בית המשפט המחוזי בירושלים גזר שנת מאסר אחת על אברהם אייזנבך, גבאי בית כנסת חרדי בן 53 שביצע מעשים מגונים חמורים בילד בן 11 וחצי בחדר הסמוך לבית הכנסת, ושילם לו 20 שקלים כדמי שתיקה. הורי הילד הנפגע סיפרו כי הוא סובל מהתקפי זעם ולוקה כיום בפוסט טראומה משמעותית, אך הם נאלצו להפסיק את טיפולו בשל בעיות כלכליות.
האירוע התרחש לפני כשנתיים, בחודש מרץ 2017, אז ביצע אייזנבך (52) מעשים מגונים במתלונן י', יליד 2005, שהיה כבן 11 וחצי בעת הפגיעה בו. הגבאי תפס את י' והוביל אותו כאשר הוא מחבק אותו אל הקרוון הסמוך לבית הכנסת, נעל את הדלת, ואמר לו כי ייתן לו כסף לאחר המעשה כדי שלא יספר לאף אחד. הגבאי הוריד את מכנסיו ותחתוניו של י' וביצע בו מעשים מגונים חמורים. בתום הפגיעה, נתן לו הגבאי אייזנבך סכום של כ-20 שקלים למען שתיקתו.
לאחר המקרה, הילד סיפר על המעשים לגורמי חינוך בבית הספר שבו למד, והם הגישו תלונה למשטרה. הוא ציין זאת גם בפני הוריו, אלה ניגשו אל רב הקהילה וגם הוא המליץ להם לפנות למשטרה ולהגיש תלונה נגד הגבאי.
בתום חקירת משטרת ירושלים, עו"ד תמר איבלמן ועו"ד נתנאל דגן מפרקליטות מחוז ירושלים הגישו כתב אישום נגד אייזנבך שכפר בתחילה במיוחס לו. לאחר שמיעת עדויות בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני השופטת דנה כהן-לקח, נחתם הסדר טיעון לפיו יודה במעשים המיוחסים לו אך את העונש יגזור בית המשפט.
הוריו של י' הקטין, חרדים גם הם, סיפרו למפקחת המחוזית כי לאחר הפגיעה הילד סובל מחוסר שקט בצורה קיצונית, התקפי זעם לא נשלטים, אלימות, אי תפקוד במוסד הלימודי, ומתן ביטוי לפחדים רבים לרבות התקפי חרדה כאשר רואה ברחוב אנשים שנראים לו "כמו הנאשם". ההורים מסרו כי מאז הפרשה, בנם מסרב ללכת לבית-כנסת ומתקשה להתפלל גם בבית. הקטין טופל כשנה באופן פרטי, אולם ההורים נאלצו להפסיק את המפגשים שכן לא יכלו לעמוד בהם מבחינה כלכלית.
במהלך המשפט, שלחה השופטת את אייזנבך לתסקיר ממנו עלה כי הוא מנהל אורח חיים חרדי, נשוי בשנית, ואב לשלושה ילדים שעסק למחייתו מגבאות בית כנסת והשגחת כשרות. לטענתו הוא בחובות כספיים משמעותיים ואשתו סובלת מבעיות בריאותיות ופיזיות. בתסקיר עלה כי "בתחילת הדרך, אייזנבך ביטא עיוותי חשיבה אופייניים לעברייני מין. בין היתר, הוא ייחס התנהגות פתיינית לקטין-המתלונן, וראה עצמו באור קורבני.
"בחודשים האחרונים, שולב הנאשם בטיפול. התרשמות הצוות הטיפולי הייתה מאדם בעל דימוי עצמי נמוך, העושה שימוש בעיוותי חשיבה, וכן בעל דחפים מיניים שאינו מצליח לממשם באופן בריא. לאחר כחמישה חודשים וחצי בהם אייזנבך שולב בטיפול הייעודי, נמסר מהצוות הטיפולי כי ככלל הנאשם משתף פעולה בטיפול, מגיע באורח עקבי ומשתדל לענות לדרישות הטיפוליות ככל שיכול. ההתרשמות באופן כללי היא כי הנאשם מתקשה בזיהוי רגשות, ממעט בהבעתם, וכן נוטה להתעלם מקשיים ולהסתירם. לאורך השנים, הוא אופיין בדפוס התנהגות מניפולטיבי שנוטה לשכנע אנשים לעשות כרצונו.
"בהתחשב בכך, צוין כי הנאשם מצוי בתהליך של למידה והסתגלות, וההתרשמות היא כי על-אף הקושי, הנאשם עושה כפי יכולתו בשלב זה, אף כי הוא זקוק להתבוננות מעמיקה יותר בנוגע למעשיו. ההערכה היא כי הדבר יתאפשר בשלב שצפוי להתקיים בקרוב, בו הנאשם יעבוד במסגרת הקבוצה הטיפולית על מעגל העבירה האישי שלו. הוא מתבייש במעשיו ומביע חרטה בגינם. הוא שולל משיכה מינית לקטינים ועדיין מתקשה להתחקות אחר המניעים שהובילו אותו לביצוע העבירה".
שירות המבחן אבחן והגדיר אותו כבעל מסוכנות בינונית-נמוכה. והמליץ להטיל על הנאשם עונש שיקומי שיאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי בו הוא משולב. לפיכך, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עבודות שירות בלבד. בעקבות כך, סנגורו של אייזנבך, עו"ד אלון אייזנברג ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן.
הפרקליטות חלקה עליהם ודרשו עונש חמור יותר, עונש מאסר בפועל שנע מ-24 ל-48 חודשים והדגישה כי "אין מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה ההולמת".
בפסק הדין אשר הותר לאחרונה לפרסום, פתחה השופטת לקח וכתבה כי "באופן כללי, המגמה העולה מפסיקתם של בתי-המשפט היא כי יש לנקוט בענישה משמעותית ומרתיעה בנוגע לעבירות מין בכלל, ובנוגע לעבירות מין המבוצעות בקטינים בפרט, באופן שעל העונש לכלול רכיב של מאסר בפועל לריצוי ממש. מגמה ענישתית זו נראית בעיניי ראויה. ביצוע מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 עלול להותיר חותם בנפשו ובחייו, ובית-המשפט לא יתייחס לכך בסלחנות או בקלות ראש. לא בכדי קובע חוק העונשין עונש מרבי של 10 שנים בגין העבירה בה הורשע הנאשם, וכן קובע עונש מזערי של רבע מכך. אמנם, רכיב המאסר בעונש המזערי אינו חייב להיות כולו לריצוי בפועל, ואף קיימת אפשרות לסטות לקולא מהעונש המזערי מטעמים מיוחדים".
השופטת לא השתכנעה מתסקיר שירות המבחן וכתבה כי הממצאים "מצביעים על קשיים ממשיים, כך שלא ניתן להעריך את סיכויי שיקומו של הנאשם בעתיד. אוסיף כי אפילו היה מקום לסבור כי קיים סיכוי ממשי לשיקום בעניינו של הנאשם, ספק אם היה מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה ההולם. זאת, בשים לב לטיב העבירה בה הורשע הנאשם, ולכך שביצע מעשים מגונים בקטין חסר ישע בן 11 וחצי שהנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך הנם משמעותיים".
אולם, השופטת החליטה בכל זאת להקל משמעותית על אייזנבך וזאת מן השיקולים כי הביע החרטה, היעדר הרשעות קודמות, שילוב בהליך טיפולי שיקומי, מסוכנות שאינה בדרגה גבוהה, במהלך החקירה והמשפט שהה חמישה חודשים במעצר ושנה וחצי במעצר בית, גילו המבוגר והקושי לחיות בבית סהר.
"באיזון בין מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, אני רואה למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם שנקבע" הסבירה השופטת, "יוער כי ברגיל, נוכח חומרת העבירה ושיקולי הרתעת היחיד והרבים, היה מקום להעמיד את עונשו של הנאשם מעל הרף התחתון של המתחם. עם זאת, בהתחשב בהודאה, במאמצים שעושה הנאשם בתהליך טיפולי, בתקופת השהות במעצר ובמכלול הנסיבות האישיות, ראיתי להימנע מכך במקרה זה".
בסופו של דבר, גזרה השופטת על אייזנבך רק 12 חודשי מאסר בפועל, כאשר גם אלה בניכוי תקופת חצי שנת המעצר שלו במהלך החקירה והמשפט, ושנה וחצי של מעצר הבית. כלומר, לאחר גזר הדין ירצה אייזנבך רק חצי שנת מאסר. בנוגע לפיצויים קבעה השופטת "להעמיד את שיעור הפיצוי בהליך הפלילי על סך של 12 אלף שקלים. זאת בתקווה כי יהיה בסכום זה כדי לסייע למתלונן, ולו במעט, בהטבת נזקיו. יודגש כי אין בכך כל יומרה לכסות את מלוא היקף הנזקים מהם סובל המתלונן, והדרך נותרת פתוחה לפניו לתבוע את מלוא יתרת נזקיו בהליך אזרחי מתאים".
"נזק כזה הוא אין סופי. אך מסתבר שעונשים הם סופיים ואף מתקצרים" אומרת רחלי רושגולד מייסדת תנועת לא תשתוק ומנהלת הפרוייקטים של ארגון JCW העולמי העוסק בעבירות מין בציבור החרדי: "פסקי דין כאלו מקוממים וגורמים לנפגעים רבים שלא להגיש תלונה. לצערי בתי המשפט מתחשבים בעברייני המין ומקלים את עונשם, מבלי להבין את ההשלכות כלפי המתלוננים. פעמים רבות כאשר נפגע רואה שפוגעים בסופו של הליך משיגים עונשים מגוחכים הוא מוותר על התלונה והפוגע נשאר חופשי וההרתעה בקרב הציבור נחלשת".
