת יד ועוד.
התכונה סביב משלוחי המנות הללו מזכירה לעיתים את מערכוני האימהות המשקיעות מ'ארץ נהדרת', בהבדל אחד: אם המערכונים הללו מבוססים על אנשים שרוצים 'להוציא את העיניים' לאחרים, קבוצת ה'גמד ענק' מבטאת כוונת נתינה, ועוד לאנשים לא מוכרים. עם זאת, יש גם מי שמוצאים עצמם מתוסכלים מול השפע. אחת המשתתפות כתבה שהמשלוח עלה לה פחות ממאה שקלים, ובתגובה היו מי שלעגו לה. "מבחינת מחשבה והשקעה השקעתי הרבה יותר ממה ששילמתי. אז מה? אז אני לא צריכה לשחק כי לא הוצאתי מאות שקלים על המשלוח? רציתי להראות שזה לא הכסף. זאת המחשבה, זה הרצון לשמח, זה הכיף בלתת", כתבה בתסכול. מור מצידה אומרת שהם "מקפידים מאוד לחדד את המסר שכל מתנה היא טובה. העניין המרכזי הוא הנתינה, ולא צריך להיות עשירים מופלגים בשביל להשתתף במשחק".
"חשבתי המון על מה קניתי ואיך אני אורזת ואיך אני שולחת כזה משלוח שביר, והכנתי ארבעה ספלים ושלוש צנצנות עם כיתוב מחמם לב, ופלים עם ברכת 'שתמיד תשתי את הקפה שלך חם'", כותבת אחת המשתתפות, ואחרת מתארת: "איזה כיף לקבל חבילה שמיועדת רק לי… תודה על משלוח שקלע בול לטעמי, במיוחד על העוגיות תוצרת בית (תביאי מתכון!) ותיבת הנגינה עם השיר הכי אהוב עליי בעולם, ותודה מיוחדת על תשומת הלב שאפילו אני שוכחת להעניק לעצמי. הרעיון שזרה גמורה התייחסה לכל מה שכתבתי הוא ענק, או יותר נכון ענקית!"
"השנה קיבלתי חבילה מנערה בת 16", מתארת מור, "היא השאירה לי מחוץ לבית שלושה ספרים שקראה בעצמה. לא ניתן לצפות מילדה בת 16 לעשות קנייה במאות שקלים, וזו מחווה מקסימה. היא קראה ואהבה, והחליטה שהיא רוצה להעביר את זה הלאה".
עם הזמן פיתחה הקבוצה גם סלנג משלה. לאנשים שלא קיבלו חבילה קוראים 'ננטשים', אם כי מור מצידה מעדיפה את הביטוי 'מפוספסים'. מושג נוסף בקבוצה הוא 'אין אסנת', סוג של הטרלה שימושית מצד מארגני המיזם כלפי המתלוננים בקבוצה. "לפעמים יש התמרמרות של אנשים ששואלים למה לא קיבלו חבילות", מסביר גרינפלד, "כואב לי שזה מכוון כלפיי או כלפי יפעת, אז המצאנו דמות שקוראים לה אסנת, ואם מישהו למשל מתלונן שהוא לא קיבל מייל עם פרטים אישיים של ענק אנחנו מאשימים את אסנת, ובסוגריים רושמים שאין אסנת". לאמיתו של דבר קיים בקבוצה מערך של ארבע חברות נוספות, המכונות 'הלביאות'. הן פעילות בקבוצה ומנסות לסייע בכל מקרה של מישהו שלא הבין את כללי המשחק, או שלא קיבל חבילה.
ככל שהמיזם מתרחב, מור וגרינפלד מקבלים פניות גם מחברות מסחריות. הם החליטו לקחת מדי שנה ספונסר אחר כדי לכסות את עלויות ההקמה והעיצוב שגדלו בשל מספר המשתתפים, ולהעניק תלושי שי למתנדבות. "אסור להעלות פרסומות בקבוצה", מדגישה מור, "זה מרחב שאנחנו שומרים עליו נקי. אם מישהי מכינה למשל עוגיות מדהימות ואנשים שואלים אותה אם אפשר לקנות ממנה עוגיות – נאפשר פוסט בסגנון זה, אבל לא שחברה מסחרית תפרסם בקבוצה".
משלוחים לחיילים
אף שהפעילות מיועדת לפורים בלבד, לעיתים מתפצלים מהקבוצה תתי־מיזמים של משלוחים במועדים אחרים. המבנה המיוחד של הקבוצה אִפשר למשל לארגן בקלות משלוחי חבילות מזון וממתקים לחיילים בתקופת מבצע צוק איתן.
המיזם המדובר הוליד יוזמות מקומיות נוספות. גרינפלד מראה לנו תמונות של קופסאות קרטון הנושאות את הכיתוב 'פרגן לשכן', ומסביר: "זה מיזם עכשווי של עיריית תל־אביב. אנשים יכולים ללכת למרכז הקהילתי הקרוב ולקבל קופסה ריקה כדי למלא אותה ולהביא שי לשכן שלהם. זה קרה חד־משמעית בעקבות משחק הגמד־ענק שלנו. זו סגירת מעגל, כי שם נולד הרעיון שלנו אבל הם לא רצו לקחת אותו על עצמם. לא אנחנו המצאנו את המשחק וכמובן לא את הרעיון של משלוח מנות בכלל, אבל הצלחנו להראות שזה אפשרי לעשות פרויקטים אינטרנטיים שמאפשרים קרבה וקהילתיות, וזה נהדר".
נושא הדוקטורט שמור שוקדת עליו מתחבר למיזם שהיא מפעילה: 'שימוש בפייסבוק בישראל כחברה בסכסוך פנימי וחיצוני'. ואכן, מרתק לראות כיצד פלטפורמה של רשת חברתית, שבמקרים רבים משמשת לנאצות ולשיסוי, משרתת מיזם כל־כך פשוט ונקי של נתינה. "פייסבוק זה כמו כלי רכב", אומר גרינפלד, "טרקטור יכול לעשות פיגוע ולהרוג וגם לבנות בית, תלוי איך אתה משתמש בו. אנחנו רגילים להסתכל על הצד השלילי של פייסבוק, אבל הוא למעשה מאפשר לאנשים להתקהל סביב רעיונות. פייסבוק מאפשר מרחב של אנונימיות שבו אתה יכול להגשים פנטזיות מבלי שזה יעלה לך ביוקר, וזה עובד לשני הכיוונים. לא יקרה לך כלום אם תכתוב למישהו שהוא בוגד, אבל באותה מידה אתה יכול להיות חביב ולשלוח למישהו מתנות".
מור: "הקיצוניות בפייסבוק היא לא משהו שמאפיין ספציפית ישראלים, זה קיים בכל מקום. הקבוצה שלנו מאפשרת חלון קהילתי שמתרחש בתוך קבוצה, ולא בפיד שבו כותבים את כל התגובות הפוליטיות. זו איזושהי בועה שבה החוקים הבלתי כתובים הם ברורים לכולם: אנחנו פה בשביל לתת, ולהחליט שאנחנו עושים את הטוב. באיזשהו מקום אנחנו עושים את כל המיזם הזה גם בשביל עצמנו: זה מתגמל מאוד לעבור על הפוסטים בקבוצה ולדעת שיש לך חלק במשהו שמשמח אנשים. אנחנו ממליצים לכולם לעשות דברים יפים ולתת מעצמם לאחרים, זו הרגשה מדהימה". 
