אחד הציטוטים האהובים על יעקב טירקל מיוחס לשופט אמריקני: "בשנים הראשונות אתה חושש שלא תקבל את ההחלטות הנכונות, בשנים הבאות אתה בטוח שאתה מקבל את ההחלטות הנכונות, ובתקופה השלישית כבר לא אכפת לך אם אתה מקבל את ההחלטות הנכונות".
"נראה לי שכל חיי נשארתי בתקופה הראשונה", מחייך שופט בית המשפט העליון לשעבר בריאיון ל'מקור ראשון'. "אני יכול לומר שעד היום האחרון בבית המשפט העליון הייתי במתח ובחשש שמא אטעה".
ואין החלטות שאתה מתחרט עליהן היום? שאלתי. "מה שאומַר לך יישמע אמנם יומרני, אבל התשובה היא לא", הוא עונה. "ההחלטות שלי ניתנו לאור הרקע, הנסיבות, החומר וההשקפות החברתיות שבאותו זמן, שלמדתי אותן היטב וקיבלתי לפיהן את ההחלטות הנכונות ביותר לאותו הזמן".
זו לא רק שאלה של החלטה נכונה, אומר טירקל, חשוב גם "הטון המתאים". באחד מפסקי הדין כתב: "תהליך השפיטה אינו נעשה בתוך מעבדה משפטית, אלא בתוך כור היתוך של ערכים, גם לאומיים, ואף של רגשות חמלה אנושיים". בפסק־דין בסט משנת 1984, שנגע בשאלת הכיתוב על מצבתה של חיילת שנהרגה בעת שירותה הצבאי, כתב טירקל כי הכתובת "נוגעת בתמציתו של הכאב האנושי, והיא ביטוי לאהבה העזה ממוות". במשפט נחמני, שהסעיר את המדינה בשנות התשעים ונגע בזכות להורות, נערכו שלושה סבבי דיונים בהרכב של 11 שופטים, ובסיומם אישר בית המשפט העליון לאישה לקבל לרשותה ביציות שהופרו לפני שהתגרשה מבעלה, למרות התנגדותו. טירקל נמנה עם הרוב המתיר. "חלק מהשופטים חשבו בדרך משפטית ועסקו בדיני חוזים. אני כתבתי שיש הכרעות שיפוטיות שאין לנו בהן כלים מנחים, אלא רק אותו פנס קטן שאיתו נלך באפלה, רק מה שאנו חשים בתוך ליבנו. ליבי שלי הוליך אותי למסקנה שאליה הגעתי. בדין הקשה הזה אני בוחר בחיים".
אם כך, מה מותר השופט על כל אדם אחר? הרי לכל אדם יש לב.
"נכון. המותר שלו הוא שהמדינה נתנה בידו כוח להחליט".
בכל דבר? גם בשאלות ערכיות, כמו שאמר הנשיא אהרן ברק "מלוא כל הארץ משפט"?
"לא, בכלל לא. לשופט יש סמכות, והוא צריך לעשות כמיטב יכולתו. אני מרכין את ראשי בפני סמכותה של הכנסת, אבל מצד שני כל אחת משתי הרשויות הללו חייבת לכבד את האחרת. אינני רוצה שיהיה חוק שיגדיר בקו ברור את הסמכויות, אלא שכל רשות תקבע בעצמה את גבולותיה".
ההימור של מנדלבליט
עוד לפני שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט פרסם את כתב החשדות נגד ראש הממשלה נתניהו, שיגר השופט בדימוס טירקל מכתב אל היועץ ובו חיווה את דעתו כי אין לעשות זאת לפני הבחירות. הוא סבר שהיועץ המשפטי היה מיטיב לעשות אילו היה דוחה את הפרסום לאחר הכרעת הבוחר. אמנם מדובר במידע חיוני שעל הציבור לדעת בבואו לשקול את הצבעתו, ואולם הוא גם עלול להשפיע על הבחירות יותר מדי, וההגינות, לדעת טירקל, חייבה להמתין עם הפרסום.
בדיעבד, אני מעיר, הפרסום אולי השפיע לכיוון ההפוך. נתניהו זכה בניצחון סוחף. האם הציבור הנחית מכת נוק־אאוט על המשטרה, הפרקליטות והתקשורת? האם תוצאות הבחירות אינן עדות לכך שהציבור לא רואה בפרשיות השונות עילה להדחת נתניהו?
"אני לא רואה את זה כך", משיב טירקל. "לכל אדם שבא להצביע יש מערכת שיקולים ורגשות, ואי אפשר לקבוע את זה בפסקנות. היה מוצדק לשאול את השאלה הזו אם היינו אחרי הגשת כתב אישום או פתיחת הליך משפטי. כיום איננו יודעים מה תהיה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, ובשלב זה לא ניתן להסיק מסקנות. יכול להיות בהחלט שאם היינו אחרי כתב אישום, תוצאות הבחירות היו שונות".
בסביבת נתניהו טוענים שבהחלטתו להגיש כתב אישום נכנע היועץ המשפטי ללחץ התקשורת וההפגנות נגדו. אתה מסכים?
"אני מכיר את מנדלבליט באופן אישי ויש לי דעה טובה מאוד עליו. הוא יועץ משפטי מצוין, אדם הגון, בעל ידע מקצועי, ואני סומך עליו ועל שיקול דעתו. אמנם אינני יודע מה בתוך ליבו, אבל אני לא מעלה על דעתי שהוא נסחף על ידי התקשורת. פעם שאלו אותי אם במקרה שהוא היה צריך להגיש כתב אישום נגד אביו או אימו, הוא היה עושה זאת. עניתי שכן".
לדעתך יש מקום לכתבי אישום בתיקי נתניהו?
טירקל זורק פצצה: "אתה תופתע לשמוע, אבל בנוגע לעבירות נתניהו, כולן או רובן, יש סיכוי גדול שבית המשפט יגיד 'זה לא יפה, אבל זה לא עובר למשבצת הפלילית'. כלומר, אולי זה נמצא במשבצת האתית או המוסרית, אבל לא עובר לפלילי".
גם תיק 4000, שבו הוא חשוד בשוחד?
"יש לי ספקות. אני חושב שלגבי כל התיקים או רובם יש סיכוי שבית המשפט יגיד שזה לא מספיק כדי שיעבור את הרף הפלילי. מנדלבליט לקח סיכון גדול אבל הוא עשה מה שחשב לנכון, כי הרי מדובר בעניין של הערכה".
אם הבנתי נכון את דבריך, סיקור חיובי ומחמיא בתקשורת אינו יכול להיחשב תמורה לשוחד?
"קשה לומר, כמו בעניין הסיגרים והשמפניה. זה באמת מגעיל אותי שראש הממשלה שלי מקבל מתנות יקרות, אפילו מחברים קרובים, אבל לא אתפלא אם בסוף בית המשפט לא ימצא בזה עבירה פלילית".
האם זה יגיע בכלל לבית המשפט, או שאולי בשימוע יש לנתניהו סיכוי להפוך את החלטת היועץ?
"יש סיכוי שחלק מהאישומים ייפלו בשימוע. אני לא שולל את האפשרות הזו".
טירקל, שמעיד על עצמו שהוא "קורא עיתונים כפייתי", אינו מסתיר את דעתו שנגד נתניהו התנהל מסע ציד תקשורתי. "זה היה שקוף לגמרי. לא פעם שאלתי את עצמי איך עיתונאים, שאני מצפה שיביאו לי מידע ודעות בצורה הוגנת, היו מסוגלים לכתוב בצורה כזו".
נתניהו תקף את הפרקליטות והמשטרה וטען שגם הן ניהלו נגדו מסע רדיפה רצוף הדלפות.
"זה מעשה מכוער ואין לזה מקום מצד ראש ממשלה, על אף תחושת הנרדפות והלחצים האחרים שפועלים עליו. בגין, שאמר 'יש שופטים בירושלים', גם כתב סדרת מאמרים על עליונות המשפט. מבחינתו חשיבות בית המשפט העליון הייתה עצומה, וכך הייתי מצפה מכל המנהיגים שלנו לנהוג. חבל שאין לנו אישים כמו בגין".
האם היועץ צריך כעת להביא במערכת השיקולים גם את תוצאות הבחירות, שאולי יש בהן כדי להעיד שהציבור אינו רואה באישומים עילה להדחה?
"לדעתי זה לא צריך להיות שיקול. הוא צריך לבחון רק דבר אחד: האם הראיות מצדיקות העמדה לדין או לא".
בדעת מיעוט
יעקב טירקל נולד בתל־אביב לפני 84 שנה, בן יחיד להוריו שעלו מאוסטריה בשנות השלושים. כשהיה בן ארבע עברו לירושלים. הם היו ציונים נלהבים, ויעקב זוכר כיצד אביו העיר אותו משנתו בליל כ"ט בנובמבר בשעה אחת בלילה, כדי ללכת לחגוג יחד ברחובות העיר. בצעירותו עסק גם בכתיבה ספרותית, ואף זכה בפרס רשות השידור על תסכית מקורי שכתב, "אבק מן המדבר". הוא למד במגמה הריאלית של בית הספר הדתי 'מעלה'. "בין המורים שלי היו פרופ' ישעיהו ליבוביץ ופרופ' אפרים אורבך. למדנו המון בעל פה. ספרות, שירה ואפילו פרקים מהברית החדשה", הוא מספר.
אחרי התלבטות בין לימודי הנדסה בטכניון למשפטים באוניברסיטה העברית, בחר באפשרות השנייה. בגיל 32 מונה לשופט שלום בבאר־שבע, ובמהלך השנים מילא תפקידים רבים ובכירים במערכת. במשך 14 שנים היה שופט ונשיא בבית המשפט המחוזי בבירת הנגב, ובין 1995 ל־2005 כיהן כשופט בבית המשפט העליון. היה חבר הוועדה לבחירת שופטים, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ובין 2010 ל־2018 עמד בראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים.
טירקל שומר מצוות, אם כי בזמנו סירב להצעת המשנה לנשיא מנחם אלון, להתמנות לבית המשפט העליון על תקן השופט הדתי. "רציתי להיות כמו כל השופטים שמתמנים כי הם ראויים בזכות עצמם, ולא כי התפנה התקן הדתי. אני זוכר שאשתי הסתכלה עליי בתימהון ולא הבינה איך אני מסרב להתמנות לבית המשפט העליון".
שאלתי את טירקל אם הצהרת נתניהו לפני הבחירות בדבר סיפוח שטחים ביהודה ושומרון עומדת במבחן המשפט הבינלאומי. "יש משפטנים רציניים מתחום המשפט הבינלאומי הסבורים שברגע שהצד הערבי לא מימש את זכותו מכוח החלטת האו"ם להקים שתי מדינות, והוקמה רק מדינה יהודית, נותר חלל ריק וישראל יכולה להיכנס אליו", ענה. כשאני לוחץ עליו הוא מודה כי ליבו נוטה להסכים עם הפרשנות המשפטית הזו.
הוא גאה בעובדה שלאורך 38 שנותיו על כס המשפט, היה לא אחת בדעת מיעוט. "היחסים האישיים בין השופטים טובים מאוד והם מכנים זה את זה 'אחי', אבל מאוד לא נעים להיות בדעת מיעוט. לא נוח להיות החריג בחברה", הוא אומר. כך למשל קרה כאשר טירקל סבר כי אין לאפשר לראש הממשלה אהוד ברק להמשיך במשא ומתן עם הפלסטינים גם שבועיים לפני הבחירות. "ניסיתי לשכנע את ששת חבריי להרכב להגיע לנוסחה כללית, שלא תקבע במפורש אלא תהיה מין הבעת כוונות שמוטב שממשלה בסוף ימיה לא תיכנס להחלטות הרות גורל. הנשיא אהרן ברק התרוצץ בין החדרים וניסה לשכנע את השופטים לקבל את הצעתי, אך הם לא הסכימו וסברו שסמכותה של הממשלה היא במשך כל ימי כהונתה. החלטתי לא להצטרף לרוב. ישבתי כל הלילה, עד שעת פרסום ההחלטה, וכתבתי את פסק הדין שלי ואני מאוד גאה בו. אחר כך אמר לי ברק: 'אומרים עליי שאני אקטיביסט? הרי אתה אקטיביסט פי כמה'".
אתה אקטיביסט או שמרן?
טירקל מהסס. "לא הייתי מגדיר עצמי לא זה ולא זה", הוא משיב לבסוף.
אחת הטענות היא שבית המשפט נטל לעצמו סמכויות־יתר להגביל את החלטות הממשלה, סמכויות שהחוק לא העניק לו. אתה מסכים?
"לפעמים אין ברירה, חייבים כתובת. נניח שהכנסת מתפרקת מסמכויותיה ומעבירה את סמכות החקיקה לטריומווירט של שלושה אנשים. למי אפנה? יש כתובת אחת שתגן על הדמוקרטיה, והיא בית המשפט העליון. אכן, לא צריך להשתמש בזה לעיתים קרובות מדי, ולפי הנתונים שבידי בית המשפט אכן אינו עושה כך".
קח למשל את החלטת בית המשפט לפסול את מועמדותו של מיכאל בן־ארי לכנסת, ולעומת זאת להכשיר את מועמדותו של עופר כסיף. היא יצרה תחושה של איפה ואיפה.
"אף כי טרם קראתי את הנימוקים (שעדיין לא פורסמו; מ"ט), החלטה זו נראית לי כליקוי מאורות בבית המשפט, אם כי אני לא רוצה להשתמש בביטוי החריף הזה. בהחלט אינני מבין את ההחלטה. לו הייתי יושב בדין הייתי מכשיר את שניהם. אני בטוח שבית המשפט אינו מונע משיקולים פוליטיים, אם כי איני יכול לדעת מה בליבו של כל שופט ושופט".
לשדרג את מגילת העצמאות
לטירקל גישה עקבית, המעניקה פירוש מורחב לחופש הביטוי. בפסק דין בעניין הרב עידו אלבה, שהורשע בהסתה לגזענות בשל פרסומיו התורניים בעניין היחס לערבים, הגן על חופש הביטוי שלו. בפרשת 'נשות הכותל' סבר שיש לאפשר לנשים להתפלל ב'קשת רובינסון'. כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית סבר, בניגוד לדעת רוב חבריו, שאין קלון בעבירת ההמרדה שבה הורשע איש הימין משה פייגלין בשל חסימות הכבישים שהוביל ב־1995, במחאה על הסכמי אוסלו. הדברים הגיעו לידי כך שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, נאלץ לעתור לבג"ץ נגד החלטתו של טירקל.
הוא אינו אוהב את המינויים האחרונים לבית המשפט, שהובילה שרת המשפטים היוצאת איילת שקד. "הם צבועים בצבע פוליטי", הוא אומר. "ובכלל, אם רוצים לשנות את אופיו של בית המשפט צריכים לעשות זאת אחרת, בדרך טבעית שהיא יותר ארוכה ויותר איטית. כשהתגייסתי לצבא היה איתי בפלוגה בגבעתי רק עוד בחור דתי אחד, והחיילים הסתכלו בהשתאות כיצד אני מניח תפילין. תראה מה קורה היום ביחידות הקרביות ובקורס קצינים. היום יש גם אלופים דתיים. זו הדרך. אם אתה מעוניין במערכת משפט קרובה למה שאתה רוצה, תדאג לכך שמועמדים צעירים ילכו לשיפוט".
אבל במשך שנים הדלת הייתה סגורה לפני אלה שאינם מתיישרים לפי הקו האקטיביסטי שהוביל הנשיא ברק.
"אם הם יהיו מועמדים טובים, הם יתמנו. יגיעו לזה בדרך הטבע. ישבתי בכל תפקיד אפשרי במערכת, הייתי מעורב בבחירת שופטים, ואני יודע היטב שאין שיקולים פוליטיים בבחירה. זה הרושם שלי".
אז איך תסביר את ההצהרה של ברק, שסירב למנות את פרופ' רות גביזון משום ש"יש לה אג'נדה"?
"אני לא רוצה להתעמת עם ברק, אבל אני לא בטוח שהאמירה שלו על גביזון הייתה מוצלחת. מילא, לכל אחד מאיתנו יש אמירות לא מוצלחות".
אתה רוצה לומר שבמשך השנים שופטים לא מונו בשיטת חבר מביא חבר?
"לא אגיד שזה לא קיים במובן מסוים. תמיד התייחסו בסובלנות לרצונו של הנשיא שעומד לפני פרישה למנות מועמד הקרוב לליבו, אבל אין שיטה כזו, ודאי לא בדרגות הנמוכות. גם לא בבית המשפט העליון".
לדעתך, השרה שקד הגזימה ברצונה לעשות רפורמות מרחיקות לכת במינוי שופטים, או בייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה?
"אני מאוד מעריך את איילת שקד. היא בחורה יוצאת מהכלל ומתאימה להיות ראש ממשלה. כשנכנסה לתפקיד היא צלצלה אליי וביקשה להיפגש ולדבר. הרצון שלה לשמוע דעות שונות כבר מצא חן בעיניי, אבל רעיונותיה אינם מקובלים עליי לחלוטין. אני לא מוכן לשנות את מתכונת מינוי השופטים ולהעביר אותו לרשות אחרת. היום כל מועמד מופיע בפני ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים שישבתי בה שנים רבות, וזה בהחלט בסדר. היא מציעה לקיים למועמדים שימוע בכנסת. לא מזמן שמעתי את החקירה שעשו בסנאט האמריקני למועמד לבית המשפט העליון, ולא האמנתי בכנות של השאלות והתשובות. עדיף שזה ייעשה בשקט ובצנעה, בין כותלי הוועדה".
אתה לא מרגיש שבדרך זו הציבור מאבד את האמון בבית המשפט?
"אני מבין שיש ירידה באמון בבית המשפט העליון, וזה מצער אותי".
כאשר הממשלה מנסה להיאבק במסתננים ולשמור על המדינה היהודית, ובית המשפט העליון פוסל את החלטותיה פעם אחר פעם, אתה מבין את אלה שמבקשים לחוקק את פסקת ההתגברות?
"אכן, ההחלטות האלה של בית המשפט אינן מוצאות חן בעיניי, אבל אני מעדיף לשלם את המחיר שיהיו החלטות כאלה ובלבד שבית המשפט העליון יעמוד איתן על מכונו ויהיה לו האומץ לבטל החלטות של הכנסת".
בעקבות החלטות כאלה מבקשים חברי כנסת לחוקק פסקת התגברות.
"אני מוכן לשקול את האפשרות שהכנסת תוכל לחזור ולחוקק חוק שנפסל בבית המשפט העליון, אבל זה צריך להיות רוב רציני – בין 80 ל־90 חברי כנסת ולא 65 בלבד. בקנדה גם נהוג שתוקף החוק המתקן הוא לפרק זמן מוגבל".
רק ב־2017 נפסלו חמישה חוקים בבית המשפט העליון, ובשבע השנים האחרונות שנים־עשר חוקים.
"המספר אינו נורא כל כך. תפקידו של בית המשפט הוא לתקן או למנוע עוול. ודאי שבעיקרון לא צריך להיות שימוש נפוץ בכלי הפסילה, אבל צריכה להיות כתובת שתמנע מהכנסת את האפשרות להשתגע. אני לא אוהב את הביטוי 'מבוגר אחראי', אבל מישהו צריך לעמוד בצד. לא אמנה כאן שמות של חברי כנסת או כל מיני אופנות שיש שם, אבל אינני רוצה להפקיד את חייה של האומה הזו רק בידיהם".
אבל הם הריבון, נציגי העם. הם הרשות המחוקקת, לטוב ולרע.
"לו היו לנו שני בתי מחוקקים, בית עליון ובית תחתון, שבהם כל הליך חקיקה עובר פעמיים, המצב היה שונה. בהיעדר מצב כזה, אנחנו חייבים שלבית המשפט העליון יהיה הכוח לפסול חוקים, והכנסת לא צריכה להגביל את הכוח הזה".
האם יש מקום לבג"ץ להתערב בחוק הלאום שהכנסת חוקקה כחוק יסוד?
"דעתי האישית היא שהיה עדיף לא לחוקק את חוק הלאום, אלא את חוק יסוד 'מגילת העצמאות', שנמצאת בקונצנזוס לאומי רחב ביותר. בית המשפט קבע בשעתו שאין לה מעמד משפטי, ונדמה לי שהגיע הזמן לתת לה את המעמד הזה ואז היינו מונעים את כל הוויכוחים. אחרי שהכנסת חוקקה את החוק אני נוטה לחשוב שיש מקום לבג"ץ להתערב, ולו רק מפני שצריכה להיות סמכות ביקורת רחבה לבית המשפט על החקיקה. הוא לא חייב להתערב, אבל מלכתחילה יש מקום לדיון כזה".
ואם היית יושב בהרכב שדן על חוק הלאום, היית פוסק שיש לבטל אותו?
"למזלי איני יושב בדין כעת. יכול להיות שהייתי מאשר אותו עם תיקונים, אבל אני מאוד מתלבט בנושא".
מודאג מיריב לוין
טירקל לא אהב את סיסמת הימין החדש, "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את חמאס". "זה צרם לי מאוד", הוא אומר. "התבטאויות כאלה אינן הולמות שר משפטים. זה לא ראוי". את סרטון 'בושם הפשיזם' בכיכובה של שקד ראה אך התקשה להתחבר. "לא כל כך קלטתי את הרעיון הנשגב המסתתר שם", הוא מגחך, "זה מתאים לאנשי יחסי ציבור".
מצד שני, טירקל מסתייג מהתבטאויותיו של עמיתו, השופט בדימוס אליהו מצא, שאמר בריאיון כי "העם הדיח את שקד משום שהוא אינו רוצה באג'נדה שלה". לפני כמה חודשים אמר מצא כי "נתניהו מתבטא כמו ראש משפחת פשע". לשופטים מותר? שאלתי אותו.
"עם כל הכבוד לשופטים בדימוס, שמעת לעת מצליחים להוציא מהם איזו תגובה, שופטים לא צריכים להתבטא בצורה כזו, ובכלל אל להם להיכנס לשדה הפוליטי, גם לא כשהם בפנסיה".
שמו של השר יריב לוין, שהתבטאויותיו החריפות מציבות אותו בעמדה לעומתית לבית המשפט העליון, מועלה כמועמד לתפקיד שר המשפטים הבא. האם יש למערכת מה לחשוש ממנו?
"אני לא יודע אם יש מקום לחשש, כי שום מאכל אחרי שנתבשל, אין טעמו כמו ברגע ששמו אותו על הכיריים. עם זאת, אני חושב שכל מיני התבטאויות של יריב לוין מדאיגות. אני מצפה משר משפטים שלא יהיה לעומתי מול בית המשפט וינסה לעבוד מתוך תיאום, הבנה ורוח טובה. עד היום ההתבטאויות שלו לא היו כאלה".
האם אתה מסתייג מהאפשרות שנתניהו ימנה אותו לשר משפטים?
"אני סומך על ראש הממשלה שיעשה את הדבר הנכון".
ואת איתמר בן־גביר אתה רואה עומד בראש ועדת החוקה של הכנסת, נניח במציאות של החוק הנורווגי שיכניס אותו לכנסת?
"גם זה דבר מוזר. אני מצפה שבראש ועדת החוקה יעמוד אדם עם ניסיון משפטי, ציבורי ושיקול דעת, ומינוי של בן־גביר לא נראה לי. בראש הוועדה צריך הרבה יישוב דעת. אני נגד דעות קיצוניות בכל תחום, וודאי שבראש הוועדה הזו אין מקום לקיצוניות".
האם נתניהו יכול להמשיך לכהן כראש ממשלה גם לאחר שהיועץ המשפטי יחליט להגיש נגדו כתב אישום אחרי השימוע?
"לפי החוק הוא רשאי. אני הייתי מניח את הדבר לשיקול דעתו. תחליט בעצמך: אתה יכול למלא את תפקידך כראש ממשלה? בבקשה. לא? תתפטר. אני לא מאושר ממצב כזה, אבל זה החוק".
מה דעתך על היוזמה לשנות את חוק החסינות, באופן שיגן עליו מהעמדה לדין?
"לא גיבשתי עמדה בעניין. בעיקרון אני נגד חוקים פרסונליים, אבל צריך להביא בחשבון שיקול רציני של רצף ניהול ענייני המדינה. לא טוב לעשות חילופין, ואני רוצה שענייני המדינה יתנהלו ברצף ובסדר. מצד שני, גם אני מרגיש לא טוב כשיושב ראש ממשלה שמעל ראשו תלויים תיקים פליליים".
מכיוון היועץ המשפטי נשמעים רמזים שצירוף אריה דרעי לממשלה עלול להוות בעיה, שכן גם בעניינו קיימת החלטה בפרקליטות להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע. מחוגי ש"ס שומעים שמדובר בחידוש הרדיפה אחריו. מה דעתך?
"עלולה להיות בעיה בצירופו לממשלה בעקבות הפרשיות החדשות שנקשרות בשמו. לגבי נתניהו, יש תחושה מוצדקת של רדיפה וזה הרושם המתקבל מקריאה בעיתונים ומצפייה בתקשורת. אבל דרעי הוא משהו אחר לגמרי, כי הוא כבר הורשע בעבר ולא מדובר באדם נקי מכל רבב. אם כי פורמלית הוא יכול לשמש שר לאחר שעברו שנים מהרשעתו הקודמת".
להתאים את חוקי הבחירות
את מערכת הבחירות האחרונה הוא מגדיר "מגעילה למדי". "כשאני שומע את ההשמצות וההתבטאויות, כשאני רואה את האווירה בבחירות הללו, אני תמיד חושב על אבי שעלה לארץ ישראל לא בגלל הנאצים אלא כי היה איש הפועל המזרחי, ציוני נלהב בכל ליבו ונשמתו. כשהנין הגדול שלי היה בן ארבע הוא שאל את אימו, הנכדה שלי, 'אימא, באר־שבע היא ארץ קדושה?' היא ענתה לו 'כן'. 'מותר לנשק אותה?' הוא המשיך לשאול, וכשענתה שכן, הילד נפל על פניו ארצה ונישק את המדרכה. הייתי כל כך מאושר מזה, ואמרתי בליבי שאם הוריי עליהם השלום משקיפים כעת, זו הנחת הגדולה ביותר שלהם. לצערי, ממערכת הבחירות הזו אפשר רק להיגעל".
חלק גדול מאותה אווירה נוצר במדיה החברתית, שהפכה לכלי הביטוי העיקרי של ההמונים. האם חוקי תעמולת הבחירות עדיין רלוונטיים בעידן החדש הזה?
"אין ספק שצריך לתקן אותם ולהתאימם לימינו, אבל המפלגות חוששות משינויים", משיב טירקל, שכיהן בעבר כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית. "על הרשתות החברתיות אי אפשר להטיל פיקוח, זה לא מעשי".
הקריאה לבטל את מליאת ועדת הבחירות המרכזית ולהותיר רק את היו"ר, נשמעה בכל מערכות הבחירות האחרונות. המליאה מורכבת מנציגי המפלגות, הפועלים בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של מפלגותיהם. ממילא, אני שואל את טירקל, כל החלטה שנויה במחלוקת מגיעה בסופו של יום לפתחו של בג"ץ, אז אולי נקצר את ההליכים ונאפשר לבית המשפט להיות הגוף המחליט מלכתחילה?
"אני חושב שזה חשוב, ולו מבחינת מראית העין של הציבור, שיש גוף עליון שכל המפלגות מיוצגות בו והוא מנהל את העניינים. שופט לבד אינו מספיק מבחינת מראית העין הדמוקרטית. טוב שהדברים יעברו דרך הצינור הזה, כי דמוקרטיה צריכה גם להיראות".
מה שבטוח, אני אומר לטירקל, הוא שהימין חש עצמו נפגע משורת החלטות שהתקבלו בוועדה ובבית המשפט, החל בפסילת מועמדים וכלה בפסילת תשדירים או מבצעי תעמולה שונים. טירקל מזכיר לי את פסקי הדין בעניינם של העיתונאי מוחמד ג'בארין, שזוכה מאשמת פרסום דברי שבח לפעולות טרור, ולעומתו הרב בנימין כהנא שהורשע באותו הרכב באשמת המרדה, בגין כרוז שבו קרא לממשלה להפציץ את אום אל־פחם בתגובה לפיגועים.
"הייתי בדעה שצריך לזכות את שניהם", מציין טירקל, "אך חבריי סברו שאת ג'בארין צריך לזכות ואת כהנא לא, מכיוון שמדובר בסעיפים שונים בחוק. אמרתי להם, 'יש דברים שהם מעבר לסעיף, וזו השאלה איך הדבר יתקבל בציבור. כשאדם יראה את שתי התוצאות השונות, הדבר לא יתקבל על דעתו. זה לא עזר לי ונשארתי במיעוט, אף שהנשיא ברק סבר כמוני. יחד עם זה, חיוני שיהיה בית משפט עליון חזק".
לא מסרסים את צה"ל
ב־2010 עמד השופט טירקל בראש הוועדה לבדיקת אירועי משט המרמרה לעזה, שנפצעו בו תשעה חיילי צה"ל, נהרגו תשעה מאנשי האונייה שתקפו את החיילים ונפצעו 55. הוועדה מצאה שחיילי השייטת פעלו באורח סביר ובהתאם לחוק הבינלאומי. בשנים האחרונות מושמעת הטענה כי צה"ל שינה את טעמו, ובמקום לנטוע בחיילים את השאיפה לנצח, מוטמע בהם חשש לעבור על חוקי הפתיחה באש ולעמוד לדין, גם במחיר סיכון חייהם. לאחרונה צוטטה אמירתו של בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר כחול־לבן, שלפיה העדיף לסכן את חיילי גולני ולא לפגוע בחפים מפשע בעזה. שאלתי את טירקל אם חיילים צריכים היום לצאת לקרב עם עורך דין צמוד.
"שטויות, זו דמגוגיה", הוא קובע. "לצה"ל אין היום כל קושי להילחם בטרור במסגרת ההתחשבות בחוק הבינלאומי. יש אולי יותר חוות דעת של הפרקליטות הצבאית מבעבר, אבל הן לא מגבילות את צה"ל בפעילותו. כל המהומות סביב הבריון הטיפש הזה, אלאור אזריה, לא היו צריכות להתחולל. אני חושב שלא היה נכון לצאת בהצהרות מצד קצינים בכירים, אבל אני לא חושב שמישהו בצה"ל השפיע עליו לעשות כך. בהוראות הפתיחה באש יש מידה מסוימת של שכל ישר, ואין כל הגבלות מעבר להן. בצבא האמריקני קיימות כל מיני נוסחאות בכמה לא־מעורבים מותר לפגוע ובעבור מה. אצלנו אין נוסחאות כאלה ולא צריכות להיות, אלא נוסחת שכל ישר של מה שדרוש לעשות מבחינת הצרכים המבצעיים. מחבל חמוש שיורה על חיילים מתוך בניין, הם צריכים להרוג אותו".
כאשר יורים על חיילי צה"ל מבניין מלא באזרחים, מותר להפציץ את הבניין או לא?
"מנסים להימנע, אבל אני חושב שמבחינת הצרכים המבצעיים של הצבא אין ברירה".
לטירקל אין דעה טובה במיוחד על העיתונות בישראל. "אני לא אוהב אנשים שטחיים", הוא מצהיר, ומסתייג מהתקשורת הישראלית "בשל שטחיותה ועליבות הדיווחים שלה". הדיווח בעיתון 'הארץ' על המלצת הוועדה בראשותו לקצר את הזמן שבו מאשרים טיפול רפואי בישראל לתושבי רצועת עזה, קיבל לדבריו את הכותרת "ועדת טירקל מותחת ביקורת על הממשלה". "נדהמתי, כי לא זכרתי שמתחנו ביקורת", אומר טירקל. "כך עובדים בהארץ וגם בעיתונים אחרים".
במשך עשר שנים ישב השופט יעקב טירקל בראשות הוועדה המייעצת למינוי בכירים. בתקופתו נפסלו מינוייהם של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל, וטורפד מינויו של גל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה עוד לפני שהגיע לשולחן הוועדה. טירקל סבר תמיד שצריך דווקא להרחיב את מוטת הכנפיים של הוועדה ככל האפשר ולעגן את סמכויותיה בחוק, גם מבחינת פרשנות המושג 'טוהר מידות', ודרש שתהיה לה סמכות מפורשת להיכנס לשאלת ההתאמה של מועמד לתפקיד. במהלך השנים הושמעו ביקורות על פעולתה, ויש הגורסים שצריך לבטלה כליל משום שמועמדים איכותיים יסרבו להתמודד על משרות בשירות המדינה מחשש לנבירה חטטנית בעברם ומציאת שלדים בארון.
"ודאי שיכול להיגרם עוול לאדם", מודה טירקל. "במינוי נגידת בנק ישראל עברנו מסכת ייסורים. בין המועמדים היה כלכלן רציני, ויום לקראת הדיון המכריע הוא טלפן אליי ואמר: 'החלו רינונים ופרסומים מדוע עברתי מבנק אחד לאחר, וכבר ראיתי את מצלמות הטלוויזיה ליד ביתי. תודה רבה, אבל אני מוותר'. לפני כל מינוי הוועדה מוצפת בעשרות מכתבי השמצה על כל מועמד, בהם מכתבים אידיוטיים, דברי הבל ושטויות. זה אחד הדברים המטורפים ביותר. לפני שאישרנו את מועמדותו של יורם כהן לתפקיד ראש השב"כ, קיבלתי מכתב מאדם שכתב שהוא מתנגד למינוי, משום שכהן חובש כיפה וכיצד יענה לטלפון בשבת כאשר ראש הממשלה יזעיק אותו. עם זאת, אין לוותר על בדיקה מעמיקה".
"האישה החכמה ביותר שהכרתי"
אחרי פרישתו מכס השיפוט לימד טירקל באוניברסיטת תל־אביב ובמכללת נתניה, אך לפני כמה שנים חדל מההוראה. תקופה מסוימת עסק בבוררות ובגישורים, ובימים אלה הוא חבר בשורה ארוכה מאוד של ועדות ומועצות ציבוריות, בהן למשל הוועדה העוסקת בקביעת חסידי אומות העולם. "נחשפים שם לסיפורי זוועות הנאצים וזה קשה, אבל אמרתי לעצמי שאמלא את התפקיד הזה כל עוד יעמדו לי כוחותיי", הוא אומר.
טירקל עמד גם בראש ועדה לשינוי חוק הירושה, שעסקה בין היתר בשאלה האם בני זוג מאותו מין יורשים זה את זה. "אמרתי לחברי הוועדה: 'לא באנו לעשות מהפכות, אלא להתאים את החוק לצורכי הזמן. להכניס לחוק את העניין של בני זוג מאותו המין, זה צעד מרחיק לכת. הצעתי להסתפק בהגדרה הקיימת בחוק ל'בני זוג החיים במשק בית משותף', שאיננה מציינת את מינם, ולהשאיר לבתי המשפט להחליט כיצד לפרש סעיף זה. ההצעה מונחת עד היום על השולחן ולא הגיעה לכלל חקיקה".
הוועדה החביבה ביותר שהוא עומד בראשה היא הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון של בנק ישראל. "הציבור חושב שאנחנו מתכנסים פעם ב־12 שנה כדי להתווכח מה יהיו הפרצופים על השטרות. אז דע לך שישראל מנפיקה ללא הרף מטבעות חדשים. יש סדרות שלמות בנושאי ספורט, אתרים בארץ ישראל ועוד, כשלכל מטבע יש ערך נקוב אבל שוויו רב יותר. בגלל התחרות בין האומנים, יוצאים לאור מטבעות יפים שמזכים את ישראל בפרסים".
טירקל מתגורר בדירה צנועה ומטופחת בשכונת קטמון בירושלים. אשתו מרים נפטרה לפני פחות משנה, והצער העמוק עדיין ניכר על פניו. בנותיו ונכדיו מבקרים אותו בקביעות. בנו של טירקל נפטר בגיל צעיר ממחלה, ובעקבות זאת הוסיף האב לשמו את השם אבי־ברוך.
"הדבר העיקרי שמעסיק אותי היום הוא מותה של אשתי, שאני מתקשה להתאושש ממנו", הוא אומר בגילוי לב. "הכרתי אותה בגיל 17, במחנה עבודה בקיבוץ שלוחות בעמק בית־שאן, כאשר הגיעה מבית הספר צייטלין בתל־אביב להתנדב. עבדנו כמו מטורפים, בחום בלתי נסבל. בתשעה באב הלכתי להתקרר קצת בספרייה. ישבתי על הרצפה, ומרים נכנסה ושאלה אם היא יכולה לשבת לידי. כך התחיל הנס. הייתי ילד ירושלמי ביישן, אבל כשנפרדנו אזרתי עוז ושאלתי אם אני רשאי לכתוב לה מכתבים. הקשר נמשך דרך סוף התיכון ובמשך השירות הצבאי.
"לא חשבתי שאהיה שופט לפני גיל חמישים, אבל בגיל 32 התמניתי ונשאלתי אם אני מוכן לגור בבאר־שבע. מרים הייתה קצינה צעירה, שהתבקשה למחשב את תיקי השלישות. המפקד הישיר שלה שאל אותה הקריירה של מי חשובה יותר, ולימים, כשהייתה מספרת על כך, אמרה: 'אני בטיפשותי אמרתי – הקריירה של בעלי!' לימים קיבלה דרגת סגן אלוף, הייתה פעילה מבחינה ציבורית אך שמרה על צניעות וענווה. היינו ביחד 65 שנה, 57 מתוכן שנות נישואין. היינו קשורים באהבה גדולה עד הסוף, ומעבר לזה שהיא הייתה החברה הטובה ביותר שלי, היא הייתה האישה החכמה ביותר שהכרתי. כשאמרתי לה את זה היא נהגה לענות: "סימן שלא הכרת מספיק נשים…". 
