על הפסנתר בחדר הכניסה עדיין ניצבת תמונתה של מלכת אנגליה בצעירותה, ועל הקיר מאחוריה תלוי ציור אמנותי של מתפללים בכותל המערבי. אך בחדרים הפנימיים של ביתו המרווח והנאה מאוד ברמת־גן של שגריר בריטניה בישראל, המדפים כבר ריקים מספרים והקירות ערומים מתמונות. חפציו האישיים נארזו זה מכבר, לקראת סיום תפקידו ועזיבתו הקרובה את ישראל. דיוויד קוורי, שגריר בריטניה היוצא, לא מכחיש שישראל היא יעד מועדף עבור דיפלומטים רבים. מצד אחד, אף פעם לא משעמם פה. מצד שני, החיים כאן נעימים ומערביים.
בימים הקרובים יחזור קוורי ללונדון. בארבע שנותיו פה, אומר השגריר הפעלתן, הוא למד לא מעט. "ביקרתי בישראל למעלה מעשרים פעמים, כדיפלומט, עוד לפני התפקיד הנוכחי", הוא מספר. קוורי כיהן, בין היתר, כמזכירו האישי של ראש ממשלת בריטניה בעבר טוני בלייר, כראש אגף המזרח התיכון וצפון אפריקה במשרד החוץ הבריטי, וכיועץ במשלחת הממלכה המאוחדת למועצת הביטחון של האו"ם בניו־יורק. "כשאתה מגיע כמבקר רשמי, אתה לא באמת מצליח לראות משהו מהמדינה. בזמן שבו חייתי כאן, ניסיתי להכיר. אתה רואה יותר את הגיוון והמורכבות שיוצרים את ישראל. זה הדבר המרכזי שאקח איתי מפה.
"לכל אדם שאתה פוגש בישראל יש סיפור מדהים, סיפור שכולל התגברות על קשיים גדולים בעבר. אנשים שההורים או הסבים שלהם הם השורדים היחידים מהמשפחה שלהם מאירופה, אנשים שבאו ממדינות ערביות וגם שם התמודדו עם קשיים. זה חלק מהסיפור הישראלי שפחות מוכר באירופה. מעבר לזה, ההישגים של ישראל ב־71 שנות קיומה הם מדהימים. למרות גודלה הזעיר, המחסור במשאבים טבעיים, הסביבה העוינת, המורשת הנוראה של השואה והגירושים ממדינות ערב, ישראל הגיעה להיות מה שהיא עכשיו. זה הישג אדיר. הסיפורים האישיים של האנשים שיצרו את ההישגים האלו, הם מה שיישאר איתי".
המפגשים שלו עם ישראלים אמנם היו מגוונים, אבל לא חרגו מהמדיניות הבריטית המוצהרת ולא כללו ביקור ביישובים שמעבר לקו הירוק. "פגשתי אנשים ממועצת יש"ע. חשוב לשמוע מגוון דעות, אבל אני לא מבקר שם".
יש סיכוי שבריטניה תעביר את שגרירותה לירושלים?
"אני מקווה שיום אחד אכן נעשה זאת".
אז למה לא עכשיו?
"כי נעשה את זה בהקשר של התקדמות לקראת שלום. כשארה"ב עשתה את הצעד הזה, ראש הממשלה תרזה מיי הצהירה שהעמדה שלנו לא תשתנה. אנחנו מתייחסים לנושא של ירושלים כאל 'לא פתור', מאז החלטה 181 של האו"ם ב־1947 (החלטת כ"ט בנובמבר על סיום המנדט ותוכנית החלוקה, שבה נאמר כי ירושלים תהיה בפיקוח בינלאומי; הכ"ח). אנחנו רוצים לראות את ירושלים כבירה המשותפת של שתי מדינות – ישראל ומדינה פלסטינית. זה ההקשר שבמסגרתו נעביר את השגרירות לירושלים. לכן אני מקווה שיום יבוא ונעביר את השגרירות, כי זה יהיה סימן לכך שהושגה התקדמות". במציאות כזו, לדבריו, יהיו בירושלים שתי שגרירויות בריטיות.
ובכל זאת. ביקרת לפני קצת יותר מחודש במושב משמרת וראית את הנזק שנוצר בביתה של משפחת וולף, שעלתה מבריטניה, כתוצאה מטיל שנורה מעזה. בהתחשב במה שמתחולל בעזה ובשינויים במזרח התיכון, אתה באמת סבור עדיין שפתרון שתי המדינות ישים? שישראל תוכל לשמור על ביטחונה במסגרתו?
"אם מנסים להשיג ביטחון וצדק עבור שני העמים, אני לא רואה אפשרות טובה יותר מפתרון שתי המדינות. אני מסכים שאנחנו בסיטואציה מאתגרת מאוד כרגע ולא יהיה פשוט להגיע לכך, אבל מעולם לא שמעתי על אלטרנטיבה טובה יותר. שמחתי לבקר את המשפחה במשמרת, למרות הנסיבות הקשות. זה היה נורא לראות את ההרס. הם ישראלים גאים, שגאים גם במורשתם הבריטית. אב המשפחה בעצמו אמר לי שהוא שונא את חמאס, אבל לא את האנשים של עזה. שהישראלים לא הולכים מכאן לשום מקום, וכך גם תושבי עזה. זו המציאות. בפיסת הארץ הקטנה הזו, שני העמים צריכים למצוא דרך לחיות יחד".
אנחנו שואלים מהי האחריות הפלסטינית בהגעה לשקט, והוא משיב כי גם להם יש אחריות. "לשני הצדדים יש. הפלסטינים צריכים ליצור אחדות פוליטית בתוכם, ולוודא שהם מחנכים את ילדיהם לשלום. הם צריכים להיות מוכנים לבוא לשולחן המשא ומתן ולעשות פשרות נדרשות עבור שלום. בדיוק כמו שאנחנו מצפים ומקווים שישראל תעשה".
שינויים כאלה, כמו חינוך שונה ברשות הפלסטינית, הם עניין לשנים ארוכות.
"נכון, אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות. תראי למשל את המצב בצפון־אירלנד. יש שם סכסוך בן 800 שנה, שהיום כל הצדדים בו מסכימים שאלימות אינה מקובלת. זה מוכיח שניתן להשיג התקדמות. המחלוקות שם היו לא פחותות מאלו שכאן: דת, חברה, לאומיות, זהות. המצב שם כיום לא מושלם, הממשלה הבריטית עשתה המון טעויות במשך השנים, אבל זו הוכחה שניתן לעשות שינוי, לשפר. בסכסוך כאן, המציאות היא שישראל היא הצד החזק, ולכן אנחנו מצפים מישראל ליטול תפקיד מוביל בתהליך הפיוס. עם זאת, גם לפלסטינים יש אחריות. ודאי".
ביישובי יו"ש הוא אמנם לא ביקר, אבל תהינו מה לגבי נקודות התיישבות פלסטיניות, דוגמת חאן אל־אחמר. "בתפקידי הנוכחי לא ביקרתי שם, עמיתי במזרח ירושלים ביקר. ביקרתי בחאן אל־אחמר לפני שנים, במסגרת תפקידי באגף המזרח התיכון. אנחנו מאוד מודאגים מהמצב שם. נרצה לראות פתרון מוסכם, שיאפשר לקהילה להישאר במקומה".
הציעו להם מקום יותר טוב.
"אבל הם לא רוצים לעבור לשם, ויש תהייה אם זה אכן מקום טוב יותר עבורם. אני לא חושב שאני צריך להכתיב תוצאה בסיפור הזה, אבל אנחנו רוצים לראות דיונים שיביאו לפתרון מוסכם. אם הם יוזזו בכוח מהמקום שבו הם נמצאים עכשיו, אני חושב שהתמונות האלו לא יהיו טובות לישראל".
אתה לא סבור שהרשות הפלסטינית משתמשת בתושבים שם ככלי משחק?
"אני לא יודע. הם במצב לא קל. אבל אם יזיזו אותם בכוח, בעיניי זו תהיה הפרה של החוק הבינלאומי, וגם רע לישראל".
טוב מאוחר
התעלומה הלוהטת ביותר בדיפלומטיה המזרח תיכונית כרגע הם פרטיה החסויים של תוכנית השלום האמריקנית. גם עם קוורי אנחנו מנסים לברר אם נחשף לשביב מידע כלשהו. הוא צוחק ומשיב שלא. "יש לנו דיאלוג פורה עם האמריקנים בנושאים רבים ודיברנו איתם על התוכנית, אבל הם לא ידעו אותנו בפרטים. אנחנו בהחלט מקווים שארה"ב תצליח בתוכניתה. בסכסוך כאן יש לאמריקנים תפקיד מיוחד שרק הם יכולים למלא. ההשקפות שלנו על הפרמטרים הרצויים להסכם ידועות. אנחנו דוגלים בהסכם שמבוסס על קווי 67' עם חילופי שטחים מוסכמים, פתרונות צודקים ומציאותיים עבור הפליטים, וירושלים כבירה משותפת".
מה שככל הנראה אינו התוכנית האמריקנית.
"אנחנו לא יודעים, נצטרך להמתין ולראות. אבל הבהרנו לאמריקנים שאנחנו מקווים שהם יצליחו, כי לכולנו יש אינטרס לראות התקדמות. בארבע שנותיי בישראל לא היה שום מגע פוליטי ברמות הגבוהות בין הישראלים לרשות הפלסטינית. אני אומר בענווה של מי שבא מבחוץ, אך כמי שרואה עצמו כחבר של ישראל, שזה לא יכול להיות בריא, ארבע שנים בלי קשר כזה".
ומה אם ישראל תממש את הבטחות הריבונות שניתנו במערכת הבחירות, אנחנו שואלים. "זה עלול לשנות דברים באופן משמעותי באזור. אנחנו מודאגים מאוד מאפשרות כזו. אני סבור שהתגובה לכך תהיה חריפה יותר מזו שהייתה להצהרת הריבונות בגולן", הוא משיב. אם כי יש לזכור שהתגובה הבריטית להכרה בגולן הייתה הצהרה שמביעה התנגדות לכך, לא מעבר.
בשבוע שעבר חגגו כאן עצמאות, שהחלה עם סיום המנדט הבריטי. האם הבריטים נושאים לדעתך באחריות היסטורית כלשהי למצב הנוכחי בין ישראלים לפלסטינים?
"מועצת הביטחון של האו"ם קיימה בשבוע שעבר את הדיון התקופתי שלה על הסכסוך פה, והצהרת בלפור הוזכרה. השגריר שלנו אמר שאנחנו גאים על תפקידנו בהקמת מדינת ישראל. נכון שיש דברים שחסרים בהצהרת בלפור ויש עניינים לא פתורים, אבל כן, יש לנו רצון מיוחד לראות פתרון שעונה על השאיפות של שני העמים".
למרות ההתהדקות ביחסי הסחר, האצת מיזמי המדע בין ישראל לבריטניה והידידות בין המדינות שפרחה בזמן כהונתו של קוורי – אירוע אחד בלט מעל כל ההישגים, זכה לתשומת לב תקשורתית רבה והיווה גם אתגר מדיר שינה עבור צוות השגרירות כולו. הכוונה היא לביקורו המלכותי של הנסיך ויליאם, שהפציע כאן בתחילת הקיץ שעבר. "זה היה בהחלט רגע היסטורי. לקח הרבה זמן עד שזה קרה, ישראלים רבים חשים שזמן רב מדי, ואני עלול להסכים עימם", אומר קוורי בנימוס בריטי, "אבל בסוף זה קרה". מידת ההשקעה של אנשי השגרירות בביקור הייתה עצומה, והגיעה עד כדי המידות המדויקות במילימטרים של קוביות הגבינה והאבטיח שהוגשו לנסיך על חוף הים.
"אנשיו של הנסיך הבהירו לנו שהוא לא רוצה את המסלול הרגיל של פוליטיקאים שמבקרים כאן, אלא 'לגעת במדינה', ואני חושב שהצלחנו לתת לו את זה. אני מקווה שזה יהיה הראשון מביקורים רבים שיבואו בעתיד. זה נתפס בידי כולם כהצלחה גדולה. הנסיך קיבל הצצה למגוון האנושי הישראלי, ליזמות, לדברים הנהדרים שקורים כאן. אני יודע שהוא נהנה. היו כמה רגעים עוצמתיים במיוחד, כמו ביד ושם, כשנפגש עם שני ניצולים מהקינדרטרנספורט (משלוחי הצלה של ילדים יהודים משטחים שבשליטת הנאצים לבריטניה; הכ"ח). שם לקחנו כצוות צעד אחורה, ואפשרנו לו לנהל את השיחה בשקט. או התרוצצות בחום של כמעט ארבעים מעלות עם ילדים ששיחקו כדורגל ביפו ועל החוף בתל־אביב, ולמחרת מפגש עם נטע ברזילי בשדרות רוטשילד. הביקור קיבל תשומת לב תקשורתית חיובית בבריטניה, וזה טוב לישראל".
שנאת ישראל בטוויטר
ואם נגענו בתקשורת, אחד הנושאים שמכעיסים במיוחד את הציבור הישראלי הוא הכותרות המוטות שאירועי טרור מקומיים מקבלים בכלי תקשורת בריטיים. קוורי מדגיש כי העיתונות בארצו חופשית ואיננה תלויה ברצונותיו של הממשל, ומוסיף כי לפלסטינים יש תלונות הפוכות בדיוק. לדבריהם, הוא אומר, רק כאשר ישנם נפגעים ישראלים העניין מגיע לכותרות בלונדון.
יהודים בריטים רבים מביעים חשש מהתגברות האנטישמיות. עד כמה נושא ג'רמי קורבין, העומד בראש מפלגת הלייבור, באחריות להתעצמות הזו?
בנוגע לקורבין, מבהיר השגריר שכנושא במשרה ממלכתית הוא לא יוכל להביע דעה על פוליטיקה פנימית בארצו. לעצם הנושא הוא אומר: "דיברתי לאחרונה עם קבוצה של עולים מבריטניה, ואמרתי להם שהדבר הקשה ביותר שהתמודדתי איתו בשנותיי בישראל הוא התגברות האנטישמיות בבריטניה ובאירופה. כנציג הרשמי של בריטניה, וגם כאזרח בריטי, זה מדאיג אותי. אנחנו צריכים להיות כנים בנוגע להיקף הבעיה. אני רואה זאת לפעמים כשאני כותב דברים חיוביים על ישראל בדף הטוויטר שלי. חלק מהתגובות כוללות דימויים והערות שחשבנו שהם שייכים להיסטוריה החשוכה. זו לא רק אנטישמיות. לצערנו יש גם עלייה באסלאמופוביה בבריטניה, עלייה בפשעי שנאה".
"תרזה מיי מחויבת מאוד, באופן אישי, לביטחונה של הקהילה היהודית בבריטניה. בין היתר היא הגדילה את תקציב הביטחון לבתי ספר ומוסדות. זה לא טוב שאנחנו במצב שבו אנו נדרשים לספק ביטחון, אבל אנחנו נעשה זאת כדי לוודא שהקהילה בטוחה. עם זאת, הייתי באירוע גדול של הקהילה היהודית בבריטניה בשנה שעברה. יכולת בהחלט להרגיש שם את החשש מהאנטישמיות המתגברת, אבל יכולת להרגיש גם שזו קהילה שנחושה להמשיך להיות חלק מהחברה הבריטית, ואינה מתכוונת לעזוב".
יש סיכוי שבריטניה תצטרף לארה"ב בהעמקת הסנקציות על מסחר עם איראן?
"חשוב שאנשים לא יסברו שאין סנקציות בריטיות או אירופיות על איראן. יש לנו הרבה סנקציות על איראן. יש מאות איראנים שיש עליהם סנקציות בשל חלקם בטרור. אך בכל הנוגע לתוכנית הגרעין אנחנו עומדים מאחורי ההסכם, שנחתם, אגב, ביומי השלישי כשגריר בישראל. אנחנו עומדים מאחורי העקרונות הבסיסיים של ההסכם, שלפיהם איראן מקבלת על עצמה הגבלות חמורות מאוד בנוגע לתוכנית הגרעין, ובתמורה יש הקלה בסנקציות.
"אנחנו חושבים שזה הסכם שטוב לנו ושטוב לביטחון המזרח התיכון, כולל לישראל. ההסכם לא מושלם, הוא לא יעמוד לנצח, אבל הוא טוב. לארה"ב יש השקפה שונה על כך, אך חמש משש המדינות החתומות – בריטניה, צרפת, רוסיה, גרמניה וסין – ממשיכות ליישם את ההסכם עם מסר ברור מאוד לטהרן, שגם הם צריכים לעמוד בהתחייבויות שלהם. בנוסף, הבענו חששות רבות בנוגע לתוכנית הטילים שלהם. צרפת וגרמניה ניסו להניע פעולה במועצת הביטחון נגד תוכנית הטילים, אבל בינתיים זה נחסם בידי רוסיה. אז אנחנו לא תמימים לגבי האתגרים בכל הנוגע לאיראן, אבל אנחנו חושבים שיסודות ההסכם עם איראן חזקים".
לא ניתן לסיים ריאיון עם בכיר בריטי בלי לנסות להבין מה קורה עם הברקזיט, שהוויכוח על יישומו מסעיר את הממלכה. "אני לא יודע לומר איך בדיוק זה יצא לפועל, אבל תרזה מיי נחושה לכבד את תוצאות משאל העם מ־2016, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לעזוב בהסכם את האיחוד האירופי. ברור שזה מאוד קשה, אבל היא נחושה למצוא דרך. זו האחריות שלה כראש ממשלה. איך בדיוק זה יקרה, אני לא יודע. הדבר החשוב ביותר מנקודת מבטי הוא שהמסחר בין שתי המדינות, ישראל ובריטניה, הגיע לנתוני שיא בשנים האחרונות. ואני רואה בברקזיט הזדמנות מהבחינה הזו לכך שהם יכולים להתחזק עוד". 
