במטה החרדי בליכוד הולכים בין הטיפות. מצד אחד מפלגת השלטון איננה מעוניינת להרגיז את המפלגות החרדיות שאיתן היא מצפה לשוב ולהרכיב ממשלה אחרי 9 באפריל, ולהתעמת מולן בגלוי על אותו מאגר קולות. מצד שני ישנו קהל חרדי הולך ומתרחב שמצביע למפלגות ימין לא חרדיות, ובליכוד – כמו בכל מפלגה אחרת – מעוניינים למקסם את התמיכה בהם בקלפי.
"הצבעה של ציבור חרדי לימין היא לא תופעה חדשה", אומר יעקב וידר, ראש המטה החרדי בליכוד. "זה קיים כבר שנים, ורק הולך ועולה. המפלגות החרדיות מצידן פועלות היום בגלוי נגד התופעה הזו. בעבר הייתה שתיקה סביב דליפת קולות למפלגות ציוניות, לא רצו להכיר בתופעה ולעורר אותה. היום כבר יש התייחסות ופעולות מניעה. מה זה הקמפיין של ש"ס 'ביבי צריך אריה חזק'? דרעי יודע שהרבה חרדים תומכים בנתניהו, ולכן הוא אומר להם 'גם אני תומך בנתניהו, אז אתם לא חייבים להצביע לו בשביל לשמור עליו. תצביעו לש"ס ואנחנו נשמור על נתניהו'. גם הסלוגן של יהדות התורה, 'ברגע האמת', פונה במידה רבה לקהל שיש לו טענות על הפוליטיקאים החרדים, ומנסה לפרוט על רגש ההשתייכות שלו".
השינויים מתחוללים לא רק בזירת הבוחרים, אלא גם בזו של הנבחרים; במערכת הבחירות הנוכחית מתמודדים כמה מועמדים חרדים במפלגות לא חרדיות. גם אם לא כולם מוצבים במקום ריאלי, יש כאן ביטוי למגמות שונות בחברה החרדית. עורכת הדין החרדית עומר ינקלביץ, נציגת 'חוסן לישראל' המוצבת במקום ה־23 במפלגת כחול־לבן, צפויה על פי הסקרים הנוכחיים לכהן כחברה בכנסת ה־21. באתרים החרדיים הדגישו כי ינקלביץ היא "בוגרת סמינר הרב וולף בבני־ברק" – מוסד ותיק המצוי בלב המיינסטרים החרדי. באתר 'כיכר השבת' הודו שמדובר בתקדים היסטורי, אך פרסמו גם טור של הרב נחמיה היילברון שציין כי ינקלביץ לא הציגה תמיכה של רב מסוים בריצתה, וקרא לה לפרוש מהמפלגה לאחר שגנץ הודיע על תמיכה בברית הזוגיות, ולא להיות "דוסית המחמד של יאיר לפיד", כלשונו.
המקום ה־44 בליכוד, הלא ריאלי, שוריין לנציג חרדי, ועליו התמודדו שניים: זאב פליישמן ויעקב וידר. פליישמן, איש עסקים ירושלמי, גבר על מתחרהו. בפריימריז של מפלגת העבודה התמודדה מיכל צ'רנוביצקי, פעילה בתחומי חינוך וזכויות נשים במגזר החרדי, שהקימה גם 'תא חרדי' במפלגה. צ'רנוביצקי הגיעה למקום ה־21 שעל פי הסקרים איננו ריאלי, אך בעבור אישה חרדית שזו לה התמודדות ראשונה מעין זו, מדובר בהישג נאה. צ'רנוביצקי קיבלה יותר מ־8,000 קולות – כלומר, כל מצביע רביעי בפריימריז של העבודה כלל את שמה בדף ההצבעה שלו.
אישיות נוספת שעשויה להיכנס לכנסת הבאה לפי הסקרים הנוכחיים הוא הרב חיים אמסלם, לשעבר חבר כנסת מטעם ש"ס, שחבַר הפעם למפלגת זהות של משה פייגלין והוצב במקום השני בה. מלבד כל אלה יש לציין את הרבנית עדינה בר־שלום, שהקימה את מפלגת 'אחי ישראלי', אך כשבוע לאחר הגשת הרשימות הודיעה כי היא פורשת מן ההתמודדות. בסביבתה אומרים כי למרות הפרישה הנוכחית היא עשויה בהחלט לרוץ שוב בבחירות הבאות, שייתכן כי יתקיימו באמצע הקדנציה. צעדיה העצמאיים של בר־שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, המנהיג הרוחני של תנועת ש"ס, הם ביטוי נוסף לחוסר הנחת של קהלים חרדיים שונים ממפלגותיהם המסורתיות.
"יש אחוזים ברורים בציבור החרדי שאינם מצביעים למפלגות חרדיות", אומר הפרשן ויועץ התקשורת החרדי מני גרא־שוורץ. "בבחירות הקודמות לכנסת זה נע סביב החמישה אחוז. האם זה יתרחב לכיוון ה־10 אחוז בעקבות קמפיין געוואלד של נתניהו? ייתכן מאוד. כל מספר שיהיה גבוה מ־10 אחוזי תמיכה במפלגות לא חרדיות בריכוזים חרדיים מובהקים יהיה דרמטי, וילמד על מגמה חדשה במגזר".
בציבור החרדי, מאבחן גרא, ישנה אהדה רבה לנתניהו, בין היתר בשל הזדהות עם מאבקו במערכת המשפט והתחושה שהוא שנוא ונרדף על ידי אליטות השמאל, כמו החרדים עצמם. "עמדותיו הימניות והיהודיות, וההצלחה שלו לשווק את הישגיו ואת כישוריו ולהעצים את תדמיתו האישית, מתאימות לתפיסת היסוד החרדית של אהדה על גבול הערצה למנהיג יחיד. לזה צריך להוסיף את אי־האמון הבסיסי של הקולקטיב החרדי במערכות החוק", מסביר גרא.
לצד האהדה לנתניהו ולעמדות הימין שעשויה לנגוס בכוחן של המפלגות החרדיות, ישנם מעגלים מתרחבים של צעירים חרדים המשתלבים בצבא ובאקדמיה, אך אינם מוצאים אצל הנציגים החרדים הוותיקים אוזן קשבת לצורכיהם היומיומיים בנושאים שונים, כמו הנחת ארנונה למשרתי מילואים או הקלות לסטודנטים. "המטה החרדי בליכוד הוביל את כל סוגיית החיילים החרדים והסטודנטים החרדים, בזמן שהמפלגות החרדיות ישבו בצד או אפילו פעלו נגד ושמו רגליים", אומר לנו אלי קאהן, פעיל ליכוד חרדי. "אין לי ספק שזה יבוא לידי ביטוי בקלפי. אלה מעגלים רחבים של צעירים ומשפחות שמחוברים בסוף להוויה הישראלית. חשוב להם שידברו איתם על הכלכלה החרדית, על ביטחון, על עבודה ואקדמיה ועל עוד סוגיות חשובות שלא נמצאות על סדר היום של חברי הכנסת החרדים".
"יש חיבור בין החרדים לליכוד, ולכן הגישה בליכוד היא לא להילחם במפלגות החרדיות על קולות כדי לא לפגוע בחיבור הזה", מוסיף יעקב וידר. "עם זאת, אני לא סומך על דרעי וגפני. לדעתי אם גנץ יביא יותר מנדטים, הם ילכו איתו. בגדול הם אנשי שמאל, בניגוד לרחוב החרדי ש־90 אחוז ממנו ימנים לחלוטין ומתנגדים למדינה פלסטינית ולמסירת שטחים".
לדברי וידר, בני־ברק ממחישה את התהליך שעובר על הציבור החרדי ברחבי הארץ. "במרכז בני־ברק, השכונות המובהקות של ההארד־קור החרדי, שומרים על ההצבעה המסורתית ואפילו יש עלייה בהצבעה למפלגות החרדיות הקלאסיות", הוא אומר. "אבל בשכונות הפריפריאליות, שקרובות יותר לערים הסמוכות ושיש בהן ציבור חרדי מודרני, צעיר ועובד – שם יש ירידה בהצבעה למפלגות החרדיות, אף שבני־ברק מתחרדת באופן כללי. בשכונות האלה הליכוד הוא המפלגה החזקה ביותר".
מודל בית־שמש
לא רק הליכוד מושך אליו חרדים שחדלו להצביע לנציגי המגזר, אלא גם מפלגות שמאל ומרכז. בשנים האחרונות הוקם כאמור תא חרדי במפלגת העבודה, והוא מונה כיום כמה מאות חברים. רבים מחברי התא פעלו בפריימריז האחרונים במפלגה וסייעו למייסדת והיו"ר שלו, מיכל צ'רנוביצקי.
אחד מהם הוא אלי בארי מחיפה, בן לאב שהוא מנהל 'תלמוד תורה'. ביום הבחירות נסע בארי לנתניה כדי לעודד שם מצביעים לתמוך בצ'רנוביצקי. "אנחנו אמנם לא המיינסטרים החרדי, אבל אנחנו מגיעים מהעולם הזה. במהות אני חרדי וחרד לדבר ה'", אומר בארי. "העמדות החרדיות המקוריות לא שללו את גישות השמאל בענייני שלום וכלכלה. אנחנו מבינים שצריך לעשות שינוי בעולם החרדי – במערכת החינוך, בזכויות עובדים ועובדות, וגם בתוך המערכות הפוליטיות השונות. אבל יש דברים שכנראה לא יכולים להשתנות דרך המפלגות החרדיות".
"החרדים החדשים מרגישים שהמפלגות החרדיות לא מייצגות את הצרכים שלהם אלא להפך, נלחמות בהם", סבורה מיכל צ'רנוביצקי, "כמו למשל בנושא האפליה במוסדות החינוך. יש הרבה אנשים שקצה נפשם בפרשות האלה. החברה החרדית מצויה בצומת כבר הרבה זמן, ורבים שואלים את עצמם האם אנחנו רוצים להישאר במצב הזה, או לנסות לקדם דברים. יש אווירה של 'מושחתים נמאסתם'. תסתכל על מה שקורה עם ליצמן ולייפר (סגן שר הבריאות נחקר בחשד שהפעיל לחצים פסולים כדי למנוע את הסגרתה לאוסטרליה של מלכה לייפר, הנאשמת בשורה של עבירות מין בתלמידותיה; י"פ). רבים בציבור החרדי מבינים שיש כאן שחיתות קשה. כשרבנים ופוליטיקאים עולים לקבל את פניו של הרב ברלנד, זה נורא. זו פוליטיקה שמשרתת את החזקים, את הממסד, והרבה אנשים הגיעו לשלב ה'די'. בבית־שמש למשל הרבה אנשים קצה נפשם בהתנהלות הפוליטית בעירייה שהייתה לטובת הממסד ולא לטובת האנשים, ופעלו לייצר שינוי".
אכן, הבחירות האחרונות בבית־שמש מהוות מודל לרבים מ"החרדים החדשים", כפי שהם מכונים. כזכור, עליזה בלוך גברה בהן על איש ש"ס משה אבוטבול, ונבחרה לראשות העיר. בלוך זכתה לתמיכה רבה בשכונות החרדיות, והתקבלה במוצאי הבחירות בשמחה ובריקודים על ידי פעילים חרדים. בעיני שואפי השינוי בחברה החרדית, בית־שמש מסמלת את יכולתן של קבוצות עצמאיות שמאסו בפוליטיקה המגזרית הישנה, לחולל שינוי. אסתי סלמון, אחת הפעילות למען בלוך בבית־שמש, אומרת שבבחירות לכנסת היא תצביע רק למפלגה שתציב אישה חרדית במקום ריאלי. אם לתרגם זאת לשפת הקלפי, סלמון תצביע לכחול־לבן שהציבה את עומר ינקלביץ, תושבת בית־שמש אף היא, במקום ריאלי.
"אנשים מתחילים להבין שהבחירות נועדו כדי לבחור אנשים שדואגים לנו, לצרכים שלנו", אומרת סלמון, "ואם לא נותנים לנו את השירותים שמגיעים לנו, אנחנו יכולים להשפיע ולשנות. קבוצות גדולות של חרדים עשו כבר את השינוי. עליזה בלוך קיבלה יותר ממחצית מהקולות בעיר, ולחרדים יש 12 מנדטים בעיר מול תשעה מנדטים לשאר האוכלוסיות. כלומר, אנשים שמו ג' (פתק ההצבעה של אגודת ישראל החרדית; י"פ) ועליזה בלוך, כי הם הבינו שהם רוצים לדאוג לעצמם. אנחנו בתקופה שאנשים מצביעים לפי האג'נדות שלהם, ויש חרדים שלא מרגישים כבולים לפלג של חצר או רב מסוים, אלא שייכים לציבור החרדי הכללי. כאישה חרדית חשוב לי שתהיה אישה חרדית בכנסת. המפלגות החרדיות לא נותנות לי את המענה הזה, אז אני אצביע למפלגה שכן תיתן".
עם זאת, יש לשים לב להבדל משמעותי בין הבחירות המקומיות לארציות. ההצבעה בבחירות העירוניות מתקיימת כידוע בשני פתקים – לראש הרשות ולמפלגה – לעומת פתק אחד בבחירות הכלליות. כך, בעוד שבבחירות המקומיות אפשר לתמוך במפלגה חרדית לצד מועמד לא חרדי לראשות, בבחירות הארציות הצבעה למפלגה כללית היא בהכרח הפניית עורף למפלגות החרדיות.
"זה או ביבי או הרבי", מנסח זאת מני גרא־שוורץ. "לדעתי לא ניתן להשליך מתוצאות הבחירות המקומיות לכנסת, כיוון שבסיפור הפוליטי הפנים־חרדי יש הרבה מאוד משתנים מקומיים, שנעלמים מול המשוואה היחידה שעומדת בפני החרדי בבחירות הקרובות: להציל את נתניהו או לציית להוראות הרבנים".
בבחירות הקודמות, הקולות החרדיים הכניסו לכנסת את אורן חזן, מקום 30 ברשימת הליכוד. בבני־ברק לבדה קיבל הליכוד יותר מ־4,000 קולות. הפעם מצפים שם לקבל הרבה יותר, גם בזכות ההשפעה הגוברת של הרשתות החברתיות, ואפקט פרשיות נתניהו שכאמור עשוי דווקא להגביר את התמיכה החרדית בו. מכל מקום, בכל המפלגות מבינים שהציבור החרדי גדל ומתגוון, ומהווה מאגר פוטנציאלי לתמיכה פוליטית ולשאיבת קולות. בכנסת הקרובה אנו צפויים לראות ח"כית חרדית אחת במפלגה ציונית גדולה, אך הקרב של המפלגות הגדולות על התמיכה החרדית רק ילך ויתחזק. 
