ערב חורפי במועדון לונדוני אפלולי. תחת הכותרת "גייז תומכים ב־BDS" מתכנסת במקום קבוצה של פעילים אנטי־ישראלים להביע מחאה לקראת הופעה של נטע ברזילי, המנצחת הישראלית באירוויזיון, בבירה הבריטית. לפתע נכנס לאולם גבר חובש כאפייה ומעוטר בזקן אדמוני עבה, ומתחיל לשוחח עם הנוכחים תוך שהוא מצלם את חילופי הדברים. זהו יוסף (ג'וסף) כהן, פעיל יהודי בריטי הנוהג לחדור במסווה למעוזים אנטי־ישראליים ואנטישמיים.
"מדוע אתה כאן היום?" שואל כהן את אחד הנוכחים, איטלקי מבוגר העוטה פאה צבעונית ומציג עצמו כ"תומך בקהילה". "אני כאן כדי להפגין נגד האפרטהייד היהודי", משיב האיש. כהן מקשה עליו: "מה אתה חושב על מצב הקהילה הלהט"בית בעזה ובגדה המערבית?" "האמת היא שאני לא יודע על זה יותר מדי", עונה האיטלקי. כהן לא נשאר חייב: "אתה מחזיק שלט שכתוב עליו 'להט"בים למען BDS', האם ידעת שחמאס רצח את אחד ממפקדיו בעקבות טענות שהוא הומוסקסואל?"
המרואיין מופתע לשמוע את המידע החדש ומתקשה להשיב. "לא ידעת את זה, אה?" ממשיך כהן ורוכב על המומנטום. "אתה חושב שהיית יכול להחזיק את השלט הזה בעזה? מה אתה חושב שיקרה לך אם תחזיק את השלט הזה שם?" האיטלקי נבוך: "אני לא יודע, אני רוצה לסיים את השיחה". אבל כהן מתעקש ומבקש תגובה לעניין נוסף: "האם ידעת ש־93 אחוז מהפלסטינים חושבים שהומוסקסואליות צריכה להיות לא חוקית?" האיטלקי בוהה במצלמה, מבקש שלא להביע את דעתו. כהן מטיח בו שהוא מתנגד למדינה היהודית היחידה בעולם, שבה להט"בים יכולים לחיות ללא איום, וממשיך בנאום פרו־ישראלי נלהב.
הסרטון הזה הוא אחד מרבים שהפיק כהן, העומד בראש ארגון Israel Advocacy Movement (תנועת ההסברה הישראלית) בבריטניה, העוסק בפעילות למען ישראל ונאבק באנטישמיות ברחבי הממלכה. במסגרת פעילותו נוהג כהן להתחפש לפעיל BDS או אף למוסלמי, להגיע להפגנות נגד ישראל ולקיים עימותים יצירתיים ומצולמים עם שונאי מדינת היהודים. בהמשך הוא מעלה את הסרטונים לרשתות החברתיות.
"תראה את הפרצוף שלו", אומר כהן ומצביע על הסרטון מהאירוע הלהט"בי. "לא רק שאין לו מושג מה קורה בעזה, הוא גם לא רוצה לדעת. להיות בעד חרם על המדינה היהודית זה דבר מקובל והגיוני בבריטניה, אבל להטיל ספק בכך שאפשר להיות להט"ב בעזה זה כבר לא מקובל. אנחנו חיים בתקופה הזויה".
כיפת הסוואה
כהן, יהודי־בריטי בשנות השלושים לחייו, מתגורר בצפון לונדון, באזור שמתגוררים בו יהודים רבים. "אני מעדיף שלא למסור יותר מדי פרטים על עצמי, כי אני מקבל איומים על חיי באופן יומיומי", הוא מסביר בשיחה שאנחנו מקיימים במהלך ביקור שלו בישראל לרגל כנס #DigiTell19 של המשרד לנושאים אסטרטגיים. "למזלי שם המשפחה שלי נפוץ מאוד בקרב יהודים, כך שאין לי סיבה להצניע אותו".
הוא עבר דרך ארוכה עד שהגיע לפעילותו הנוכחית. "גדלתי בכפר קטן בצפון אנגליה, באזור שהתגוררו בו בעיקר משפחות ממעמד הפועלים, עם תרבות חזקה של ועדי עובדים", מספר כהן. המבטא שלו בהחלט מסגיר את מוצאו מהפריפריה הבריטית, שהתרבות שלה שונה מאוד מזו שבלונדון הבירה. בדומה לשכניה, גם משפחת כהן דגלה בערכים של שמאל קומוניסטי ואתאיסטי. "הדבר היחיד שאפיין את היהדות שלנו היה האנטישמיות שחווינו כמשפחה היהודית היחידה בכפר. ספגתי הרבה אנטישמיות כלפיי כילד. מעבר לזה, הזהות היהודית לא שיחקה שום תפקיד בחיי".
הוא מספר על תקרית מהילדות שנחרטה בזיכרונו. בשיעור בנושא דת שהתקיים בבית הספר, המורה הניח כיפה על הראש ואמר לו: "זה מה שהאנשים שלך שמים, נכון ג'ו?" כהן הילד נלחץ והשיב: "אני לא יהודי, אין לי שום קשר ליהדות". הזהות היהודית הרופפת של המשפחה לא מנעה מפעילי 'החזית הלאומית', מפלגה אנטישמית בריטית, לנפץ פעם אחר פעם את חלונות הראווה של החנויות שהיו בבעלות אביו. "הם עשו את זה רק בגלל שאנחנו יהודים, אף שלא ממש ידענו מה זו ההלכה או המסורת היהודית". המעשים הללו הביאו את כהן להצטרף לארגוני שמאל רדיקליים. "נהגתי להתעמת ברחובות עם פעילים נאו־נאצים", הוא מספר.
בראשית שנות העשרים לחייו החל כהן בתהליך של התקרבות ליהדות, ובהמשך חזר בתשובה. "רציתי לברוח מהאנטישמיות שחוויתי, וחשבתי שאם אלמד עברית אוכל לעלות לישראל, שם לא יהיו לי בעיות". חוויה נוספת שהשפיעה עליו היא השתתפות במסע של עשרה ימים בישראל, במסגרת 'תגלית'. כיום הוא חובש לראשו כיפה סרוגה גדולה, שלעיתים משמשת אותו גם להסוואה כמוסלמי.
לפרנסתו הוא עובד בחברת הייטק שגם את שמה הוא מסרב לחשוף, "כדי שפעילי ה־BDS לא ידרשו את פיטוריי. מהבוקר עד חמש אני עובד בהייטק, ומחמש עד תשע בהסברה ישראלית". הוא מקווה שבעתיד הקרוב יצליח לגייס תרומות לארגון שלו, באופן שיאפשר לו להתפטר מעבודתו ולהשקיע את כל זמנו בפעילות למען ישראל.
לפני שהקים את ארגונו הנוכחי השתתף כהן בהקמתם של שני מיזמים דומים. במסגרת המיזם הראשון הוא ניסה לקרב בין יהודים למוסלמים. "רציתי להראות את הדמיון בין הדתות, ולקדם את ישראל כמדינה יהודית דווקא אצל מוסלמים מתונים", הוא אומר. גם אז נהג להגיע להפגנות מוסלמיות, וניסה להסביר למשתתפים את הצד הישראלי. "היו בהפגנות האלה עשרת אלפים מוסלמים ושישה יהודים – חמישה מנטורי קרתא ואני", הוא צוחק. "יהודים לא הגיעו להפגנות־נגד. בהמשך הקמתי, יחד עם חבר נוסף, ארגון למאבק באנטישמיות בשם CAA (הקמפיין נגד האנטישמיות)".
אחרי מבצע צוק איתן בקיץ 2014 הבין כהן שאי אפשר להפריד את המאבק באנטישמיות מהמאבק באנטי־ישראליות: "אנשים בבריטניה אומרים 'אני לא שונא יהודים, אני שונא ישראלים וציונים'. הבנתי שכדי להתמודד באמת עם האנטישמיות בבריטניה, צריך להילחם נגד קבוצה גדולה של אנשים שחושבים שלא לתת ליהודים זכות להגדרה עצמית בישראל זה בסדר". בשלב הזה השיק את הארגון השלישי והנוכחי.
כדי להפיץ את מסריו אימץ כהן שיטה שפעילים מוסלמים משתמשים בה כדי לקרב אנשים לדת. "יש להם טכניקה שבה הם משכנעים מישהו ברחוב שהאסלאם הוא הדת הנכונה", הוא מתאר. "לאחר מכן הם משתפים ברשת את הסרטון, שעשוי להגיע גם ל־100 אלף צפיות, ומקווים שעוד כמאה גולשים, נניח, ישתכנעו וירצו להצטרף לאסלאם".
וכך, בלי תקציבים מנופחים או מנגנון, הפיקו כהן וצוותו כ־200 סרטונים, ואלה הגיעו עד כה לכ־10 מיליון צפיות. "הגענו לחברה הבריטית כולה, גם דרך הרשתות החברתיות וגם בסיקור בתקשורת הקלאסית. הרבה שונאי ישראל הפכו בהשפעתנו להיות ניטרליים, ובמקרים מסוימים גם פעילים למען ישראל".
כהן מדבר בלשון רבים, אך את רוב העבודה הוא נאלץ לעשות לבדו, לעיתים עם אשתו (המעדיפה לשמור על אנונימיות), ובעזרת קומץ מתנדבים שמאמינים במטרה המשותפת. באחת הפעילויות הראשונות שלו השתתף כהן בהפגנה פרו־פלסטינית בלונדון בשנת 2015, שהונפו בה דגלי חיזבאללה רבים. כהן ואשתו הסתובבו שם וחילקו חומרי הסברה למען ישראל. "התמונות והסרטונים שצילמנו שם עוררו את הקהילה היהודית, יחד עם ארגונים כמו הפדרציה הציונית ועוד, והביאו אותה לקיים הפגנות נגד חיזבאללה ברחובות לונדון. המחאות הללו, לצד פעילות לובינג יעילה, גרמו לכך שחיזבאללה מוגדר כעת בבריטניה ארגון טרור לכל דבר". לפני שבועות ספורים הודיעה בריטניה כי חיזבאללה יוגדר כארגון טרור ויהיה מחוץ לחוק בממלכה, ללא הבדל בין הזרוע הפוליטית לצבאית.
בניגוד לכותב שורות אלה, שצעד בפריז בלבוש יהודי ונתקל בגילויי שנאה, כהן מעיד על חוויה שונה: "צילמתי כמה סרטונים כמו שאתה עשית, ולפעמים אפילו עם דגל ישראל או חולצה ועליה מסר פרו־ישראלי, ואנשים פונים אליי ואומרים 'סלאם עליכום' או מבקשים לנהל שיח".
כיום, בעקבות החשיפה התקשורתית, פניו הפכו להיות מוכרות והוא כבר מתקשה להסתוות כאדם מן השורה. "אני עשוי להסתובב בשכונה מאוד מוסלמית, באזורים שנחשבים מסוכנים, וילדים ירוצו אחריי ויגידו 'אתה הבחור מיוטיוב'. ויש גם הרבה מוסלמים שאוהבים את המסר שלי. הם רגילים לזה שתוקפים את האסלאם, אבל אני לא נוהג בדרך הזאת. אני מכיר היטב את הקוראן ואת שאר הכתבים, ומנסה לאתגר את הקיצונים ולבנות גשרים עם המוסלמים המתונים. אבל אפשר לומר שיש יותר מוסלמים שרוצים לרצוח אותי מכאלה שאוהבים אותי".
הזכרת איומים על חייך.
"נכון, בעיקר ברשתות החברתיות וזה פחות מפחיד, אבל היו גם מצבים מפחידים יותר". בעבר, מספר כהן, הוא השתתף בהפגנה של ארגון מוסלמי קיצוני, שתפיסותיו זהות לאלה של האחים המוסלמים. "חילקתי שם פלאיירים בעד ישראל, למרות שגורם ביטחוני יהודי הזהיר אותי שלא ללכת, כדי שלא יתחילו לעקוב אחריי ולתעד אותי. יום אחרי ההפגנה קיבלתי הודעת מאדם שנראה כמו 'אח מוסלמי' לכל דבר. הוא הזדהה כעיתונאי ואמר שבהפגנה נתתי לו את הפרטים שלי ושקבענו להיפגש. אין סיכוי שנתתי לו את המספר שלי, כי אני לא נותן אותו לאף אחד". כהן התעלם מהפנייה, אך מאז הוא נוקט כללי זהירות מסוימים. "היו גם מקרים שהותקפתי פיזית בהפגנות, ותבעתי את התוקפים בבית המשפט. כמה פעמים גם נאלצתי לברוח מחשש לחיי".
חשפו את קורבין
לאחרונה קיים המשרד לנושאים אסטרטגיים, בראשות השר גלעד ארדן, את כנס #DigiTell19 השני. מטרת הכנס היא להעניק כלים דיגיטליים למשפיעני רשת הפועלים להגן על ישראל ולהיאבק באנטישמיות, ביוזמות החרם ובשנאה לישראל, ולגבש אותם כרשת עצמאית מתואמת. בכנס השתתפו כמאה בלוגרים ומנהלי רשתות חברתיות פרו־ישראלים מ־17 מדינות ובהן ניו־זילנד, ארגנטינה, דרום אפריקה, ארה"ב, הודו, מדינות רבות באירופה, ישראל ועוד.
"לפני שנה בדיוק הקמנו רשת דיגיטלית עצמאית, אקטיבית וגלובלית, שנאבקת באופן יומיומי בקמפיין השנאה האנטישמי שארגוני החרם מפיצים ברשתות החברתיות", אמר השר ארדן למשתתפים בפתיחת האירוע. "בשנה הזו ניהלו החברים ברשת עשרות קמפיינים למען ישראל ונגד ה־BDS ברחבי העולם, והם הגיעו לעשרות מיליוני בני אדם. אני רואה חשיבות רבה בפעילות ברשתות החברתיות, שהפכו לצערי לפלטפורמות להפצת שנאה לישראל. נמשיך לפתח כלים מתקדמים, ולחזק את הכוחות הפועלים למעננו ברשת".
"לארגון שלי יש עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, אבל בכנס היו אנשים או נציגים של גופים עם מיליוני עוקבים", מספר כהן. "ברגע שאנחנו מתאחדים ביחד, יש לנו כוח מטורף. הרשת שהקימו במשרד לעניינים אסטרטגיים מסייעת מאוד לקדם את המסר, זה כוח גדול. היה גם טוב ללמוד אחד מהשני. יש קמפיינים שהצליחו בארה"ב או באירלנד ואנחנו יכולים ללמוד מהם".
לקראת סיום שיחתנו אני שואל את כהן לדעתו על מגפת ההתבטאויות האנטישמיות בשנים האחרונות מצד בכירים במפלגת הלייבור הבריטית, מאז בחירתו של ג'רמי קורבין ליו"ר המפלגה. "יש להם בעיה קשה שם בלייבור", אומר כהן. "רבים מהסיפורים שהתפוצצו בבריטניה סביב אמירות אנטישמיות של קורבין ועמיתיו פורסמו על ידינו. חפרנו ברשתות החברתיות ועברנו על אלפי אירועים שקורבין ובכירי המפלגה השתתפו בהם, ומצאנו שם אמירות קשות ביותר. עברנו גם על פוסטים רבים מלפני כמה שנים. למשל ב־2013 קורבין אמר בנאום ש'הציונים לא מבינים את התרבות הבריטית', משפט שהוא רמז מובהק לקהילה היהודית".
לאחר שסייעו בחשיפת האנטישמיות בלייבור, כהן וחבריו מסמנים את הזירה הבאה: המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. "אני רואה קשר ישיר בין מה שקורה בבריטניה למצב בארה"ב. ממש כמו בלייבור, אנשים מהשמאל הקיצוני מנסים להשתלט על המפלגה הדמוקרטית, כמו חברת בית הנבחרים ראשידה טאליב שהיא אנטי־ישראלית מובהקת. כיום בבריטניה יש פחות סיכוי שקורבין יהיה ראש ממשלה, ובמובן זה הצלחנו בקמפיין".
ואם בכל זאת הוא ייבחר?
"ללא ספק החיים היהודיים יהיו קשים יותר. אנטישמיות תהיה פופולרית יותר, ותוצג כאנטי־ציונות. יהיה גם קשה יותר לקבל מימון ממשלתי לאבטחת בתי כנסת ברחבי הממלכה. גם המסחר עם ישראל ייפגע, אם לא יבוטל סופית. זו תהיה בעיה גדולה".
לדעתך תהיה במקרה כזה הגירה או עלייה המונית לישראל?
"אני לא יודע עד כמה, אבל אנשים יהגרו. חברים שלי, שלא עוסקים כמוני בנושא באופן יומיומי, לחוצים מאפשרות כזו. לדעתי רבים מהם ישקלו עלייה אם קורבין ייבחר, וכך גם מראים סקרים שנערכו. המצב בהחלט לא טוב". 
