אירועי יום הזיכרון נפתחו הערב (ג') בשעה 20:00 עם הצפירה בטקס המרכזי, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן רבלין והרמטכ"ל אביב כוכבי. את משואת הזיכרון הגישה לנשיא סימה אברהמי, אלמנתו של פסקל יום טוב אברהמי ז"ל שנפל בקרב בגבול מצרים בשנת 2011.
"משפחות יקרות. בכל שנה אני עומד מולכן כאן, בכותל הרחמים והדמעות, נרעד ונרגש מקדושתו של הערב הזה מכובד האחריות של המקום הזה, ומכובד הלב של עיניכן, הרבות כל כך, הרבות מדי", אמר רבלין בפתיחת הטקס. "כמה, כמה כבד הלב. ערב אחד בשנה אני עומד כאן כשליחם של אזרחי ישראל, ומבקש בשמם, בשמנו כולנו, לומר לכם כי ביום הזה, יותר מבכל יום אחר, שלומנו קשור בשלומכם. שלומנו קשור בשלומכם.
"משפחות יקרות. בכל שנה אני עומד מולכן כאן, בכותל הרחמים והדמעות, נרעד ונרגש מקדושתו של הערב הזה מכובד האחריות של המקום הזה", אמר הנשיא. "ערב אחד בשנה אני עומד כאן כשליחם של אזרחי ישראל, ומבקש בשמם, בשמנו כולנו, לומר לכם כי ביום הזה, יותר מבכל יום אחר, שלומנו קשור בשלומכם. שלומנו קשור בשלומכם".רבלין המשיך, "משפחות יקרות. אני עומד נדהם מול העוצמות שגדלו בכם מבלי שתחפצו בהן מול היכולת לקום בבוקר ולצאת מהמיטה. לפקוח את העיניים ליום חדש. לתקווה שעוד יהיה טוב יותר. אל הידיעה שאולי בעתיד שוב תצליחו לשמוח. אלו הן העוצמות האישיות שלכן, רק שלכן, אך הן מקור כוח בלתי יתואר עבורנו, כעם וכמדינה. אני מבקש לשלוח מכאן בשם כולנו גם כוחות ואיחולי החלמה לפצועי צה"ל ולכל מערכות הביטחון, הנושאים בבשרם ובנפשם את מוראות המלחמה, ועכשיו, מסע ארוך של החלמה עוד לפניהם. מסע שאנחנו מבטיחים לצעוד בו לצדם. "לָכֵן אַל תִּבְכּוּ לַהוֹלֵךְ," ביקש מאתנו עמיחי באותו שיר – "בְּכוּ לַיּוֹרֵד בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ, בְּכוּ לַתַּצְלוּם הַזּוֹכֵר בִּמְקוֹמֵנוּ. (…) וּבָאָבִיב הַזֶּה מִי יָקוּם וְיֹאמַר לֶעָפָר: מֵאָדָם אַתָּה וְאֶל אָדָם תָּשׁוּב". עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל. יהי זכר הנופלים והנופלות, לוחמינו, גיבורנו, צרור בצרור החיים, ונצור בלוח ליבנו לעד".
הרמטכ"ל אביב כוכבי דיבר אחרי הנשיא, ופתח בציון הקשר בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה: "לפני ימים ספורים ציינו את יום השואה. התייחדנו עם הנספים והמעמד אפשר לנו להתייחד עם הנספים, לא לקבל שום דבר כמובן מאיליו, לא החיים וביטחון, ולא קיומה של מדינת ישראל.
"מחיר הקמת המדינה היה כבד מנשוא. 'אין כובשים את ראש הסלע אם אין קבר במורד'. אצלנו, רבים הקברים. במורד ובראש ההר, במרכז הארץ ובספר. קבר בודד, וחלקה אחר חלקה. כל מצבה היא עדות ללוחם או ללוחמת שהיו עולם שלם. דרך העצמאות הייתה רצופת קרבות. העוצמה העיקרית באה בזכות אנשי הצוות, ולא כלי המלחמה. הכוח הדוחף נותר רעות הדדית.
"אתם, בני המשפחות השכולות, אינכם זקוקים ליום המיוחד הזה כדי לזכור את יקיריכם. הם איתכם כל העת, ואתם סוחבים איתכם את הזיכרונות בכל העת. הכאב נהיה קשה כפליים בכל חג, בכל חתונה, ובכל פעם שאתם רואים ילדה קטנה רצה לזרועות אביה. האזעקה קטעה את החול וקבעה: קודש. הצפירה מוחקת גבולות בין מחנות, מרחיקה את הבל היומיום מהערכי, מבריחה את הערכי ומבליטה את העיקר. היא מעלה על נס את אלו המסכנים את חייהם למען המדינה ואת אלו שהלכו באש עד סופם. ערכי היסוד חייבים להישאר גם בחברה המודרנית".
צילום: קובי ריכטר/TPS
צילום: קובי ריכטר/TPS
מוקדם יותר, בטקס המסרותי בבית יד לאחים בירושלים, דיבר ראש הממשלה נתניהו: "היום אנחנו מרכינים ראש וחולקים כבוד ל-23,741 חללי מערכות ישראל, יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים וצ'רקסים. אליהם נוספים אלפי הקורבנות של פעולות האיבה, כולל ארבעה אזרחים חפים מפשע שנהרגו בתחילת השבוע מטילי המחבלים בעזה. אנו שולחים את תנחומינו העמוקים למשפחותיהם. כל חלל פוצע את ליבנו. מי כמונו אחיי ואחיותיי יכול להעיד על כך? הכאב והגעגוע אינם מרפים, לעיתים קרובות אומרים לי קרובי הנופלים אחרי קבלת הבשורה המרה – 'היינו צריכים ללמוד לנשום אוויר מחדש'. איננו ששים אלי קרב, אך אנחנו יודעים שנכונות ההקרבה היא הערובה לגורלנו.
"קורבן כבד נדרשנו ומי יודע מה צופן בחובו העתיד. רבים שהכרתי נפלו גם במלחמת יום הכיפורים אבל הבית עמד. בלמנו בגבורה עילאית את מתקפת הפתע, זכינו בניצחון פלאים, ניצחון מזהיר ותמיד נזכור גורל מדינתנו היה מוטל על הכף ולולא יקירנו שנפלו המדינה הייתה נופלת. בזכותם יש לנו קיום ותקומה, חירות והישגים כבירים".
