דקות ארוכות השתהה רם בן־ברק בחניית הכנסת ביום שלישי שעבר, מודד עניבות שונות שיהלמו את יומו הראשון כחבר כנסת מן המניין. גדי יברקן, שנכנס למשכן מלווה בבני משפחתו, כרע ארצה ונישק את רגליה של אימו באולם הקבלה הרשמי. מטרים ספורים מהמחזה המרגש שתיעודו הפך ויראלי, ענדה סדרנית הכנסת פרח חגיגי על דש שמלתה התכולה של ח"כ מיכל רוזין, בזמן שהסדרן ענד פרח זהה על דש מקטורנו של טל רוסו.
הצצה אל המשכן בשבוע שעבר, זה שבדרך כלל רוחש יוזמות, חוקים וגם לא מעט תחבולות ועימותים, גילתה למתבונן שורה של פנים נרגשות, כמו כיתה א' ביומה הראשון של שנת הלימודים. עוד לפני שהגענו לבית הנבחרים, מטס קטן שחג בשמי הכנסת סיפר לנו שלא מדובר ביום חולין. ובפנים, המשכן לבש חג לרגל השבעת הכנסת ה־21. פרחים בלבן וסגול עיטרו את המסדרונות, סדרנים בחליפות מיהרו הנה והנה עם צמחי תבלין ריחניים, וארגזים של בקבוקי שמפניה הונחו בטרקלין שאגאל. עובדי המשכן צוידו בדף ובו תמונותיהם של 49 חברי הכנסת החדשים – שיא לעומת כנסות קודמות – כדי שבתוך שלל הפנים הנרגשות יוכלו להבחין בין ח"כ לדוברו ובין ח"כית לבן זוגה.
בהיעדר דף כזה בידי, נעזרתי בגוגל כדי לזהות את אחד המרואיינים לכתבה: יעקב טסלר בן ה־45 מאשדוד, מקום שביעי במפלגת יהדות התורה. את עידית סילמן (38) מהבית היהודי ואת ד"ר שלמה קרעי (37) מהליכוד זיהיתי מהיכרות מוקדמת.
"תראי איזו תמונה יפה צילמתי", מושיט לעברי ח"כ קרעי את הטלפון הנייד שלו, ובו נראים אביו, דודו, אחיו וחלק מילדיו בלבוש חגיגי. "רואים שאתה מהליכוד", צוחקת ח"כ סילמן על כך שקרעי הצליח להכניס עימו למשכן בני משפחה רבים ולא ארבעה בלבד, כפי שהכנסת מאפשרת לכל ח"כ חדש. קרעי, מרצה בכיר במחלקה לניהול באוניברסיטת בר־אילן, תושב מושב זמרת הסמוך לנתיבות, הוא אח בכור מתוך 17 ואב לשישה ילדים. אביו הוא רב המושב. קרעי, בוגר ישיבת 'כיסא רחמים', משתייך לחצרו של הרב מאיר מאזוז.
"כל בני המשפחה שלי עבדו בתקופה הזו במפקד, כל אחד קיבל רשימה והלך להוציא אנשים להצביע בפריימריז", מסביר קרעי מדוע הזמין נציגות משפחתית נכבדה לחגוג את יומו הגדול. "כל אחד מהאחים והדודים התאמצו בשבילי, אז אני התאמצתי להכניס היום את מי שיכולתי. אפשר היה לראות על פניהם את הרוגע והמתיקות שהנה הצלחנו להגיע ליום הזה. בלעדיהם לא הייתי כאן".
לשנות מבפנים
את ח"כ עידית סילמן מרחובות, לשעבר יו"ר פורום הנשים בבית היהודי ועד השבוע מנהלת שיווק בשירותי בריאות כללית, ליוו הוריה, בעלה ושניים מילדיה. "היה ברור לי שהמשפחה שלי תהיה כאן איתי. אני לא בוכה בקלות, אבל כשראיתי את ההתרגשות שלהם מהמעמד המכובד בכיתי", היא מספרת. "ההורים שלי עלו ממרוקו ממשפחות ברוכות ילדים, והגיעו לכאן למעברות. מהמקום הזה הם באו לראות את בתם נכנסת לבית המחוקקים של ישראל. מדהים לראות את הקפיצה הזו".
אני יושבת עם סילמן וקרעי בלשכתו של קרעי באגף הישן של הכנסת, זמן קצר לאחר שסיימתי לשוחח עם טסלר במזנון החלבי (מציאת זמן משותף לכל השלושה הייתה משימה בלתי אפשרית). טסלר, יליד ירושלים וכיום תושב אשדוד, אב לעשרה וסב לשמונה, כיהן כחבר המועצה הדתית בעיר וכחבר מועצת העיר. בצמרת החסידות שאליה הוא משתייך זיהו את כישוריו, והחליטו לשגר אותו לזירה הארצית. הח"כ החרדי הטרי מגיע לכנסת רגוע ומוכן יותר מרוב עמיתיו החדשים. "בקדנציה הקודמת האדמו"ר מוויז'ניץ, הרבי שלי, שלח אותי להיות לצידו של הרב ליצמן, לעשות סטאז' ולהיכנס לעניינים", הוא מספר על הקורס המעשי המקדים שנרקם בעבורו כדי להפוך אותו לנציג טוב יותר לשולחיו. "בארבע השנים האלה באמת למדתי הרבה. לפני כן לא הייתה לי שאיפה להגיע לכנסת. הילדים שלי לא ידעו עד עכשיו מה זה חבר כנסת. זה היה יום מרגש, במיוחד שבאתי לתפקיד בשליחות הרבנים".
למשכן הגיע טסלר מלווה ברעייתו, שלדבריו לא התכוונה שבעלה יהיה איש ציבור במשרה מלאה. "כשאשתי הבינה שאני הולך לעבוד אצל ליצמן, היא אמרה לי 'לאן נכנסתי? התחתנתי עם בחור פשוט מירושלים'. היא אמרה שזה לא בשבילה. גם אני לא חלמתי שזה יהיה ככה. אבל ברגע שקיבלנו את ההחלטה, זה לטובה. אנחנו רואים את זה כזכות, וממשיכים הלאה".
בחזרה ללשכתו של קרעי, שכבר הספיק לקיים לאחרונה כמה שיחות טלפון "ממושכות ולבביות", כהגדרתו, עם ראש הממשלה נתניהו. אני שואלת את הדוקטור ורואה החשבון האם חלם להיות גם חבר כנסת.
"זה לא חלום ילדות", אומר קרעי, "אבל בשנים האחרונות כן. הבנתי שכדי לשנות, צריך לעשות את זה מבפנים. כשאתה מבחוץ אתה יכול לדבר לקיר. זה התחיל ב־2011, כשבנק ישראל קבע את מגבלת שליש הפריים, וראיתי את הנזק שזה הולך לעשות למשפחות. ניסיתי לפעול, פניתי לבנקים ולחברי כנסת וראיתי שאין עם מי לדבר", קובל הח"כ החדש, ונראה שהנושא בנפשו. "אני מהפריפריה, אני רואה איך האנשים נאנקים תחת הנטל. זוגות צעירים באים אליי ושואלים איך אפשר להוריד את הריבית בתשלומי המשכנתא שלהם, וזה קשה. במיוחד כשאלה האנשים הכי קרובים אליי, משפחה וחברים, והבנקים אוכלים את השומן הזה. זה לא קפיטליסטי ולא שוק חופשי, אלה עמלות הקבועות בחוק. בכנסת האחרונה פעלתי לקדם חוק שלפיו הבנקים יציעו משכנתא ללא עמלת פירעון מוקדם. חברי ועדת הכלכלה הצביעו פה אחד בעד ההצעה שלי, והיא נתקעה בגלל שקד וכחלון".
סילמן הנמרצת בוחנת את נושא הסיוע לחלשים מהזווית ומהניסיון שלה – עבודה מול ארגונים חברתיים ועמותות. "טייקונים וחברות גדולות משלמים ריביות אפסיות, ואנשים פשוטים משלמים ריביות גדולות כדי לקנות דירה. אלה אנשים שלוקחים הלוואות, ומחויבים להחזיר יותר מהטייקונים שעושים להם תספורות. זה הפוך ממה שצריך להיות. בהלכה יש איסור מפורש להלוות בריבית, והפתרון ההלכתי שנמצא לבנקים לא יכול לבוא על חשבון החלשים, ואנחנו צריכים להיות פה בשבילם. אני באה מהעולם הציבורי־חברתי, מעבודתי בשירותי בריאות כללית. אין די תקציב כדי לכסות את כל השירותים הנדרשים".
סילמן הגיעה לכנסת לאחר שהוועדה המסדרת של הבית היהודי הציבה אותה במקום השלישי המשוריין לאישה (חמישי ברשימה המשותפת עם האיחוד הלאומי). "שנים אני פעילה חברתית ופוליטית דרך פורום הנשים ובכלל", היא מספרת. "בתקופה של המפד"לניקים המשופמים עם הסנדלים היינו מעט מאוד נשים פעילות. היום המקום של הנשים גדל, עד שיש 45 אחוז מתפקדות. המטרה שלנו היא להביא נשים למקומות של קבלת החלטות. עשינו קורסי מנהיגות, והיה מבול של נשים שהגיעו. כל מה שאני רציתי לדעת, הכנסנו לתוכנית. אחר כך ראיתי את עצמי בזירה הזו. זה הגיע מהר מאוד, אבל הייתה פה הזדמנות ותמיד ידעתי לנצל הזדמנויות".
מחלוקת ראשונה בין השניים מתגלה כשקרעי משיב לאמירותיה של סילמן בנוגע לאופן שבו יש לעזור לחלשים. "הרמב"ם כותב שהמידה הכי גבוהה של הצדקה היא לא לתת לעני כסף אלא כלים, למנוע מהאדם לרדת לדרגה של עני. זה מה שאמרתי על הריביות המופרכות", אומר קרעי, וממשיך להציג את היוזמה השנייה שהוא מתכוון לקדם מהכנסת. "אלפי סטודנטים מגיעים לנגב ולגליל כדי ללמוד, ובמקום להשתקע שם הם חוזרים למרכז כי אין מוטיבציה להשתקע. אני רוצה לקדם את חוק הנגב או הפריפריה, שצעירים שיגורו ויעבדו בפריפריה אחרי הלימודים יקבלו הטבות מס".
"איך אומרים בעברית יידישקייט"
באופן מפתיע אולי, מה שמאחד את שלושת בני שיחי הוא השאיפה להתמקד בתחום החברתי – לא נושאי ביטחון או משפט שתפסו את הכותרות במהלך הבחירות. האחד נשלח בידי האדמו"ר שלו "לעזור לעם ישראל", השני גילה את מצוקת משלמי המשכנתאות, והשלישית נבחרה לתפקיד בזכות פעילותה החברתית הענפה.
כשאני שואלת את טסלר האם בא לכנסת כדי לדאוג לחוק הגיוס או לגיור, הוא משיב שהמוטיבציה שלו נשענת דווקא על התחום החברתי־יהודי. "איך אומרים בעברית יידישקייט?" הוא שואל אותי. "לשמור על הדרך, על אורח החיים היהודי, ולעזור לכל אחד ואחת. אחד הסמלים בלוגו של החסידות שלנו הוא אהבת התורה, אהבת ה' ואהבת ישראל. אני רוצה לעזור לכל אחד ולאהוב כל אחד. אין אצלנו פריימריז, אף אחד לא בחר ביעקב טסלר. אני בעצם שליח מטעם מועצת גדולי התורה, שהיא פסיפס שמורכב מנציגי כל האדמו"רים. ברגע שהם החליטו שאני השליח שלהם, זו אחריות מחייבת להיות שליח נאמן לשולחיי ולמצביעים".
הרבנים ששלחו אותך מקשים עליכם להגיע לפשרות או לקבל החלטות שחשובות לציבור שלכם, למשל בנושא חוק הגיוס.
"אומרים שבדיני ממונות מתפשרים, אבל בערכים לא מתפשרים. אנחנו מביאים לפניהם את הנתונים כי אנחנו השליחים שלהם, והם מקבלים החלטה. אבל אם מישהו חושב שהאדמו"ר עשה את הבירורים שלו רק מול אותו שליח שנמצא כרגע בכנסת, זה ממש לא כך. הוא אוסף את כל המידע האפשרי לפני שהוא פוסק לנו מה לעשות".
בדרך לריאיון, מספר טסלר, הוא פגש במסדרונות את ח"כ מירב כהן מכחול־לבן, מי שהובילה את המאבק בעושק הקשישים והפכה לכתובת בנושא. השניים הבטיחו לשתף פעולה כדי לעזור למי שקולם לא נשמע. "אני מתכוון לעבוד עם כולם", אומר טסלר. "בנושא של עזרה לזולת, לא משנה אם אתה בקואליציה או באופוזיציה. הסתובבתי בבניין בקדנציה האחרונה ואני מכיר חלק מחברי הכנסת. אני רוצה לעזור לאנשים במצוקה, כל אחד במצוקה שלו. לבוא, לשמוע, להקשיב ולסייע. עשיתי את זה בעשר השנים האחרונות בעיריית אשדוד, ופה יש לנו יותר יכולות וכוח".
זמן קצר לפני פגישתנו ישבו הח"כים החדשים באולם המליאה והאזינו לנאומו של נשיא המדינה ראובן ריבלין. בנאום שנשמע כמשא תוכחה, קרא ריבלין לקואליציה המסתמנת ליטול אחריות על כל חלקי העם ו"למשול בכבוד", וביקר את העובדה שבכנסת ה־21 יהיו פחות נשים מקודמתה. "הוא לא חסך את שבט לשונו כלפי הליכוד, וזה היה קצת מוגזם", אומר קרעי. "אבל הביקורת על מספר הנשים – בזה אנחנו לא חוטאים. זה נקבע בפריימריז ונבחרו אצלנו לא מעט נשים. נוריד קצת ממשא החטאים שלנו".
ברכת הבית
הקואליציה המסתמנת, שהשלושה יהיו חברים בה, צפויה להיות דתית־חרדית מקודמתה, עניין שמטריד רבים באופוזיציה וגם במפלגה השותפה לעתיד, ישראל ביתנו. לשאלתי מה הם חושבים על המתיחות בין דתיים לחילונים, משיב קרעי: "אני לא חושב שיש ממה לחשוש. דתיים תורניים לא מנסים לכפות את דעתם על אף אחד. כל מה שמנסים לעשות זה לשמר את הסטטוס־קוו, את הפרהסיה של השבת, הנישואין, דברים שהיו קיימים עשרות שנים. המלחמה היא לשמור ולא להוסיף הלכות. זו גם לא האג'נדה שלי, אלא הנושא הכלכלי־חברתי".
סילמן: "יש הבדל בין הדתה לזהות יהודית. רוב האנשים שחיים בישראל אוהבים את המסורת, ואנחנו לא מתנצלים על הרצון לשמר את הזהות היהודית שלנו. זה הבסיס שלנו".
טסלר מתייחס למאבק בין הסיעות החרדיות לליברמן: "אנחנו לא מתנהלים מול ליברמן, אלא מול נתניהו ויריב לוין. להזכיר לך איך הכנסת התפזרה? אנחנו לא רוצים להיות שם שוב. נתנו הוראה למנהלי המטות לא לקפל ציוד ונקווה שלא נצטרך להגיע לזה, אבל אנחנו לא חוששים מבחירות. הייתי אתמול אצל האדמו"ר. כשהוא מדבר איתי על נושא הגיוס אני רואה את הנחרצות אצלו. הוא אומר לי 'דבר אחד אני רוצה, עולם התורה. אני לא מחייב אף אחד ללמוד, אבל לא יכול להיות שתהיה הגבלה על מי שירצה ללמוד'".
ליברמן מזהיר שאתם רוצים לכונן פה מדינת הלכה.
טסלר: "זה ספין. לא הולכים לשנות ולא הולכים להלביש לכולם כיפות וציציות. הוכחנו את זה בעבר בגדול, וכך ננהג גם בעתיד. באשדוד היו שואלים אותי 'אתה רוצה להפוך את אשדוד לחרדית? שיהיה בה ראש עיר חרדי?' התשובה היא לא. יש לי שאיפה אחת, שנוכל לגור יחד בכבוד הדדי. את אותו דבר נביא לפה".
בעוד טסלר שואף לכהן כיו"ר ועדת העבודה והרווחה או לפחות להיות חבר בה, קרעי מתכנן להשקיע את עיקר מרצו במשימה שעד היום כולם כשלו בה: הוזלת מחירי הדיור. לטענתו מדובר במשימה אפשרית, והוא מדבר על הוזלה של עשרה אחוזים לפחות מהמחירים היום. "מחירי הדיור אכן עלו, אבל 50 אחוז מהייקור נעוץ בריביות. הרפורמות שכחלון עשה הן בעיקר לקחת כסף ולחלק לאנשים, הוא פחות נגע במוגלות של מונופול הבנקים. אני מקווה שעכשיו הוא הבין שהיה חסר משהו בהתנהלות שלו, עובדה שהוא היה על גבול אחוז החסימה. הציבור רוצה להרגיש שנלחמים בשבילו, ולא רק שנותנים לו כסף מהקופה".
סילמן מסמנת יעד אחר: חינוך חינם מלידה עד גיל שלוש. "לשלם 9,000 שקלים למטפלת בבית כשאין מסגרות מפוקחות ואין לאן לרשום, זה מחדל. זה מאתגר אימהות שנאלצות להישאר לחופשת לידה ארוכה יותר, גם אם הן לא מעוניינות או לא יכולות. זה תחום שצריך לעבור ממשרד הרווחה למשרד החינוך. ילדים צריכים רצף חינוכי, ואימהות צריכות לצאת לעבודה בראש שקט".
השלושה קיבלו ממשפחותיהם את ברכת הדרך לארבע השנים הבאות, בתקווה שהכנסת תשלים את ימיה. "בעלי צדיק אמיתי", אומרת סילמן, "לכל אורך הדרך הוא היה שם בשביל הבית. אני בניתי את התא המשפחתי שלי כדי שיהיה לי חוזק שיאפשר לי לעבוד עבור עם ישראל, ואם המשימה הזו חשובה לנו כבית – אז כולם מתגייסים למשימה הזו".
"הכי קשה זה מול הילדים", אומר קרעי. "אשתי מבינה את המטרה, אבל הילדים הקטנים לא מבינים שלמען מטרה גדולה צריך להקריב לפעמים. בת השנתיים וחצי לא מבינה למה אבא לא בבית. אבל טוב שיש לנו שבת, שבכל החודשים האחרונים הייתה העוגן המשפחתי שלנו, וככה היא תמשיך להיות גם כשאהיה כאן בכנסת".
טסלר: "אמרתי לאשתי ולילדים שהם יראו אותי פחות בבית. אני משתדל, למרות הימים העמוסים שעוברים עלינו, להיפגש עם הקטנים כל יום ולדבר בטלפון עם הגדולים. למשל, כשהבן שלי מתקשר מהישיבה, אין מצב שאני לא עונה לו. ילד צריך להרגיש שיש לו בית, ואנחנו צריכים לתת כל מה שאפשר. גם הם רואים את זה כשליחות. ברגע שקיבלתי את השליחות הזו אשתי אמרה לי: 'אני איתך'". 
