ליל בחירות 2015 אמור היה להיות יום העבודה האחרון של יונתן אוריך בצוות ראש הממשלה נתניהו. הוא הגיע לשם כמה חודשים קודם לכן לבקשתו של טופז לוק, ששירת איתו בדובר צה"ל ושבעצמו עבד עד אז בקמפיין שבועיים בלבד. "ישבנו באיזה בית קפה, והוא אמר לי 'תבוא לכמה חודשים, נעבוד יחד, תעשה קצת ניסוחים ותוציא כמה הודעות'. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד זו הזדמנות והרפתקה, מצד שני זה אומר זיהוי פוליטי. עד אז לא הייתי מזוהה פוליטית. הצבעתי למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה, כמו מימד ואלדד יניב. גם לא הייתי איזה אידיאולוג גדול; איפה שהייתי השתדלתי להיות הפוך מהדעה המקובלת, סתם בשביל שיהיה מעניין, לא עקרונות. כשבמקום העבודה שלי אמרו שאוכל לחזור אחרי החוויה הקצרה הזו, החלטתי לזרום".
מקום העבודה ההוא היה 'מקור ראשון'. כידוע, אוריך לא חזר מאז לעבוד בעיתון. זאת מכיוון שבשעה שתיים באותו לילה ב־2015, הוא קיבל טלפון מראש הממשלה שבישר לו על פגישת עבודה שתתקיים למחרת ב־11:00 בבוקר. "הקמפיין הזה היה קשה מאוד", משחזר אוריך. "גמרתי אותו בתחושה שאני לא חוזר על כך בחיים. אבל כשמגיע טלפון מראש הממשלה, אתה לא מתלבט יותר מדי. הבנתי שהוא רוצה שאשאר לעבוד אצלו. הוא לא שאל או נתן לי יותר מדי זמן לחשוב, פשוט קבע עובדה".
מאז, ובמהלך ארבע השנים האחרונות, הפך אוריך מעוד בורג בקמפיין לאחד האנשים הקרובים והמקורבים ביותר לבנימין נתניהו. הוא התקדם גם בתפקידיו הרשמיים, ומשמש כיום דובר הליכוד ויועץ אישי לראש הממשלה. דעתו נשמעת כמעט בכל נושא שעל הפרק, וידו בכול – מענייני אסטרטגיה מדיניים ועד דאגה למגבון לח לניגוב ליפסטיק שדבק בשפתי ראש הממשלה בנאום הניצחון בבחירות האחרונות. השבוע, אחרי הניצחון הגדול של נתניהו והליכוד בבחירות 2019, התיישבנו לשוחח על כמה נושאים שעל הפרק.
בברנז'ה נהוג לדבר על שלישייה של צעירים מגניבים שמכירים זה את זה שנים אחורה ושלמעשה מנהלת את ראש הממשלה – יאיר נתניהו, טופז לוק ואתה.
"אלה אגדות שנתפסות ומשתרשות. שירתי בדובר צה"ל חמש שנים, ובתקופה מסויימת גם עם טופז. את יאיר לא הכרתי בכלל בצבא. חפפנו באותה תקופה בדו"צ, אבל הוא היה בירושלים ואני בתל־אביב. גם טופז הגיע לקמפיין לא דרך ההיכרות שלו עם יאיר, אלא על רקע מקצועי לחלוטין. היום אני כמובן מכיר את שניהם טוב, אבל זה לא הסיפור הראשוני".
ויחד אתם בונים לראש הממשלה את התדמית שיש לו ברשתות החברתיות, כאשר לו עצמו אין מכשיר סלולרי וכמובן לא חשבון אישי בשום רשת חברתית.
"ברשתות ישנם דברים שלפעמים המערכת הישנה, המשומנת והפקידותית לא קולטת כי היא לא חיה את הקצבים והסביבות הללו. אנחנו חיים בסוג של מטריקס, לטוב ולרע, של ערבוב בין המציאות לרשתות. בסוף צריך איזונים כדי להצליח להרכיב משהו שלם משני העולמות האלה, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. בקטע הזה, אגב, יאיר מאוד חד. הוא מכיר את הבייס היטב, והדבר ניכר בעיקר בשני אירועים משמעותיים שהיו בקדנציה האחרונה – פרשת אלאור אזריה והמסתננים".
"היה מתח אמיתי"
בוא נדבר על יום הבחירות, אני אומר לאוריך. כולם ציפו לקמפיין געוואלד כמו ב־2015, ואתם אכן שחזרתם אותו כמעט אחד לאחד. זה היה מתוכנן?
"זה לא תוכנן מראש", הוא משיב. "עד רבע לעשר בלילה באמת היינו בטוחים שאנחנו מפסידים. קיבלנו הדלפות על המדגמים. שמענו שאצל קמיל פוקס בחדשות 13 אנחנו בסדר, במדגם של חדשות 12 הבנו שהפסדנו, ובזה של כאן 11 היה ככה ככה. התחושה הייתה של הפסד. בשעת פרסום המדגם הייתי בבלפור. נתניהו ומשפחתו הקרובה צפו בחדר אחד, ואנחנו בחדר אחר. ב־2015 היה מדגם, כולם צעקו 'יש!' ורצנו אליו. הפעם זה ממש לא היה כך. לקח הרבה זמן עד שהתמונה התבררה. וגם אז, נראה היה שנפלה עליו משקולת של מאה טון. הוא הבין שניצח ונראה כאילו יש עליו משא כבד, ממש לא שמחה מתפרצת. כל הדינמיקה לא הייתה של מסיבת הוללות וניצחון, אלא של 'יש הרבה עבודה לפנינו'".
"יש קוטביות במדינה, לא המצאנו אותה. הכול מקצין, גם בגלל הרשתות החברתיות, וזה לא התפקיד שלי לגשר. אני צריך לעשות את העבודה, שמי שאני עובד אצלו ינצח"
ב־48 השעות האחרונות 'שתיתם' את הימין החדש עד תום.
"לא ניסינו לעשות את זה, גם מבחינה דיגיטלית. ניסינו לא לגמור את הימין החדש, איחוד מפלגות הימין וליברמן. לגבי פייגלין, ראינו שהוא דועך כל יום בחצי אחוז. הוא לא הצליח ללכד סביבו מספיק בייס".
לא ניסיתם, אבל נתניהו זעק בכל מקום שאתם מפסידים ושחייבים להצביע מחל.
"לא הייתה ברירה. לא היו לנו 61 מנדטים, והיינו בפיגור של ארבעה מנדטים".
זה באמת נכון או ספין?
"לא היו 61 כי פייגלין לא הסכים להתחייב. בסקרים הפנימיים שלנו היינו במינוס 4־5 מנדטים לעומת כחול־לבן ממש עד הסוף. ביום הבחירות עצמו היינו כבר בדרך מנתניה לאשדוד, שם שרי הליכוד עברו מדלת לדלת, ואז הגיעו אלינו דיווחים ממוקדי הצבעה ליכודיים שיש בהם אחוז הצבעה נמוך, ושבמוקדי שמאל, גבעתיים למשל, יש תורים ארוכים והתלהבות של בוחרים. נתניהו ביטל את האירועים שתוכננו, עשינו פרסה לפני אשדוד ועפנו לירושלים לדיון חירום מה לעשות בשעות שנותרו. זה לא היה מתוכנן. ביום הבחירות חסר המון מידע, אבל מעט המידע שהיה לנו היה לא טוב".
אבל הגוש הימני היה בכל רגע נתון גדול יותר מגוש השמאל.
"נכון, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו שכחול־לבן יהיו גדולים יותר".
למה? עניין המפלגה הגדולה הוא ספין. מה שבאמת משנה הוא הגוש, כלומר מספר הממליצים.
"זה לא בטוח במאה אחוז. יש נוהג, ויש דברים סותרים שנאמרים. אתה לא יכול להרשות לעצמך מקום לספק, שלנשיא המדינה יהיה יותר מדי מרחב תמרון".
באמת חשבתם שנשיא המדינה יראה 61 ממליצים לנתניהו וייתן את הרכבת הממשלה לגנץ כי המפלגה שלו גדולה יותר?
"לא יכולנו להרשות לעצמנו את הסיכון הזה. היה יכול להיות יותר צמוד, ואני מזכיר לך שבמדגם של מנו גבע ומינה צמח היה תיקו גושי".
אל תתעסקו איתנו
כששואלים את אוריך מה היה האירוע המשמעותי ביותר בבחירות 2019, הוא עונה ללא היסוס: פרסום כתב החשדות על־ידי היועץ המשפטי. "סקרים שעשינו לפני הפרסום הראו ירידה לליכוד עד כדי 23 מנדטים", הוא מספר. "הצלחנו לבלום את הירידה הזו לחלוטין. נזכרתי ביועצת שלי בתיכון שנהגה לומר על כל מיני חרדות שהיו לי, 'בדרך כלל כשהדבר שאתה מפחד ממנו מגיע, אתה רואה שהוא לא כזה נורא'. ככה פעלנו. הורדנו ציפיות, הכנו את הציבור, אמרנו שזה הולך להגיע ולא יהיה כל כך נורא. ואכן היו כמה מנדטים שישבו על הגדר תקופה מסוימת, אבל לא הלכו למפלגות אחרות. הם חזרו אלינו בסוף. לכן התוצאה של הבחירות קשורה מאוד לעניין המשפטי. זו הבעת אמון גדולה בנתניהו. כולם ידעו מהם החשדות נגדו, ובכל זאת בחרו בו. זה דרמטי".
מצד שני, הציבור הציב אמירה כמעט שוות משקל של "רק לא ביבי". 35 מנדטים לכחול־לבן זה הישג מרשים.
"יש הרבה אנשים כאלה, נכון. חלקם כתוצאה של שלטון שנמשך הרבה זמן והם רוצים להחליף. אבל בסוף, הרוב סומכים עליו. אומרים שיש פה מנהיג מנוסה ואחראי, ומעדיפים את הקיים על הלא מוכר".
אלה 35 מנדטים שהצביעו לרמטכ"ל לשעבר שאתם ניסיתם לתייג בקמפיין אגרסיבי כלא שפוי. אתה מצטער על זה?
"אני חושב שגנץ לא כשיר להיות ראש ממשלה".
יש לא כשיר ויש סממני אי־שפיות.
"מצד אחד של המפה אמרנו שהוא פסיכי, מצד שני הם אמרו שנתניהו בוגד במדינה, עלילת דם מרושעת. בסרטונים שלהם הסאבטקסט היה ברור, של בגידה במדינה. כשהם הגיעו לשפל הזה כל האמצעים הפכו כשרים, כולל מוזיקה של היצ'קוק ולהציג אותו כפסיכי. יש גבול. הם ירדו לשפל הזה די מהר. אני לא יודע בכמה מזה אשם גנץ ובכמה האנשים שהוא שכר, שחלקם ידועים בשיטות הנגטיביות שלהם".
אז התשובה היא הם התחילו?
"הם התחילו, והנגטיב שלי יהיה יותר חזק ואכזרי. אני לא מצטער על זה. הבהרנו בצורה ברורה, אל תתעסקו איתנו. אם אתם מסירים כפפות ומוכנים להפוך את האדם הזה לבוגד, תשלמו מחיר כבד. עשינו קמפיין קטלני, אבל זה מה שצריך לעשות. זה העולם. אני מוכן לנהל דיון עקרוני פילוסופי עד כמה העולם הזה של קמפיינים הגון או לא, נכון או לא, עד כמה הוא פוגע בי מבחינת הנפש והרגישות – הכול נכון. אבל כשאתה שם וכשיש יעד וצריך לנצח, צריך לעשות את זה הכי טוב שאפשר".
יכול להיות שהריאיון המגומגם של גנץ עם יונית לוי וההקלטה של "נתניהו היה רוצה להרוג אותי", היו מספיקים להעברת המסר הזה לציבור. לא הגזמתם קצת?
"זה היה קריטי. הוכח שהיינו צריכים ללכת עד הסוף. לדעתי אם לא היינו עושים את זה, לא היינו מגיעים לבלימת הסחף. תראה, המטרה שלהם הייתה להזיז קולות מימין לשמאל. לכן הם נתנו לבוגי, ששווה אולי חצי אחוז, חמישה ח"כים. הם היו מוכנים למכור את האימא שלהם בשביל זה, והם לא הצליחו. את זה עשה הקמפיין. הלכתי ברחוב בתל־אביב ושמעתי שני אנשים מדברים על גנץ, ואז אחד אומר לשני 'הוא שמאל חלש'. הבנתי שהמסר עובד".
"שמאל חלש" זה בסדר גמור, אבל "לא שפוי"?
"צריך לטחון את המסר עד הסוף. יש קוטביות במדינה, לא המצאנו אותה ואנחנו רואים אותה גם במדינות אחרות. הכול הולך ומקצין, גם בגלל הרשתות החברתיות, ואני לא חושב שהתפקיד של פוליטיקאים ויועצי תקשורת הוא לגשר על הדבר הזה. לא מרגיש שזו העבודה שלי. אני צריך לעשות את העבודה, שמי שאני עובד אצלו ינצח".
הלב נהיה גס
כפי שאפשר להבין, אוריך נחשב קמפיינר ויועץ עם סכין בין השיניים שמתאבד על המטרה ולא לוקח שבויים. הוא מעיד על עצמו שאינו יכול אחרת, והדבר ניכר גם בדף הטוויטר הפרטי שלו, שם הוא עוקץ בזמנו החופשי כל דבר שזז משמאלו של נתניהו. הוא ממשיך בכך גם אחרי הבחירות, כמו להוכיח שהדבר אינו קשור דווקא לקמפיין אלא חלק מאישיותו. כך צייץ, למשל, בעקבות קריסת מפלגת העבודה לשישה מנדטים: "לידיעת אבי גבאי: העונש בישראל על תאונת פגע וברח הוא תשע שנים". הוא מתקוטט כמעט ללא הפסקה עם עיתונאים וצייצנים אחרים מהצד השמאלי של המפה, והכול בשנינות ובחדות יוצאות דופן.
אין מחלוקת על כך שהשיח הציבורי בישראל הולך ומזדהם, והדבר בא לידי ביטוי מזוקק בטוויטר. יש לך חלק בזה, כמי שנמצא בתפקיד בכיר כל כך. יש רגע שבו אתה אומר 'צריך להוריד טיפה את הרגל מהגז'?
"לפעמים זה מציק ואני חושב פעמיים, אבל בסוף אני ישן טוב בלילה כי זו הזירה וזה חלק מהתפקיד שלי בעיניי. אני מתמודד עם שיח משמאל שהוא נבזי לא פחות ואפילו הרבה יותר מהימין, כולל איומים מפורשים. בכל יום אני מקבל 30־40 הודעות בסגנון 'אתה תשב בכלא'. אפילו בדיון בפרשת הבוטים, מול השופט חנן מלצר, מישהו מהצד של כחול־לבן העז לומר לי את זה. אז כן, ליבי נהיה גס. פעם כתבתי שירה וסיפורים קצרים, היום אני בתוך הטירוף הזה. באיזשהו מקום זה בהחלט מחספס אותך, משחית איזו רגישות שפעם אולי הייתה לי, אבל זה חלק מהתפקיד. אין כל כך ברירה".
"בימים שלפני פטירת אבי נתניהו התקשר אליי בלי סוף, ומיד אחרי שהודעתי לו, עם כל עיסוקיו הרבים, הוא פשוט הגיע וישב איתי. בסוף זה כמו משפחה"
זה בולט עוד יותר בהתחשב בכך שהדעות הפוליטיות הימניות הללו די חדשות אצלך.
"נכון, אני הרבה יותר ביביסט מאשר ימני. זה לא שמחר אהיה פתאום בעד מסירת שטחים, אבל כן אתן אמון מלא בהחלטות נתניהו גם אם אני לא מסכים איתן השקפתית במאה אחוז. כלכלית הייתי סוציאליסט, בעד קצבאות. היום, אחרי הרצאות של שעות ששמעתי ממנו, הבנתי כמה לא הבנתי אז".
אחרי בחירת טראמפ לנשיאות ארה"ב ראיינתי את אחד מכותבי הנאומים של הנשיא הקודם אובמה. כששאלתי אותו איך זה לעבוד באחד הבניינים החשובים בעולם, הבית הלבן, הוא ענה: "בפעמים הראשונות לא האמנתי שהשומרים נותנים לי להיכנס. מה לי ולמקום החשוב הזה? אבל מדהים עד כמה מהר אתה מתרגל לכל דבר, טוב או רע".
אוריך, שבגיל 26 הפך ליוצא־ובא קבוע בבית ראש הממשלה, מתאר מציאות דומה: "אמרתי פעם לטופז לוק שאתפטר ביום שלא אתרגש מהעובדה שאני עובד עם ראש ממשלת ישראל. אז יש ימים שאתה כמעט ישן בבלפור מעומס עבודה וזה כבר הופך לחצי בית, אז ברור שיש פחות התרגשות. אבל בימים כמו יום הזיכרון או יום השואה אני חוטף את זה בבום. אני מגיע ממשפחה של ניצולי שואה, סבא שלי היה עם טיפוס באיזה יער כשהיה פרטיזן, ואני עובד במשרד ראש הממשלה. זה מדהים, כלום זמן, אין עוד עם כזה".
כן, המערכת רודפת
החיבור בין נתניהו לאוריך כבר מזמן אינו של עובד ובוס, אלא עמוק בהרבה. בחתונתו של אוריך שהתקיימה באוקטובר האחרון, זמן לא רב אחרי מות אביו, נתניהו שהה זמן ארוך הרבה מעבר למקובל אצלו. הנוכחים חשו שהוא משמש לו מעין אב שני.
"אני אוהב אותו ומעריץ אותו", אומר אוריך, "זו אהבה שהיא מעל האידיאות והדעות. אומרים שהוא לא אנושי ולא חם. אז יכול להיות שהוא לא מוחא לך כפיים פעם ביום ואפילו לא פעם בחצי שנה, אבל בימים שלפני פטירת אבי הוא התקשר אליי בלי סוף. לא עניתי לו כי הייתי באטרף, אבל הוא המשיך והגיע מיד אחרי שדיברתי איתו. עם כל עיסוקיו הרבים, הוא פשוט הגיע וישב איתי. בסוף זה כמו משפחה".
הוא אכן מהווה בשבילך תחליף אב?
"קצת קשה לי לכנס את זה לשם, כי דמות האב שהייתה לי אינה דמות האב הקלאסי. אבי ז"ל היה חולה המון שנים אחרי אירוע מוחי, ורק בזכות אימי שהתעקשה שיישאר בבית הכרנו אותו. יכולתי לומר שנתניהו הוא דמות אב בשבילי, אם הייתי שם בצד את המשקל ההיסטורי שלו. אני לא יכול להתרחק מזה. אני רואה אותו בפרספקטיבה של עוד עשרות שנים. בסוף ילדיי ילמדו בבית ספר על שמו ויעשו עליו בחינות בגרות, ואני אגיד להם 'וואלה, פעם עבדתי אצלו'. הוא עושה היסטוריה כל יום. זה לא אבא שיושבים איתו על הספה ומפצחים יחד גרעינים. אבל כן, יצרתי כמה דמויות אב במהלך חיי, ואין ספק שהוא המשמעותי שבהן".
אין ספק שיונתן אוריך מוכשר מאוד, אבל התקדמותו בסולם הקרבה לנתניהו קשורה בוודאי גם לעובדה שסביבתו הקרובה של ראש הממשלה הידלדלה מאוד בשנים האחרונות. חלקם עזבו אחרי תקופות קצרות ולא הותירו רושם מיוחד, אחרים נטשו בטריקת דלת, ומיעוטם אף הפכו לעדי מדינה נגדו – ארי הרו, ניר חפץ ושלמה פילבר. שלושת האחרונים היו קרובים לנתניהו כשם שאוריך קרוב אליו היום. אני שואל אותו אם אינו חושש שגם גורלו יהיה דומה.
"הקבוצה הזו מתחלקת לשני חלקים", הוא עונה. "ישנם האופורטוניסטים שבאו מראש לעשות עליו סיבוב, ויש הרבה מאוד שעשו את זה. זו דרך קלה מאוד לעשות סיבוב. אני רואה באולפנים אנשים שמתראיינים כיועצים לשעבר, והיו בלשכה בין שבועיים לחצי שנה. בקבוצה השנייה ישנם אנשים שהמערכת שרודפת את נתניהו – ואני מאמין שהיא קיימת – רודפת אותם כי הם קרובים אליו. ראיתי את המערכת הזו במלוא אכזריותה סביב המעגל הקרוב שלנו, אנשים שנלקחו לחקירות ועדויות במשך שעות ארוכות על דברים הזויים. מעצרים בנתב"ג מיד עם הנחיתה, לילות בחדר מעצר על כלום. אף אחד הרי לא רצח או אנס, הכול קשקושים. אז חלקם נשברו. לגבי פילבר, לדעתי הזמן יגלה את האמת שיש פער די גדול בין מה שהוא אמר למה שקרה בפועל. אני מאמין שהוא סוג של חצי קורבן".
גם אתה על הכוונת?
"תיאורטית, מבחינת החרדה, יש לי תיק מוכן לתא מעצר. היו ימים בשיא פרשת 4000 שפתחתי את הדלת לראות אם יש שוטר, ואני לא קשור לפרשה הזו בכלל. לא דיברתי על זה עם אף אחד, אבל זו חרדה אמיתית".
אתה נזהר היום יותר מתמיד?
"לא מספיק, אני צריך להיזהר הרבה יותר. גם ברמת האזנות, ציתותים, חוקרים פרטיים שעוקבים אחריי. מכוניות ליד הבית. אלה לא פרנויות. הסביבה של נתניהו קטנה מאוד היום, ואנחנו יעד. זו גם הסיבה שנתניהו לא מחזיק בסלולרי. כמות ההאזנות מטורפת".
אם תהיה חלילה חקירה כזו, תעמוד בה?
"אני חושב שכן. אני יודע מה עשיתי, ומכיר את האיש. נתניהו הכי רחוק מהמושג שחיתות. הוא בכלל לא חי במושגים כלכליים של כסף".
בתיק 1000 הוא עצמו מודה בקבלת מתנות בהיקף נרחב.איך אתה מסביר את הסיגרים והשמפניות?
"הוא לא נהנתן ולא מושחת. אני רואה מה הוא אוכל, מה הוא שותה, איך הוא קם בבוקר. את המאבטח שמאיר לו בפנס כדי לעבור על דו"חות ביטחוניים, את הגריז שמטפטף לו על הראש בטיסות במסוק. הוא חי רע מאוד, וגם המשפחה שלו. שים את הדאחקות של מושיק גלאמין בצד, המעון בבלפור לא מכבד אדם במעמד שלו. הוא באמת לא נהנתן. הסיגרים וכו' אינם משהו בתשומת הלב שלו ובתודעתו. הוא באמת חי בספירות אחרות".
ובכל זאת, הטענה היא שהגיעו ארגזי שמפניות לבית שלו.
"קודם כול זה מוכחש ברמת הכמויות. המשטרה לקחה את הקבלות של אותה חנות, לקחה את כל מה שמילצ'ן קנה ואמרה שהכול הלך לביבי. הרי אף אחד לא יודע מה קרה עם כל סיגר. הם ניסו להגיע למספר עגול, מיליון שקל. היו מתנות אבל הן היו בין חברים, וגם לא הייתה תמורה".
והמתנות לשרה?
"יש בזה הרבה רכילות לא נכונה, קשקוש".
למה הם צריכים את זה בכלל?
"גם לי יצא לשאול בקול את השאלה הזו. בסופו של דבר אפשר לצאת מהסיפורים הללו בשתי אופציות – לחתוך, לומר שלום ולא להתראות, לעשות כסף. תכלס מגיע לך כמה שנים עם המשפחה שלך, לא היה לך את זה אף פעם, גם להם מגיע. האפשרות השנייה היא לשבור שמאלה, ללכת על פינוי, לעצור בנייה ביו"ש. להתאתרג. תחת אש תופת על המשפחה וחקירות, הוא לא עושה את זה. לדעתי זו תעודת היושר הכי טובה שיש. אתה שם את זה מול כמה סיגרים, כמה שמפניות ופרשת וואלה, זה קשקוש. הוא היה יכול ללכת להסכם אזורי עם קואליציה של שמונים מנדטים, למכור את כל האידיאולוגיה שלו. הדבר אפילו לא עובר בדעתו, וזה מדהים בעיניי".
בימים האחרונים פורסם כי אוריך יהיה חלק מצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד. לשאלתי הוא טוען שטרם הוחלט על כך, אך אינו מכחיש כי הדבר ייתכן. "מישהו צריך להיות אחראי לצד התקשורתי", הוא מסביר ומוסיף בחיוך: "הרי מי שמדליף ראשון מנצח, לא?" כך או כך, ברור שאוריך הוא אחד האנשים שיודעים טוב מכולם מה עובר בראשו של נתניהו לקראת ממשלתו החמישית ובכלל.
עוד כמה זמן נתניהו מתכוון להמשיך להיות ראש ממשלה?
"לא אגיד מה אני אומר לו על כך באופן אישי, אבל זה מאוד תלוי במה שיתרחש בקדנציה הזו. תהיה ממשלת ימין, זה ברור. חד־משמעית, לא תהיה ממשלת אחדות. גם ליברמן יתיישר ואנחנו הולכים לכיוון של ליכוד גדול, כולל כחלון וליברמן. זה הכי טבעי".
ומה מתוכנן לנו מבחינה מדינית? תכף תצוץ "תוכנית המאה" של טראמפ, ועושה רושם שהיא אמורה להיות נוחה לנתניהו. לפי הדיווחים כרגע לא קיים בה הביטוי מדינה פלסטינית.
"אבל יש קואליציה, ומה שלא יגיע מוושינגטון לא יתיישר כנראה עם דעותיו של בצלאל סמוטריץ. לעניות דעתי, וסליחה שאני לא אידיאולוג גדול – ממשל יותר ידידותי מזה לא יהיה לנו, ולתשובה הישראלית לתוכנית הזו יהיה משקל היסטורי. כי אם אנחנו משתפים פעולה והפלסטינים לא, אז כשיבוא ממשל דמוקרטי – שיכול להגיע מתישהו במאה השנים הקרובות, וכידוע השמאל האמריקני הולך ומקצין – תמיד נוכל להגיד שהייתה תוכנית אמריקנית שאמרנו לה כן ושהם אמרו לא. לכן אסטרטגית זה משהו שצריך ללכת איתו, בלי שאני מכיר את הפרטים".
אז העצה שלך לנתניהו היא לומר כן לתוכנית טראמפ.
"עקרונית צריך לומר כן, כי היסטורית יש פה הזדמנות לקבע את הנכונות הישראלית מול השנאה והעיוורון הפלסטיני. איך עושים את זה בקואליציה כזו? אין לי מושג. זו שאלה מורכבת ומאתגרת".
אולי התשובה עוברת בכל זאת בממשלת אחדות.
"אני לא חושב שזו אופציה. הייתי בשעת השיחה של נתניהו עם גנץ שבה הוא בירך את ראש הממשלה על ניצחונו באיחור של שלושה ימים. אפשר היה לשמוע איך הוא מקריא את הברכה הזו מדף, כולל הפסיקים, ואתה מבין שיש עוינות תהומית בין השניים".
מזדהה עם המותג
יונתן אוריך, 30, חובש כיפה סרוגה, נולד בירושלים ועבר בהמשך לכפר־סבא. יש לו אחות אחת, שירן, צעירה ממנו בשלוש שנים. הוא עבר מסלול ציוני־דתי קלאסי: בית ספר יסודי בר־אילן בכפר־סבא, התיכון המדעי־טכנולוגי ברעננה, ולימודים בישיבת ההסדר הר עציון. לאחר שהתגייס ממסלול הבני"ש לדובר צה"ל חתם ויתור והמשיך לשלוש שנים מלאות, ואז לתקופה של שירות קבע. אני שואל אותו מהן תחושותיו כבן המגזר לנוכח התרסקותם של בנט ושקד, ולקיצוץ הייצוג הדתי־לאומי בכנסת הקרובה.
"הדבר הכי חשוב הוא הבייס. הימין החדש נכחד כי לא היה לו בייס. איחוד מפלגות הימין, שבתחילה לא יכולנו לדגום אותו בכלל כי איש לא ידע מה ההבדל בין רפי פרץ לסמוטריץ, הוכיח שקהל הבסיס הוא דבר קריטי ועבר את אחוז החסימה. אני חושב שהבייס הדתי־לאומי צריך להגיע לליכוד בתור קבוצת מתפקדים חזקה. זה ייתן למגזר יותר כוח מכל מפלגה אחרת. לא תצטרך בכלל משא ומתן קואליציוני. מה, יולי אדלשטיין הוא פחות ציונות דתית מרפי פרץ?"
האפשרות הזו עולה בשיחות שלך עם נתניהו?
"קשה לי לומר לך אם זו ממש תוכנית עבודה שלו. הוא חושב על מִפקד גדול שיפתח את התנועה עוד יותר, אבל עדיין לא החליט. אני חושב שזה יהיה טוב. יש לו חיבור אמיתי לציונות הדתית, גם פרסונלית וגם אידיאולוגית. אין שם הרבה סתירות לאורך השנים. אני לא חושב שצריך מפלגת לוויין שנאבקת על אחוז החסימה. ההשפעה בתוך הליכוד, לצד חברי הכנסת הדתיים־לאומיים שכבר קיימים היום בליכוד והם מצוינים, תהיה גדולה יותר".
דוד ביטן דוחף את איילת שקד לליכוד. קשה להניח שזה לא נעשה בידיעת ראש הממשלה או אפילו בעידודו.
"לא כל דבר שביטן עושה הוא על דעת ראש הממשלה. כללית, הליכוד היא מפלגה דמוקרטית וכל אחד יכול לנסות ולהיבחר בדרך המקובלת. לגבי איילת שקד, אני לא חושב שנתניהו מעריך מאוד את הקדנציה שלה כשרת משפטים. בניגוד לספינים ולכותרות, לא נעשה שם משהו מהותי. אם יריב לוין יהיה השר הבא, לדעתי נראה שם דברים יותר משמעותיים".
היא מהווה כוח אלקטורלי לליכוד?
"בינתיים הוכח שהיא ובנט בעיקר בזבזו קולות. אבל עוד לפני השיקול האלקטורלי, ישנו השיקול האישי. שניהם היו בערך במקום שבו אני נמצא. גדלו אצל נתניהו, הוא בנה אותם, והם הפנו לו עורף, עברו צד. לא קל לראות אותם עושים את הסיבובים על הראש שלו במהלך הקמפיין. זה הפך לאישי, והוא פגוע מהם. זה טבעי".
כשאני שואל את אוריך מי יהיה ראש הממשלה אחרי נתניהו, נניח בשנת 2085, זו הפעם הראשונה במהלך הריאיון שלוקח לו זמן לענות. "לא יודע, זו תהיה מדינה אחרת", הוא אומר. "כבר ב־2015 האסטרטג שלנו צייר קו ואמר שבישראל אין ימין ושמאל, יש בעד נתניהו או נגד. זה כמובן התחדד מאז. אחרי נתניהו יהיה כאוס. אני לא יודע מי ייבחר, אבל מי שזה לא יהיה הוא יחזיק שנה, והמחליף שלו עוד חצי שנה, ואז עוד אחד עד שהעסק יתחיל להסתדר. כל המערכת נסובה סביבו. יש אנשים במדינה הזו שלא מכירים ראש ממשלה אחר".
איך יכול להיות שבליכוד אין לו יורש טבעי?
"אני לא חושב שזו אשמת נתניהו. פרשנים משמאל מטפחים את 'תיאוריית כיסוח הדשא', אבל עם כל הכבוד מי שבוחר אנשים, גם בליכוד, הוא העם. זו שאלה טובה, וזה מדאיג. אני שותף לחשש, אבל באמת אין מישהו שיש לו היכולות האלה".
איילת שקד? רון דרמר?
"שקד ממש לא. דרמר גאון, אבל הוא בארה"ב. יכול להיות שהוא יהיה ליהוק טוב בעתיד. אבל בוא, יש לנו עוד זמן עם נתניהו".
עשר שנים?
"לפחות. צריך לתת לנתניהו את הכוח. אנשים נתנו בו אמון".
אתה לא רואה מצב משפטי של פסק דין חלוט נגדו שידרוש התפטרות?
"לא. אני לא מכיר את כל הפרטים אבל יודע רבים מהם, וחושב שכשהדברים יתבררו לאשורם – עד עכשיו אפילו לא שמעו את הגרסאות שלו, רק את הצד המאשים – אנשים יתפסו את הראש ויגידו שלא ייאמן שחקרו ראש ממשלה על זה. פשוט מטורף שבזבזו את הזמן שלו על שטויות כאלה. ראש ממשלה שלא זמין חמש שעות כי הוא בחקירה זה לא נורמלי".
זה נשמע כמו חוק חסינות בדרך.
"יכול להיות שכן, אבל אני חושב שהשמאל צריך לחשוש יותר מהכרעה של הציבור, ששמע באופן חד־צדדי את הטיעונים נגד נתניהו ולמרות זאת נתן בו אמון מלא. זה יותר מחוק חסינות. לתוצאות הבחירות יש משקל משפטי בעיניי. היועץ, התקשורת והשמאל צריכים לראות שעם ישראל שמע ואמר 'אנחנו מוכנים לקבל אותו כראש ממשלה עם כל זה'".
יש בחירות ויש הליך משפטי. זה לא אותו דבר.
"בחירות יותר חזקות בעיניי. דעתי האישית היא שצריך לתרגם את האמון שהציבור נתן בראש הממשלה לקדנציה שבה הוא פנוי לעשות את העבודה למען המדינה".
אז חוק חסינות?
"אני אישית בעד, העם אמר את דברו. אני בעד חוק שנותן לראש הממשלה לעבוד".
ומה נתניהו חושב על כך?
"הוא מחליט לבד בעניין המשפטי, זה עניין אישי. אבל אני אומר לו את דעתי: אזרחי ישראל אמרו דבר מאוד ברור, וצריך לתרגם את זה לארבע שנים של עבודה עם שקט משפטי. זה דמוקרטי, נכון ואמיתי. שיקוף אמיתי של רצון הציבור. תנו לו לעבוד, הוא קיבל את המנדט מהעם. להגיד שזה אנטי־דמוקרטי זה ספין. אבל חשוב לי לומר שזו דעתי האישית, ואני לא בטוח שראש הממשלה הולך לכיוון הזה".
מה נתניהו רוצה מבחינה מדינית? מצד אחד נאום בר־אילן ותמיכה בשתי מדינות, מצד שני לאחרונה הוא דיבר על סיפוח. מהי מורשת נתניהו בעניין הפלסטיני?
"הוא הצליח להשיג ניתוק בין עזה ליו"ש, ובעצם ריסק את חזון המדינה הפלסטינית בשני האזורים הללו. חלק מההישג קשור לכסף הקטארי שמגיע כל חודש לחמאס. הוא ניסה להעביר את השליטה בעזה למדינות אחרות, אף אחת לא הסכימה. אז זה או לנהל שני מיליון איש, או להזרים כסף שלא שלנו אבל בפיקוח, וכך יוצרים חיץ".
זה תחזוק מצב. החזון הוא המשך המצב הקיים?
"לדעתי כן".
אז לא סיפוח.
"אם יש תוכנית שלום אמריקנית וחלק ממנה יהיה סיפוח של יישובים ישראליים, כולל המבודדים, נתניהו יעשה את זה בצורה מושכלת. על זה הוא גם התחייב במהלך הקמפיין האחרון כשדיבר על החלת ריבונות ביהודה ושומרון".
אבל מבחינתו החזון הוא סטטוס־קוו, לא שתי מדינות ולא סיפוח.
"לדעתי כן. והחלת ריבונות על היישובים היא המשך טבעי של הסטטוס־קוו והרחבה שלו".
מה יעשה יונתן אוריך בתום עידן נתניהו?
"אמרו לי לא פעם, 'תירגע, אתה לא צריך להזדהות מאה אחוז עם ה'מותג', לא יקרה כלום אם תלך אחורה. תרוויח אותו דבר. למה שתחטוף ותשלם מחירים בהמשך'. אבל אני לא יכול. אני מאוד מזדהה עם המותג, ומודע לכך שזה גורם לי להיות שרוף בהרבה מאוד גופים בישראל בהמשך הקריירה. אם חלילה נתניהו יפול, אני מזוהה איתו ויהיה לזה מחיר. מנגד, אני מאמין שיהיו מקומות שיגידו 'זה מתאבד שיעי, ניקח אותו'". 
