בחירתו של הקומיקאי היהודי, ולדימיר זלנסקי, לנשיא אוקראינה בתחילת השבוע פותחת הזדמנויות מדיניות וכלכליות חסרות תקדים עבור ישראל. לראש הממשלה בנימין נתניהו יש הזדמנות לייצר זוגיות מדינית עם הנשיא הצעיר של אוקראינה, ולזלנסקי יש הזדמנות להעביר את שגרירות ארצו לירושלים. יחד, אוקראינה וישראל יכולות לעלות על מסלול משותף. על הדרך, אפשר לחשוב גם על משולש מדיני חדש: נתניהו-זלנסקי-טראמפ, ומה הוא יעשה לזוגיות של נתניהו ופוטין. רמז: רק טוב.
ולדימיר זלנסקי, 41, קומיקאי יהודי, עשה היסטוריה וניצח בבחירות לנשיאות אוקראינה. במדינה שתולדותיה ב-400 השנים האחרונות רצופות עלילות דם, פוגרומים וצוררים – מבוגדן חמלניצקי ועד סמיון פטליורה – זו ללא ספק התפתחות חסרת תקדים. לראשונה ניצח יהודי במאבק על המשרה הרמה ביותר. ולא סתם ניצחון, אלא ברוב מוחץ של 73 אחוזים מקולות הבוחרים.
לא פחות מדהימה היא העובדה שמדובר באדם נטול שבב של ניסיון פוליטי. זלנסקי הוא שחקן קומי ידוע והבעלים של "רובע 95", אימפריית הפקות לטלוויזיה וקולנוע, שתוצריה הפופולריים משווקים בעיקר במדינות חבר העמים. ואם עד כה, המנטרה של אתר האינטרנט של "רובע 95" הייתה "אנו מצחיקים שישית מתושבי כדור הארץ", כעת יוכלו להוסיף לרזומה גם את תואר הנשיא המצחיק ביותר.
אבל צחוק, כידוע, הוא עניין רציני. במיוחד בעולם שבו הגבולות בין בידור למציאות ובין הרשתות החברתיות לבין התקשורת והפוליטיקה הולכים ומטשטשים. וזה בדיוק מה שקרה לוולדימיר זלנסקי. בשנים האחרונות כיכב זלנסקי בסדרת קומדיה עכשווית, "משרת העם", בה גילם את דמותו של וסילי פטרוביץ' חולובורדקו, מורה אלמוני בבית ספר תיכון, המפרסם ברשת החברתית פוסט ויראלי על שחיתות. הפוסט סוחף המונים, הופך את חייו בן-לילה, ומזניק אותו ממסדרונות בית הספר המשמימים לצמרת הפוליטית. וסילי פטרוביץ' עושה אז את הלא ייאמן ומנצח בבחירות לנשיאות אוקראינה. כעת הפך זלנסקי את התסריט הדימיוני למציאות.
דרכו לניצחון הייתה מורכבת, רוויה בסיטואציות קומיות, לעיתים הזויה ולעיתים מסוכנת. ערב סבב הבחירות הראשון לנשיאות, התגלו על גג הסטודיו של זלנסקי מכשירי ציתות, שהוטמנו על ידי ארגון הביון האוקראיני. הארגון אמנם הודה באחריותו, אך טען שההאזנות נועדו בכלל למישהו אחר. אז גם הגיע תורו של העימות הטלוויזיוני. באוקראינה המתינו כולם בכיליון עיניים לדו-קרב בין הנשיא המכהן, פטרו פורושנקו, לזלנסקי. אולם פורושנקו הגיע לזירת העימות הטלוויזיונית רק כדי לגלות שזלנסקי כלל לא טרח להתייצב.
התירוץ שניפק הקומיקאי היה שהתבלבל בתאריך. אבל אז קרא פורושנקו שיתייצב מולו לעימות נוסף, פנים מול פנים באצטדיון של קייב. פורושנקו חשב שזלנסקי יחפש תירוצים גם הפעם לדחות את העימות. אבל זלנסקי הפתיע ונתן את הסכמתו, עם תנאי מקדים: הוא דרש שכמו ספורטאים בתחרויות אולימפיות, יגישו הוא ופורושנקו בדיקות דם ושתן לגילוי שימוש בסמים. כל נשיא אחר כנראה היה דוחה את הדרישה המחוצפת, אבל פורושנקו, שמצבו בסקרים לא היה מזהיר גם כך, הסכים. ואז בעימות שאל אותו זלנסקי, "איך זה שאוקראינה היא אחת המדינות העניות באירופה, בזמן שאתה האיש העשיר ביותר באוקראינה?".
המומנטום הגיע לשיאו עם פתיחת הקלפיות. את הבוקר הגורלי, סיפר זלנסקי לעיתונאים, פתח בשיחה עם הילדים ושתי ביצי עין. זאת, לאחר שהתוודה שלא כל כך הצליח לישון בלילה. וכדי לעשות לו שמח על הבוקר, שמה לו אשתו שיר של הראפר אמינם. לדבריו, היא גם הזהירה אותו לא לחשוף למי הצביע בקלפי. זוהי לא בדיחה. מסתבר שיש כזה חוק באוקראינה, שנועד למנוע מהמועמדים לעשות תעמולת בחירות. אך בדיוק לפני ששלשל את הפתק שלו, חשף זלנסקי לבקשת העיתונאים את צד הפתק, בו סימן איקס ליד שמו.
האם הייתה זו תקרית מכוונת, המעידה על חוסר ניסיון? או אקט אחרון של קומיקאי, רגע לפני שהוא הופך לנשיא? כך או אחרת, זלנסקי נקנס בו במקום ב־30 דולר על ידי זוג שוטרים חביבים, שנכחו בקלפי – לא לפני התייעצות אם להעמידו לדין פלילי או להסתפק בקנס. בכל מקרה, זלנסקי התמודד היטב עם התקרית. "חוק הוא חוק", אמר המועמד, שהבטיח להילחם בשחיתות הממארת באוקראינה והתיישב לעיני העולם כולו לחתום על קבלת הקנס. כמה שעות אחר כך, כבר היה ברור: זלנסקי הוא המנצח הגדול. בדקה לשמונה בערב, זמן קייב, התייצב המועמד לנשיאות במטה הבחירות שלו. על מסך ענק הבזיקו מספרים בספירה לאחור: חמש… ארבע… שלוש… שתיים… אחת…. ואז הופיעו הנתונים: 73 אחוז לזלנסקי. מטר קונפטי ירד על הבמה, על הנשיא הנבחר, ועל חברי הקמפיין המאושרים.
פורושנקו, הנשיא היוצא, הודה בתבוסתו וברך את זלנסקי על ניצחונו. אולם ברכתו של מי שמכונה אוליגרך השוקולד הייתה מתוקה-מרירה. הוא הזהיר כי חוסר ניסיונו של זלנסקי עלול להשיב את אוקראינה במהירות למעגל ההשפעה של רוסיה, ותהה כיצד יצליח זלנסקי חסר הניסיון להתמודד עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.
זה לא הולך להיות פשוט. האתגרים העומדים בפני זלנסקי אדירים, וכך גם הציפיות. זלנסקי יצטרך להראות תוצאות ומהר. ניצחונו האלקטורלי מראה שלאוקראינים נמאס. פשוט נמאס, מהעוני, השחיתות והמלחמה הבלתי נגמרת עם רוסיה במחוזות הבדלניים במזרח אוקראינה. ולמרות שהאוקראינים בחרו ביהודי לנשיא, צריך להמתין ולראות אם מתישהו נושא האנטישמיות גם יעלה.
בכל מקרה, מה שעולה מתוצאות הבחירות הוא שמה שמטריד את האוקראינים בראש ובראשונה הוא המצב הכלכלי. אוקראינה היא אחת המדינות העניות ביותר באירופה. הנכס היחיד שיש לאוקראינים בימים אלו הוא משטר ויזה חופשי באירופה. רק בחודש שעבר, העריך שר החוץ האוקראיני, פבלו קלימקין, כי בכל חודש עוזבים את אוקראינה מאה אלף איש בתקווה למצוא עתיד במקום אחר ביבשת. אוקראינה מתרוקנת מצעירים. ומי שעוזבים הם בעיקר בעלי תואר אוניברסיטאי אבל גם פועלים, שרברבים וחשמלאים. יש אפילו הערכה כי מספרם של המהגרים מאוקראינה ברחבי אירופה כבר מזמן עבר את מספר המהגרים מאפריקה, סוריה ומרחבי המזרח התיכון.
השאלה הגדולה היא כיצד תשפיע בחירתו של זלנסקי על מדיניותה של רוסיה כלפי אוקראינה. אמנם, לשיטתו של פורושנקו, פוטין צפוי לאכול את זלנסקי הצעיר וחסר הניסיון בלי מלח. אך גם אם הוא צודק, זה לא יקרה כל כך מהר. זלנסקי אולי נטול ניסיון פוליטי, אבל הוא כבר הוכיח שהוא חכם וערמומי, ובכל זאת, יש לו גם ניסיון לא מבוטל בניהול אימפריית הפקות קולנוע וטלוויזיה בעלת תוצרים מאד מבוקשים ברחבי ברית המועצות לשעבר. הוא עשוי להפתיע. אולי אפילו מאד.
הקרמלין שמר עד כה על שתיקה בכל הנוגע לזלנסקי. הדבר האחרון שכדאי לשועלי הקרמלין לעשות הוא לזלזל בו בפומבי. כל אמירה כזו עלולה להצר מראש את מרחב האפשרויות שנפתח כעת בפני הקרמלין להיכנס לשיחות עם אוקראינה על עתיד המחוזות הבדלניים במזרחה. השיחות האלו הן הזדמנות פז עבור הרוסים והמערב גם יחד לנסות לצאת מן הפלונטר הבינלאומי, שנוצר בעקבות כיבוש חצי האי קרים ב-2014 והמלחמה במזרח אוקראינה. הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוטלו על רוסיה פוגעות בה קשה, אך לא רק בה אלא גם בסדרה ארוכה של מהלכים – החל מפתרונות למלחמה בסוריה וכלה במיזמי קידוח גז ונפט אדירים בקוטב הצפוני. יש סיבה טובה להניח שפוטין ינסה לקרב אליו את זלנסקי. ראשית, מפני שהוא צעיר וכאמור חסר ניסיון. שנית, מפני שזלנסקי שההחלטה על הצטרפות לברית נאט"ו תעבור אך ורק במשאל עם. יש זמן רב עד שזלנסקי יוכל להתחיל לעסוק בסוגיה כל כך מורכבת. ושנית, במצבה הנוכחי, גם בגלל מדדי השחיתות ומעצם העובדה שאוקראינה נמצאת במצב מלחמה, היא אינה יכולה בכלל להתקבל לנאט"ו.
אבל יש עוד סיבות. פוטין יודע בא לשכונה בחור חדש. ולבחור יש אופציות. אחת מהן, קשורה ישירות למדינת ישראל. לזלנסקי, יהודי כשר, יש לא רק משפחה בישראל. ב-2018 הוא ביקר במדינה לפחות שלוש פעמים. ואם יש למי שצריך במשרד רוה"מ מעוף ומעט חשיבה קדימה, הם כבר מן הסתם שלחו לו ברכות חמות לרגל בחירתו לנשיא. בנתונים החדשים שנוצרו, חיבור בין נתניהו לזלנסקי מתבקש לא פחות מהחיבור המוכר בין נתניהו לפוטין. החיבור הזה יכול להפוך עד מהרה לקשר משולש, בין נתניהו, זלנסקי ודונלד טראמפ.
אם אכן תיווצר הדינמיקה המתבקשת, היא תוכל לייצר הרבה אפשרויות, שאינן חייבות כלל לפגוע בקשר המיוחד בין נתניהו לפוטין. להפך. היא יכולה לקדם את הדיאלוג השבור בין ארה"ב לרוסיה ולתת למדינת ישראל עוצמה מדינית חסרת תקדים.
זה לא מתמצה רק במישור המדיני. על פניו, גם המישור הכלכלי נראה מבטיח. יותר ויותר חברות ישראליות עושות מיקור חוץ לאוקראינה. באוקראינה יש כוח אדם בעל חינוך מדעי, שהעבודה בחברה ישראלית הן הצלה של ממש עבורם. גם תל אביב, וגם קייב ולצורך זה גם באר שבע הן ערים שמדורגות גבוה מאד ברמת האקוסיסטם הבינלאומית לחדשנות ופיתוחי הייטק. זו רק שאלה של זמן, אומרים מקורות, עד שזלנסקי יגיע לביקור בישראל. אחד המשפטים החביבים עליו, אומרים מקורות המכירים את זלנסקי, הוא תראו את מדינת ישראל. מי אמר שאי אפשר גם לנהל מלחמה וגם לשגשג כלכלית. ואם זלנסקי גם יעביר את שגרירות אוקראינה לירושלים, לא מן הנמנע שישראל ואוקראינה בדרך למסלול המראה משותף. זה מסוג הדברים שקורים פעם בדור. אולי פעם במאה.
