שמונה חודשים לפני סוף כהונתו, שי ניצן מוטרד מהכרסום המתמשך באמון הציבור במוסד שהוא עומד בראשו. "יש פער אדיר בין התדמית של הפרקליטות במגזרים מסוימים ובין המציאות", אומר לנו פרקליט המדינה. "עדנה ארבל אמרה פעם שלא אוהבים אותנו כי אנחנו לא מחלקים פרחים אלא כתבי אישום, ועדיין הפער בלתי נסבל. אנשים פה עובדים קשה בצורה בלתי רגילה, אין להם חיים פרטיים. הם יכלו להרוויח הרבה מאוד כסף במגזר הפרטי, אבל בחרו להיות שליחי ציבור. כשאני רואה את הביקורת הקשה שמוטחת בהם, זה מתסכל אותי".
ניצן לא מתכוון רק לאמון הכללי של הציבור במערכת אכיפת החוק, אלא גם להתנהלותו של הנחקר מספר אחת. בסמוך לפרסום כתב החשדות יצאו מקורבי נתניהו במתקפה חזיתית ממוקדת על ניצן והאשימו אותו בתפירת תיק, לא פחות. התדרוכים כללו אז אמירות כמו "הוא (ניצן) רוצה שיזכרו אותו כמי שהפיל אותי", "ניצן מסית את הציבור נגדי", ו"שי ניצן וליאת בן־ארי דחפו לקו הקיצוני".
ואחרי הכול הציבור עמד מול שני סיפורים – כתב החשדות שלכם ומנגד הטענות של נתניהו – ובחר חד־משמעית בנתניהו. אתה לא חושב שצריכה להיות משמעות משפטית להכרעה הזו, בדמות סגירת התיק או לפחות דחייה של ההליכים עד לתום כהונתו?
"ונניח שזה נכון", קוטע אותנו ניצן, "אז מה, להתעלם מהראיות? שמגר כבר אמר שדין הבוחר לא מחליף את דין המשפט. לא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה הבוחר מחליט אם אדם אשם או לא. זו לא דמוקרטיה. אני מכבד את התוצאות, אבל אין להן קשר להליך הפלילי. בכל אופן, אני לא חושב שהתוצאות הן אי־אמון בנו".
אם אתם טוענים שנתניהו מושחת אבל הבוחרים מתעלמים ומצביעים לו, זו לא הבעת אי־אמון?
"ממש לא. יכולות להיות כל מיני סיבות להצבעה לליכוד. זו יכולה להיות הצבעה נגדנו, אבל גם הזדהות עם האג'נדה של הליכוד ללא קשר אלינו. נראה לכם שכל מי שהצביע 'מחל' עבר על כתב החשדות ואמר 'זה לא משכנע אותי'? אני אישית שמעתי אנשים שאומרים שאם הייתה החלטה סופית להגיש כתב אישום הם לא היו מצביעים לליכוד, אבל בגלל שמדובר רק בכתב חשדות, ואנחנו רק שוקלים להגיש כתב אישום, והחלטה סופית תתקבל רק לאחר השימוע – אז זה לא צריך להשפיע על דפוס ההצבעה".
הסיפור הוא לא רק נתניהו. כשמדברים על אמון הציבור במערכת קשה להתעלם מהחשש של פוליטיקאים רבים שהפרקליטות תתפור להם תיק. בעבר היו אלה יעקב נאמן, חיים רמון ורובי ריבלין, ורק בשבוע שעבר טען את זה סמוטריץ.
"שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופך לאמת. אני נמצא במערכת שלושים שנה, ומעודי לא נתקלתי בסיטואציה כזאת. אלו פשוט דברי הבל. ברור שהדרך הקלה ביותר עבור כל נאשם או חשוד שמעוניין לחמוק מאימת הדין, היא לטעון 'תופרים לי תיק כי אני ככה וככה'. הוא יכול להשלים את המשפט איך שהוא רוצה – כי אני אשכנזי, ספרדי, ימני, שמאלני, ערבי, מתנחל. הטענה של סמוטריץ מופרכת לחלוטין, ואני מאוד עדין בהתבטאות שלי. מה הוא הביא כהוכחה? חוזה על התקשרות כספית בין ארגון 'רגבים' שהוא ניהל לחברת 'תארא' (ביחס לפרויקטים שעמותת רגבים קידמה בגליל; י"י ונ"ב). לדבריו המסמך היה רק בידי המשטרה והפרקליטות, והואיל ולרגבים אין אינטרס לפרסם את המסמך ולדפוק אותו, אז ברור שהמערכת הדליפה.
"אבל אם הוא היה טורח לבדוק הוא היה מגלה שהמסמך הוגש לבית המשפט והועבר כחומר חקירה לכל הסנגורים, הוא נגיש לכולם ב'נט המשפט' וכל אחד יכול להוריד אותו. אז הטענה שלו נפלה, אבל בציבור לא מבינים את זה. אומרים הנה, מנסים לתפור תיק לשר מיועד. הצרה היא שיש ציבור עם נטייה לקבל טענות כאלה מבלי לבדוק את העובדות. הם מאמינים לכל מתלונן מבלי לדקדק בפרטים".
משקל הראיות
הבעיה היא, אנחנו אומרים לניצן, שזו לא רק טענה של פוליטיקאים, אלא גם של שוטרים שחושפים את המתרחש במערכת. היועמ"ש החליט שלא לתת חסינות לתנ"צ גיא ניר, אף שהעיד על שיטה של המשטרה לחיסול חשבונות באמצעות תפירת תיקים. הוא מסר על כך עדות מפורטת בכנסת. בשבוע שעבר התבטא בכיוון הזה ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, וטען שהיה עד ל"חיסולים" כאלה שהותנעו בפרקליטות. ראש אח"מ, מני יצחקי, הורה להכין מסמך שמרכז מידע מודיעיני המייחס לנבחרי ציבור מעשי אלימות, קשרים עם עבריינים, קבלת מעטפות כסף ועסקאות מפוקפקות. על פי החשד מדובר בחשדות שלא נחקרו, אלא נשמרו לזמן ולמקום שבו המשטרה תרצה לעשות בהם שימוש. אלו עדויות מתוך המשטרה, לא טענות בעלמא של חשודים.
"אני שמח שאתם חושבים שכל אנשי המשטרה אמינים. גיא ניר לא ראה את מה שהוא טען שהוא ראה. הוא נזכר לדווח רק אחרי שהוא הסתבך בעצמו בחשדות, מינו נגדו קצין בודק שהציף ממצאים והוגשה נגדו קובלנה משמעתית. רק אז הוא נזכר להעיד על מעשי שחיתות כביכול. אני אומר לכם ששמעתי את כל טענותיו ואין לו שום ראיה. הכול מופרך שם. הוא מנהל קרב מול גורמים אחרים במשטרה, והטענות שלו הן חלק מזה. בורובסקי פרש לפני כשני עשורים. גם הוא הפריח טענות כלליות מבלי לפרט".
יש עוד מישהו שאתה אולי מכיר, שטען בעבר שתופרים לו תיק. קוראים לו אביחי מנדלבליט. גם הוא שיקר?
"לא זוכר שמנדלבליט אמר את זה".
הוא טען זאת במסגרת מסמך רשמי שהגיש לבית המשפט בפרשת הרפז.
"אני לא מכיר. בכל מקרה, בסוף לא נתפר לו תיק, נכון? היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין חשב שיש הצדקה לחקור אותו, אבל לאחר החקירה החליט לסגור את התיק. אגב, 80 אחוז מהתיקים שמגיעים אלינו לאחר חקירת משטרה נסגרים בסוף. מה זה אומר? שרף ההוכחה שאנחנו דורשים מעצמנו גבוה, ואנחנו מאוד זהירים. רק 20 אחוז מהתיקים מגיעים לבית המשפט, כי אנחנו מבינים את המשמעות של הגשת כתב אישום. זה פיקוח נפש ממש. גם בתיקים שמסתיימים בזיכוי מדובר במקרים שבהם הפרקליטים סברו שיש מספיק ראיות, ובית המשפט סבר אחרת. אני מכיר את הנפשות הפועלות, ובטוח שאין ולא היה זדון בהחלטות מהסוג הזה".
בפרשת פסילתו של איש 'עוצמה יהודית' מיכאל בן־ארי מהתמודדות לכנסת, הפרקליטות התנהלה בתנועת מלקחיים: מצד אחד הצגת עמדה חד־משמעית התומכת בפסילתו, גם בפני ועדת הבחירות המרכזית וגם בפני בג"ץ, מצד שני הודעה על פתיחה בחקירה פלילית נגדו. הציבור עומד מהצד ואומר לעצמו שהפרקליטות הפכה לשחקן במגרש הפוליטי. עופר כסיף כן, למרות דברי הבלע הקשים שלו, אבל מיכאל בן־ארי לא.
"בואו לא נדבר על תחושות אלא על עובדות. יש חוק שקובע מהן עילות הפסילה לכנסת, ובמקרה של בן־ארי העותרות עשו עבודה יסודית ובאו עם המון ראיות חד־משמעיות מהשנה־שנתיים האחרונות, לא חומרי ארכיון שהועלו באוב. עילות הפסילה של מועמד מצומצמות מאוד בגלל הרצון שלא לפגוע בהליך הדמוקרטי, ולכן אין כמעט משקל לציטוטים מריאיון בעיתון, כי המועמד יכול לומר 'המראיין הכניס לי דברים לפה'. אצל בן־ארי היו סרטונים חד־משמעיים שבהם הוא אומר בקולו דברים קשים ופוגעניים מאוד, הרבה מעבר לאזור האפור. אלו דברי הסתה לגזענות ולא הבעת עמדה פוליטית, אין על זה ויכוח. לעומתו, במקרה של עופר כסיף היו מעט מאוד ראיות ורובן מהתחום האפור".
אתה אומר "אין על זה ויכוח", אבל שופט עליון אחד חשב שבן־ארי יכול לרוץ לכנסת, ושופט אחר חשב שצריך לפסול גם את כסיף.
"אני באמת לא יודע כיצד אותו שופט ינמק את החלטתו כשיפורסמו הנימוקים. הוא הרי לא יכול לומר שהראיות אינן קבילות, או שאינן עולות לכדי הסתה לגזענות. איתמר בן־גביר לא נפסל למרות שהוא לא פחות 'עוצמה יהודית' מבן־ארי. בן־גביר הרבה יותר זהיר ממנו, והקפיד לא להתבטא בצורה שעולה כדי הסתה.
"הטענה שהפרקליטות פוסלת רק מימין לא נכונה. אני מזכיר לכם שאני תמכתי בפסילת בל"ד ב־2003 (ניצן היה אז מנהל תחום תפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה; י"י ונ"ב), אבל בית המשפט פירש את הסעיף בצמצום והחליט אחרת. עמדתי לא השתנתה. אני סבור שאסור לרוקן את החוק מתוכן. ב־2015 ביקשו לפסול גם את זועבי וגם את מרזל, והעליון סירב לשניהם. גם ב־2009 וב־2013 התנגדנו לפסילות משני הצדדים, ובית המשפט קיבל את עמדתנו. באופן שיטתי, החל מ־2003 בית המשפט דוחה את הפסילות משני הצדדים. מה השתנה בבחירות האחרונות? אולי שצד אחד הביא ראיות מאוד טובות".
בשפתיים חתומות
את הריאיון מקיים ניצן במגרש הביתי, כפשוטו. פרקליט המדינה מזמין אותנו באופן חריג אל ביתו הפרטי בשכונת רמות בירושלים. קירות הסלון והמטבח מלאים בעשרות פסלונים של ינשופים קטנים, שאותם אסף ניצן במסעותיו בעולם. כאשר הוא שואל אם נרצה "לשתות או לאכול משהו", אנחנו מבקשים בהלצה אסאדו עגל ויין מהחבית. "דברים כאלה כבר לא נכנסים אלינו הביתה", מגלה ניצן, "בשנים האחרונות אנחנו צמחונים, הילדים סחפו גם אותי לזה. כיום קשה לי לאכול חיות".
ילדיו למדו במוסדות דתיים כמו תיכון הרטמן וישיבת מעלה גלבוע. גם הגוף הממלכתי שהוא מנהל מלא בבוגרי המגזר. "הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה", מדגיש פרקליט המדינה, "אבל אין לזה שום משמעות מקצועית. בחדר אחד יושב בוגר ישיבת הסדר ובחדר שלידו פרקליט ערבי, ולא תמצא הבדל בצורה שבה הם מנתחים תיק ראיות. להרבה גורמים במערכת הפוליטית יש סיבה לא לאהוב אותנו. אלה בגלל תיקי נתניהו ואלה בגלל תיקי דרעי, אלה בגלל פרשת ישראל ביתנו ואלה בגלל פסילת בן־ארי. החשודים תוקפים את הפרקליטות כחלק ממהלכי ההתגוננות שלהם, ולכן לעולם נהיה חלשים ציבורית. כשאנחנו רוצים להעביר מסר אנחנו צריכים לעבור את המסננת של התקשורת".
ומה הבעיה, שאנחנו שואלים שאלות?
"לא. הבעיה היא שאין כלי תקשורת ששלטון החוק נמצא בראש מעייניו, וזה נכון גם בימין וגם בשמאל. לכן השקנו לאחרונה דף פייסבוק שבו אנחנו מנסים לדבר ישירות עם הציבור ולהגיב לטענות נגדנו. הפוליטיקאים יכולים להגיד מה שהם רוצים אבל אנחנו לא, בשל רגישות חומרי החקירה. בניגוד לסנגורים, אנחנו לא נגן על עצמנו באמצעות פרסום ראיות על חשבון זכויות חשודים. לא פעם נטענת טענה כלפינו, ואנחנו יודעים שאם רק נספר על קיומה של ראיה מסוימת – הביקורת תיפסק במיידי וכולם יבינו את הצעד שלנו. אלא שהמחיר של חשיפת המידע הוא פגיעה בחשוד, ולזה אני לא מוכן. אני מוכן לספוג הרבה כדי שזכויות החשוד לא ייפגעו. לסנגורים, לעומת זאת, אין בעיה להדליף ראיות גם כאשר הן פוגעות בלקוח שלהם".
אתה טוען שכל ההדלפות מגיעות מהסנגורים של החשודים ולא מהפרקליטות?
"אני מציע לך לבדוק מתי מגיעים תמלילי חקירה לאולפני החדשות. זה תמיד כמה דקות אחרי ששלחנו אותם לסנגורים. הבעיה חמורה במיוחד בהסדרי טיעון בתיקי עבירות מין, שם המידע סופר־רגיש ועלול לפגוע במשפחה ובנפגעת. הסנגורים והמשפחה יודעים היטב שעסקת הטיעון מוצדקת מאין כמוה, שלא יכולנו לנהל את התיק והיינו חייבים להגיע להסדר. אבל זה לא מפריע להם להתלונן בתקשורת ש'הרגנו להם את הילדה פעם שנייה'. למשל בפרשת הרב שיינברג, בלי הסדר טיעון היינו צריכים לגרור את כל המתלוננות לדוכן העדים ולהוציא את כל השלדים מהארון. לחלקן המשמעות הייתה פתיחת תיבת פנדורה הלכתית ומשפטית. אבל זה לא מפריע לגורמים מסויימים לתקוף אותנו".
זה מה שקרה בתיק תהילה נגר, שעם רוצחה נחתם הסדר טיעון באשמת הריגה ולא רצח?
"גם שם, בהחלט. המשפחה יודעת בדיוק למה הלכנו להסדר הטיעון. יש מידע רגיש ואינטימי מאוד שלא פורסם ולא יפורסם כדי לא לפגוע במשפחה ובזיכרון המנוחה, והם יודעים היטב שלא יכולנו לקחת את הסיכון של ניהול תיק הוכחות. היה חשש יותר מסביר שנסיים אותו עם רוצח שמסתובב חופשי בשל חורים ראייתיים, למרות שברור לנו שהוא הרוצח. הצלחנו להגיע להרשעה בהריגה ולעונש כבד של עשרים שנה. בעיניי זה הישג אדיר לאור חומר הראיות".
בפרשת אפי נוה, החלטת לעשות שימוש בחומרים שהשיגה כתבת גלי צה"ל הדס שטייף לאחר שפרצה לטלפון שלו, תוך שהפרקליטות מודיעה כי היא שוקלת להעניק לה חסינות פלילית. הטלפון הנייד הוא קודש הקודשים של הפרטיות. האם התנהלות כזו לא מעודדת עבריינים או מתחרים פוליטיים לפרוץ לטלפונים של יריבים ולבנות על קבלת חסינות?
"קודם כול, אין עדיין החלטה לגבי החסינות של שטייף. גם אם תהיה חסינות, לא ברור האם היא תהיה על כל הפרשה או רק על חלק ממנה. השאלה שהעליתם קשה, וכמו בתחומים אחרים, גם כאן צריך לאזן בין אינטרסים. פריצה ופגיעה בפרטיות היא תופעה חמורה ביותר. היום הטלפון הנייד הוא מבצרו של האדם, וצריך להגן עליו. במקרה המדובר גלי צה"ל הגיעו אלינו עם חומרים שמצד אחד הושגו באופן בעייתי, אבל מצד שני מעלים אירוע בעייתי וחמור מאוד. וכאן עולה השאלה: מה חמור יותר, פגיעה בפרטיות על ידי פריצה לפלאפון, או שוחד מיני בתמורה למינוי שופט?
נניח שאתה מגלה שפלוני ביצע אונס או שוד, האם אתה יכול להתעלם מזה רק בגלל שהמידע הגיע אליך באופן בעייתי? החיים מורכבים וצריך לעשות איזון. ברגע הראשון הוריתי ללכת עם זה לבית המשפט, והשופט אישר שימוש חלקי בלבד בהתכתבויות הווטסאפ".
איך עושים את זה, מושיבים חוקר ומבקשים ממנו לעצום את העיניים כשהוא מגיע להתכתבות פרטית?
"ממש לא. יש תוכנה שסורקת את כל הטקסט, ואתה מחפש בתוכו רשימה סגורה של מילות חיפוש מאושרות. כמו למשל השם של השופטת שלפי החשד מעורבת במעשים פסולים. הפרטיות של נוה נשמרה, והתכתבויות שלו עם לקוחות ופוליטיקאים לא דלפו לציבור".
מה עם התנהלות גלי צה"ל בפרשה, היא נראית לך תקינה?
פרקליט המדינה מביט אל דובר משרד המשפטים משה כהן ואל עוזרו עו"ד אבישי קראוס, ולבסוף מפטיר: "אני מעדיף שתשאל אותי על ההתנהלות שלנו, לא של אחרים".
מעריך את שקד
ח"כ בצלאל סמוטריץ ראוי לדעתך לכהן כשר המשפטים?
"מה זו השאלה הזו? ממש לא מתפקידו של פרקליט מדינה לחוות דעה מי ראוי ומי לא. אנחנו מכבדים את השיטה הדמוקרטית, ונעבוד עם כל שר שייכנס לתפקיד".
אנחנו שואלים כי לתקשורת הגיע תדרוך של "בכיר ממשרד המשפטים", שתקף את הכוונה למנות את סמוטריץ או את יריב לוין לתפקיד הבכיר. איך אתם נערכים לעבודה עם הממשלה הנכנסת?
"פשוט מאוד, אנחנו לא נערכים. לשמחתי זו מדינה דמוקרטית, יש בחירות ועל פיהן מורכבת ממשלה בימים אלה. מי שייבחר לשר המשפטים יהיה השר שלי, בדיוק כמו של כל עם ישראל. גם אני ראיתי את הפרסום מטעם 'גורמים במשרד המשפטים', כביכול נגד מועמדות של אחד המועמדים. זה פשוט מקומם, גם הפרסום וגם עצם האמירה, לו באמת נאמרה על ידי משהו.
"אני רוצה להגיד משהו לכתבים. נניח ששמעתם פלוני מהמשרד אומר משהו, אז מה?! האם לגיטימי לפרסם את זה בלשון רבים כאילו כל משרד המשפטים בדעה הזו? להפוך את זה לעמדה הרשמית שלנו? כאשר יבוא שר משפטים – שאני לא יודע מי זה יהיה וגם אתם לא – ברור שאני מקווה שהוא יפעל בתיאום ובכבוד מול המערכת שהיא חלק בלתי נפרד מהאדנים הדמוקרטיים של ישראל. ובאותה מידה, אם השר ירצה לעשות רפורמה – אין בעיה, אבל תלוי מה היא. אם היא רפורמה קשה, ננסה לשכנע שלא נכון לבצע אותה.
"אני מחזיר אתכם אל תחילת הקדנציה של שרת המשפטים איילת שקד. כולם אמרו 'וואי וואי, מה הולך להיות'. באותה תקופה לא הכרתי אותה, רק ידעתי שהיא התנגדה למינוי שלי לפרקליט המדינה. כשהיא מונתה מישהו כתב בתקשורת ש'הדגלים במשרד המשפטים ירדו לחצי התורן'. כשהיא נכנסה התקיים טקס קבלת פנים לשרה, ואני אמרתי שם בפומבי שהפרסום הזה מופרך ולא מייצג אותנו, שום דגל לא הורד לחצי התורן. איילת שקד נבחרה לשרת המשפטים, ואנו מקבלים אותה בברכה".
מה דעתך על התפקוד של שרת המשפטים היוצאת איילת שקד?
"מאוד הערכתי אותה. באחד הנאומים שלה בפני פורום קהלת, שקד אמרה משפט מפתיע: 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן, שיניתי את דעתי על המערכת'. היא הוסיפה 'אני עובדת עם הפרקליט והיועץ, והם אנשים ישרים בעיניי'. שקד נתנה גיבוי מלא למערכת גם כשהיו עלינו התקפות ציבוריות מאוד קשות. זה מאוד פשוט: כשאתה לא מכיר בן־אדם אתה יכול לומר עליו הכול. בחיים האמיתיים יושבים, מדברים, מכירים ובונים אמון ושיתוף פעולה".
כן, לפרקליטים יש דעות
אנחנו מחזירים את ניצן לתיקים הגדולים שהוא מפקח עליהם מקרוב כראש הפרקליטות. הראשון כמובן הוא תיק 2000 (שיחות נתניהו־מוזס), שסביבו נחשפו חילוקי דעות קשים בצמרת משרד המשפטים, בין אסכולת רז נזרי שצידדה בסגירת התיק למחנה ניצן שדרש הגשת כתב אישום על שוחד, מלא מלא.
מה זה אומר, שגורלו של הנאשם תלוי בתפיסת עולמו הפרטית של הפרקליט שמטפל בו?
"אולי זה יישמע לכם חידוש, אבל פרקליטים הם בני אדם ממש כמו שופטים. בבית משפט יש לא פעם מחלוקות בין השופטים, שופט אחד גוזר ארבע שנים וחברו שמונה. מה זה, בית הלל ובית שמאי? התשובה חיובית. אנשים שונים מגיעים למסקנות שונות, וזו שיטת המשפט שלנו. משפט איננו מתמטיקה אלא שאלה של פרשנות, וכל אחד מגבש את עמדתו. האם התיק תלוי על איזה שופט או פרקליט אתה נופל? התשובה חיובית, כי לכל אדם יש שיקול דעת אישי.
"לגבי תיק 2000, אנחנו בשלב לפני שימוע לראש הממשלה, ככל שהוא ירצה לקיים אותו. אני לא יכול להתייחס לגוף הראיות. פרסמנו מה שיכולנו מבלי לפגוע בזכויותיו של ראש הממשלה, ובחרנו להיות שקופים במקסימום. פרסמנו גם את הכרעת היועץ וגם את עמדות הבכירים. אני סברתי שיש מספיק ראיות להעמדה על סעיף שוחד, היועץ חשב אחרת, ומבחינתי זה בסדר גמור. המכריע הסופי הוא היועץ, והוא קבע להעמיד על הפרת אמונים בתיק 2000".
קביעה שסיקור חיובי יכול להיחשב כמתת בעבירת שוחד היא תקדים משפטי. האם נכון לקבוע את התקדים הזה לראשונה בתיקי ראש ממשלה?
"כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי. בתיק 4000, לדוגמה, לא הייתה מחלוקת וכולם חשבו שנכון להאשים בשוחד, למרות שלא מדובר במעטפות כסף אלא בהטיית סיקור תקשורתי. אז מה, רק בגלל שמדובר בראש הממשלה נדחה את התקדים לפעם אחרת? אני לא חושב שיש בהחלטה הזו הרחבה של עבירת השוחד או של עבירת הפרת האמונים. האם סיקור חיובי נחשב למתת בעבירת שוחד? אני חושב שגם במבחן אובייקטיבי, כתבה רצינית בעיתון היא בעלת משמעות גדולה עבור איש ציבור ועבור כל אחד. צריך לזכור שוואלה היה אז אתר החדשות השני המוביל בישראל".
החקירות ארכו שנים, אבל את פרקליטי ראש הממשלה אתם מכניסים לסד זמנים קצר של כמה חודשים. האם זה לא פוגע ביכולת ההתגוננות שלו? מדוע לא לתת להם יותר זמן?
"לא נכון להשוות בין חקירה ובין הכנה לשימוע. הדיונים אצלי ארכו ארבעה חודשים כי התהליכים אצלנו תמיד מורכבים יותר. זמני היערכות לשימוע הם די קבועים בכל התיקים, ואף פעם לא יותר משלושה חודשים. זה הזמן שגם ניתן לראש הממשלה. בנוסף, קצת מצחיק לטעון את הטענה הזו במצב הנוכחי. כידוע לכם עבר חודש מאז הבחירות, והסנגורים של ראש הממשלה לא מצאו את הזמן לבוא ולקחת את חומרי החקירה כדי להתכונן לשימוע. הם אפילו לא יודעים מה היקף החומר".
אפשר להבין את זה. הרבה חשודים מוותרים על השימוע כי המשמעות שלו היא חשיפת קו ההגנה שלהם בפני התובעים. הם מעדיפים לשמור את ההפתעות למשפט.
"לגיטימי, אנחנו מכבדים את זה. מצידנו אנחנו מאפשרים את השימוע, ואני מזכיר שהיו גם היו מקרים שחשודים הצליחו לשנות החלטות בשימוע. מצידנו אין הפתעות, וכל מה שנמצא בחומר הראיות מגיע לסנגורים. להם יש את הפריווילגיה שלא לחשוף קווי הגנה ולהפתיע אותנו בבית המשפט".
עד המדינה מיקי גנור חזר בו מנכונותו להעיד בפרשת 3000, תיק הצוללות. האם התיק בדרך לקריסה?
"ממש לא. הוא לא חזר בו מכל ההסכם, אלא מחלק מסוים שלו. אנחנו מתלבטים בימים אלה האם באמת המשמעות היא שעלינו לבטל את ההסכם איתו או לא. גם אם ההסכם התבטל התיק לא קורס, מאחר שהוא כבר נתן שורה של גרסאות".
כדי להגיש את העדויות המוקדמות כ'אמרת עד מחוץ לבית המשפט', על בסיס סעיף 10א לפקודת הראיות, אתם צריכים חיזוקים חיצוניים. יש לכם אותם?
"בהחלט. יש לנו חיזוקים וסיועים משמעותיים, מעבר לזה שהוא דיבר הרבה מאוד בחקירה. גם אם מבחינה משפטית ההסכם איתו יתבטל, האמירות שלו ישמשו אותנו. בכל אופן אין עוד החלטה על הגשת כתב אישום, וכשהיא תתקבל תהיה גם פה אפשרות לשימוע".
טרור הוא טרור
בית המשפט מתח ביקורת קשה על הפעלת המדובבים בתיק הצתת כנסיית הדורמיציון. הפקתם לקחים מהכשלים שהתגלו?
"בהחלט כן. הפרקליטות לא מעורבת מלכתחילה בכל פעולות המשטרה, אבל בתיק הדורמיציון בהחלט נעשו דברים בעייתיים. עמית מררי (המשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים) התבקשה לעשות עבודת מטה כדי שנגבש הנחיות חדשות להפעלת המדובבים. כבר לאחר פרשת חייבטוב שונו הנהלים, אבל כנראה שזה לא מספיק. צריך תמיד לזכור את הצד השני – אנחנו לא רוצים שרוצחים ילכו הביתה בגלל שמדובב עשה טעות. מלחמה בפשע היא אף פעם לא דבר פשוט".
הטענה של פרקליטי נערי הגבעות היא שיש פער קבוע בין דפוסי החקירה האגרסיביים ובין התוצאות המשפטיות הדלות. תיקים שמתחילים בקול ענות גבורה ומסתיימים בקול ענות חלושה.
"צריך פרופורציות. כמות המשאבים והמאמץ שהשב"כ משקיע בטרור הערבי עולה עשרות מונים על ההשקעה בטרור היהודי, ובצדק גמור כי יש הרבה יותר מקרים. מצד שני טרור הוא טרור, ואף אחד לא ישכנע אותי להתייחס אחרת לטרור יהודי. שריפת ילד היא פשע חמור, שריפת כנסייה יכולה להבעיר את כל השטח. זריקת חזיר למסגד חמורה לא פחות מחילול בית כנסת. אני לא מוכן לקבל כללים אחרים לטרור יהודי. האמצעים שננקטו בדומא היו מוצדקים לאור המעשים האיומים והנוראים שנעשו שם. התיק מתנהל בבית המשפט, ואני מאמין שהדברים ישתקפו בהכרעת הדין".
כאמור, בעוד כשמונה חודשים יסיים ניצן את הקדנציה ויפרוש מתפקידו כפרקליט המדינה. לדבריו אין לו עדיין תוכניות להמשך, והוא מסרב לענות לשאלה האם פניו נשואות לכהונה בבית המשפט העליון. "סנגור פלילי כנראה שלא אהיה", הוא משחרר לאחר הפעלת לחץ מתון.
השנים האחרונות בכהונתו של ניצן היו סוערות. חקירות ראש הממשלה ריכזו אש סביב הפרקליטות, הכנסת האחרונה אתגרה מוסכמות שהתקבעו בתחום הפרדת הרשויות, והמו"מ הקואליציוני כולל רשימת חוקים ורפורמות שיעשו פריחה ליושבי צלאח א־דין. את ניצן כל זה לא מרגש. "אני אוהב את שירות המדינה", הוא מסכם. "אני שליח של המדינה, אוהב לעבוד בשבילה". 
