בעיצומו של חג הפורים , גברה האורה והשמחה ליהודים בהגיע ציוץ הטוויטר המיוחל של הנשיא טראמפ בדבר כוונתו להכיר בריבונות הישראלית בגולן. בהצהרה משותפת שקיימו מעט אחר כך בירושלים ראש הממשלה נתניהו ומזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, הזכיר פומפאו את ימיו בקורס קצינים. הוא סיפר על קרבות הגבורה הישראליים על הגולן, שנלמדים עד היום בקרב צוערי ארה"ב. "הנשיא טראמפ החליט כי האדמה הזו שנלחמו עליה קשה כל־כך, היא חלק מישראל", אמר.
ביום שני, עם עלייתו למטוס בוושינגטון בדרכו חזרה ארצה לאחר ביקור מקוצץ בארה"ב, הדגיש נתניהו את ההישג. הוא אמר כי ההכרה שטראמפ חתם עליה קובעת "עיקרון חשוב בחיים הבינלאומיים: כשאתה מתחיל מלחמות תוקפניות ומאבד בהן טריטוריה, אל תבוא ותתבע אותה לאחר מכן. יש לנו יסודות היסטוריים ברמת הגולן. כשאתה תוקע מעדר אתה מגלה שם בתי כנסת מפוארים". בנאומו שנישא למחרת באמצעות לוויין אל באי ועידת איפא"ק, הוא הוסיף כי "רמת הגולן חיונית להגנה שלנו".
התהייה המתבקשת של השבוע נוגעת להשלכה מההכרה האמריקנית ההיסטורית בגולן ומהכרתם אשתקד בירושלים כבירת ישראל, אל הכרה בריבונות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון. במובנים רבים, זו אמורה להיות פשוטה אפילו יותר מהכרה בגולן; ראשית, יש לומר: אם הכרה אמריקנית נשענת על אדנים של קרבות גבורה ושורשים היסטוריים, הרי ששניהם נמצאים בשפע ביהודה ושומרון. אין חולק שזהו ערש התרבות היהודית מאז ימי האבות, ובמלחמת ששת הימים התקיימו קרבות עזים גם בעמק דותן ובפאתי שכם. כדי להיווכח עד כמה שטחי יו"ש חיוניים להגנה על מדינת ישראל, לפחות כמו הגולן אם לא יותר, לא צריך הרבה. מספיק היה להתייצב באחד מימי השמש הנהדרים שבאו אחרי הגשם בשבועיים האחרונים על כל גבעה מזדמנת, ולספור בקלות חלונות בבנייני גוש דן.
אפילו משפטית, מצבו של אזור יהודה ושומרון לכאורה פשוט יותר מזה של הגולן. הגולן לא נכלל בשטח שהוקצה למדינת ישראל. יהודה ושומרון דווקא כן – במסגרת הצהרת בלפור ב־1917, ובוועידת סן־רמו ב־1920.
הגולן נכבש מידי סוריה הריבונית. יהודה ושומרון לא נכבשו מאף אחד. דו"ח השופט אדמונד לוי כבר קבע כי תוכנית החלוקה משנת 1947, שגרעה את יו"ש מידי המדינה היהודית הנולדת מחדש, מעולם לא הגיעה לידי מימוש. על כן היא פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. ירדן אמנם כבשה את השטח ב־48' וכמה שנים אחר כך גם הכריזה על סיפוחו, אך מלבד מדינות בודדות הסיפוח מעולם לא הוכר בינלאומית. חוסר הבעלות הירדני התעצם עוד על רקע הכרזתה של ירדן בשנות ה־80 כי היא מוותרת על תביעותיה באזור.
חברי כנסת שונים ניסו במשך השנים ליזום חוקי סיפוח, אבל האמת היא שאין צורך בחקיקה כדי לספח את יו"ש; די בהחלטת ממשלה. גורם מדיני בכיר במטוס ראש הממשלה נשאל השבוע בידי כתבים שהתלוו אליו בדרכם ארצה, אם טראמפ יחיל את אותו עקרון הכרה ריבוני גם ביו"ש, ולדברי כתבת התאגיד שנכחה במקום הוא חייך ואמר שאינו יודע.
אי־אפשר כמובן להתעלם מהפיל הפלסטיני שניצב בחדר. תושביו הדרוזים של הגולן מעטים מאוד, התושבות הישראלית כבר מוקנית להם מתוקף החלת החוק הישראלי שם, ואזרחות מוענקת לכל החפץ בה. ביו"ש המספרים אחרים.
תנועת "נשים בירוק", ששמה את נושא הריבונות בראש מעייניה בשנים האחרונות, מפרסמת בסוף השבוע הזה תוכנית מתאר אסטרטגית מפורטת לישראל שממערב לירדן. תוכנית המתאר הארצית הקיימת לא כוללת את יו"ש. את התוכנית החדשה כתב האדריכל יורם גינזבורג עם צוות מומחים. על פי התוכנית, "בארץ ישראל יש רוב יהודי מוצק ומיעוט לא־יהודי נאמן", וישנם רעיונות נוספים, הכוללים מנעד פתרונות תושבות ואזרחות. ישנם אמנם קולות פלסטיניים אמיצים המבקשים שישראל תשוב לשלוט בכל השטח, דוגמת איש עסקים פלסטיני מחברון שאמר לנו בפנים גלויות ובשמו המלא לפני שבועות ספורים, שהרשות הפלסטינית מוצצת את דמו. אך התרחיש שנתניהו יחיל ריבונות על כל השטח עם כל תושביו הוא עדיין אופטימי מדי.
החלקיות הזו של אולי־ריבונות גוררת השבוע חשש לא קטן בקרב גורמים בהתיישבות. דאגה שמא בד בבד עם "תוכנית המאה" האמריקנית, תוכרז בידי ישראל ותאושר בידי ארה"ב ריבונות על שטח שיכלול למשל את גושי ההתיישבות, אך יותיר בחוץ את כל היתר ואף ישנה לרעה את הגישה הישראלית אליהם. על פי רסיסי המידע הזולגים מגורמים שונים בנוגע לתוכנית השלום של ארה"ב, ייתכן שכך יוצע. ישראל תקבל צ'ופרים מסוימים בדמות הכרה אמריקנית בחלקי נחלת אבות נוספים, אך התשלום יהיה בהכרה הדדית ישראלית בישות פלסטינית מחוזקת, אולי אפילו כזו שבירתה מזרח ירושלים. בפועל בשטח, החשש הוא כי מידי ישראל עלולים להיגרע שטחים שמוגדרים היום שטחי סי, או שתיפגע היכולת הביטחונית הישראלית לפעול בשטחי איי, כלומר שצה"ל לא יוכל לפעול בעת הצורך במרכזי הערים. ובסרט הרע והמסוכן הזה, כבר היינו. אין שום צורך לחזור על אסונות העבר.
האבק שקע מהר
הנסיעה בבוקר יום שני במשעולי מושב משמרת לא הייתה מלווה במתיחות דוגמת זו שאפפה בהמשך השבוע – שוב – את יישובי הדרום. הכפר הקטן הזה שבשרון מתאפיין בפסטורליות ארץ ישראלית מקסימה. מעט שדות וחממות, הרבה עצי פרי עמוסים ובתים יפים. אפילו כמה תושבים שיצאו לריצת בוקר רגועה נצפו בשבילים, למרות הסטטוס הביטחוני שהשתנה כאן באחת, שעות ספורות קודם לכן. "ישר ושמאלה", מפטיר אחד מהם בחיוך אל חלון המכונית שנפתח לידו בשאלה, מבלי שזו מספיקה אפילו להישאל.
ברחוב 'דרך הבארות', לעומת זאת, הנזק הסביבתי ניכר. מעבר לבית ההרוס של משפחת וולף, יש כאן מכוניות מנופצות, תריסים שבורים וחלקי רעפים שעפו אל הכביש. אנשי מס רכוש מאבחנים 30 בתים שניזוקו מהטיל העזתי, שנורה ממרחק עשרות קילומטרים, התעופף מעל גוש דן, ונחת במדויק כדי לחרב את ביתה של המשפחה הציונית שעלתה מבריטניה. כשאבי המשפחה רוברט וולף שב בצוהרי היום מבית החולים, הוא תלה דגל ישראל בחצר, בין ההריסות.
נתניהו, ששב מוקדם מהמתוכנן מוושינגטון בגלל חמאס, לא כינס אפילו את הקבינט המדיני־ביטחוני עם הגיעו ארצה. דיוני מדיניות בנוגע לעזה הוא לא רצה, בטח לא בעת הפוליטית הנוכחית. את הדיונים הביטחוניים ניהל ראש הממשלה שהוא גם שר הביטחון עם הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המל"ל. הרמטכ"ל כוכבי כבר יודע שבתקופת כהונתו צפויה לישראל מערכה משמעותית נוספת מול חמאס. על המועד המדויק, כמו שנוהגים לומר, תבוא הודעה בהמשך. 
