הדי הביקור של ראש הממשלה בהודו מיהרו לשקוע ב-48 השעות האחרונות ופינו את מקומם למריבות הישראליות המקומיות – ליברמן נגד דרעי, מפגיני אלדד יניב נגד היועמ"ש והשאלה מתי יחזור הגשם. אבל תשעת ההסכמים הכלכליים שנחתמו בשבוע שעבר בין הודו לישראל במגוון נושאים אמורים, לפי דברי נתניהו, להכניס לישראל מיליארדי דולרים בעשור הקרוב, וכדאי להתעכב רגע על שלב הביצוע. נתניהו, בשרביטו כשר החוץ, נכנע ביום חמישי לפני שבוע בקרב על תקציב משרדו מול שר האוצר כחלון. באין תקציב, איך ימומשו הסכמי העל?
בזמן שתקציבי משרדי הממשלה השונים גדלו, ויש שיגידו שמשרדים קטנים צמחו באופן דרמטי ואולי שלא צורך, אנשי משרד החוץ נאבקו כדי לשמור על התקציב הקיים. שר אחרי שר הם צעדו החוצה במהלך הלילה הזה מחויכים ופיזרו הודעות מלאות שביעות רצון לכתבים, בעוד מנכ"ל משרד החוץ יצא מותש ויחסית מרוצה רק מזה שהצליח למנוע את הקיצוץ הדרמטי שתכנן כחלון למשרדו.
כאמור, בין החלומות של נתניהו להכרה עולמית ולברית בין דמוקרטיות (כפי שכינה זאת בהודו, שא"כ) עומד מכשול אחד עיקרי – התקציב. משרד החוץ סובל כבר שנים ארוכות מתקצוב שאינו מספק את צרכיו, גם התקציב שאושר ביום חמישי שעבר אינו די. הוא אושר לאחר שאני המשרד הצליחו להציל את התקציב מקיצוצים נוספים במקום להגדיל את שורת הרווח, כפי שעשו ראשי משרדים אחרים. מי שחשב שעצם עמידתו של ראש הממשלה בראשות המשרד תעזור להגדלת התקציב – יופתע לגלות שדווקא ההיפך הוא הנכון.
בזמן ששרים אחרים היו יכולים ללחוץ על שר האוצר, נתניהו קיבל כל גזירה שהושתה עליו במסגרת הכנת התקציב, כדי להראות את מחויבותו להעברתו ואישורו. כחלון ביקש לבחון את רה"מ ורצונו להביא לאישור תקציב שנה קדימה, כדי לאפשר שמירה על יציבות הממשלה, המבחן נערך דווקא במגרש הביתי שלו, "הבייבי" – משרד החוץ, ונתניהו לא יכול היה לסרב.
מי שנשאר במהלך אותו הלילה להילחם היה מנכ"ל משרד החוץ ואנשי משרדו. במשרד האוצר עשו חישוב קר, סגירת נציבויות סמוכות במרחק שלוש שעות נסיעה ברחבי העולם תוסיף בכל מקום כזה שמונה מיליון שקלים לתקציב. החישוב הקר צודק, אבל לא מתחשב בהתחזקות הדיפלומטית של ישראל, אלא על חיסכון כספי בלבד.
כדי לממש את האינטרסים הדיפלומטיים שמוביל נתניהו נדרש תקציב, ותקציב גדול מאוד. רק בהודו עצמה, כדי לחזק את הקשרים הנבנים הלכה למעשה, היו רוצים במשרד החוץ להכפיל את מספר העובדים שיפעלו ביום שאחרי למימוש אותם הסכמים. אולם בימים שבהם נאבקים לא לסגור נציגויות, אף אחד לא יגדיל נציגות קיימת, משמעותית ככל שתהיה.
אנשי משרד החוץ מרגישים נבגדים. הם מקדישים את שנותיהם למדינה ברחבי העולם בשכר בסיסי למדי ובתנאים לא פשוטים בחלק גדול מהמקומות ושומעים שבבית טוענים שהם נהנתנים. הם עמלים לילות כימים, כדי לחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל ושומעים על גזירות נוספות בדרך.
דוברת השגרירות בהודו, שעקבה אחרי דיוני התקציב סיפקה הצצה לעבודה בתקציב דל. "אנחנו מכשירים עובדים זרים והם עוברים לשגרירויות אחרות עם ההכשרה שאנחנו סיפקנו להם, כי התקציבים שלנו זעומים לעומת מה שמציעות להם שגרירויות אחרות", אמרה ל'מקור ראשון' דוברת השגרירות בהודו. לדבריה, "נציגי משרד החוץ באירופה ובארה"ב פותחים חסכונות כדי להמשיך להתקיים. אני עובדת פה ולא מבינה למה למדינה לא אכפת איך היא מיוצגת בעולם?"
דבריה של דוברת השגרירות, לא היו היחידים שנשמעו במהלך חמשת הימים בהודו, נציגים של המשרד השמיעו דברים דומים בהזדמנויות שונות. ידיהם כבולות וככה קשה לממש חזון של מדינת ישראל על במת העולם בין העמים (גם מציטוטי נתניהו השבוע, שא"כ). נראה שבין החזון של נתניהו ליכולות המימוש של אנשי משרדו עומד מכשול תקציבי עצום שמקורו, בין היתר, במתח בין ראש הממשלה לבין כחלון.
נתניהו צריך לדעת, שכדי לעמוד בהבטחות להעצמת ישראל בעולם הוא צריך כיסוי. לא פלא שהוא דוחה מריבה עם כחלון בימים רגישים אלו של מורכבות קואליציונית, אבל עבור אנשי משרדו לפחות מראית עין של מאבק כזה הייתה תורמת לתחושת הגיבוי שהוא נותן לשגרירינו ברחבי העולם. האפשרות האחרונה של שר החוץ היא להציל כמה מיליונים מבין עודפי התקציב שיימצאו בשבועות הקרובים לטובת תקציב החוץ. רק כך יוכל נתניהו למש את הבטחותיו ולחזק את יחס החוץ של ישראל בעולם.
