האם החלום של מפלגת כחול לבן הולך ונגוז? ראשי המפלגה בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון וגבי אשכנזי יודעים שאין להם אפשרות ריאלית להקים קואליציה, אבל הם קיוו שמפלגתם תהיה לפחות הגדולה ביותר בישראל, וכך לקבל מנשיא המדינה את הקדימות בהקמת הממשלה. אבל הסקר שלנו מלמד שמפלגת גנץ־לפיד מאבדת כוח, הליכוד מטפס, והמצב היום הוא שוויון: 32 מנדטים לכל אחת. גוש הימין עומד כבר על 63 מנדטים, לעומת 57 לגוש המרכז־שמאל, מה שמבטיח לבנימין נתניהו את הקמת הממשלה הבאה כמעט בלי שום בעיה.
כחול לבן משלמת מחיר על קמפיין לא ממוקד, על מסרים לא ברורים, על ויכוחים פנימיים וגם על ניסנקורן. אולי לפיד, שלקח על עצמו את ניהול הקמפיין, יעשה קצת סדר. אני הייתי שם את אשכנזי בפרונט, כי הוא אולי היחיד שיש לו סיכוי להעביר קולות מהליכוד לכחול לבן בזכות הדמות והכריזמה. בכחול לבן צריכים להבין שאם לא תהיה נדידת קולות מימין למרכז־שמאל, כולם שם יכולים ללכת הביתה. העסק יתפרק, כי באופוזיציה המפלגה הזו לא תחזיק מעמד.
גם הציבור סבור כך. לשאלה מה יקרה אם כחול לבן לא תצליח להשיג גוש חוסם ולהרכיב את הממשלה הבאה, 58 אחוזים מהציבור ענו כי המפלגה תתפרק לשלוש סיעות. רק 35 אחוזים סבורים שהמפלגה תישאר מאוחדת באופוזיציה ותגבש חלופה שלטונית. בקרב מצביעי כחול לבן, עבודה ומרצ התוצאות הפוכות: 65 אחוזים מאמינים שכחול לבן יישארו מאוחדים באופוזיציה, ורק 29 אחוזים חוששים שהאיחוד לא יחזיק מעמד.
ובינתיים, הליכוד מתייצב. כתב החשדות החמור שפרסם מנדלבליט נגד נתניהו כאילו לא קיים, ואם כן, הוא רק מוסיף קולות לליכוד. סיפור מדהים, יש להודות.
האקזיט של נפתלי בנט ואיילת שקד מוכיח את עצמו: הימין הדתי והימין המעורב שמעבר לליכוד אוחזים כבר ב־14 מנדטים ביחד: 7 לימין החדש ו־7 לאיחוד מפלגות הימין. אני מניח שהמהלך היה מתואם להפליא בין בנט, שקד וסמוטריץ', אם לא לפני שיצא לפועל אזי עכשיו, ובטח בעתיד. השבוע שמעתי את השרה שקד מרעיפה מחמאות על סמוטריץ' ועל מפלגתו ומבקשת, בטעות פרוידיאנית, להצביע לבית היהודי. בקיצור, בנט עזב את הבית היהודי עם שמונה מנדטים כדי לחזור לסיעה משותפת גדולה פי שניים כמעט. ועל זה אומרים האמריקנים: נייס פור יו.
משה פייגלין ומפלגתו זהות (4 מנדטים) משתלבים היטב בגוש הימין, ולא מדובר כבר בקוריוז אלקטורלי. השאלה הגדולה היא אם הטרנד של פייגלין, שתופס תאוצה, לא הגיע מוקדם מדי. רבים סבורים שהקסם עלול לפוג עד הבחירות. מה שבטוח, כל סקר שמבטיח לזהות מקום בכנסת גורר עוד פרסום ויחסי ציבור, מצלמות שנלוות לפייגלין וכתבות בעיתונים על המועמדים שהפכו לריאליים. זה כבר שווה הרבה בכל מערכת בחירות.
ולסיום, האם הגיע הזמן שבנימין נתניהו יקרא אליו את מכריו משה כחלון ואביגדור ליברמן ויאמר להם: "יקיריי, אתם לא עוברים את אחוז החסימה, אתם מסכנים את גוש הימין, פרשו מהמרוץ ובתמורה אתן לכם שני תפקידי שרים בממשלתי, או כל תפקיד ציבורי אחר שתרצו"? לפי הסקר שלנו, ישראל ביתנו וכולנו לא עוברות את אחוז החסימה (2.9 אחוזים ו־2.7 אחוזים בהתאמה), וגשר של אורלי לוי-אבקסיס (1.7 אחוזים) משתרכת מאחור. הסיבות לנפילה של המפלגות הללו מורכבות, וזה לא המקום לדון בהן. השרה יפעת שאשא־ביטון מכולנו נתנה השבוע הסבר מעניין: לטענתה, היוזמות הכלכליות המיטיבות של כחלון החלו לפני שנים, ולכן הן נלקחות כמובנות מאליהן ואין להן השפעה בבחירות הנוכחיות.
מילה אחרונה על מפלגת העבודה: כצפוי, היא מתאוששת (10 מנדטים). אולי בזכות חמלה. אולי בזכות סימפטיה לאנדרדוג. ואולי, בעצם, הבוחרים לא ממש רוצים לראות את המפלגה שהקימה את המדינה הולכת ונעלמת.
הסקר נערך על ידי Direct Polls באמצעות מערכת דיגיטלית אינטרנטית לצורך איסוף הנתונים, ביום 13.3.19 בשעות הערב, בקרב 547 נדגמים מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, לרבות אוכלוסיית המיעוטים, מתוך דגם מייצג של 40,000 איש, טעות הדגימה בסקר היא 4% +/-
