בזמן שהנבחרת (כפי שהיו"ר אבי גבאי אוהב לכנות אותה) של מפלגת העבודה חרשה את הארץ, ח"כ איתן כבל יצא עם אשתו נועה מביתם שבראש־העין כדי להצביע כאחד העם. ללא ליווי תקשורתי, ובלי הפצת תמונותיו בקבוצת הסיקור של מפלגת העבודה. כך נראה יום הבחירות של אחד מוותיקי המפלגה שסולק על ידי היו"ר הנוכחי, וצפוי למצוא עצמו מחוץ לכנסת הבאה.
בכניסה לקלפי שואל אותו מישהו אם יש לו סיכוי, וכבל משיב בפתגם תימני ששמע מסבתו, שמשמעותו היא "אין סומכים על הנס" כפי שהוא מתרגם לי. בזמן שאני ממתינה איתו לתורו אני שואלת כמה קשה לו היום הזה, וכבל משיב בכנות אופיינית: "אני מת. ב-25 השנים האחרונות אני רגיל להיות הכי בצנטרום. משנת 77', כשהשתחררתי מהצבא, הייתי פעיל כל הזמן. ברמה האזורית, הארצית, הלאומית, בנקודות הכי מכריעות. אני בלב של הלב, בבחירות הקודמות הייתי ראש מטה וכך גם בבחירות של ברק, ופתאום אתה קם בבוקר וכלום. אמרתי לאשתי 'זה מטורף'. אני מורחק מהבית שלי. מגבאי אין לי ציפיות, אבל החברים שלי, חברי הסיעה…"
ח"כ כבל, שהגיע בפריימריז למקום ה-15, לא צפוי על פי הסקרים להיכנס לכנסת הקרובה. לבחירות הפנימיות קדם קרב מתוקשר ובוטה עם יו"ר המפלגה אבי גבאי. לשאלתי אם יש תקומה למפלגת העבודה אחרי הבחירות האלה, הוא משדר אופטימיות זהירה. "למרות הכול יש תקומה, אבל רק אם מתחילים מהתחלה. השינוי צריך להיות מהפרסונות, ועד הדרך. מפלגה שצעירים לא מצביעים עבורה, אין לה תקווה. צריך להחזיר עטרה ליושנה. אם היינו עקביים, כבר היינו מגיעים למטרה".
אני מזכירה לכבל את הנאום שנשא בוועידת המפלגה ב־10 בינואר, שבו תקף חזיתית את גבאי וקרא להחליפו כדי להציל את המפלגה. "רציתי רק לתת תקווה", הוא אומר. "ידעתי ש- 20 מנדטים כבר לא נהיה, אבל למה שלא נהיה 15 או 16? זה היה אחרי שבוע שהיינו שמונה בסקרים, וגנץ עוד לא הגיע אז. לא עדיף לי למות מחובק מלנסות להציל אולי את המפלגה. היינו בנקודה שממנה אפשר היה רק לעלות. אם היו מקשיבים לי אז ושמים את ציפי לבני למעלה, זה היה מעלה אותנו ל־15.
כבל מאוכזב ממתפקדי העבודה ששלחו אותו אל מחצית העשירייה השנייה אחרי קדנציה מלאת פעילות: "כשעמדתי אז על הבמה לקחתי בחשבון שזה סוף הדרך. אבל חשבתי שאם אהיה שליח ציבור נאמן, הציבור יזכור את זה. הייתי ח"כ מצטיין. היחיד שאתם (המתפקדים) באמת יכולים להתהדר בו, ובמקום זה הם הרגו את השליח".
בשבועות האחרונים, מספר כבל, הוא ערך חשבון נפש על דרכה של מפלגת העבודה, ביתו הוותיק, על דרכו שלו ועל השאלה האם הן ישובו להצטלב בהמשך. מההתרשמות שלי נראה כי מי שהחיידק הפוליטי פועם בו בעוצמה יתקשה לאפסן אותו בבוידעם לתקופה ארוכה מדי. את כחול־לבן מכנה כבל "חנות כלים חד פעמיים", ומעניק לקמפיין שלהם ציון נכשל. "הם מקבלים את המנדט רק כי הם לא ביבי. יכולנו לנהל מולם קמפיין ולהיות בשוויון מולם. במצב הקיים, אם נקבל 11 מנדטים אנשים יקפצו לבריכה בכיכר רבין וקולו של גבאי יהיה ניחר מהתרגשות".
היית עושה את זה אחרת? אני שואלת לסיכום. "אין לי כוונה להשתנות", מבטיח כבל, "זה חלק מהקסם שלי".
