"אזור התחנה המרכזית בת"א הוא מלכודת מוות אחת גדולה"

"אזור מוכה אסון" – כך מכנים תושבי דרום תל אביב את מתחם התחנה המרכזית. גניבות, סמים, פריצות. כל זה מוכר וידוע. מה שפחות ידוע הוא מספרן המבהיל של השריפות באזור. אין יום כמעט שבו נחסך מתושבי המקום קול יללת הסירנות בעוד רכבי הכיבוי דוהרים לעוד שריפה.

מפקד תחנת כיבוי אש אזורית תל אביב, טפסר דורון נתנאל מגדיר בשיחה עם 'מקור ראשון' את מתחם התחנה "פצצת זמן מתקתקת". "ריבוי השריפות ומורכבותן", הוא אומר, "דורשים מאיתנו רמת מוכנות גבוהה. הפק"ל הוא שני צוותי כיבוש אש, מנוף גבהים ורכב פיקוד, אך כאשר מגיע דיווח מדרום תל אביב, במיוחד מאזור התחנה המרכזית, אנו מוציאים אוטומטית צוות כיבוי שלישי". לפי טפס"ר נתנאל, כמחצית מתוך כ-3000 שריפות בשנה, מתרחשים בדרום תל אביב, אך חלק ניכר מהמקרים מתרכז באזור התחנה המרכזית וסביבתה הקרובה.

"רשימת הסיבות לריבוי הדליקות ארוכה", הוא מסביר, "תשתיות מתפוררות, מערכות חשמל וגז פיראטיות והזנחה סביבתית מתמשכת. לכל אלה מתווספים צפיפות, מצבורי אשפה בלתי מטופלים ואוכלוסייה חלשה. העירוב של תושבים ותיקים המתגוררים לצד פועלים זרים יוצר חשש כפול: מצד אחד, החשש של הוותיקים מפשיעה גורם להתקנת סורגים בכל מקום, דבר שבמקרה חירום עלול להפוך למלכודת מוות. מאידך, החשש של העובדים הזרים מפני הרשויות דורש מאיתנו להפוך לא פעם לבלשים".

לטענת מפקד התחנה, "עסקים ללא רישיון, בעיקר באזור התחנה, מסווים את פעילותם מאחורי סורגים ותריסי גלילה ממתכת. כאשר עוברים במקום רואים בעיקר תריסים מוגפים. למתבונן מבחוץ אין דרך לדעת שמאחוריהם מסתתרת פעילות אינטנסיבית. כך למשל, באזור התחנה המרכזית קיימת תופעה של פאבים מאולתרים – גם מוכרים שם אלכוהול וגם משתמשים במערכות גז מאולתרות. חיבור נפיץ במיוחד.

"אנחנו מודעים לסכנה ולכן עורכים באזור סיורים כדי למפות את העסקים הללו, כדי שלא יהיה מצב, שבגלל הפחד מן המשטרה, אנשים יילכדו מאחורי תריסי הגלילה, ייחנקו מעשן, ואנו אפילו לא נדע.

"לא מדובר רק בפאבים או בעסקים", הוא מוסיף. "להערכתי, נכון להיום בדרום תל אביב יש גם בין 60 ל-70 'מחסני ילדים' – אותה תופעה של גני ילדים מאולתרים של פעוטות מגיל שלושה חודשים ועד גילאי 12-11 הפועלים ללא פיקוח בתוך דירות צפופות ומהווים סכנת מוות לילדים ולגננות. אנו מודעים לסכנה, במיוחד לתינוקות, ולכן עוזרים בשיפור רמת הבטיחות במקומות האלו שפועלים ללא רישיונות, כי אנו כבר מבינים שהם לא הולכים להיעלם. לא עכשיו ולא בזמן הקרוב".

מחסני הילדים

מי שכבר ראה לא מעט מקרים כאלה הוא ארמון ביטון, ראש צוות בתחנת יגאל אלון, שאחראית על דרום תל אביב ומתחם התחנה המרכזית. גם ביטון מכיר מקרוב את תופעת מחסני הילדים בדרום ת"א. "כבר קרה כמה וכמה פעמים שהגעתי לבניינים בעקבות דיווחים על ריח של דליפת גז. ואז, פותחים דלת ראשונה ומה רואים, עובדת זרה עם כעשרה ילדים בדירה. אנחנו כמובן מדווחים לעירייה ולמשטרה, אבל זה לא אומר שבעוד יום או בעוד חודש לא נמצא עוד מחסן ילדים כזה.

"תופעת מחסני הילדים היא חלק מתופעה הרבה יותר רחבה", ממשיך ביטון. "אזור התחנה המרכזית הוא מלכודת מוות אחת גדולה. במתחם יש מספר עצום של דירות מחולקות המשנות את מבנה הבניין ואת ייעודו. בכל חדר כזה מתגוררים לעיתים 4-5 פועלים זרים.

"בחלק מן החדרים אין בכלל חלונות, ובמקרה של שריפה, יושבי הבית שואפים עשן ונחנקים. כבר היו לנו לא מעט מקרים שחילצנו לכודים שכמעט נחנקו למוות, אבל לא תמיד יש מאה אחוזי הצלחה והיה לנו גם מקרה שנאלצנו לחלץ גופה. זה דבר לא קל. לא רק שהפסדנו חיים של בן אדם – המחלץ נשאר עם הטראומה". ביטון מותח גם ביקורת על בעלי הבתים, שמשכירים, לטענתו, את נכסיהם "בלי חשבון" ולא מתחשבים בסכנה המתרקמת בדרום העיר.

"החורף מזמן לכבאי דרום תל אביבי אתגרים נוספים", הוא מוסיף. "לא פעם בגלל ההזנחה נמצאים בחדרים הללו חוטי חשמל חשופים, ובחורף יש סכנת פיצוץ, בשל מגע המים עם החשמל, שמסכן לא רק את דרי הבניין, אלא גם את האזרחים באזורים הסמוכים. באזור נווה שאנן והרחובות הסמוכים יש לא רק דירות, אלא גם מספר לא קטן של בתי בושת ללא חלונות וללא נתיב מילוט.

לא פעם, הוא מציין, מוצאים הכבאים דירות נטושות מאוכלסות בהומלסים שחודרים אליהן. "כלפי חוץ זה נראה בניין נטוש, אך בפנים יש חדר עם מזרנים שלעתים הוא מסורג ונעול. לפעמים בבניין נטוש כזה מתנהלים חיים שלמים שלאיש אין מושג עליהם. אמנם אנו פועלים יחד עם המשטרה והפיקוח העירוני, מיידעים אותם על עסקים, מבנים מסוכנים ובניינים נטושים, אבל בכל פעם מוצאים את עצמנו מופתעים מחדש.

"אתה מגיע בעקבות קריאה, פותח דלת ומגלה כמה אנשים בחדר. ואז פותח עוד דלת ועוד דלת. כבר היינו בדירות עם שמונה חדרים, שלאנשים בתווך אין לאן לברוח או בניינים נטושים שעלו באש לאחר שאוכלסו על ידי הומלסים".

במדינת ישראל מכירים היטב את הביטוי מכונית תופת. אבל ביטון מצרף ללקסיקון מונח חדש: "דירת תופת". "לא פעם", הוא מספר, "אנו מגיעים לדירה ומוצאים בתוכה בלון גז בתוך הבית. אנשים מבשלים אוכלים וישנים סביב בלון גז. זו במידה רבה שאלה של מנטליות. אנשים מביאים תרבות זרה של אוכל ובישול ולא מודעים לסכנות. הם רגילים לכך מהבית. הבעיה מתחילה עוד קודם עם האנשים שמשכירים להם את הדירות.

"התקנה מוסמכת עולה כסף ואנשים מוותרים על טכנאי גז ועל בטיחות בסיסית ומעדיפים התקנות פיראטיות מסוכנות. רק השבוע הייתי בדירה בקומת קרקע שבה העבירו צינור גז ישירות דרך החלון לתוך הדירה. אני רואה ולא מאמין. האישה מבשלת ואדי הבישול עוטפים את הצינור. ברור לי שתוך זמן קצר הגומי יתחיל להתפורר ותהיה דליפה שעלולה להביא לפיצוץ. כל גילוי כזה יכול להיות מקרי לגמרי, ולך תדע אם בקומה מעל או בבניין סמוך אין עוד מחסן כזה".

אש בתוך הבית

המפקד של ארמון, להב קובי דוד, אומר שהם כבר נתקלו בכל תופעה אפשרית. כולל אדם רוסי שביצע ניסויים בזיקוק וודקה. הבחור עצמו נשרף, אך חולץ מהמקום כשהוא בחיים, באמצעות סולמות. לעומת זאת, בחורה שהייתה עמו מתה משאיפת עשן. "כשהגענו לזירה ראינו אדם חרוך בגבו נשען על המעקה וממתין לחילוץ", משחזר דוד. "בחדר השינה ישב אדם על אדן החלון שהיה סגור בסורג, חילצנו אותו עם מסור דיסק. כשנכנסנו פנימה גילינו לכודה נוספת שלמרבה הצער לא שרדה".

אך הרפרטואר לייצור שרפות, כך מתברר, אוניברסלי ולא כולל רק ניסויים בוודקה. "לא פעם נתקלנו באנשים, בעיקר מאריתריאה וסודן, מבעירים אש בתוך הבית בעזרת עצים. ממש מדורה על כירת מנגל. אם לפעמים נותרת אש גלויה זה גורם לשריפה. זה מצב לא פשוט. מדובר באוכלוסייה קשת-יום שגרה בדוחק ובצפיפות, וחסרה מודעות בסיסית לבטיחות ולכן מייצרת לנו לא מעט עבודה", טוען דוד.

"לפעמים השריפות נגרמות מרשלנות, מהשארת אופניים חשמליים בתוך הבית ומבטריות שמתפוצצות. גם זה קורה לא מעט. אנו מצדנו עושים מאמצים רבים לתקשר עם האוכלוסייה המקומית והפועלים הזרים באזור התחנה והשכונות הסמוכות במאמץ ולמנוע שריפות. במיוחד עכשיו בחורף, יש הרבה מאוד התלקחויות בגלל תנורי הסלילים הידועים לשמצה. וזה, כאמור, לא רק אזור התחנה המרכזית. גם השכונות מסביב – התקווה, שכונת שפירא – מספקות לנו לא מעט עבודה.

"לפעמים אנחנו ממש נקרעים מעומס האירועים. אבל אנחנו לא מוותרים ומחפשים כל דרך למנוע קורבנות מיותרים. קיימנו עכשיו היערכות מיוחדת בשיתוף עם המשטרה לקראת החורף. הוצאנו חוברות הדרכה בכל השפות המדוברות באפריקה ועוד אחרות, איך לעבוד עם מוצרי חשמל ותנורים. מקווים שזה יעזור".

סוג של גיבורים

סהר, צעיר הכבאים הצעירים תחת פיקודו של להב דוד כבר הספיק להיות בשני אירועים רציניים. שריפת דוכן בתחנה המרכזית ושריפה בדירת פועלים מאריתריאה בתחנה המרכזית הישנה. דירה צפופה מחולקת לשמונה חדרים שאוחסנו בה גם אופניים חשמליים. "כל חדר הוא אופציה למשפחה", מתאר סהר. "היה קצר בדירה. חדר אחד התלקח וכל השאר קיבלו ריקושטים".

הכבאים הם סוג של גיבורים, והם משלמים מחיר על העבודה מצילת החיים שהם מבצעים, אך התחנה המרכזית בת"א מציבה בפניהם ובפני תושבי האזור, שגם כך חיים תחת לחץ מתמשך של הזנחה ושל תחושת נטישה על ידי הרשויות, אתגר נוסף.

אזור התחנה המרכזית עומד בפני אתגר לא פשוט. ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב לגרש אלפי פועלים זרים משם, והמתח ניכר כבר עכשיו בשטח. החשש מכך שאנשים שיתחבאו, יחפשו מחסה בבניינים נטושים או יסתתרו בבניינים מסוכנים רק גובר. הדבר האחרון שהתושבים או ממשלת ישראל זקוקים לו הוא שריפה עם קורבנות בנפש.