בניגוד לתפיסה הנפוצה בציבור על תחבורת הכבישים במדינת ישראל, ניתוח נתונים חדש של מכון ירושלים למחקרי מדיניות חושף: רוב מוחלט של הישראלים מגיעים לעבודה בתוך זמן קצר, בדרך כלל.
רק חמישית מהמועסקים שוהים זמן רב מאוד על הכביש בדרכם לעבודה מדי יום, מגלה הדו"ח, והמחוז הפקוק ביותר הוא יהודה ושומרון.
חוקר המכון יאיר אסף שפירא השתמש בנתוני הלשכה המרכזית לסטיסטיקה לשנת 2017, ומצא כי לפיהם כשליש מקרב המועסקים בישראל הגיעו לעבודה בתוך רבע שעה. בירושלים ובפתח־תקווה פחות מרבע מהמועסקים הגיעו לעבודה ברבע שעה או פחות (21% ו־24% בהתאמה), בחיפה ובראשון־לציון לקח לכשליש זמן דומה להגיע (32% ו־34% בהתאמה), ובתל־אביב דיווחו 41% מהתושבים על זמן הגעה נמוך מרבע שעה.
רוב המועסקים בישראל, 62%, הגיעו לעבודה בתוך פחות מחצי שעה – וכך גם 57% מהירושלמים, 67% מהחיפאים, ו־76% מהתל־אביבים.
וכמה סובלים מנסיעה ארוכה במיוחד? כ־21% מהמועסקים בישראל נסעו בשנת 2017 יותר מ־45 דקות לעבודה. האחוזים הגבוהים ביותר של מי שנסע זמן דומה לעבודה נרשמו במחוז המרכז (25% מהמועסקים) ואזור יו"ש (34%). בקרב תושבי הערים הגדולות, שיעור הנוסעים 45 דקות ומעלה נמוך מ־20%, למעט בנתניה (26%) ובראשון־לציון (22%). למעשה, רוב הישראלים מגיעים למקום עבודתם בתוך חצי שעה.
4% מהמועסקים בישראל מבלים על הכבישים יותר מ־3 שעות ביום, בפקקים ובמחלפים כאחד. המצב חמור במיוחד בחיפה, שם 8% מהתושבים דיווחו על נסיעה שנמשכת מעל 90 דקות לעבודה, וכן ביהודה ושומרון, שם 11% מהמועסקים דיווחו על נתון דומה – משום שרבים מהם גרים הרחק ממקומות העבודה בערים, יש לשער.
שפירא תוהה מדוע התחושה היא שהפקקים הם מכת מדינה, אף שלמעשה רוב האנשים מגיעים לעבודה בתוך פחות משלושים דקות. "ייתכן שהדבר קשור לנוכחות הוויזואלית של הפקקים", הוא מציע. "חשוב להשקיע בתחבורה כדי להילחם בפקקים, משום שהרחבת כבישים היא פלסטר שמחזיק מעמד לזמן קצר ביותר".
בנוגע להשקעה הנדרשת כדי להאיץ את הנסיעה בכבישים פקוקים בשעות העומס הוא אומר כי "צריך לזכור שכדי שיהיו פחות פקקים יש להשקיע משאבים שתג המחיר שלהם הוא בדרך כלל מיליארדים".
