בחוברת חדשה שמפיץ הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור ומן הדמויות המשפיעות ביותר בזרם החרדי־לאומי, הוא מתווה קווים מנחים למלחמה גורלית על דמותה של החברה הישראלית, לתפיסתו. "אנו צריכים להיות מלאים וטעונים באמת, בבריאות הנפשית, ואז האמת הזאת תפרוץ מתוכנו פנימה", כותב הרב בחוברת "האומץ לעצמאות".
המסמך הארוך, שמופץ בימים אלה במרחבי הציונות הדתית, חסר תקדים בחריפותו ומעניק תשתית רעיונית לארגונים חרד"ליים שקמו בשנים האחרונות, כמו תנועת חזון, שאחראית לקמפיין "האומץ להיות נורמלי" נגד משפחות להט"ביות; ארגון חותם, שהסרטון המצויר שהפיץ נגד דמויות מן הציבור הדתי־ליברלי עורר סערה; ומרכז ליב"ה, שהפיץ סרטון שנוי במחלוקת המבקר את הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל.
הרב טאו מתאר את המציאות התרבותית כיום כניסוי שבו "מנסים להרוס את חיי המשפחה: להעניק לגיטימציה לניאוף ולגילוי עריות, למשפחות חד־הוריות ולאל־הורות". לדבריו, "גם משכב בהמה עומד כבר על הפרק, וכבר התחילו להישמע קולות שפדופיליה היא דבר נורמלי. את כל הכיעור הזה מנסים לצייר כגן עדן עלי אדמות, ואת התכנים האלו פועלים להנחיל גם לילדים קטנים בגני הילדים".
במקום אחר בחוברת חוזר הרב על הדברים וקובע כי "המובילים רוחות אלה ממשיכים לדהור קדימה ועוברים משלב לשלב". לדבריו, בעוד שבזמנו של הרב קוק אפשר היה לשתף פעולה עם הציונות החילונית ולראות אותה בעין חיובית, "ברוח הזמן הרווחת בימינו יש אובדן ערכים גמור – ערכי המוסר, ערכי המשפחה וערכים בסיסיים של טהרה וניקיון מטומאה וזוהמה".
את ההתפתחויות התרבותיות החדשות מייחס הרב טאו לגורמים רבי השפעה שפועלים מאחורי הקלעים בניסיון להשפיע על התודעה האנושית. לדבריו, מדובר ב"מעשה נוכלות של יחידים חסרי אחריות שעורכים ניסוי על התרבות האנושית כולה, בלי שיהיו להם 'קבלות' וביטחונות שלניסוי הזה יהיה סוף טוב". אותם גורמים, לטענתו, אינם מאמינים בערכים שהם עצמם מנחילים: אלו "נוכלים, אנשים ריקניים, חסרי אחריות ותרבות אנושית מינימלית. המניע שלהם הוא עצם ההנאה מכך שהם מצליחים מאחורי הקלעים לנהל עם שלם ולשנות את ערכיו ואת סדרי חייו".
הגורמים האלו גונבים את ליבו של העם "בלי שהם קיבלו לכך מנדט", ולהם שותפים גם משרד החינוך, האקדמיה, התקשורת והמועצה להשכלה גבוהה.
הרב טאו מצביע על תרבות של השתקה של כל מי שמנסה להתנגד למגמות החדשות: "כולם תפוסים בידם ולא מעיזים לפתוח פה". בהקשר הזה מופיע בחוברת המונח "שיחדש" מתוך הרומן 1984 של ג'ורג' אורוול. לטענתו של הרב טאו, מי שאינו מיישר קו עם השיח החדש "אינו ראוי לבוא בקהל. מבזים אותו, דוחים אותו. אומרים שהיום גם בצבא מי שלא חי את הערכים הללו אינו יכול להיות קצין. ולא נתפלא אם בקרוב מאוד מי שלא ידבר כך יושלך לבית סוהר".
הרב טאו אינו חוסך את שבטו גם מן המערכת הפוליטית. הוא מצר על שהבחירות האחרונות עסקו בנושאים שוליים ובקונסטלציות פוליטיות, והתעלמו מסוגיות מהותיות וקריטיות. "כיצד ייתכן שאף אחד אינו מעז להעלות על שולחן הדיונים את מה שקורה במשרד החינוך, לשאול מי נתן רשות לנטוע בליבותיהם הרכים של תינוקות וילדים בגנים את התפיסה שישנם מודלים שונים של משפחה?".
לדבריו, חברי הכנסת שאינם פועלים "לחשוף את שורשי המהלך של גנבת הלבבות ואת העומדים מאחוריו, מועלים בתפקידם", ושאר הנושאים שבהם הם עוסקים אינם אלא דברים בטלים לעומת המאבק במגמות העכשוויות.
נגד המגמות האלה הרב טאו קורא לעורר את הציבור הישראלי לצאת למרי אזרחי. לדבריו, המאבק הנוכחי דורש אומץ וגבורה, ואין בו מקום לגינוני נימוס. "יש כאלה שרואים אותנו כך – אנשים נחמדים ונימוסיים שאינם נוטים לעשות בעיות", הוא כותב, "אנשים שאין להם כוח לעמוד בפני השטף של ה'ערכים החדשים' והם מתקפלים בפני כל שדרן ברדיו. צריך להשתחרר מזה". במקומות רבים בחוברת עולה תחושת דחיפות, ובהקשר הזה יש להבין גם את התבטאויותיו הציבוריות התכופות של הרב טאו בשנים האחרונות. כך, למשל, בפברואר האחרון התבטא הרב בן ה־82 בתקיפות נגד כנס באוניברסיטת בר־אילן שעסק בפוליאמוריה, ובאוגוסט 2017 השתתף בהפגנה נגד מצעד הגאווה בירושלים.
עניין נוסף שעולה בחוברת הוא שיטות הפעולה של הארגונים החרד"ליים, שהרב טאו פורס עליהם את חסותו במהלך הדברים. הוא עונה לטענות על הסגנון הפוגעני של כמה מן הקמפיינים, ומשיב כי חומרת המצב מצדיקה שיטות פעולה קיצוניות. לדבריו, "במצבים האלו זו טעות לשמור על 'סטריליות' ודיבור נקי. נכון שנימוס ודיבור נקי משרים אווירה נעימה על החיים, אבל החיים עצמם קודמים להם וחשובים מהם […] צריך לזעזע ולחשוף את הכיעור עם כל השלכותיו ותוצאותיו בלי להתנצל על כך".
אף שהרב טאו מצהיר כי התגובה הנגדית, החרד"לית, למגמות החדשות הגיעה מאוחר מדי, הוא אינו מאבד תקווה: "ישנם כאלה, והם רבים מאוד מאוד אפילו בציבור הכללי בארץ, שעדיין אינם שם, וישנם גם כאלה שניתן לאט־לאט להוציא אותם מן התפיסה הזאת". ועם זה, הרוח הפסימית שורה על החוברת כולה, לצד התביעה להמשיך במאבק. "אנחנו נמגר את זה", הוא כותב, "נלמד את העולם שאפשר לחיות חיים אידיאליים, טהורים וקדושים, בלי הזדקקות לכל הזוהמה הזאת".
