הפרלמנט הישראלי מצומצם מדי, לחברי הכנסת חסרים כלים והם בעלי סמכויות מוגבלות לביצוע תפקידיהם – כך עולה ממחקר שערכה התנועה למשילות ודמוקרטיה לקראת השבעת הכנסת ה־21. "כדי לשמור על איזונים ובלמים בין הרשויות, על הכנסת ה־21 למהר ולערוך כמה תיקונים חיוניים, כגון הגדלת מספר חברי הכנסת, תיקון הליכי החקיקה והגברת סמכויות הזימון של ועדות הכנסת", אומר זאב לב, החוקר בתנועה.
הרשות המחוקקת בישראל מונה 120 חברים בלבד, והיא מבתי הפרלמנט הקטנים ביותר בעולם המערבי, אפילו בהשוואה למדינות בגודל אוכלוסייה דומה כמו נורבגיה (169) ושוויץ (246). בנוסף, בין 20 ל־25 אחוזים מחברי הכנסת הם גם שרים, ולכן כמעט שאינם פועלים למעשה כחברי כנסת.
בכנסת העשרים תפקדו 12 ועדות קבועות, ונוספו עליהן עוד שמונה ועדות מיוחדות לתקופת הקדנציה הזאת בלבד. לפי המחקר הכנסת עומדת לפיכך ברף העליון של מספר הוועדות, שנע בין 10 ל־20 בפרלמנטים בעולם, וזאת אף בלי להביא בחשבון את העובדה שהכנסת היא הפרלמנט המצומצם ביותר בפרלמנטים שנסקרו, ויש בה בית אחד בלבד בניגוד לפרלמנטים בעלי בית עליון ובית תחתון. לאחר קיזוז מספר חברי הממשלה ויו"ר הכנסת, נותר מספר חברי הכנסת הזמינים להשתתף במלאכת הפיקוח על הממשלה 93, והם מאיישים את 240 המקומות בוועדות השונות, כך שלמעשה כל ח"כ חבר ב־3־4 ועדות – יחס מהגבוהים בעולם.
לפי התנועה למשילות ודמוקרטיה, ביקורת הכנסת על הממשלה נפגעת מכך שנציגי משרדים באים לדיוני הוועדות בלי המידע שהם נדרשים לספק לחברי הפרלמנט, או שהנציגים פשוט מסרבים לשתף פעולה עם שאלות. לפי סמכות הזימון המוקנית לוועדות הכנסת, השר או ראש היחידה שבה עובד מי שזומן לוועדה רשאים להתייצב במקומו – היתר שדי בו כדי לנטרל את יכולת הוועדה לקבל תשובות ישירות. האפשרות להחליף את הנציג הרלוונטי לשאלות שיישאלו מצמצמת את יכולת הכנסת לפקח על משרדי הממשלה באופן יעיל. מול ההתנהלות הזאת אין לראשי הוועדות כל אמצעי אכיפה.
במדינות אחרות במערב נתונות לוועדות הפרלמנט סמכויות סימון ואכיפה נרחבות בהרבה, ויו"ר הוועדה מסוגל להטיל קנסות בגובה של עד 1,000 דולר, ואף להטיל עונשי מאסר לתקופות של עד שנה, על מי שאינו מתייצב בפני הוועדה.
מרכז המידע והמחקר של הכנסת (ממ"מ), המשמש את חברי הכנסת וראשי הוועדות, מצומצם להפליא ומונה 36 עובדים בלבד. בשנה האחרונה, לשם ההמחשה, נכתבו בממ"מ כ־160 מחקרים לבקשתם של חברי כנסת – זהו מספר נמוך בהתחשב בהיקף הנושאים הנידונים. לעומת זאת, מרכז המחקר של הקונגרס האמריקני רשאי לדרוש מכל רשות ציבורית מידע ומסמכים, והרשויות חייבות לספק את החומר המבוקש. המרכז האמריקני מחולק לשלושה מרכזי מחקר שיחד מעסיקים כ־4,000 מומחים – כ־10 חוקרים לכל חבר קונגרס, לעומת יחס נמוך בהרבה בישראל חוקר אחד לכל שלושה חברי כנסת.
