המתח באולם צ'לו בנצרת הגיע לשיאו לקראת שעת סגירת הקלפיות. מול המסכים התיישבו איימן עודה ובכירי חד"ש. אמנם לקראת ערב תמונת אחוזי ההצבעה במגזר הערבי הלכה והשתפרה, אבל הפחד מהתרסקות ומכישלון לעבור את אחוז החסימה היה בהחלט נוכח.
לפני יום הבחירות ובמהלכו דיברו הסוקרים השונים על אחוזי הצבעה נמוכים באופן חריג במגזר הערבי, ואפילו העלו אפשרות ששתי המפלגות הערביות יימחקו מהמפה. במהלך יום הבחירות הסתובב עודה במטה מתוח, והסתודד עם הפעילים בניסיון לפענח את המגמות. במאמץ להביא קולות בשעת ההצבעה האחרונה, הוא עלה בכל כמה דקות לשידור חי בדף הפייסבוק שלו עם מסר של "א־נג'דה", הגרסה הערבית לגעוואלד. "אחוזי ההצבעה שלנו נמוכים מהרגיל", התריע. "אתם חייבים לצאת להצביע. זה בדיוק מה שהם רצו להשיג בחוק הלאום, שלא יהיה ייצוג למגזר הערבי".
אחד הגולשים, שביטא את תחושותיהם של רבים ברחוב הערבי, כתב בתגובה לסרטון: "אחוז ההצבעה נמוך בגלל התרגילים שלך. לא יכולת לשמור על הרשימה המשותפת". לא הרחק משם, בחנות הממתקים של אחמד הווידי ובניו שבכפר עילוט, היושבים בחרו בכנאפה פיסטוקים, בקלאווה עמוסת סילאן וקטאייף במילוי אגוזים. "אנחנו לא מצביעים כי אנחנו חושבים שצריך להעניש את נבחרי הציבור הערבים", אמר לי בעל המקום, וזכה להנהוני תמיכה מהנוכחים. "הם פירקו את הרשימה המשותפת בשביל הכיסאות, שילכו לשבת בבית". אחד המסובים, מוחמד, בן 65, התגאה שמעולם לא חטא בהכנסת פתק בקלפי. "מה לנו ולבחירות? בכל מקרה התוצאות לא מדברות אלינו ולא משפיעות על החיים שלנו. אני חי טוב עם טיבי בכנסת וגם בלעדיו".
אדישות המצביעים הערבים והחרמת הבחירות כאקט של ענישה על הפיצול היו כאמור החשש המשמעותי של איימן עודה ואחמד טיבי, ראשי רשימת חד"ש־תע"ל, ושל הרשימה הערבית השנייה, בל"ד־רע"ם. אבל הסיפור הגדול של בוקר הבחירות היה קמפיין המצלמות הנסתרות של מפלגת הליכוד. בניסיון למנוע זיופי קולות מסורתיים בקלפיות במגזר, סיפק הליכוד לחברי ועדות קלפי מטעמו ציוד הקלטה וצילום סמוי. שעות ספורות לאחר פתיחת הקלפיות התגלה העניין והרוחות התחממו. בסרטונים שנפוצו ברשתות החברתיות נראו צעירים מודים בבושת פנים שהם קיבלו את המצלמות מהליכוד. רשימת חד"ש־תע"ל הגישה תלונה דחופה לוועדת הבחירות, בדרישה להוציא את המצלמות מהקלפיות. ח"כ טיבי שהגיע להצביע בטייבה, ניסה למנף את החשיפה כדי להניע את ההמונים לנהור לקלפיות.
גם אלה שכן בחרו להצביע, לא בהכרח תמכו במפלגות הערביות. בפרלמנט המאולתר שנפתח ביום הבוחר במוסך של משפחת בדיר בכפר־קאסם, הדעות היו מגוונות. "נמאס מביבי, רוצים משהו אחר, רוצים את גנץ", אמר לי הבעלים אחמד, וניסה לפלח את ההצבעה בכפר: "מעבר למפלגות הערביות, יש כאלה שיצביעו למרצ בגלל עיסאווי פריג' שגר פה. הרבה מצביעים לש"ס כהכרת טובה לשר הפנים אריה דרעי. גנץ, תושב ראש־העין הסמוכה, גם מאוד חזק פה", הוא אומר ומספר בגאווה שבשנות השמונים רכש מיו"ר כחול־לבן את רכבו.
מול המוסך עוצר ג'יפ מפואר וממנו יוצא אחמד עיסא, בן לאחת משלוש החמולות הגדולות בכפר. "אני עובד בשביל גנץ ומשכנע אנשים להצביע לו כי הוא בן־אדם טוב. אני מכיר את המשפחה והוא יהיה ראש ממשלה מעולה", הוא אומר לי, ושולף מעטפה עם עשרות פתקי הצבעה שהוא מחלק לבני החמולה. אני מסתכל על הפתקים, ומעיר שהם של חד"ש־תע"ל. "אתה בטוח?", הוא שואל אותי. "וואלה עבדו עליי, אני לא יודע לקרוא", הוא אומר ושולף את הטלפון כדי לצעוק על ספק הפתקים: "יא רמאי! נתת לי פתקים של איימן עודה".
"טיבי שחקן"
עלי, בן 25, היה הפתעת הפאנל המקומי: "אני הצבעתי לפייגלין", הוא מניח את הפצצה על השולחן. "אני אוהב אנשים שמדברים תכלס. טיבי מתווכח עם אנשים בטלוויזיה, ובסוף מתחבק וצוחק איתם. הוא שחקן. פייגלין לא משחק, יש לו תוכניות כלכליות ברורות".
בחזרה לאיימן עודה ופעיליו במטה בנצרת. כשהספרה 6 נראתה על המסך לצד שם מפלגתם, נשמו שם לרווחה ומחאו כפיים. ההתרסקות של פייגלין והימין החדש הגבירה את צהלות השמחה: "זה הניצחון האמיתי", הכריזו הפעילים.
איימן עודה עלה לבימה, הודה על התמיכה והצהיר: "הימין הקיצוני נכשל. אנחנו נמשיך את הפעילות שלנו בכנסת, ובתוך שנה נתניהו יהיה בכלא, במקומו הטבעי". עופר כסיף, הח"כ היהודי החדש של חד"ש, חידד: "צריך לשים לב מי לא יהיה בכנסת הבאה, מי שייחל למהפכה במערכת המשפט ובמשרד החינוך. הם לא יהיו בכנסת ואנחנו כן. אני מאחל גם לליברמן שילך הביתה".
בשעה שבמטה חד"ש־תע"ל חגגו את הניצחון הדחוק, במטה בל"ד־רע"ם שרר שקט מופתי. כל המסכים במטה הראו את ערוץ 12, היחיד שבמדגם שלו הם עברו את אחוז החסימה. חברת הכנסת הפורשת חנין זועבי הסתובבה במטה והבהירה: "על פי הסקרים אי אפשר להבין כלום, אבל אנחנו לא מסתמכים עליהם. הם אף פעם לא העבירו אותנו". גם ג'מאל זחאלקה, שלא התמודד לכנסת הנוכחית, ניסה לשדר רוח חיובית.
בהמשך, התמונה התגבשה לאופטימיות זהירה. "אנחנו נעבור, נהיה בכנסת הבאה ונפיל את חוק הלאום", אמר לי אחד הפעילים בביטחון בשעה שתיים לפנות בוקר, אבל גם הוא מבין שהמציאות מורכבת הרבה יותר. עתידה של בל"ד־רע"ם, שהיה לא ברור בתחילה, התקבע לבסוף על ארבעה מנדטים – עם מספר קולות לא רב מעל לאחוז החסימה. אחוז ההצבעה במגזר הערבי אכן היה נמוך במיוחד הפעם, פחות מ־50 אחוזים, לעומת כ־65 אחוזים בבחירות הקודמות.
אם רע"ם ובל"ד היו נשארות בחוץ, הביקורת במגזר על עודה וטיבי כמי שאחראים לפיצול הרשימה המשותפת הייתה קשה אף יותר. כעת, משהמפלגות עברו, נראה כי הציבור הערבי יוכל להמשיך בשאננות עד הבחירות הבאות.
