בזמן שהח"כים החדשים של כחול־לבן נשאו שלשום במליאה את נאומי הפתיחה הנמלצים והנרגשים שלהם, חברי הכנסת של יהדות התורה ישבו יחד עם בכירים חרדים ועסקו בפירוק אחד המוקשים המרכזיים בדרך לקואליציית נתניהו הבאה: סעיפי חוק הגיוס שהוגדרו כבעייתיים על ידי הרבנים. אגב, גם נציג איגוד ישיבות ההסדר הגיע למשכן, עם דאגות משלו בנוגע לחוק המתגבש. הצהרותיו של ליברמן על כך שהוא יסרב לשנות אפילו פסיק בחוק, הצהרות שאיימו לפרק את הקואליציה העתידית עוד לפני שהוקמה, הונחו בצד לטובת הפרקטיקה השגרתית. עולם כמנהגו נוהג: ליברמן מאיים, החרדים מוחקים ומוסיפים, ואנשי נתניהו יידרשו לתווך כל הדרך אל הפתרון המוסכם.
בסביבת נתניהו לא הבינו השבוע מה פשר השינוי הקיצוני במצב רוחו של ליברמן. מבחינתם חוק הגיוס כבר היה נושא פתור, והם תהו מדוע יו"ר ישראל ביתנו מטפס על עצים שאין לו סולם לרדת מהם. נתניהו קיים בליץ של פגישות עם ראשי הסיעות – ליצמן, גפני, דרעי, סמוטריץ, פרץ וחוזר חלילה – והשמיע בקשה אחת: תהיו הראשונים לחתום. כל אחד מהם קיבל הבטחה מיוחדת להטבות נלוות שיינתנו למי שיזדרז לומר הן. אבל החרדים הבהירו כי לא יוכלו לחתום לפני שיסתיים מופע חילול השבת הראוותני בתל־אביב המכונה גם אירוויזיון, ואילו סמוטריץ ופרץ התעקשו לא לחתום לפני שתיק המשפטים בידיהם.
בינתיים הררי הסעיפים והדרישות החלו להתכווץ. באיחוד מפלגות הימין הצטמצמה הרשימה מ־130 סעיפים לכ־30, ואצל יהדות התורה עבדו על קיצוץ דרמטי מכ־160 הדרישות הראשוניות. הקיצוץ נעשה בשני מישורים – תקציבי וערכי. בשל הגירעון הודיע השר יריב לוין, שליחו של נתניהו למשא ומתן, כי אין די כסף בקופה לדרישות התקציביות, ועל כן יואילו השותפים לגבש מודל צנוע יותר.
במישור הערכי התמקדו החרדים בפגישותיהם עם לוין בשלושה נושאים עיקריים: צמצום היתרי העבודה בשבת, מתווה גיור מוסכם שיתבסס על ועדת נסים עם שינויים, וחוק הגיוס. אנשי איחוד מפלגות הימין נדרשו לצמצם את דרישותיהם בנושאי דת ומדינה, שאיכשהו הפכו לנרחבות יותר מאלה של המפלגות החרדיות, וכן את אלה שנגעו להתיישבות. נתניהו, טענו מי שנכחו בחדר, נראה כמי שמכין את הקרקע לנסיגות עתידיות.
על רקע קווי התקשורת הסגורים מול ליברמן, עברו בליכוד לשיחות בלתי־פורמליות בניסיון לרכך את הבעיות. שני הצדדים מבינים כי בחירות חוזרות אינן אינטרס של אף אחד, ובליכוד מנסים לתת לליברמן גזר ראשון בדמות העלאת הפנסיות לגמלאים, אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של ישראל ביתנו.
ובינתיים אצל כחלון, הדממה תקשורתית. יו"ר כולנו עדיין מלקק את פצעיו בעקבות תוצאות הבחירות העגומות מבחינתו, ובשיחות פנימיות הודיע שיהיה האחרון לחתום עם הליכוד – עם ליברמן או בלעדיו. האופציה לחבור לליכוד נדחתה בינתיים לשלב מאוחר יותר. דרישותיו של כחלון בשלב זה מסתכמות בתיק האוצר עבורו ותיק נוסף לאלי כהן. האחרון מתלבט בין משרד הכלכלה שבו הוא מחזיק כעת לתיק השיכון. אל תיק הכלכלה לוטשים עיניים גם חברי כנסת בליכוד, והבולט שבהם הוא ניר ברקת.
היו דברים מעולם
לצד המשא ומתן המקרטע נערך נתניהו להעביר כבר ביום שני הקרוב את ביטול המגבלה החוקית על מספר השרים, תיקון שיאפשר לו לכונן ממשלה יציבה יותר. כדי להגדיל את מצבת השרים יפרק נתניהו את המשרדים הקטנים שתחת משרד ראש הממשלה למשרדים קטנטנים, וכך יוכל כל ח"כ בעשירייה וחצי הראשונה של הליכוד לקבל את חלקת הא־לוהים שלו. המשרד לעניינים אסטרטגיים יוליד את משרד ההסברה, משרד ירושלים צפוי להיעלם לדרישת ליברמן, פטרונו של ראש עיריית ירושלים משה ליאון, ובמקומו יצמח מיניסטריון אחר, וכן הלאה.
אגב, נתניהו לא יקבע שיא חדש כשיקים את ממשלתו החמישית. אריאל שרון הקים ממשלה עם לא פחות מ־37 שרים שנדרשו להחזיק לו את הכיסא. הפעם יעבור נתניהו מממשלה צרה של 21 שרים לממשלה מורחבת מעט יותר. את השיא שקבע שרון הוא לא ישבור, וכנראה גם לא את שלו עצמו, 34 – מספר שרי ממשלתו השנייה שהוקמה ב־2009.
לקראת השימוע הצפוי להיערך לראש הממשלה בתיקיו השונים, דנים בחדרי המשא ומתן גם בשינויים שמבקשים נתניהו ועימו סמוטריץ ולוין לבצע בסמכויותיה של הרשות השופטת. החרדים צפויים לתת את הסכמתם לחבילת החוקים שבדרך, וכך גם ליברמן אם יצטרף לקואליציה. נתניהו מלווה באופן צמוד את ניסוח מסמך הרפורמות המשפטי. חוק החסינות צפוי לעבור עוד לפני השימוע, וכך גם פסקת ההתגברות ושינויים נוספים שקשה להגדירם כקוסמטיים.
חוק החסינות מחזיר למעשה את המצב החוקי ששרר עד 2005, וקובע שכדי להסיר את חסינותו של נתניהו במטרה להעמידו לדין תידרש הצבעה אקטיבית בכנסת – בניגוד למצב הנוכחי, שבו ברירת המחדל היא היעדר חסינות. מול המחאות כדאי לזכור שהתיקון המוצע לא יהפוך את ראש הממשלה ואת חברי הכנסת לחסינים בפני החוק, ושישראל רחוקה מלהפוך לטורקיה. אם רוב חברי הכנסת יבחרו בכך, הם עדיין יוכלו להסיר את חסינותו של נתניהו בהינף אצבע.
וכמו ביקום מקביל, הח"כים החדשים של כחול־לבן מסתובבים כבר שבועיים במסדרונות הכנסת כצאן ללא רועה. מלבד מסיבת העיתונאים של לפיד בעניין חוק החסינות, הנאומים הפרלמנטריים הראשונים של גנץ ועמיתיו, והודעות שגרתיות לעיתונות התוקפות את נתניהו ושותפיו – המפלגה בת שלושים וחמישה המנדטים מתנהלת באופן מנומנם למדי. במקום שמפלגת האופוזיציה הגדולה – כפי שמסתמן – תטריל את השותפות הקואליציוניות ותנסה להעלות את המו"מ על שרטון או אפילו רק לעכב אותו, נראה שעדיין נרגשים שם מעצם הבחירה לכנסת ומתאהבים בינתיים בתפקיד האופוזיציה. ההבטחות "למרר לנתניהו את החיים" מחכות בינתיים להרכבת הקואליציה.
בשולי הסערות הפוליטיות, נראה שספינת איחוד מפלגות הימין מתייצבת. אחרי החריקות של השבועות הקודמים, סמוטריץ' והרב פרץ משדרים כעת חזית אחידה. תורם לכך גם מנכ"ל משרד השיכון לשעבר אבי מעוז, שמלווה את הבית היהודי במשא ומתן הקואליציוני. גם העובדה שנתניהו זימן את השניים לפגישות נפרדות, אולי כדי לנסות לייצר ביניהם חיץ, לא מטרידה איש מהסובבים אותם. אגב, השם "איחוד מפלגות הימין", שליווה אותנו בבחירות, יוחלף בשבוע הקרוב בשם חדש־ישן: הבית היהודי – האיחוד הלאומי.
על תמונת סיום אחת כולם מסכימים: ב־28 במאי יגיע נתניהו לבית הנשיא ועימו בין 26 ל־28 שרים מרוצים יותר או פחות, לתמונה המסורתית של הממשלה החדשה. מי יהיו השרים וכיצד יחולקו התיקים? מעט סבלנות ונדע.
