רק לפני שבועיים הוא חגג כאן יום הולדת 56. החברים הגיעו בטיסה מעבר לים לחגוג יחד עימו. בחודשים האחרונים הוא לומד להכיר את החיים בישראל קצת יותר מקרוב. בנו, ספורטאי מצטיין, חתם על חוזה עם קבוצת בני יהודה. מלבד וילה ברחוב גלי תכלת בהרצליה פיתוח, מרחק שני בתים בלבד מהווילה של השגריר האמריקני, הוא מחזיק גם משרדים בבניין מפואר בהרצליה פיתוח. בסך הכול טוב לו כאן. "אין כמו החורף בישראל", הוא אומר. אבל האמת היא שהוא כמו אריה בסוגר. הוא כאן אבל ליבו שם, באוקראינה המושלגת.
תכירו: איגור קולומויסקי, מיליארדר יהודי־אוקראיני ואזרח ישראלי, בעל תושבות שווייצרית ובעליו של ערוץ הטלוויזיה הפופולרי ביותר באוקראינה. בקרוב ילכו האוקראינים להצביע בבחירות לנשיאות אוקראינה. זו לא עוד דרמה פוליטית, וזה לא רק הצל הענק שמטיל פוטין על אוקראינה ממזרח. אוקראינה היא מדינה על הקצה. הכלכלה בקריסה, והמונים עוזבים. במערב אירופה יש יותר מהגרי עבודה אוקראינים מאשר פליטים מסוריה ומהמזרח התיכון.
אם בעבר הצגנו כאן את המועמד המוביל בבחירות לנשיאות, הקומיקאי המצליח ולדימיר זלנסקי, כעת הגיע הזמן להציג את האיש שמריץ אותו לצמרת: איגור קולומויסקי. בערוץ הטלוויזיה הפופולרי שלו, 1+1, המתפקד גם כערוץ הבית של זלנסקי, רצה כבר שלוש שנים סדרה קומית מצליחה שבה משחק זלנסקי בתפקיד נשיא אוקראינה. זה בדיוק גם מה שקולומויסקי וזלנסקי מקווים שיקרה בעוד שבוע, הפעם במציאות ולא רק על המסך.
אבל עבור קולומויסקי מדובר בהרבה יותר מזה. יריבו העיקרי של זלנסקי, הנשיא המכהן פטרו פורושנקו, הוא גם הנמסיס של קולומויסקי – יריב אישי, כלכלי ופוליטי מר. אחד המהלכים הראשונים שביצע פורושנקו כאשר נבחר לנשיא אוקראינה ב־2014, היה להדיח את קולומויסקי, אז כוכב פוליטי עולה, מתפקידו כמושל דניפרופטרובסק, המחוז השני בגודלו באוקראינה. שנתיים אחרי ההדחה הלאים פורושנקו גם את 'פריבט בנק', אז הבנק הפרטי הגדול באוקראינה, שהיה בבעלותו של קולומויסקי. הבנק עמד אז בפני התמוטטות, וכדי למנוע את התרסקות הכלכלה האוקראינית הזרימה קרן המטבע הבינלאומית לבנק חמישה וחצי מיליארד דולר. מאז נתון קולומויסקי לחקירות באוקראינה ומחוצה לה, ומאותגר פוליטית, כלכלית ומשפטית.
כל זה לא אומר שהוא לא מנהל מאבק עיקש. להפך. זירת ההתגוששות בינו ובין פורושנקו עברה לתקשורת. כלי הנשק העיקרי של קולומויסקי במאבקו נגד פורושנקו הוא ערוץ הטלוויזיה שלו, 1+1, שהוא גם הערוץ הפופולרי ביותר באוקראינה. הפרשנים באוקראינה היגגו לא מעט בנוגע לאפשרות שזלנסקי ישיב לקולומויסקי את נכסיו האבודים, אם ייבחר. מדובר בעיקר ב'פריבט בנק', ואולי גם חלקו ב'אוקרנפטוגז', חברת האנרגיה הלאומית של אוקראינה. נכון לעכשיו זלנסקי, המועמד של קולומויסקי, מוביל בסקרים. פורושנקו והמתמודדת הנוספת יוליה טימושנקו משתרכים הרחק מאחוריו.
רגע האמת יגיע לשיאו בעוד שבוע, ב־31 במארס, כאשר מיליוני אוקראינים ילכו לשים את הפתק שלהם בקלפי. ואת המאבק שלו, נזכיר שוב, מנהל קולומויסקי לא מחמ"ל תקשורתי בלב קייב, אלא מישראל. זה כשלעצמו משדר עוצמה אישית ועיקשות, לצד פגיעות גדולה. או כמו שקולומויסקי אמר לי: "בכל רגע אני יכול לעלות על מטוס פרטי לקייב. לא מזמן דיברתי עם שר הפנים, אבאקוב. אמרתי לו 'ב־25 במארס אני מגיע לאוקראינה'. הם בפאניקה שזה באמת יקרה. פורושנקו מת מפחד שאני אגיע. מאז הטלפון שלי לאבאקוב בודקים שם בשבע עיניים את רשימת הנוסעים בכל הזמנה של טיסה פרטית לקייב. לכאורה זו שגרה, אבל לא. הרשימה נבדקת לא רק עם הזמנת המטוס, אלא גם רגע לפני ההמראה, מול צילומי דרכונים. גם בטיסות סדירות בודקים כל נוסע, מחשש שקולומויסקי יעלה פתאום למטוס. הם רועדים שפתאום אני אופיע שם רגע לפני הבחירות. אבל", מרצין קולומויסקי, "זה לא יקרה. אני יכול להגיע לקייב, אבל אני לא בטוח שאוכל לצאת משם. פורושנקו כנראה כבר דאג לכך שברגע שאנחת ימתין לי נציג של התובע הכללי עם צו מעצר ביד".
"הנוכל" מול "הסכיזופרן הנמוך"
הכול החל לפני חמש שנים. קולומויסקי היה אז כוכב עולה, האיש השלישי בעושרו באוקראינה. הוא החזיק נכסים בשורה של תעשיות ובהם המכרות, מתכת, נפט, דשנים ומפעלים פטרו־כימיים, כולל חברת תעופה ובנק פרטי הגדול במדינה. שוויה של אימפריית העסקים שלו נאמד אז בין 2 ל־7 מיליארד דולר.
זה היה זמן קצר לאחר 'מהפכת מיידאן' בראשית 2014, שהביאה להדחת הנשיא הפרו־רוסי ויקטור ינוקוביץ, אשר שימש בובה של הקרמלין. באוויר הייתה תחושה של תקווה והתחדשות, אבל אז התהפך הגלגל. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שחשש כי אוקראינה מתמסרת מדי לחיזורי המערב, יצא למלחמת בזק לכיבוש חצי האי קרים. משם התפשטה האש למזרח אוקראינה, למחוזות דוברי הרוסית, בעלי הנטיות הבדלניות הפרו־רוסיות. קולומויסקי, שרבים מנכסיו מוקמו באותו אזור, הבין שהוא עלול לאבד את האימפריה שלו. הוא נרתם למאבק נגד הכיבוש הרוסי, והחל להקים גדודים חמושים מתוך המפעלים והחברות שלו. עד מהרה שדרג את עצמו מבעל עסקים הידוע בשיטותיו הכוחניות, לפטריוט אוקראיני בעל מעמד ציבורי ופוליטי.
הזינוק היה מטאורי. במארס 2014 מינה אותו נשיא אוקראינה דאז, אלכסנדר טורצ'ינוב, לתפקיד מושל דניפרופטרובסק, המחוז השני בגודלו באוקראינה. קולומויסקי עשה סדר בכאוס, אף ששיטותיו לא היו מהמעודנות ביותר. בין השאר הציע הון עתק תמורת תפיסת לוחמים פרו־רוסים או נשק. זה שיגע את הרוסים. פוטין היה הראשון לקלוט שקולומויסקי זה צרות. יומיים אחרי מינויו למושל כינה אותו פוטין "נוכל", והעלה באוב סכסוך משפטי בינו ובין רומן אברמוביץ, הבעלים של קבוצת הכדורגל צ'לסי. קולומויסקי, התלונן אז פוטין, רימה את "האוליגרך שלנו", ו"לקח ממנו כמה מיליארדי דולרים ולא החזיר". מישהו אחר אולי היה נבהל, אבל לא קולומויסקי. פוטין, הסתבר, נתקל ביריב קשוח עם פה גדול במיוחד. אחרי שפוטין כינה אותו נוכל כינס קולומויסקי מסיבת עיתונאים, ובה לעג לפוטין בחזרה וכינה אותו סכיזופרן נמוך קומה ופסיכופת. "הדחף המשיחי שלו להקים מחדש את האימפריה הרוסית של 1913 או את בריה"מ של 1991, עלול להמיט חורבן על העולם", אמר אז קולומויסקי.
אבל מי שקטע את הקריירה הפוליטית המטאורית של קולומויסקי לא היה פוטין, אלא דווקא פטרו פורושנקו. במאי 2014 נבחר פורושנקו לנשיא אוקראינה. בתחילת הדרך חלקו קולומויסקי ופורושנקו אג'נדה אנטי־רוסית משותפת. לגדודי המתנדבים שהקים קולומויסקי היה חלק חשוב בהדיפת המתקפה הרוסית במזרח אוקראינה. אבל פורושנקו חשש שקולומויסקי צובר יותר מדי כוח. המתח ביניהם הגיע לפיצוץ כאשר פורושנקו החליט לקצץ באחזקותיו של קולומויסקי בחברת 'אוקראנפטא', ובהמשך הדיח את אולקסנדר לזרקו, מקורבו של קולומויסקי, מ'אוקרטרנסנפט', חברת הנפט הגדולה באוקראינה. אנשיו או שמא חייליו של קולומויסקי, נכנסו למשרדי החברה במדים ובמסכות סקי כדי להגן על לזרקו. בהמשך הפציע קולומויסקי עצמו על המדרגות, והצהיר כי אנשיו שחררו את החברה ממחבלים רוסים שניסו להשתלט עליה. פורושנקו רתח מזעם. הקש האחרון היה כאשר אנשיו של קולומויסקי החלו להסתובב ברחובות קייב כשהם חמושים בנשק אוטומטי.
ארבע שנים אחרי, קצת קשה לדמיין את קולומויסקי בסיטואציה הקשוחה הזו. הוא איש שיחה, נעים, קשוב ובעל חוש הומור. רק המבט הקשוח המבליח מדי פעם מעיניו הכחולות העמוקות מסגיר שמאחורי החזות הדובונית הכובשת יש משהו נוסף. האיש שכצעיר יהודי רומנטי עשה את הונו הראשוני ממכירת פקעות ורדים, היה לאוליגרך ערמומי ורב כוח, שאינו נותן מעצור ללשונו. בין הפנינים שחלק עם יושבי הפרלמנט האוקראיני אפשר למנות את הכינויים "ערימת זבל אנושי", "אפסים" ו"בוגדים".
אבל זו כבר מציאות רחוקה. כעת הראש והלב של קולומויסקי מוכוונים לבחירות בשבוע הבא. ובכל זאת קשה שלא לשאול אותו על חילופי העלבונות בינו ובין פוטין, שנשארו אחת מנקודות השיא בביוגרפיה שלו. "איך העזת?", שאלתי. "פוטין זה לא אחד שמתעסקים איתו. ומה זה בכלל אומר סכיזופרן נמוך קומה?"
קולומויסקי, שהחליף את רעמת האריה שאפיינה אותו כמושל בתספורת מארינס קצוצה, צוחק. "זה לא היה מתוכנן. אבל כמי שנולד בבריה"מ אני יודע שלפוטין יש מטרות משלו ושיטות משלו. הוא צריך להחזיק בידיים שלו שישית מהעולם. אם הוא לא ימשול ביד חזקה, רוסיה תתפרק. בביטוי סכיזופרן התכוונתי לכך שעד כיבוש קרים היה ברור לכולם שרוסיה היא השכנה הטובה של אוקראינה ממזרח, אלא שאז פוטין שינה את עורו וכבש את חצי האי קרים. ומבחינתו קרים הייתה רק ההתחלה. היו לו תוכניות לכבוש יותר מחצי אוקראינה, מחרקוב ועד אודסה. כמושל הייתי בעניינים, ראיתי מה קורה. כיצד ארגנו את ההפגנות הפרו־רוסיות באוקראינה, איך פעלו להקים את הפייק־רפובליקות חדשות על הגבול. דעתי השתנתה, וכך גם של רבים אחרים. אם פעם לפחות חצי מאוכלוסיית אוקראינה היו מוכנים להצביע עבור מועמד פרו־רוסי לנשיאות, היום אין כמעט כאלה".
נראה לך שאולי הוא נוטר לך טינה? שאלתי. הרי חוץ ממך אין עוד מישהו שהעז להתחכם איתו כך בפומבי. "לא", השיב קולומויסקי. "זה היה מזמן, ואני לא בטוח שהוא אפילו זוכר אותי. אני ריאליסט, ואני יודע להבחין איפה אני ואיפה הוא".
אז מפוטין קולומויסקי כבר לא חושש. אבל היריבות בינו ובין נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו הפכה לדו־קרב שמכתיב את מהלך חייו בארבע השנים האחרונות. חוץ מפורושנקו הוא נושא על גבו גם הליך פלילי שהרוסים פתחו נגדו, הכולל האשמות ברצח ובשימוש בשיטות מלחמה אסורות בתקופתו כמושל. קולומויסקי מצידו הגיב בתביעה נגדית בבית הדין הבינלאומי לבוררות בהאג, על אובדן נכסיו בקרים. ואם לא די בכך, קולומויסקי סחב איתו תביעת ענק נוספת שהוגשה שנים קודם לכן על ידי ויקטור פינצ'וק, גם הוא אוליגרך רב עוצמה, האיש השני בעושרו באוקראינה וחתנו של נשיא אוקראינה לשעבר ליאוניד קוצ'מה. פינצ'וק הגיש תביעה על סך שני מיליארד דולר נגד קולומויסקי ושותפו, גנדי בוגולובוב, בטענה שהוא נתן להם כסף כדי לרכוש חברת כרייה אך הם שמרו את הכסף לעצמם. מישהו אחר היה כורע אולי תחת הנטל, מה גם שהתביעה שהוגשה בלונדון כללה גם האשמות בשוחד וברצח. אך ראו זה פלא, הסכסוך נפתר שלושה ימים בלבד לפני פתיחת המשפט.
ככל שהצרות באוקראינה נערמו והתהליכים המשפטיים התרבו, חש קולומויסקי שהוא זקוק למקום בטוח לו ולמשפחתו. התושבות בשווייץ סיפקה אמנם מזור חלקי לבעיותיו, אך כיהודי, מדינת ישראל הייתה כתובת מתבקשת. לדברי אדם המכיר אותו היטב, כבר לפני עשור גישש קולומויסקי את דרכו למדינת ישראל. "הייתה לו גישה ייחודית משלו", אומר המקור. "הוא חיפש דרכים להציע עזרה למדינת ישראל. גם במישור הרגשי כיהודי, אבל גם כי קיווה לייצר לעצמו גב בטוח. אבל בניגוד לאוליגרכים אחרים, אולי בגלל אישיותו, החיבור נוצר במישור הביטחוני ולא הפוליטי".
משימות עלומות
הזמן נוקף. אנחנו שותים אספרסו, ובהמשך תה ועוד אספרסו קטן. האווירה נינוחה. שמעתי, אני אומרת לקולומויסקי, שיש לך לא מעט שעות עם ראש המוסד מאיר דגן זכר צדיק לברכה. קולומויסקי פותח זוג עיניים. "אני מוגבל בלדבר על זה", הוא אומר אחרי כמה שניות, אבל מתרצה. "את ההיכרות עם דגן עשה לי חבר הפרלמנט האוקראיני, ואדים רבינוביץ. זה היה בזמן שעבדנו יחד על גיוס תרומות ושיקום בית כנסת 'החורבה' בירושלים. במהלך השיחות בינינו ואדים שאל אותי: 'אתה רוצה שאכיר לך את מאיר דגן'? שאלתי אותו מי זה. באותו ערב שבת נפגשנו בקייב. דגן היה מגיע אז לא מעט לקייב בעניינים שלו. היו לו בעיות בריאות, ורבינוביץ ניסה לעזור. דיברנו הרבה, בין היתר על מוצאו מחרסון ועל משפחתו בשואה. כשהגעתי לישראל דגן לקח אותנו לטיול בארץ, כולל בסיס המוסד בגלילות. עמדתי ליד משרדו והבטתי בשורת התמונות של ראשי המוסד על הקיר. הרגשתי באותו רגע שאני נוגע בהיסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל, שכל מה ששמעתי וראיתי בסרטים עומד לנגד עיניי".
וחוץ מסרטים? אני שואלת. "הגישה שלי תמיד הייתה שאם יש על הפרק משהו מעשי שאני יכול לעזור, אני מוכן".
ותכלס?
"ובכן", מתרצה קולומויסקי, "באוקראינה יש לנו בית זיקוק בקרמנצ'וג, סמוך לאודסה. בשיאן של הסנקציות על איראן, לפני הסכם הגרעין, פנו אלינו מתווכים בהצעה לשנע נפט איראני לזיקוק והעשרה בקרמנצ'וג. כדי לעקוף את משטר הסנקציות, המתווכים הציעו לנסות להבריח את הנפט על ידי רישומו כנפט שמקורו מחוץ לאיראן, מצפון אפריקה או מניגריה. כאשר פנה אלינו ארגון אמריקני שעסק בתביעות פיצויים לנפגעי 11 בספטמבר, החלטנו ללכת על מבצע שייתן לאיראנים להבין שאנחנו מוכנים לקבל את הנפט שלהם בקרמנצ'וג. הרעיון היה שכאשר המכליות יגיעו לאודסה נוציא כנגד האיראנים המעורבים צווי מעצר, נחרים את הנפט ואת תמורתו נעביר לנפגעי הטרור של 11 בספטמבר. בסוף", צוחק קולומויסקי, "כל העסק לא עבד כי האיראנים בעצמם לא הופיעו, רק המתווכים. חוץ מזה הם היו חכמים וביקשו את הכסף מראש".
ודגן?
"הוא בעיקר היה מקשיב לרעיונות שלנו", משיב קולומויסקי ומסמן בעיניו הכחולות, מבעד המשקפיים נטולי המסגרת, שזהו, עד כאן.
היחסים עם דגן סייעו למצק את החיבור למדינת ישראל, אבל בראשית העשור הנוכחי מרכז חייו המשיך להיות אוקראינה. משפחתו התגוררה בשווייץ, שם גם למדו ילדיו. לישראל הגיע לעיתים רחוקות, וכשהגיע השתכן בווילה שלו שממוקמת ברחוב היקר בישראל. חבריו סיפרו שהוא מרבה לבלות על חוף הים של הרצליה, מחפש שקט.
ב־2011 עשה קולומויסקי צעד נוסף וחיתן את בתו בישראל. אתר ynet דיווח כי באותו סוף שבוע נחתו באילת עשרה מטוסים פרטיים שהביאו את האורחים לחתונה. 95 סוויטות, כולל הסוויטה הנשיאותית במלון 'הרודס', נשכרו לכבוד האורחים. החתונה עצמה נערכה בפארק תמנע, שנסגר למבקרים לרגל האירוע בעלות של שני מיליון דולר. האירוע עצמו תוכנן כנשף בסגנון אירופי־קלאסי בלב המדבר. האורחים התבקשו להגיע בחליפות ושמלות ערב, ובאגם תמנע שייטו סירות שיובאו במיוחד מחו"ל.
יחסיו עם הנשיא פטרו פורושנקו הלכו ונעשו מתוחים יותר ויותר. המתח הגיע לשיאו בסתיו 2016, אז קיבל נשיא אוקראינה החלטה דרמטית להלאים את 'פריבט בנק', הבנק הפרטי הגדול באוקראינה, שבעל המניות העיקרי שלו הוא קולומויסקי. ממשלת אוקראינה הודיעה כי ההחלטה נועדה להגן על חסכונותיהם של 20 מיליון לקוחות ולשמר את יציבותם של הבנק ושל המערכת הפיננסית. בדו"ח שהזמינה הממשלה האוקראינית מחברת החקירות הבינלאומית 'קרול', נטען להונאה בקנה מידה של חמישה וחצי מיליארד דולר על פני עשור שלם.
אני מבקשת מקולומויסקי להסביר לי, באופן הכי פשוט שאפשר, כיצד התאדה הון עתק שכזה מהבנק שלו. השורה התחתונה, אומר קולומויסקי, היא שלא לקחנו מיליארד ולא חמישה וחצי מיליארד. כולנו אנשים מבוגרים ויודעים שבעולם הנוכחי אי־אפשר להעלים כסף ממקום אחד ולשים במקום אחר מבלי שזה יתגלה בסופו של דבר. 'פריבט בנק' לא היה איזה משרד חשוך, אלא הבנק הגדול במדינה שהחזיק 40 אחוז מהשוק ו־30 מיליון כרטיסי אשראי. אחת לכמה חודשים עבר הבנק בדיקה על ידי משרד רואי חשבון בינלאומי. אלא שבעקבות המלחמה היו לבנק קשיים רציניים, ונוצרה בעיית נזילות קשה. במדינה נורמלית, תפקיד הרגולטור הוא לעזור לבנק להתגבר על קשיי הנזילות. אבל כאשר משרד הרגולטור והקרן לערבות לבנקים, שמוכרת את נכסי הבנק, מנוהלת על ידי אנשי היריב שלך שהוא גם נשיא המדינה, קורים דברים שלא צריכים לקרות.
הסיבה העיקרית שבגללה הוחלט להלאים את פריבט, טוען קולומויסקי, הייתה משום שחשבו שהבנק מחזיק במניות של ערוץ הטלוויזיה 1+1. לדבריו אמנם היו לבנק מניות של 1+1, אבל לא של הערוץ עצמו אלא של יצרני התוכן שלו. מי שהעביר את המידע הזה לא עשה את האבחנה הדרושה, והודיע שהבנק שולט על שליש ממניות הערוץ. חשבו שאם יצליחו להשתלט על הבנק ודרכו גם על המניות של הערוץ, יוכלו להשתלט על הערוץ עצמו ואז 1+1 היה מדקלם מבוקר עד ערב דברי שבח והלל לפורושנקו. "אבל ערוץ 1+1 הוא הדבר היחיד באוקראינה שפורושנקו לא הצליח להשתלט עליו", אומר קולומויסקי. לדבריו, פורושנקו חשש במשך שנים מהשפעת הערוץ שלו. "אני בעל הערוץ מ־2009. זה כלי מאוד חזק. הייתה לו השפעה מכרעת על החלטתו של ינוקוביץ (נשיא אוקראינה לשעבר; פ"ר) לברוח לרוסיה. ובניגוד לערוצים אחרים באוקראינה, יש בו חופש פעולה. אני לא מחלק הוראות לעורכים, לא מתערב, לא אומר מה כן ומה לא. העיתונאים הם שמחליטים".
מייקל ג'ורדן טלוויזיוני
קולומויסקי דבק בערוץ 1+1, שהפך לכלי העיקרי במאבקו נגד פורושנקו. הנכס העיקרי שלו הוא ולדימיר זלנסקי, שחקן קומי מוכשר והבעלים של אולפני 'רובע 95', שמייצרים סרטים, קומדיות ותוכנית סאטירה נשכנית. לפני כשלוש שנים התחיל הערוץ לשדר סדרה קומית, 'משרת העם', שבה מגלם זלנסקי את דמותו של וסילי פטרוביץ חולובורדקו, מורה להיסטוריה המפרסם ברשת החברתית פוסט ויראלי על השחיתות במדינה. הפוסט הופך את חייו של המורה האלמוני ומזניק אותו בן־לילה לצמרת הפוליטית. וסילי פטרוביץ עושה את הלא ייאמן, ומנצח בבחירות לנשיאות אוקראינה. שלוש שנים אחרי, זלנסקי יוצא ממסך הטלוויזיה ומכריז על עצמו כמועמד במרוץ האמיתי לנשיאות אוקראינה. הוא הפך להצלחה מסחררת. על פי הסקרים האחרונים, זלנסקי מוביל בפער ניכר גם על הנשיא המכהן פטרו פורושנקו וגם על יריבתו הוותיקה יוליה טימושנקו. אם בבחירות שייערכו זלנסקי יהיה המנצח הגדול, זאת תהיה נקמתו האולטימטיבית של קולומויסקי. "לזלנסקי יש חוזה חתום עם 1+1 עד 2022", אומר קולומויסקי. "אבל אם הוא ינצח וילך לנשיאות, נצטרך לחשוב מה הלאה. זלנסקי הוא המייקל ג'ורדן והלברון ג'יימס של הטלוויזיה האוקראינית".
האם המהלך הזה, שבו זלנסקי משחק את נשיא אוקראינה בתוכנית קומית ובהמשך הופך משחקן למתמודד לנשיאות בפועל, היה מתוכנן מראש? שאלתי. "אני לא הייתי חלק מזה", משיב קולומויסקי, "אבל אני מאמין שהרעיון נבט במוחו של זלנסקי כבר ב־2015, כשהסדרה רק החלה לרוץ. ב־2017 הוא כבר הודיע לי שהוא מתכוון לרוץ לנשיאות. אמרתי לו 'אתה משוגע', אבל אחרי זה חשבתי 'בעצם למה לא'. שאלתי אותו 'האם כבר אז חשבת על זה?', הוא ענה לי שכן. אז למה לא סיפרת, שאלתי. הוא ענה שלא סיפר על כך אפילו לאשתו ולהוריו, כי רצה שקודם הסדרה תצליח. אם היה מספר כבר אז, היו מסתכלים עליו אחרת".
זלנסקי נשמע כמו שם יהודי, אני מעירה. "מאה אחוז יהודי", משיב קולומויסקי. "הוא לא דתי, אבל אנחנו עובדים על זה שלפחות ינוח בשבת. זה לא פשוט לאדם במקצוע שלו, וגם לא פשוט לפרסם יהדות באוקראינה. רק שלא ילך לכנסייה להתנצר, כי אז הוא יהיה יותר גרוע מפורושנקו". כשאני שואלת אם הוא עצמו שומר שבת, קולומויסקי משיב שכן: "אני שומר שבת כפי שאני מבין, אני לעולם לא עושה עסקים בשבת". הוא גם מעורב מאוד בפעילות יהודית באוקראינה ובישראל. בין היתר הקים מרכז תרבות יהודי ענק בדניפרופטרובסק, ותרם ליד ושם ולשיקום בית הכנסת 'החורבה' בירושלים. בעבר ניסה להקים שורה של מיזמים ובהם מרכז און־ליין לדיווח על אירועים אנטישמיים, מאגר שידוכים יהודי כלל־אירופי, ופרויקטים למניעת התבוללות. בקהילות היהודיות לא נרשמה התלהבות, והרעיונות נשארו על הנייר.
בימים האחרונים מערכת הבחירות באוקראינה קפצה מדרגה. טלפון אנונימי למשטרת קייב דיווח על פעילות חשודה על גג האולפנים של המועמד זלנסקי. כאשר המשטרה הגיעה לשם היא גילתה מכשירי ציתות והאזנה מתוחכמים. בבדיקה שנערכה הסתבר כי המכשירים הונחו על ידי שירות המודיעין האוקראיני, ה־SBU. "אולי הם פשוט אוהבים את ההומור שלנו", הגיב זלנסקי בציניות המתבקשת מקומיקאי. על פי המשטרה, ב־SBU הודו כי המכשור שייך להם, אך טענו כי העובדה שהציוד נמצא בדיוק מעל האולפנים של זלנסקי מקרית בלבד, וכי הציתות נועד להאזנה לגורם אחר.
בינואר האחרון הגיע נשיא אוקראינה לביקור ממלכתי בישראל, בלוויית פמליה גדולה. הוא התקבל כאן בחמימות, על פי כל כללי הטקס. במהלך הביקור אף חתמו נתניהו ופורושנקו על הסכם סחר חופשי בין שתי המדינות, עניין חשוב כשלעצמו. אבל מה שבאמת עניין את האוקראינים באותו ביקור היה המפגש המתוכנן בין נשיא אוקראינה לפטריארך של ירושלים, תיאופילוס השלישי. הנושא שהשניים היו אמורים לדון בו הוא הכרה של הכנסייה היוונית־אורתודוקסית, שהיא גם הכנסייה החשובה ביותר בירושלים, בכנסייה האוקראינית החדשה שזה עתה פרשה מן הכנסייה הרוסית והפכה לכנסייה עצמאית. השניים היו אמורים להיפגש ברחבת כנסיית הקבר. תמונות כאלה היו פורטות על כל הנימים הדתיים, הלאומיים והאנטי־רוסיים של אזרחי אוקראינה, והיה עשוי להיות להם ערך אלקטורלי עצום עבור פורושנקו. אבל תיאופילוס השלישי החליט שלא להופיע לפגישה. סיבת הביטול הרשמית הייתה "הוד קדושתו לא חש בטוב", אבל למחרת הוא כבר היה בריא לחלוטין וקיים את כל הפגישות שתוכננו לו.
העיסוק בבחירות לנשיאות חלחל גם לתחומים נוספים. לדברי מקורות יודעי דבר, במהלך ביקורו של פורושנקו בישראל עלה נושא רגיש נוסף: העברת השגרירות האוקראינית לירושלים. במשרד החוץ אומרים כי הם מעלים את הנושא בביקורים מדיניים כעניין שבשגרה. אולם לדברי אותם מקורות, "גורמים בפמליה האוקראינית ניסו לגשש אם במקרה שהנשיא פורושנקו ישקול להעביר את השגרירות האוקראינית לירושלים, ישראל תהיה מוכנה לעזור בעניין קולומויסקי".
זה עניין רגיש, ואני מעלה אותו בזהירות בפני קולומויסקי. "את מתכוונת שהם רוצים עסקה שתעלה אותי על מטוס לאוקראינה?", הוא שואל. "אם אוקראינה תתחייב להעביר את השגרירות לירושלים, תמורת זה אני מוכן לחזור לאוקראינה בלי שאף אחד יכריח אותי. אם לא פחדתי מפוטין, אני לא חושש מפורושנקו. בהשוואה אליו פוטין הרבה יותר מסוכן. אני לא בטוח אם אני צריך לומר זאת או לא", צוחק קולומויסקי, "אבל להערכתי אם זלנסקי יבחר לנשיא, השגרירות תעלה מהר מאוד לירושלים. אבל מבחינתי גם אם פורושנקו ינצח, עדיין אפשר לארגן את העסקה. אם כי בהתחשב בנפשות הפועלות, הייתי מציע שקודם יעבירו את השגרירות ואחר כך אסע לאוקראינה". 
