בג"ץ אישר בשבוע החולף צו מהפכני של משרד הביטחון המאפשר להרוס מבנים בלתי חוקיים בשטח C במהירות, תוך צמצום יכולת ההתנגדות המשפטית להריסה.
הצו הוא פרי מאמציו של שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן במאבק נגד בנייה פלסטינית בלתי חוקית. השופטים דוד מינץ, יצחק עמית ואלכס שטיין קבעו ש"הצו אינו מפלה בין בנייה בלתי חוקית בידי ישראלים לבין בנייה בלתי חוקית בידי פלסטינים".
המנהל האזרחי במשרד הביטחון מתקשה להילחם בבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית בשטחי C – לא רק בשל קושי מבצעי אלא בעיקר בשל קשיים בירוקרטיים ומשפטיים שהפלסטינים ניצלו כדי לעכב צווי הריסה.
מרגע הוצאת צו ההריסה עמדה לרשותם האפשרות למשיכת זמן של כמה שנים. את הצו המאפשר לממש את ההריסה בתוך 96 שעות בלבד הוציא משרד הביטחון עוד ב־2018, אך ארגוני שמאל וזכויות אדם עתרו נגדו. מקדמי המהלך, ליברמן ויועץ שר הביטחון לענייני התיישבות קובי אלירז, הגדירו את הצו כפיילוט, לאזורי שטח מסוימים.
הפלסטינים מצידם זיהו כי בתנאי השטח שנבחרו לפיילוט יש יותר בנייה בלתי חוקית פלסטינית מישראלית, ועתרו כאמור לבג"ץ נגד הצו, בטענה לאפליה. "הצו ניתן מטעמים פוליטיים, ותכליתו לצמצם את שטח המחיה של האוכלוסייה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון", טענו, "זאת, תוך עקיפת הערכאות המוסמכות לדון בחוקיות ההריסה.
"הוראות הצו יחולו רק על מבנים הנמצאים מחוץ לתחומי שטח תוכנית המתאר בתוקף, או בשטח התפוס לצרכים צבאיים. משמעותו, הלכה למעשה, היא כי הוראות הצו לא יחולו על יישובים יהודיים באזור יהודה ושומרון".
השופט מינץ הכיר בקושי לאכוף את החוק בתחום הבנייה: "לאחר קבלת צו ההריסה רשאי המפר להגיש ללשכת התכנון בקשה לקבלת היתר בנייה, ובאותה העת מושהית פעילות האכיפה נגד המבנה. היה והבקשה נדחתה, שמורה למפר הזכות לערער על ההחלטה לוועדת הערר. אם גם זה נדחה, יש באפשרותו של המפר להגיש בקשה לפוטרו מחובת רישיון הנדרש על פי חוק, בקשה הידועה כבקשת 'חנינה'. ככל שבקשה זו נדחית, עומדת לפני המפר האפשרות להגיש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לשם עיכוב או ביטול צו ההריסה. על פניו, הסדר זה אינו יעיל דיו והוא אינו נותן מענה הולם לבלימת הבנייה הבלתי חוקית באזור", כתב בפסק הדין.
הוא ציין כי נכון שהצו חורג מן החוק הירדני החל באזור, אך "הוראות חוק התכנון הירדני הנוגעות לבנייה בלתי חוקית יפות לטיפול נקודתי בבנייה ללא היתר. התופעה הנרחבת בדבר בנייה בלתי חוקית כפי שזו נעשית בשנים האחרונות דורשת אמצעים יעילים, ואינה יכולה למצוא את פתרונה בהסדר הקיים".
את טענת האפליה לטובת יהודים הדף מינץ. "הטענה, אין לה על מה שתסמוך. טענה זו הועלתה באופן כללי וכוללני ובהיעדר תשתית עובדתית התומכת בה, שכן טרם החל יישומו של הצו". השופט עמית הוסיף כי "הצו מושא העתירות טרם הופעל; תוקפו הוא אקטיבי ולא רטרואקטיבי; הצו אינו מפלה בין בנייה בלתי חוקית בידי ישראלים ובין בנייה בלתי חוקית בידי פלסטינים, ובדעת המשיבים לבצע 'פיילוט' במהלך השנה הראשונה לאכיפתו. במצב דברים זה, יש להמתין ולראות כיצד ייושם הצו בשטח בעתיד, ובהתאם לכך אפשר יהיה לבחון את הטענה לאכיפה סלקטיבית של הצו".
פסק הדין של בג"ץ מעניק למעשה למנהל האזרחי, האחראי על אכיפת דיני התכנון והבנייה באיו"ש, כלי מהיר ואפקטיבי יותר מקודמיו. כעת השאלה היא אם משרד הביטחון והמנהל האזרחי יאמצו את הצו, ויבלמו את הבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית.
