"ירושלים היא כלתנו. ירושלים ואל־אקצה הם המקום השלישי המקודש על ידי הנביא, אחרי מכה ומדינה. ירושלים הוסרה משולחן הדיונים באמצעות ציוץ טוויטר של טראמפ. לכן אנחנו מקיימים את הפגישה היום, ובה משתתפים כל חלקי החברה הפלסטינית. כי אין דבר חשוב יותר מירושלים.
אנחנו מקיימים פה (ברמאללה; ההערות בסוגריים ובצד שלי, א"ג) את המפגש ומצטערים שאחינו בעזה סירבו להשתתף בה, בטענה שזהו לא המקום הנכון לקבל החלטות למען הפלסטינים. אני פונה אליהם: תגידו לי, איזה מקום מתאים יותר לקבל החלטות מאשר המולדת שלנו? זהו הרגע שבו כל פלסטיני צריך להתייצב באופן מיידי ולקבל החלטה באשר לתגובתנו בנושא ירושלים. היא בירתנו על פי הדת, הגיאוגרפיה והמדיניות, ואדון טראמפ החליט להוציא אותה מהדיון.
אני לא מדבר על הג'יהאד האסלאמי, הם אומרים שאותם לא מעניינת פוליטיקה. מה שמעציב אותי הוא העמדה של אחינו בחמאס. אני מזכיר לכם את הבחירות הכלליות שקיימנו בשנת 2006. שלושה חודשים לפני שקיימנו את הבחירות הודיעה ישראל שלא תאשר לנו לקיים בחירות בירושלים. אתם זוכרים את העניין, זו לא היסטוריה רחוקה. הודענו להם בחזרה שאם ירושלים לא תהיה בבחירות, הן לא יתקיימו בכלל.
מחמוד א־זהאר פנה אלינו ושאל איך אנחנו מבטלים את הבחירות, והאם ירושלים קדושה כמו מכה. עניתי לו: כן, ירושלים כמו מכה. היא קדושה כמו מכה. לכן אמרנו שלא נקבל בחירות בלי ירושלים. אז נכנסה אמריקה, לחצה על הישראלים ובסופו של דבר הבחירות התקיימו בירושלים. אני מקווה שבכירי חמאס לא יעשו כמו שעשה טראמפ בטוויטר ויוציאו את ירושלים מהדיונים. ירושלים היא בירתנו היחידה. לכן אנחנו נפגשים כאן היום, כדי להגן על ירושלים ולחזק את ירושלים, ולא נקבל תירוצים של מי שאומר שזה לא המקום הראוי.
אסור שזה יקרה. אנחנו בזמן מסוכן. נלחמים על זכותנו. אם ירושלים תוסר מדרישותינו, מה יהיה אחר כך? יציירו לנו מדינה (שואל ומצייר באוויר) שבירתה אבו־דיס, זה מה שמציעים לנו.
פה אנחנו יושבים ופה נשארים, ולא נעשה את הטעויות שעשינו בעבר, ב־48'. אנחנו נשארים פה גם תחת כיבוש או התנחלויות. אנחנו לא נוטשים את הארץ שלנו. הארץ שלנו מימי הכנענים. מאז ועד היום לא יצאנו מהארץ הזאת. היינו פה עוד לפני אדוננו אברהם, ולא נצא מהארץ הזו.
שמעתי את ההצעה שהתקבלה ממצרים (שרמאללה תהיה בירת המדינה הפלסטינית, א"ג), והאמירות האלו אסור להן להיאמר. אני לא רוצה להיכנס לשאלה מי פרסם את העניין ומאילו אינטרסים, אבל המציאות הזאת לא תיתכן ולא נקבל אותה, לא חמאס ולא אנחנו. כולנו פלסטינים בסופו של דבר. לא נקבל תכתיבים מאף אחד. נאמר לא למי שאנחנו רוצים. אם ההצעות האלו קשורות בעתידנו, במשפחותינו, בעם שלנו ובאדמה שלנו, אנחנו אומרים לא לטראמפ ולתוכניתו. 'עסקת המאה' היא עסקת השפל.
"המפגש הזה מורכב מחברי אש"ף, ידידינו, כל נציגי הפלגים הפלסטיניים ואורחים נוספים. אני רוצה לנצל את הרגע ההיסטורי הזה כדי לקרוא לכל מדינות העולם, העמים והתקשורת שתקפו אותנו על החלטה לעמוד לצד ירושלים ואל־אקצה והתעלמו מהפצועים ומהשהידים שלנו על ידי חיילי הכיבוש והמתנחלים. אנחנו אומרים בקול אחד: ירושלים שלנו והיא בירתנו הנצחית, כמו שהבטיח הנביא מוחמד.
לפני שבוע הייתה פגישה של כמה שרים ערבים ודנו בנושא ירושלים. אחד מהם אמר (לשר החוץ הפלסטיני, א"ג), עקבנו אחרי העם הפלסטיני וראינו שהוא לא מתקומם בכוח מספיק. השר שלנו ענה בצורה ברורה. לפני שאשיב לך מה אנחנו עשינו, אני שואל אותך מה המדינה שלך עשתה למען ירושלים. האם הייתה הפגנה של אזרח אחד באחת הכיכרות למען ירושלים?
רק לסבר את אוזניכם, עד לפני יומיים ספרנו עשרים הרוגים בהפגנות העממיות בדרכי שלום. ולמרות זאת (שמדובר בהפגנות בדרכי שלום, א"ג) היו לנו 20 הרוגים, 5,632 פצועים ואלף עצורים. והוא אומר שאנחנו לא נאבקים מספיק. אדוני השר, אם היית מברר לפני שאמרת את דבריך היית מגלה שהעם הזה חי ומתקומם. אני שואל אתכם (את מדינות ערב, א"ג), האם אתם מתכוונים לתת לנו כתף או לשלוח אותנו להילחם לבד?
נאספתם פה היום כדי להחליט בעבור העתיד של עמנו שבחר בכם לעמוד להילחם ולהמשיך להיות קשורים לירושלים. בקוראן כתוב כי ההיצמדות ("ריבאט") תהיה פה. אללה בחר אותנו למשימה הזאת. ועכשיו אומרים שהמקום לא מתאים (שוב מותח ביקורת על חמאס והג'יהאד האסלאמי).
"איך התחילה הסוגיה (הסכסוך הישראלי־פלסטיני) באזור שלנו? מדברים על הצהרת בלפור שהתקבלה לפני 100 שנים. מבקרים אותנו למה אנחנו מדברים על משהו שהתרחש לפני 100 שנים. ואנחנו אומרים, נמשיך לדבר על הכרזת בלפור עד שבריטניה תביע התנצלות ותכיר במדינה פלסטינית. אבל ההיסטוריה התחילה הרבה שנים לפני כן.
הוגה הדעות המצרי החשוב עבד אל־והאב אל־מסירי תיאר את הישות הציונית בצורה זו: "המטרה של הקמת מדינת ישראל היא הקמת מדינה קולוניאלית שאין לה שום קשר ליהדות". כלומר, השתמשו ביהודים.
הנושא לא התחיל לפני מאה שנה בהחלטת בלפור, אלא לפי מיטב ידיעתי בשנת 1653, כאשר קרומוול (איש צבא ומדינאי בריטי) שלט בבריטניה וחשב להעביר את היהודים מאירופה למזרח התיכון, לאזור הזה, כי הם רצו שהאזור יהיה אזור מעבר לסחורות.
וורדר קרסון, הקונסול האמריקני בירושלים, הציע לקבוצת היהודים שהיו בעיר העתיקה לבנות התנחלויות מחוץ לירושלים. הם סירבו, והממשלה האמריקנית החליטה לשלוח נוצרים לפלסטין, לא יהודים (מדגיש).
אבו־מאזן פותח בסקירה היסטורית בפני מועצת אש"ף, ומשכתב את ההיסטוריה כאוות נפשו
לכן זאת טעות לומר שלארה"ב לא היו אינטרסים באזור עד מלחמת העולם הראשונה. זה לא נכון. אמריקה שיחקה תפקיד באזור כבר אז. הגיעו לפה אמריקנים, ועד היום ישנה בירושלים שכונה בשם 'אמריקן קולוני' – המושבה האמריקנית.
מנסה למצב את ארה"ב כמי שמאז ומעולם הייתה עוינת כלפי הפלסטינים ופעלה נגדם
זוהי הנצרות הציונית, לא הנצרות שלנו הפלסטינים. היא שונה. הם הגיעו לפה וראו שהם תחת שלטון עות'מאני, וסירבו להישאר. הגיעה אונייה ולקחה אותם מנמל יפו בחזרה לאמריקה. אלה חלק מהניסיונות האמריקניים.
כמו כן היה ניסיון של הנציג הבריטי באוסטרליה ג'יימס וילסון, בשנת 1875. בספר שכתב הוא הציע לבנות פה מדינה יהודית, וזה הגיע לתיאודור הרצל. הרצל היה אדם משכיל שעסק בתיאטרון ובשירה, ולא היה לו קשר לסיפור הציוני. הוא עסק בעניין רק כי השאלה היהודית התחילה לעלות באירופה. היהודים היו נואשים בגלל בעיות כלליות ומשבר בתוך הקהילות שלהם, לא בגלל הדת שלהם.
מנסה להסביר שהסיבות לעליית היהודים לארץ לא היו דתיות אלא נבעו מבעיות פנימיות בתוך הקהילות היהודיות באירופה, ולהרצל לא היו שאיפות ציוניות לפני כן
ואז קרה מקרה דרייפוס בשנת 1893. (פרשת דרייפוס החלה רק שנה לאחר מכן). בחברה הצרפתית הייתה מחלוקת אם היהודים בוגדים או לא, ואז הרצל אמר 'אנחנו צריכים לחפש לנו מולדת' וכתב את ספרו 'מדינת היהודים'. ובשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון.
בספר שלו יש שני סעיפים מרכזיים – הקמת 'הקרן הקיימת' לרכישת אדמות, והקמת 'קרן היסוד' שתפקידה להעלות יהודים מאירופה לפלסטין. הרצל ביקר בפלסטין, ואז אמר שיש פה ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ (האמירה הזו היא של ישראל זנגוויל, מבכירי התנועה הציונית). הוא ביקר פה, ראה אנשים ואזרחים ואז אמר: עלינו לגרש את הפלסטינים מפלסטין כדי שפלסטין תהיה אדמה ללא עם ועם ללא אדמה. זו הייתה מחשבתו של הרצל.
אחריו, בשנת 1905־1907, הגיע הנציג הבריטי קמפבל־באנרמן (ראש ממשלת בריטניה). הוא קיים ישיבות סודיות עם שרי החוץ של מדינות אירופה ועם הגרמנים. העמדה האירופית הייתה שצריך לפתוח שווקים חדשים במזרח התיכון, אצלנו. מכיוון שהמדינות באזור היו מאוחדות וחזקות תחת דת אחת, היה עליהם לגרום לכך שהן יהיו כושלות ומפוצלות. לשם כך הם ראו צורך להציב באזור גורם זר, והם היהודים.
טוען שלתוכנית הציונית היה מניע כלכלי אירופי. מדינות אירופה שאפו לפצל את מדינות ערב ולהכניס את היהודים כגוף זר כדי להרוס את האחדות הערבית
אחריו הגיע בלפור. הוא נכנס לעניין אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. בריטניה וצרפת הגיעו להסכם סייקס־פיקו. האמריקנים לא היו פה. בלפור כתב את ההצהרה שלו, שהיא החלטה של הממשלה הבריטית לתת את פלסטין כמדינה לאומית ליהודים. (שואל את המאזינים בכעס:) איך אתה יכול להתערב? מי שׂמך? אתה לא אחראי לארץ הזו, אתה לא יכול לספסר בה ואין לך שום קשר אליה.
ההצהרה מדברת על שתי נקודות מרכזיות. הנקודה הראשונה – מדינה לאומית ליהודים. הנקודה השנייה היא של"מיעוט" שנשאר לגור באזור, שהיה "רק" 96 אחוזים מהתושבים, יש זכויות דת ומדינה. ההצהרה הזאת לא השפיעה בכלל על הזכויות של היהודים במדינות המקור שלהם. כלומר היהודים הגיעו לפלסטין, היגרו אליה ועשו ממנה 'מולדת', אבל שמרו על זכויותיהם בצרפת, בגרמניה ובבריטניה.
היה שר יהודי בשם מונטגיו (אדווין מונטגיו, שר בממשלת בריטניה שהתנגד להצהרת בלפור מחשש שהדבר יפגע ביהודים שנשארו באירופה) שחשש ואמר אנחנו לא רוצים להגר כדי לא לאבד את זכויותינו. הרגיעו אותו, אמרו לו שזכויות היהודים יישארו.
אמריקה הייתה בקשר עם בריטניה בכל המהלך. שלושים שנה אחרי ההצהרה בריטניה ביצעה אותה, ואז נוצרה כאן המדינה היהודית.
יש נושא חשוב מאוד – איך היהודים היגרו לפה. הרי גם כשהם נהרגו וסבלו מטבח הם לא רצו להגר לישראל, אפילו אחרי השואה. בשנת 1948 היו פה רק 650 אלף יהודים, רובם מאירופה.
מדגיש שוב את העובדה שלא היה רצון יהודי להגיע לישראל, ושבכלל מדובר במזימה אירופית
כשהפלסטינים גילו את התוכנית הם הקימו את הליגה הערבית, והיא הובילה את המאבק הפלסטיני מתחילתו עד 1948. יש תחנות נוספות. במרכז מהפכת 1929 (מאורעות תרפ"ט) היה הכותל המערבי. הבריטים הרכיבו ועדה עם נציג שוודי, אינדונזי, שווייצרי ובריטי וביקשו מהם לפתור את הבעיה. בשנת 36' הייתה מהפכה. שישה חודשים של שביתה. האחים הערבים, המהפכה הפלסטינית. ואז הייתה ועדת פיל שהחליטה לפצל את פלסטין (אבו־מאזן מבקש מהנוכחים להסתכל על מפה שהוצבה באולם, שבה נראה איך "מדינת פלסטין" הלכה והצטמצמה. הוא יוצא מתוך הנחה שהייתה מדינת פלסטין לפני מדינת ישראל, א"ג). העם הפלסטיני שלט על יותר מ־96 אחוזים של פלסטין ההיסטורית.
כשישראל הכריזה על מדינה, אנחנו לא הכרזנו על מדינת פלסטין. למה? אין לי תשובה. אבל זה לא משנה. זה לא הדבר החשוב.
המדינה הראשונה שהכירה בישראל הייתה ארה"ב, ומיד לאחר מכן בריה"מ. כאשר ארה"ב הכירה בישראל כמדינה יהודית, הנשיא טרומן מחק את המילים מדינה יהודית – וכתב במקומן מדינת ישראל. אז למה אתם רוצים שאנחנו נכיר במדינה יהודית?
המלחמה ב־48' יצרה את נושא הפליטים, וגם אותו ארה"ב מוציאה עכשיו משולחן הדיונים. 950 אלף פליטים גורשו מבתיהם, ולא 250 אלף כפי שהיהודים אמרו בקמפ־דיוויד. מועצת האו"ם הכירה בישראל. ואז הם (הישראלים) כבשו 78 אחוזים משטח פלסטין, בזמן שהיו 650 אלף יהודים פה.
בן־גוריון לא רצה לקבל את היהודים המזרחים. הוא אמר "אני שונא אותם, הם דומים לערבים ואני לא רוצה אותם כי גם אחרי שלושה וארבעה דורות לא יצא מהם כלום". אבל כשהוא ראה שיש הרבה שטח, אז הוא אמר שכן. הייתה עלייה מתימן של 50 אלף יהודים. יהודי עיראק סיכמו על עזיבת המדינה בתמורה לוויתור על זכויותיהם, ו־150 אלף יהודים היגרו לישראל מעיראק. הגיעו גם ממרוקו, מאלג'יריה, מתוניסיה, מלוב, ממצרים, מסוריה ומלבנון.
מתעלם מכך שמדינות ערב פתחו במלחמה נגד היישוב היהודי במטרה להשמידו והפסידו בה, מה שגרם לכך שהיהודים החזיקו ב־78 אחוזים מהשטח
מסביר מדוע בן־גוריון העלה את יהודי ארצות המזרח: הוא "נתקע" עם שטח גדול ואוכלוסייה קטנה
ב־1948, המופתי (חאג' אמין אל־חוסייני) הקים את ממשלת פלסטין בראשות אחמד חילמי עבד אל־באקי. כדי לפעול, הממשלה הזאת הלכה לעזה. מעזה הוציאו אותם למצרים, לאחר מכן ללבנון, ואז מדינות ערב הרגישו שיש קשרים בין הפלסטינים. אחמד שוקיירי ייסד את אש"ף, וזה היה המהלך החשוב בשביל הפלסטינים אחרי מלחמת 1948. נראה היה שהנושא הפלסטיני נגמר. אבל שוקיירי החיה אותו.
בשנת 1974 קיבלה הליגה הערבית החלטה שאש"ף הוא הנציג היחיד של העם הפלסטיני. זאת הייתה החלטה חשובה, כי לפני כן אף אחד לא ראה בנו כתובת. אחרי שיצאנו מביירות (מייפה את המציאות ובוחר שלא לספר על המלחמה מול ישראל בלבנון, ועל גירושם לתוניסיה) החלטנו שהאחדות הלאומית תימשך. ב־1988 הצהרנו שאנחנו מבקשים הכרה בינלאומית ורוצים לבנות את מדינת פלסטין העצמאית על האדמות שנכבשו מאיתנו ב־1967.
מאשימים אותי כל הזמן שאני עושה ויתורים. מ־1988 אני בפוליטיקה הפלסטינית, ואני אומר שלא שינינו את עמדותינו מאז אותה הצהרה. לא היו ויתורים. גם היום אומרים לי שטראמפ נותן לנו הצעות ואז אנחנו משנים את עמדתנו. אני אומר לכם, לא עסקת המאה ולא עסקה אחרת. אנחנו לא משנים את החלטתנו מ־1988.
עוד החלטה שקיבלנו ב־1988 הייתה שאנחנו לא נתערב בנעשה במדינות ערב והם לא יתערבו לנו. אומרים לנו שמדובר בבעיה בינלאומית, גדולה מאיתנו, ואני משיב – אנחנו בעלי האדמה ואנחנו נחליט אם אנחנו מסכימים או לא. אף אחד לא יכול לקבל החלטות בשמנו, אנחנו נפתור את הבעיה. אנחנו מבינים היטב את העניינים, וחכמים בדיוק כמוכם.
מול הדיבורים על "הסדר אזורי", אבו־מאזן מבהיר שהפלסטינים בעלי האדמה ולכן בעלי הדעה
אנחנו לא מתערבים בעסקים של מדינה אחרת, ואף אחד לא יתערב לנו. אנחנו יכולים לפתור את העניינים שלנו בעצמנו. לא התערבנו במה שקורה במדינות ערב עכשיו. אנחנו לא אומרים כלום על זה. אנחנו מקווים שמדינות ערב יפתרו את בעיותיהן בדרך שיח ושלום.
מהסכם אוסלו לא נשאר היום כלום. הוא לא קיים. אוסלו נגמר. אנחנו רואים את ההחלטות שהתקבלו בהסכם אוסלו, והן מוכיחות שהוא כבר לא קיים.
מתכוון ללחץ של מדינות ערב המתונות ובראשן סעודיה, המעוניינות בנרמול היחסים עם ישראל
לאלו שאומרים לנו כל הזמן שהסכם אוסלו הוא הסכם בגידה, אני מזכיר שבהסכמים האלו ישראל הכירה בקיומו של העם הפלסטיני. הייתה פה הכרה הדדית. עכשיו המצב השתנה. אנחנו רשות פלסטינית בלי שליטה שחיה תחת כיבוש.
"שאף אחד לא יגיד לנו שמשלמים לנו כסף. יקירינו הרחוקים (ארה"ב), אנחנו לא צריכים כסף מאף אחד.
מה שכתב טראמפ בטוויטר 'אנחנו לא נותנים כסף לפלסטינים כי הם מסרבים לשיחות' – יחרב ביתכ! אתה זה שסירבת לנו. מהיום שנבחרת לנשיאות נפגשתי איתך ארבע פעמים וקיימתי איתך ארבע או חמש שיחות טלפון, ואמרתי לך שאני מוכן לעשות עסקה. חבל. האמריקנים אומרים שלא יעבירו לנו כסף כי אנחנו מסרבים למשא ומתן, ואני שואל – איפה המשא ומתן? גם בימי אובמה, כל הזמן נופפו לנו בתוכנית דמיונית שלא נתנו לנו לראות אותה, ולא היה משא ומתן אמיתי.
בקמפ־דיוויד ב־2000 הייתה שמועה זדונית שייתכן שלא אראה אתכם פעם נוספת. האמריקנים הבינו שאנחנו מוכנים לוותר על האדמה ביחס של 13 ל־1, וגם לסגור את תיק הפליטים ולהקים בית כנסת יהודי לצד מסגד אל־אקצה. הבהרנו להם שזה לא המצב, ופוצצנו את השיחות.
אנחנו דורשים להקים מדינה פלסטינית בהסכמה בינלאומית, שלא קשורה לאדם מסוים. אנחנו לא מסתפקים בהגדרה של "פתרון שתי המדינות", כי הגדרה כזו נתונה לפרשנות שרחוקה מפתרון אמיתי. אנחנו רוצים מדינה שתקבל לגיטימציה בינלאומית על פי היוזמה הערבית, מדינה בגבולות 67' שבירתה ירושלים המזרחית, עם כמה שינויים שנוכל לדון בהם. והפסקת ההתנחלויות בגדה ובירושלים. הם קוראים לפנייה שלנו להצטרפות לאו"ם "מהלך חד־צדדי". מה זה בדיוק הרחבת ההתנחלויות אם לא מהלך חד־צדדי? אתם תפסיקו, אנחנו נפסיק. בכל פעם שאנחנו פונים למוסדות האו"ם, "חברינו" האמריקנים משתמשים בווטו. אנחנו נמשיך לפנות בנושא שחרור האסירים ולהביא את העניין הזה לפתרון.
המשא ומתן לשלום יהיה בחסות בינלאומית. לא ניתן לארה"ב להיות מתווכת בינינו לבין ישראל. נסכים רק לחסות בינלאומית בוועידת שלום בינלאומית, עם נציגים של חמש מדינות בוועידה הזו, בדומה להסכם שנחתם עם איראן. לא יהיה מצב שבו אמריקה לבדה תהיה מתווכת בינינו ובין ישראל.
בנוגע להתקוממות בדרכי שלום: אני תומך בהתקוממות עממית בדרכי שלום, בדומה לזו שאנחנו עושים כעת מאז הודעת טראמפ. ההתקוממות הזו היא החזקה ביותר והמשפיעה ביותר.
הבהרנו שאנחנו שותפים למלחמה בטרור בכל מקום שהוא. חתמנו על 83 אמנות עם 83 מדינות ובכללן אמריקה ובריטניה, שאנחנו שותפים למלחמה בטרור ושאנחנו נגד הטרור. ואז מגיע הקונגרס האמריקני הגדול, מכריז על אש"ף כארגון טרור וסוגרים את משרדי אש"ף בארה"ב. ייחרב ביתכם! אנחנו איתכם במלחמה נגד הטרור. מהי ההפרדה שאתם עושים בין הבית הלבן לקונגרס? ביקרנו בבית הלבן וקיבלו אותנו בכבוד, ואז פתאום מכריזים עליי שאני ארגון טרור? אנחנו נלחמים בטרור ומבקשים שלום. העובדה היא שבארגון דאעש, שמתגייסים אליו אלפים מכל מיני מדינות, אין אפילו חמישה פלסטינים. אנחנו מעוניינים בתרבות השלום.
האביב הערבי, כפי שפורסם בכלי תקשורת בארה"ב, הוא תוכנית אמריקנית לפצל את מדינות ערב ולהחליש אותן. הם משיקים עכשיו מדיניות חדשה למזרח התיכון. כל זה אנחנו רואים בתקופה האחרונה, כשיש מדינות שכבר שש שנים נמצאות במלחמה פנימית תחת הכותרת האביב הערבי. זאת הגדרה לא נכונה, זאת תוכנית אמריקנית ברורה.
הקשרים שלנו עם ארה"ב התחילו אחרי 1988. הם אמרו לנו, אם רק תיקחו כמה החלטות אנחנו נדבר איתכם. ואכן, ביצענו את המוטל עלינו ודיברו איתנו במשך חודש, ואחר כך עזבו אותנו וברחו. אחרי מלחמת המפרץ הייתה ועידת מדריד, ואז עזבו אותנו.
בקמפ־דיוויד קרו שני דברים בינינו ובין האמריקנים. נפגשתי עם בנימין נתניהו בביתו, יחד עם הנציגים האמריקנים ג'ורג' מיטשל והילרי קלינטון. הם דיברו על משא ומתן. אמרתי לנתניהו שאנחנו רוצים לדבר על שני נושאים – גבולות וביטחון. הוא אמר לי על ביטחון אני מוכן לדבר, על הגבולות לא. אחרי ארבע שעות של דיבורי סרק שאלתי אותו מה הוא רוצה מהגבולות. אז הוא אמר לי שהוא רוצה לשלוט ביטחונית על הגדה עד הגבול המזרחי עם ירדן במשך ארבעים שנה. לא האמנתי למה שאני שומע.
לאחר מכן היו השיחות עם אולמרט. נפגשנו איתו כל שבוע. עישנו יחד ודיברנו, אבל לא הגענו לאופק של פתרון. שאלתי אותו אם אפשר לדבר על ירושלים, והוא השיב בשלילה. גם לגבי הפליטים ענה בשלילה, וכך על הגבולות וחילופי השטחים. הגענו לכמה הסכמות, אבל לא להסכם. הצגתי לאולמרט את המפה והוא הציג לי בחטף מפה משלו, שאפילו לא ראיתי בבירור. אומרים שאני סירבתי להצעותיו של אולמרט, אבל אולמרט כותב בבירור שלא היה הסכם.
מנסה להתגונן מההאשמה שלא קיבל את מתווה אולמרט שהיה נדיב מאוד לפלסטינים, ובכך החמיץ הזדמנות להקמת מדינה פלסטינית ולחלוקת ירושלים
בשנת 2011, כאשר רצינו לקבל הכרה מלאה מהאו"ם, ריאד אל־מלכי (שר החוץ של הרשות הפלסטינית) שולח לי מכתב: מה אתה חושב לגבי הצטרפות לאונסק"ו? אמרתי לו יאללה, לך על זה. אחרי המהלך הזה האמריקנים רצו לראות אותנו בדחיפות, וטענו שההצטרפות לאונסק"ו היא מהלך נגדם. הסברנו להם את המהלך, והם השיבו שהקונגרס החליט שאנחנו טרוריסטים. אמרתי להם: למה טרוריסטים? אם זאת עמדת הקונגרס, אנחנו נצטרף לאונסק"ו בכל הכוח ובכל מחיר. קיבלנו את החברות. אחר כך, בעקבות ההחלטה של האמריקנים, הורו לסגור את מוסדות אש"ף בוושינגטון ולהוריד את דגל פלסטין מהאו"ם, והתחיל העימות בינינו לבינם.
אמרנו להם: טוב, זה מה שאתם רוצים? תסגרו את משרדי אש"ף בוושינגטון; אנחנו לא רוצים בהם, לא נשב בוושינגטון. בסופו של דבר משרד אש"ף קיים, וגם הדגל. הבהרנו להם שאנחנו רוצים שהקונגרס יבטל את הקביעה שאנחנו ארגון טרור.
וישנה סוגיית ההצטרפות לארגונים בינלאומיים. עד כה הצטרפנו ל־95 ארגונים, והם דרשו שנעזוב אותם. אז אמרנו בסדר, אבל אתם לא תסגרו את נציגות אש"ף, לא תעבירו את השגרירות שלכם מתל־אביב ולא תעצרו את הסיוע ותורו לישראל להפסיק את ההתנחלויות. הם לא עמדו במילה שלהם.
השגריר האמריקני בתל־אביב דיוויד פרידמן אמר שאין כיבוש, ושישראל "בונה על אדמתה". הוא שלח מסר למשרד החוץ האמריקני שלא להשתמש יותר במילה כיבוש. סאיב עריקאת ביקש ממני שאפגש איתו. סירבתי. אנחנו לא ניפגש איתו לא בעמאן, לא בוושינגטון ולא בשום מקום.
מודיע שלא ייפגש עם השגריר האמריקני דיוויד פרידמן
ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, הצהירה שתגן על ישראל מכל מי שיפגע בה (יצביע נגדה). אני אומר לה, ואני מקווה שהיא תשמע אותי: חבל שאמרת את המילים האלו. היא איימה שמי שיצביע נגד ישראל, אמריקה לא תעביר לו כסף. מה הם משלמים למיקרונזיה? כמה כסף הם נתנו לאלו שהצביעו איתם בעד ישראל? שני המקרים האלו מוכיחים באיזה ממשל אמריקני מדובר.
עם זאת הצלחנו להעביר עד כה 86 החלטות באו"ם. ארה"ב "ידידתנו" השתמשה בזכות הווטו 43 פעמים. כל ההחלטות האלו לא מבוצעות בפועל. לאן נלך? מי יכול לעזור לנו בעניין? לי אין פתרון.
אין שום החלטה שהתקבלה באו"ם ומבוצעת בשטח, ובפרט ההחלטות שקוראות להפסקת הבנייה בהתנחלויות. כל שבוע פונים למועצת הביטחון של האו"ם. אנשים אומרים לנו עזבו, לאן אתם הולכים, בשביל מה הלכתם להיות מדינה משקיפה באו"ם. אבל בכל זאת הפכנו למדינה משקיפה, ולשגריר שלנו יש תפקיד משמעותי יותר מכל המשקיפים של מדינות העולם באו"ם.
נושא נוסף שאני חושב שצריך לעבוד עליו הוא השיח עם הפלג הישראלי שמאמין בשלום. דיברתי על השיח הזה כבר ב־1977, ובזמנו נפגשנו עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח) ואחרות. צריך להמשיך את השיח הזה כי אנחנו רוצים לעשות שלום עם ישראל. אנחנו נחיה פה ביחד, ולכן צריך לדבר זה עם זה.
איך אנחנו פועלים עכשיו כרשות פלסטינית וכמדינת פלסטין מבחינה פנימית וחיצונית? דבר ראשון עלינו לחזק את המועצה הלאומית הפלסטינית. אנחנו צריכים לקדם את הפיוס. האחים המצרים קיבלו אצלם משלחת של חמאס שאמרה להם 'אנחנו רוצים בפיוס'.
המצרים ביקשו שלושה דברים: לפרק את הממשלה, להטיל את עבודת ממשלת האחדות על רמי חמדאללה ולקיים בחירות. חמאס הסכימו. אין עדיין אחדות, אבל הדיונים מתקיימים. הנהגת חמאס רוצה בפיוס. כשהגיע אליי ראש הממשלה רמי חמדאללה ואמר שיש בעיה עם החשמל בעזה, הוריתי לו לפתור את הבעיה. אנחנו רוצים שהפיוס יימשך. עזאם אל־אחמד (הממונה על הפיוס), אני אומר לך – גם אם יש חצי אחוז הצלחה בפיוס, תמשיך בדיונים. אל תבטלו אותם.
בניגוד לדבריו פה, אבו־מאזן הוא שיצר את הבעיה בסירובו לשלם לישראל על החשמל בעזה כדי להחליש את חמאס
בסופו של דבר אנחנו רוצים מדינה אחת עם שלטון אחד, נשק אחד, החלטה פוליטית אחידה. אני חושב שכולם מאמינים בזה. אי אפשר להקים מדינה פלסטינית בלי עזה, ואי אפשר להקים מדינה עצמאית בעזה בלי ירושלים.
צריכים להשקיע בדור החדש. אנחנו עם עני. אין לנו נפט, יש לנו מוחות. עם המוחות הצעירים נוכל להיות מדינה מעולה. בנוסף חייבים להילחם בשחיתות. אני מבקש מכם להפסיק את השחיתות. כל אחד שיש לו מידע על שחיתות, עליו לפנות לוועדה האחראית למיגורה.
תנועת הצופים וארגוני הספורט חשובים כי הם נותנים מקום למאות אלפי ילדים. עדיף שהספורט יידבק אצל הנערים מאשר הסמים. כל הכבוד למי שעוסק בנושא. ישראל מכניסה לנו סמים. על כולנו לפעול נגד זה כדי להגן על הדור הפלסטיני החדש ולשמור עליו מהסמים.
מאשים את ישראל בהפצת סמים בקרב החברה הפלסטינית
"אנחנו מבקשים לקדם את הבנייה גם בשטחי C, ותומכים במשפחות בירושלים, מוסלמים ונוצרים. אני לא שוכח שהם הפגינו וישבו עם הקוראן כגיבורים. זהו העם הפלסטיני. בזכות מאבקם הצלחנו להשיג את דרישתנו. זה היה אחד המאבקים הקשים, והממשלה הפלסטינית העבירה 25 מיליון דולר לתושבי ירושלים.
מונה את רשימת השגיו
אחינו הפלסטינים בלבנון, אף אחד מהם לא למד באוניברסיטאות. קיבלנו החלטה שכל הפלסטינים בכל מקום מכל מפלגה יסיימו בית ספר תיכון כדי שיוכלו ללמוד באוניברסיטה אם ירצו.
80 אחוזים מהבתים שנהרסו ברצועת עזה שוקמו, ונושא החשמל סודר. 25 בתי ספר הוקמו באחרונה, 10 מהם בעזה, ועוד 70 הורחבו.
ועדת הסדרת האדמות היא ועדה חשובה שהקמנו כדי למנוע השתלטות על אדמות נוספות. היא רשמה אדמות רבות ללא הסדר.
הארמון הנשיאותי (מגיב לביקורת על ארמון הפאר שהקים לעצמו) – מטרתו לקבל אורחים, הוא המשרד הכללי. אני מודה לכולם ולראש הממשלה ולשרים.
בנושא החוץ – ב־2012 התקבלנו כחברה משקיפה באו"ם. ב־2013 הרמנו את הדגל הפלסטיני באו"ם. התקבלנו לאונסק"ו ב־2015, והצלחנו להתקבל כחברים באינטרפול. עכשיו אף אחד לא יכול לגנוב ולברוח. אלו הדברים שהצלחנו לעשות.
אנחנו פועלים בשביל אונר"א. רוצים לסגור אותה, כי ישראל חושבת שאם היא לא תהיה קיימת היא תיפטר מסוגיית הפליטים. לאן תלך בעיית הפליטים? הרי אני נשיא מדינת פלסטין, פליט, אתם רוצים להפוך אותי לאזרח מדינת ישראל?
ההתבטאות של אבו־מאזן מבהירה את היחס הפלסטיני לסוגיית הפליטים: לא משנה מי אתה וכמה עשיר ובעל כוח תהיה, גם אם אתה יו"ר הרש"פ, תמיד תישאר 'פליט פלסטיני'
אנחנו עובדים על רשימה שחורה של 150 החברות הפלסטיניות שעובדות עם ישראל בהתנחלויות. אנחנו לוחצים עליהן להפסיק, אבל יש לחצים אחרים חזקים יותר. אבל אינשאללה נוכל להפסיק את זה בהקדם.
יש החלטה ערבית שהתקבלה בפסגת עמאן בשנות השמונים, ולפיה מדינות ערב יפסיקו את הקשרים עם כל מדינה שתכיר בירושלים כבירתה של ישראל או תעביר את השגרירות שלה לירושלים. אנחנו כפלסטינים מוכנים לעמוד בהחלטה הזאת, בנוגע למדינות ערביות אחרות – אנחנו נשאל אותן. אנחנו תומכים ביוזמה הערבית לשלום באופן מלא. והכוונה באופן מלא היא לפתור קודם כול את הבעיה הפלסטינית, ואחר כך אפשר יהיה לנרמל יחסים עם ישראל.
יוצא נגד מדינות ערב המתונות שלטענתו מנסות לנרמל את היחסים עם ישראל בגלל האינטרסים שלהן, על חשבון הפלסטינים
אנחנו נמצאים בקשר עם הממשלה הצרפתית באשר לוועידת שלום ביוזמתה. אנחנו מעוניינים בשלום כדי להגיע להסדר מדיני עם ישראל. אנחנו לא רוצים במלחמה. למי שיש נשק – שיפעל על דעת עצמו. לי אין נשק ולכן אני רוצה להשיג הסדר בדרך מדינית, בדרכי שלום.
האמריקנים דרשו מאיתנו להפסיק את משכורותיהם של השהידים. הבהרנו ואנחנו מבהירים שוב: אנחנו מסרבים לעניין באופן נחרץ. לא נפסיק את התמיכה באסירים, בפצועים ובשהידים. הם ילדינו ומשפחותינו וגיבורינו. נשלם להם לפני כולם.
אבו־מאזן מדבר בלשון דו־משמעית. מצד אחד הוא אומר שהוא בעד התקוממות בדרכי שלום, ומצד שני מבהיר שמי שבוחר בדרך אלימה עם נשק – שיפעל, ושהפלסטינים מוכנים ללכת להסדר מדיני משום שהם מבינים את חולשתם הצבאית מול ישראל
אני רוצה לחזק את ידיו של האפיפיור, שהוא אדם מכובד שהכיר במדינת פלסטין עוד לפני שביקשתי ממנו. אני מברך אותו על הצהרתו האחרונה בנושא הפלסטיני.
2,720 ילדים נהרגו על ידי ישראל בין 2000 ל־2017. יש לנו עכשיו אסירים נוספים ושהידים נוספים: עהד א־תמימי, נור א־תמימי, מוחמד א־דורא, מוחמד אבו־חדיר, עלא דוואבשה, פארס עודה, אימאן חג'ו איברהים אבו־סורייה, נרימאן תמימי, מיאר אבו אל־עיש, נור אבו אל־עיש. פנינו בעניינם לבית הדין בישראל, ולא קיבלו אותנו. אנחנו הולכים עכשיו לבית הדין הפלילי הבינלאומי. זכותן של המשפחות ללכת לבית הדין, וגם אם הייתי רוצה למנוע מהן לפנות לבית הדין הפלילי אני לא יכול.
אנחנו יודעים מה העולם עושה בנושא שלנו. אנחנו סומכים רק על אללה. אנחנו אנשי הזכות. הדרך שלנו מחושבת.
