החלק השווייצרי בארכיונו של הסופר מקס ברוד, ידידו הקרוב של הסופר פרנץ קפקא והאיש האחראי לפרסום כתביו, יועבר לספרייה הלאומית בירושלים, כפי שהועברו שאר חלקי הארכיון. כך פסק לפני ימים אחדים בית המשפט בשווייץ.
לפני מותו ב־1924 ציווה קפקא על ברוד, תושב פראג, להשמיד את כתביו. ברוד, שהכיר בגדולתו של חברו, לא מילא את הצוואה ודאג לפרסום הספרים. כתבי היד נשארו ברשותו, וכשעלה לארץ ב־1939 הביאם איתו.
בצוואתו הוריש את עזבונו למזכירתו שהפכה לחברתו לחיים, אילזה הופה. עם זאת, בצוואה הפריד ברוד בין הזכויות הכספיות של העיזבון, שאותן הוריש להופה, ובין המסמכים והכתבים, שלו ושל קפקא, שאותם ציווה למסור לארכיון ציבורי. הופה לא שמרה על האבחנה הזו, השאירה גם את המסמכים והכתבים ברשותה, ואף החלה למכור כתבי יד של קפקא במכירות פומביות בחו"ל.
כשנפטרה הופה, ב־2007, ביקשה בתה חוה להמשיך בתהליך המכירה, אבל אז תבעה הספרייה הלאומית את החומרים לרשותה.
באוקטובר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בתל־אביב לטובת הספרייה הלאומית. ערעור שהגישה חוה הופה לבית המשפט העליון נדחה, וכל החומר מארכיון ברוד בארץ הועבר לרשות הספרייה. אלא שאז התברר שחלקים אחרים של העיזבון נמצאים בכספת בנק UBS בשווייץ, ואלה דרשו פסיקה נפרדת. הספרייה הלאומית הגישה תביעה בשווייץ, וכאמור, בית המשפט שם פסק עתה שגם החלק הזה של העיזבון יועבר אליה.
יו"ר הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, אומר ש"החומר שהיה בארץ נמצא בשני בנקים שונים בתל־אביב, וגם בביתה של הופה. החלק שהיה בבית הוחזק בצורה נוראה, במקום ששרץ חתולים. ב־1972 מכרה הופה את כתב היד של 'המשפט' (ספרו הנודע ביותר של קפקא, י"ש) בשני מיליוני דולרים. מובן שכתבי היד של קפקא היו הדבר החשוב ביותר שרצינו לשים עליו יד. בסופו של דבר, בחומר שקיבלנו מהכספות בישראל היו בעיקר דברים של ברוד ולא של קפקא, אם כי באירופה יש גם לברוד מעמד חשוב. החומר בשווייץ מוחזק בשלוש כספות שונות באותו סניף בנק. עדיין אין לנו מושג מה נמצא שם, ואם מדובר בחומרים של ברוד בלבד או גם של קפקא. אבל עכשיו נוכל לבדוק במה מדובר, וכשהחומר יגיע לארץ נציין זאת כמובן באופן חגיגי".
