חודש וחצי חלפו כבר מאז פלש הווקף למתחם שער הרחמים, והמסגד שנוסד במקום פועל במלוא הקיטור. ח"כ אבי דיכטר מהליכוד התחייב בתחילת הדרך ש"לא יוקם מסגד חדש בהר הבית" וגם השר לבטחון הפנים גלעד ארדן הבטיח "לא יוקם מסגד נוסף בהר", אבל מסגד חדש בהחלט פועל שם. לפחות על פני השטח, לא ניכר כל מאמץ ישראלי לבלום את הצפצוף האסלאמי המתקיים באתר הזה על המדינה וחוקיה. אבל למה להרחיק לדיכטר ולארדן, כשלשכת נתניהו עצמה שיגרה לעיתונות בימים הראשונים אחרי הפלישה למתחם הודעה שבה הובטח: "נאכוף את צו בית המשפט ללא פשרות".
בית משפט השלום נעתר זה מכבר לבקשת הממשלה ולפני כמעט שלושה שבועות הואיל להוציא למקום צו סגירה, אבל הממשלה איננה אוכפת אותו. סרטון ערבי שהועלה השבוע לרשתות החברתיות הראה ששוטרים ישראלים, הגורם שאמור לאכוף את צו הסגירה, הם שפותחים בפני המוסלמים את שערי המקום. שאלנו את דוברות משטרת ירושלים מדוע היא מפרה במו ידיה את הצו שאותו היא מחויבת לאכוף. זו שיגרה לנו את התגובה האוטומטית הרגילה, המזלזלת יש לומר, שאיננה מיישבת אפילו במקצת את הקושיות המעיקות:
"המשטרה פועלת לשמור על החוק והסדר ולמנוע מצב של הפרת הסדר הציבורי. לא משנה דתם או זהותם של מבצעי הפרובוקציה אשר ינהגו בניגוד לכללים, המשטרה תאכוף את החוק ותשתמש בסמכויות המוקנות לה בחוק במטרה להפסיקן. משטרת ישראל תמשיך לאכוף את החוק ולשמור על הסדר הציבורי ברחבי העיר העתיקה ובמקומות הקדושים, הכול כדי לאפשר לאלפי המתפללים והמבקרים להגיע אליהם בבטחה ובהתאם לכללים הנהוגים במקום".
מצידו השני של שער הרחמים, זה החסום שמחוץ לשטח ההר, נעצרו ביום חמישי שעבר שישה בחורי ישיבה. הם בסך הכול באו לצלם במקום סרטון, אולם מצאו את עצמם עצורים לשעות ארוכות בתחנת המשטרה, אזוקים בידיהם ומקצתם גם ברגליהם. מכשיריהם הסלולריים הוחרמו והם אולצו לחתום על הרחקתם מהמקום למשך 15 יום. המשטרה טוענת שהם נצפו רוקדים על קברים מוסלמיים באתר, אולם העצורים עצמם מכחישים זאת בתוקף. הם מציינים שמדובר בעלילה כוזבת שהמשטרה מרבה, משום מה, לטפול על יהודים תמימים שנקלעים לנקודה הזו.
העיתונאי והמזרחן יוני בן מנחם מעריך שלאחר הבחירות יחדשו המוסלמים את המהומות בשער הרחמים וינסו "לשפץ" את המתחם. ובלשון פחות מכובסת: לפגוע פגיעה אנושה בעתיקות המקום.
ערב בחירות 2019 לא פשוט לאתר במערכת הפוליטית כולה, על פני כל המנעד, דמות שתואיל לעמוס את משא הר הבית על שכמה. ניסינו את מזלנו ושיגרנו השבוע שאילתה בנושא לדוברי זהות, הימין החדש ואיחוד מפלגות הימין. שאלנו האם יַתנו את המלצתם לנשיא ואת הצטרפותם לממשלה העתידה לקום במתן חופש פולחן ליהודים בהר הבית. לצער הלב זכינו למענה רק מאיחוד מפלגות הימין, שם מסרו ש"יפעלו למימוש הריבונות היהודית בהר הבית ולהסרת החרפה שבשליטה המוסלמית ובהרס העתיקות. כמו כן יפעלו על פי פסק הרבנות הראשית לשמירת הקדושה בהר הבית".
הזמן דוחק, הולך ודוחק. בעוד שבועיים בדיוק, בערב הפסח, שוב תעמיד משטרת ירושלים חצי מכוח האדם שלה לטובת מעצר סיטונאי של נערים יהודים שינסו להגניב גדיים כדי לקיים בהר מצווה יסודית ביהדות, קורבן הפסח. זו מצווה שמקבילה בחומרתה לברית המילה. מי שמבטל אותה נענש בכרת. מותר לשער שאם ממשלה בישראל הייתה אוסרת על קיום ברית המילה אמות הסיפים כאן היו רועדות, אבל קשה לאתר גוף פוליטי או אפילו דמות בודדת שייאבקו על מימוש חלום הדורות היהודי בדורנו בהר הזה.
שני ימי השיא השנתיים של עליית יהודים להר אלו יום שחרור ירושלים וצום תשעה באב. קרוב לעשרה אחוזים מכלל העולים היהודים ההרה בשנה שעברה, 2018, עלו להר ביומיים הללו – כ־3,500 בני אדם מתוך כ־35 אלף בכל השנה. ב־2019, לעומת זאת, הר הבית עתיד להיות סגור בפני יהודים בשני הימים האלה. יום שחרור ירושלים נופל על מועד סיום הרמדאן וליל אל־קאדר המוסלמי, ואילו צום תשעה באב חל במקביל לחג הקורבן. כך זה יהיה גם בשנתיים הבאות. במאבק בין המועדים היהודיים לבין מקביליהם האסלאמיים, בהר הבית מנצח עד כה האסלאם. האם מישהו בבית הנבחרים הישראלי יתעקש לשנות אחת ולתמיד את כללי המשחק המפלים?
האם מי מנבחרי הכנסת ה־21 יטרח לתקן את העיוות שלפיו הר הבית איננו מוגדר כלל כמקום קדוש בחוק המקומות הקדושים, בעוד שיד אבשלום, קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון ומערת אליהו הנביא בחיפה מוגדרים ככאלו? האם מי מהם ידאג להפסיק את האפליה הגזענית המביאה לכך שמתוך עשרת שערי הר הבית תשעה מוגדרים "למוסלמים בלבד" ואחד בלבד מוקדש לכל היתר? האם יביא לשינוי שעות פתיחת המקום המבזות המיועדות לאלו המכונים בפי הרשויות "מבקרים", כלומר יהודים ישראלים ותיירים? אלה עומדות על ארבע שעות וחצי בלבד ביממה, במשך חמישה ימים בשבוע, לא כולל ימי שישי, שבתות וחגים מוסלמיים כאמור. ביקום מקביל, בפני מוסלמים ההר לעולם איננו נסגר כליל.
מערת המכפלה, לשם השוואה, ננעלת אמנם בפני יהודים במשך עשרה ימים בשנה ופתוחה אז למוסלמים בלבד, אך לעומתם קיימים עשרה ימים אחרים שבהם זו נפתחת כולה ליהודים בלבד. בהר הבית אין כל מאמץ ליצור חלוקה הוגנת מעין זו. כאן המוסלמים בלבד נספרים. באופן אבסורדי זמני פתיחת ההר ליהודים בשנת 2019 מצומצמים יותר מאלו שנהגו במקום בשנת 1910, תחת השלטון העותומאני.
ביום רביעי שבו ונסגרו שערי הר הבית בפני יהודים בשל חג אל־אסראא' ואל־מעראג' – ציון המסע הלילי של מוחמד ממכה למסגד אל־אקצה. גם שערי מערת המכפלה נסגרו ביום הזה, אבל בניגוד למערה – על סגירת הר הבית המשטרה כלל לא טרחה להודיע אלא אחרי שפעילי ההר היהודים עוררו גל מחאה. המשטרה, מתברר, לא ממש מוטרדת מכך שיהיו מי שיטרחו ויבואו ממרחקים במטרה לעלות אל ההר – על כל ההכנות ההלכתיות הכרוכות בכך – ובסופו של דבר ייתקלו בשער סגור.
ובמבט מקיף יותר: ערב עליית נתניהו לשלטון בשנת 96' פעל בהר הבית מסגד אחד בלבד, אל־אקצה בן 1,300 השנים. מאז נפתחו שלושה נוספים: באורוות שלמה, בשערי חולדה ובשער הרחמים. נתניהו גם שילש את גודלו של הווקף והעניק לירדן זכות וטו על כל פרט שנוגע להר ולמבואותיו. אפילו בניית גשר קבע בשער הלל (המוגרבים) נמנעה בגלל שהירדנים לא הסכימו. גם גלאי המתכות הוסרו בשנת 2017 משערי ההר בגלל התנגדות הממלכה השכנה.
איש מהדרג הפוליטי, מהקבינט שדן בכך עד לעייפה, מכל שרשרת הפיקוד במשטרה עד לרמת מפקדי השטח, לא אמר לנתניהו "עד כאן", לא הניח את המפתחות כדי להרתיע את ראש הממשלה מלהסיר את הגלאים. איש גם איננו עומד בפני נתניהו כעת ומונע ממנו להשלים את הפקרת מתחם שער הרחמים לידי הערבים, או לחלופין: פועל כדי להעניק ליהודים את המגיע להם במקום הקדוש בעולם.
ערב ראש חודש ניסן תשע"ט, ערב בחירות 2019, בהר הבית מצפים לגאולה.
