קרבות צלאח א־דין

רשימת הדרישות הקואליציוניות של איחוד מפלגות הימין – ובהן השארת תיקי החינוך והמשפטים בידי המפלגה – הוגשה לנציגי הליכוד ביום שלישי. אבל הבעיה הגדולה של ח"כ בצלאל סמוטריץ, המייעד את עצמו לתפקיד שר המשפטים, איננה נציגיו של נתניהו אלא השכנים הזועמים בבית היהודי.

מה שרחש מתחת לאדמה לאורך כל תקופת הבחירות, פרץ כמו גייזר בשבוע האחרון. מקורביו של ח"כ רפי פרץ הפסיקו להסתיר את מאמציהם לטרפד את מינויו של סמוטריץ לתפקיד הנחשק, גם במחיר חבלה בהישגיה הכוללים של איחוד מפלגות הימין. המנכ"ל ניר אורבך צוטט בשבוע שעבר בעיתון זה כמי שחרד מפני פריצתם של "קווי ההגנה" במו"מ מול הליכוד, בעצם הצבת הדרישה לשימור תיקי החינוך והמשפטים בידי המפלגה. גורמים אחרים במפלגה טענו באוזני כתבת 'מקור ראשון' בתאל קולמן שאם המפלגה תפעיל לחץ לא פרופורציונלי, היא תמצא את עצמה עם תיקים זוטרים.

לא צריך להיות מומחה גדול בתורת המשחקים כדי להבין שהתנהלות כזו מזמינה תבוסה מהדהדת. מי מניף דגל לבן ומנהל קרב נסיגה והשהיה עוד לפני שהצדדים ישבו לפגישת המו"מ הראשונה? הואיל ואי אפשר לחשוד באורבך בטיפשות, התחושה באיחוד הלאומי היא שמדובר בחתרנות עם מטרה מוגדרת וממוקדת: לדאוג לכך שסמוטריץ לא יהיה שר המשפטים. מהו המניע? האם החשש שסמוטריץ יאפיל על פרץ בתפקידו ויהפוך את הבית היהודי לקרון השני ברכבת?

ההתנהלות הזו גם איננה רציונלית, שכן היא פוגעת באינטרס הישיר של הבית היהודי. ההסכם הפנימי קובע שסמוטריץ יהיה השר הבכיר, כך שאם איחוד מפלגות הימין תקבל את תיק החינוך יחד עם תיק קטן נוסף, סמוטריץ יהיה שר החינוך. בבית היהודי טוענים שהם מגיבים לפעולות חד־צדדיות של סמוטריץ. הם ראו את מסמך הדרישות מהליכוד שהכין וניסח סמוטריץ על דעת עצמו דולף לתקשורת, וטוענים שהח"כ הצעיר והנמרץ פועל באיפולסיביות ולא משַחק קבוצתי. מבחינתם הוא החתרן, המבקש למצב עצמו כמנהיג המפלגה באמצעות קביעת עובדות בשטח. כמו בכל מערכת יחסים, גם כאן הרגשות שולטים יותר מכל דבר אחר. הקצרים בתקשורת הובילו את הצדדים לחבלה ביעדים המשותפים.

בשורה התחתונה, המפלגה המשותפת פועלת כרגע כמו תינוק סיאמי עם שני ראשים שכל אחד מושך לכיוון אחר. קשה להגיע רחוק בהתנהלות כזו. בעבור סמוטריץ זוהי טרגדיה מסוג החטא ועונשו. חבר הכנסת הפופולרי נכנס לכנסת במסלול האח"מ המהיר והנוח של האיחוד הלאומי, ובמשך ארבע שנים הצדיק ושימר את הפיצול המלאכותי בין שתי סיעות הציונות הדתית. התוצאה היא דרקון שגם פרלמנטר מוכשר כמוהו לא מצליח לשלוט בו.

 

התמיכה תשתלם?

תיק המשפטים הוא גם משאת נפשו של שר התיירות יריב לוין. לוין, עורך דין ובעל ניסיון של כעשור בפרקטיקה משפטית עוד לפני שנכנס לכנסת, הוא ממבקריה הבולטים של מערכת המשפט. בראיונות שנתן בחודשים האחרונים הציג תוכנית לרפורמה מרחיקת לכת בכל הנוגע להפרדת רשויות ולגבולות סמכותה של המערכת.

התוכנית כוללת שלושה ראשים: הראשון הוא שינוי שיטת בחירת השופטים ומעבר לשיטה האמריקנית. על פי לוין, יש להוציא את השופטים מחברות בוועדה לבחירת שופטים או לצמצם את נוכחותם בה למינימום. בנוסף, כל מועמד לשפיטה יעבור שימוע ציבורי בפני ועדת חוקה. מרכיב נוסף בהצעה הוא ביטול שיטת הסניוריטי שלפיה מתמנים נשיאי בית המשפט העליון, והעברת סמכות המינוי לממשלה.

הראש השני עוסק בביטול "הלכת אפרופים". המצב כיום הוא שפרדיגמת הפרשנות התכליתית שהנחיל אהרן ברק הפכה למוסכמה במערכת. עיקרה: כאשר שופט נדרש לפרש טקסט, בין אם מדובר בחוזה שנחתם בין שני צדדים ובין אם מדובר בלשון חוק של הכנסת, הוא רשאי להציע פרשנות החורגת ממשמעותו הצרה של הטקסט ונשענת על מקורות חיצוניים לו: אומד דעתם של הצדדים, תכלית החקיקה, "ערכי היסוד של השיטה" ועוד. השיטה הזו מאפשרת לשופטים חופש תנועה אלסטי במיוחד ויכולת אפקטיבית להגיע לכל תוצאה מבוקשת, בין אם מדובר בסכסוך אזרחי ובין אם בעתירה מנהלית נגד החלטות הממשלה. לוין הוביל בעבר רפורמה דומה בדיני החוזים, אולם היא לא הניעה שינוי מעשי בשל ניסוח אמורפי מדי בתיקון לשון החוק.

היבט נוסף ברפורמת ה"חזרה ללשון החוק" הוא ביטול עילות התערבות שיפוטיות כמו "סבירות" ו"מידתיות". על עילות אלו מבוססות רבות מהפסיקות האקטיביסטיות של בית המשפט, כדוגמת הזזת גדר ההפרדה לכיוון הקו הירוק בשל פגיעה "לא מידתית" בפלסטינים. אליבא דלוין, בתי המשפט יוכלו להתערב בהחלטות ממשלה על בסיס רשימה סגורה ומוגבלת של עילות התערבות פרוצדורליות בלבד. כך למשל, אם החוק דורש קיום מכרז לשם בניית תשתית ציבורית כלשהי והמשרד נמנע מלעשות זאת, אפשר יהיה לעתור לבג"ץ. מנגד, עתירות נגד הסבירות של מתווה הגז לדוגמה יידחו על הסף.

הראש השלישי הוא חקיקת פסקת התגברות מלאה, שתקטין מאוד את יכולת השופטים לבטל חוקים של הכנסת. זאת לצד צמצום זכות העמידה, כך שיימנע מעמותות שמאל לעתור לבג"ץ גם באין נפגעים קונקרטיים מהחלטות הממשלה, ופיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

לוין חושק מאוד בתפקיד, אולם כלל לא בטוח שהוא יזכה בו. הוא יודע שראש הממשלה יודע שזוהי שאיפת חייו, ומאמין שהתפקיד מגיע לו בצדק גם בשל יכולותיו המקצועיות וגם בשל תמיכתו האישית ארוכת־השנים בנתניהו, אבל הוא גם מבין שהאילוצים הקואליציוניים יכולים להוביל לתוצאות אחרות.

 

תקרת הזכוכית

תוכניתו של השר לוין נראית כמו התגשמות החלומות של הימין, אמרתי השבוע לח"כ סמוטריץ. מה יש לך להוסיף עליה?
"יריב לוין הוא אדם יקר וחבר טוב, אבל צריך לזכור שהוא כפוף במאה אחוז לראש הממשלה", השיב סמוטריץ'. "הוא תמיד יעשה מה שראש הממשלה יגיד לו לעשות, וכיו"ר ועדת שרים לענייני חקיקה אין סיכוי שהוא יעביר חוק שראש הממשלה לא חפץ בו. במשך שנים ארוכות נתניהו שמר על סטטוס־קוו מול מערכת המשפט, ונמנע מכל רפורמה. נכון שהיום הוא מחויב יותר לשינויים במערכת המשפט, וגם שחרר כמה הצהרות בכיוון בקמפיין הבחירות, אבל אנחנו לא יודעים אם הוא חצה את הרוביקון או לא. כדי שאפשר יהיה לפרוע את השטר צריך שר שיש לו האומץ והנחישות לעשות את זה. נתניהו מפחד שאני אאתגר אותו. הוא יודע שאם אעלה חוק לוועדת השרים הוא לא יוכל בקלות להורות לשרי הליכוד להצביע נגד, כי גם אנחנו נדע להפעיל לחץ בצמתים מרכזיים".

ובנוגע לתוכנית עצמה, יש לך הערות?
"כן. יריב לוין לא יעסוק בסוגיות דת ומדינה, ולא ייתן קונטרה להחלטות של דינה זילבר. כשיעלו סוגיות כמו מעמד הכותל והדרת נשים, לוין לא יהיה שם. תחום נוסף הוא מרכזיות המשפט העברי. אני רוצה את תיק המשפטים כי אני מאמין שאנחנו נמצאים בתקופת 'ואשיבה שופטייך כבראשונה', וזה כולל את הטמעת המשפט העברי. אנחנו רוצים לקבל את בתי הדין ממשרד הדתות למשרד המשפטים, ולהפוך אותם למוסדות ממלכתיים מכובדים עם תשתיות ותקנים".

החרדים עם 16 המנדטים שלהם ייתנו לך את המתנה הזו?
"הרב יוסף כבר לא מכהן כנשיא בית הדין הגדול ואפשר להגיע להבנות עם דרעי. הוא מבין שבית הדין איננו שטיבל, וצריך להיות חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט האזרחית. אני רוצה גם להחזיר את התקן של משנה ליועמ"ש לענייני משפט עברי, ולהוסיף השתלמויות במשפט עברי לשופטים. זה סל שלם של שינויים שלא מעניינים את לוין, ואותי כן".

אתה מתאר את התפקיד כאילו השר פועל בוואקום ואין מערכת ענקית של פקידוּת שצריך להגיע איתה להבנות. מה יאפשר לך להשיג יותר ממה שאיילת שקד השיגה?
"איילת שקד קיבלה החלטה אסטרטגית בתחילת הקדנציה, שהיא לא נכנסת לעימותים חזיתיים עם המערכת אלא פועלת להגיע להסכמות. היא נהדרת ביחסי אנוש והצליחה לרתום את אפי נווה וגם את בכירי המשפטים, שילמה מה ששילמה וקיבלה מה שקיבלה. היא עשתה הרבה בתוך המגבלות שהציבה לעצמה, אבל לדבר הזה יש תקרת זכוכית ולדעתי כבר הגענו אליה. המערכת שילמה לה את מה שהייתה מוכנה לשלם, ודרשה ממנה גיבוי לקווים האדומים שלה. כך למשל, כשהיועץ התייצב נגד חוק ההסדרה, אני הגשתי הצעת חוק משלי שאוסרת על היועץ להתייצב נגד עמדת המדינה, ואיילת בלמה אותה. היום אנחנו בשלים לשלב הבא, שהוא החזרת גלגל ההפיכה השיפוטית של ברק לאחור. צריך לקחת בחשבון שזה לא יקרה בהסכמה מלאה של המערכת; יהיה דיאלוג, תהיה הידברות, אבל אני לא אהיה בן ערובה שלהם".

"לא יהיה בהסכמה מלאה" זה אנדרסטייטמנט. אתה לא חושש שתמצא את עצמך כמו השר לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, מלא רעיונות כרימון אבל לא מסוגל להזיז כלום בשל אי־שיתוף פעולה של הפקידות הבכירה?
"אני לא מפחד מזה. כשהם ידעו שהכול מונח על השולחן, כולל דרך בחירת השופטים, ייווצר מאזן אימה. בעיניי זה אל"ף־בי"ת של תורת המשחקים. פוליטיקה היא פוקר של למי יש יותר מה להפסיד ומי ימצמץ ראשון. אבו־מאזן מאיים עלינו בקריסת הרשות רק בגלל שהוא יודע שהאיום הזה מפחיד אותנו יותר ממה שהוא מפחיד אותו. אם הוא יבין שבאמת לא אכפת לנו מקריסת הרשות, הוא ייקח את הכסף מיד ולא יסתכן בהשתלטות חמאס וזריקת הפקידים שלו מהגגות.

"צריך לקחת בחשבון שהמערכת הפוליטית השתנתה. בקדנציה הקודמת השופטים סמכו על כחלון שישמור עליהם עם עשרת הח"כים שלו. היום כחלון גם הרבה יותר קטן, וגם ההתנגדות שלו לשינויים התרככה. הוא ירד מהעץ שטיפס עליו אחרי שהבין שהעץ הזה ריסק אותו. החרדים לגמרי איתנו, ליברמן איתנו, בליכוד בני בגין כבר לא נמצא, והרוב המוחלט של חברי הליכוד מניפים את הרפורמה במערכת המשפט כדגל. השוט שיש למערכת הפוליטית על המערכת המשפטית גדול יותר מבעבר, יש להם יותר מה להפסיד, ולכן הנכונות שלהם לשלם תמורת הסכמות תגדל. אם הם ישברו כלים, אנחנו נשבור יותר כלים".

 

"לא ידרכו עלינו"

הזכרת את יחסי האנוש של שקד שהיו מרכיב מרכזי בהצלחתה. אתה לא חושש שכניסה לתפקיד עם צבעי מלחמה, זעקות קרב ותופי טם־טם תשיג תוצאה הפוכה?
"אני רוצה בדיאלוג ומאמין בדיאלוג ולא חושב שכל החוכמה אצלי. אבל נקודת המוצא של דיאלוג איננה שאני חייב לקבל את ההסכמה של מערכת המשפט לכל מהלך, כי הסכמה כזו לא תהיה. ייתכן שאשיג רק חמישים אחוז מהיעדים שלי, אבל החמישים אחוז הללו יהיו הרבה יותר מהמאה אחוז של מי שלא מכוון רחוק.

"אבל למה לדבר על העתיד? בוא נבחן את העבר. בקדנציה האחרונה הייתי אמור להיות מוקצה מחמת מיאוס בכנסת. בפועל העברתי הכי הרבה חוקים דרמטיים: את חוק ההסדרה, חוק החטיבה להתיישבות, חוק שדה דב ועוד. זה קרה כי למרות דעותיי הידועות אני יודע לעבוד עם אנשים ולהגיע לפשרות. על חוק שדה דב החתמתי 84 ח"כים. אם הייתי בריון שמשתולל לא הייתי מצליח להעביר את החוקים הללו. אני הח"כ שהעביר הכי הרבה חוקים בקריאה שנייה ושלישית, שהליך חקיקתם לא החל בכנסת קודמת. בכנסת היוצאת לא הייתי ראש מפלגה ולא ראש ועדה, אבל עבדתי קשה ובחריצות".

הרפורמות שאתה מתכנן אינן עוד חוק. הן נוגעות בליבת המבנה החוקתי של ישראל, קודש הקודשים של האליטות הישנות.
"נכון, ומנגד יש היום בשלות גדולה יותר מבעבר במערכת הפוליטית, גם באופוזיציה. אתה רואה את צביקה האוזר מפורום קהלת מצביע נגד פסקת ההתגברות? את בוגי יעלון מתנגד לחיזוק ההתיישבות? כשדניאל פרידמן נכנס למשרד המשפטים לא היה לו שום גיבוי פוליטי. הוא היה בעל בשורה שהגיע מוקדם מדי. היום יש קונצנזוס בקואליציה סביב שני נושאים: חיזוק ההתיישבות ביו"ש ותיקון מערכת המשפט. יש לי כל הלגיטימציה הציבורית לעשות את השינויים המתבקשים".

וכשהיועמ"ש יגיש התנגדות לחוקים שלך?
"זה לא יקרה. בפגישה הראשונה אני אומר למנדלבליט, נגמר הסיפור שאני צריך לקבל ממך אישור לכל חוק שעולה לוועדת השרים. אתה לא מנהל את הממשלה. הם רצו להכניס לתקנון עבודת הממשלה סעיפים שנותנים למחלקת ייעוץ וחקיקה שליטה בכל הליך החקיקה. זה לא יקרה, ואני לא מתכוון לריב איתם בכל פעם מחדש. מצד שני, אני אשאף לחיזוק הפרקליטות ולשיפור ברמות השכר של הפרקליטים. אין סיבה שלא ירוויחו טוב על עבודה קשה".

מה אתה אומר לגורמים בבית היהודי שטוענים שאם תתעקש על משרד המשפטים נתניהו יתרגז ואתה תמצא את עצמך מחוץ לקואליציה?
"במחילה, אלו דברי הבל. כחול־לבן לא תיכנס כל עוד כתבי האישום מרחפים מעל נתניהו, זו עובדה. אנחנו עם שישה מנדטים (כולל ח"כ אלי בן־דהן; י"י), וכרגע אין לראש הממשלה חלופות על איחוד מפלגות הימין. הבעיה הקשה שלו היא ליברמן שעושה לו כאב ראש גדול מול החרדים, ואם הוא יצליח להעביר לקואליציה ח"כים מכחול־לבן הוא יעדיף להיפטר קודם כול מליברמן. נכון, הוא יוציא לנו את הנשמה וייתן לנו את התיק בלילה האחרון ולא דקה אחת קודם; ככה הוא עשה לבנט ושקד, אבל לא צריך להיבהל מזה.

"איילת שקד עשתה דברים גדולים והציונות הדתית חייבת לשמר את הדי־אן־איי שלה ולשמור על התיק אצלנו. אנחנו בצומת דרכים, ואם ניתן לליכוד לדרוך עלינו הם ידרכו עלינו, ואין לי שום כוונה כזו. אם כחלון לא מוותר על האוצר וליברמן לא יוותר על הביטחון למרות הישגיהם הדלים, אין סיבה שאנחנו נוותר. אני מתואם באופן מלא עם הרב פרץ. אני יכול להבין שיש גורמים שרואים את ההצלחה שלי ופוחדים לאבד את הבכורה והשליטה. הם חוששים שאאפיל עליהם עם הכישורים והיכולות שלי, אבל מנהיגות הבית היהודי מבינה היטב את האינטרס הציבורי בהחזקת תיקי החינוך והמשפטים".

אתה לא חושב שזה מחיר שאתה משלם על ההפרדה המלאכותית בין האיחוד הלאומי לבית היהודי?
"מי שבזמנו התנגדו לאיחוד היו נפתלי בנט ואורי אריאל. נכון, אני לא התאבדתי על זה, ובמצב שנוצר ברור שהייתי צריך להצדיק את קיומי ולשמר את תקומה. בקדנציה הזו חייבים להתאחד, אבל איחוד לא יכול להיות התמזגות עם המנגנונים המסובכים והבלתי אפשריים של הבית היהודי. צריך להיוולד משהו חדש משתי המפלגות הקיימות".