גשר הזכוכית הגדול בעולם, הנמתח לאורך 430 מטרים משני עבריו של קניון ז'אנג־ג'יה־ג'יאה בחבל הונאן שבסין, הוא אולי המקום שבו ניתן לחוש יותר מכול את מה שסין מבקשת לשדר לעולם: חלפה עברה לה תקופת מאו המסתגרת בין דפי "הספרון האדום". היום סין היא מעצמה הקוראת תיגר על כוחות שחזקים ממנה בהרבה, כולל כוחות הטבע. וזה נכון גם כשמדברים על הכלכלה העולמית.
את הגשר המדהים תכנן האדריכל הישראלי חיים דותן. אני עומד עליו יחד עם מנהל התפעול של האתר, ג'ינג שויו המכונה רוקמן, בוגר בית הספר לכלכלה ולמסחר באוניברסיטת הונאן. דרך רצפת הזכוכית, ומגובה של 350 מטרים, אנו מביטים על צמרות העצים וראשי הצוקים במכתש המשתרע מתחתינו. זרזיפי הגשם מעניקים למשטח אופי חלקלק, שממש לא מתאים למי שסובלים מפחד גבהים. באופן סמלי, אמרתי לרוקמן, התהום הזו משקפת את התהום הפעורה היום בין סין וארה"ב, כאשר העולם כולו עומד על הזכוכית השקופה, רואה את התהום ורועד מפחד. רוקמן צוחק.
"האזרח הסיני אינו מושפע ממלחמת הסחר אבל הוא יודע שהנשיא שלו, שי ג'ינפינג, עושה הכול כדי לפתח את המדינה", הוא אומר. "בדיוק כמו שטראמפ עושה מה שטוב לאמריקה – שי עושה מה שטוב לסין, וזה אומר לפתח את הכלכלה המקומית".
לאן אתם חותרים? שאלתי. "אנחנו לא המעצמה החזקה בעולם, אבל אנחנו רוצים להיות הכלכלה מספר אחת בעולם וייתכן שאנחנו כבר נמצאים שם", משיב רוקמן. "אני מאמין שהנשיא אינו רוצה לשאת ולתת כאשר מכוונים אקדח לראשו, אלא לנהל משא ומתן מתוך כבוד".
"נכון, אצל הסינים זה עניין של כבוד לאומי, לא רק של כלכלה", אומר לי כמה ימים לאחר מכן בניו־יורק פרופ' יעקב עמיהוד, מרצה לכלכלה ומומחה לוול־סטריט באוניברסיטת ניו־יורק. "ארה"ב מדברת ביזנס, אבל סין לא מעוניינת להצטייר כמי שנכנעה".
תובעים שקיפות
הציוצים של הנשיא טראמפ אינם מעניקים כבוד רב לסינים. "זה עשרה חודשים נכנסים לאוצר שלנו מיליארדים מסין. מעולם לא נכנסו לאוצר שלנו אפילו עשרה סנט. רע מאוד לסין, טוב מאוד לאמריקה", התפאר בינואר השנה, בעקבות סבב המכסים הראשון שהטיל על מגוון מוצרים סיניים לפני כשנה וחצי, בהתאם להבטחותיו בקמפיין הבחירות.
עד שבוע שעבר קיוו כולם שההסכם המיוחל, שיסיים את "מלחמת הסחר הגדולה בהיסטוריה", כפי שמכנים אותה בסין, נמצא בפתח, ושהמשא ומתן האינטנסיבי המתקיים בין הדרגים הגבוהים של שתי המעצמות יישא פרי. אלא שביום ראשון הודיע לפתע טראמפ כי הוא מתכוון להעלות את המכס על סחורות מסין ששוויין 200 מיליארד דולר בשנה, מ־10% ל־25%, ואף להגדילו בהמשך לסחורות בשווי 325 מיליארד, עוד לפני פגישתו עם נשיא סין בפסגת ה־G20 הקרובה ביפן. ההודעה הפתיעה את הסינים. בבוקר עוד הודיע שר החוץ הסיני, וואנג יי, כי "המשלחת הסינית אינה מבטלת את תוכניותיה לבוא לוושינגטון", אך כעבור כמה שעות התחלפה האופטימיות בהודעה סינית שלפיה גם היא מרחיבה את המכסים על מוצרים אמריקניים בשווי 60 מיליארד דולר.
מאז פגישתם של טראמפ ושי ג'ינפינג בבואנוס־איירס בדצמבר האחרון, ניהלו הצדדים מו"מ שתואר כ"קונסטרוקטיבי" וסימן מפנה חיובי בכלכלה העולמית. שיעורי הצמיחה והתעסוקה בארה"ב עלו, המניות בניו־יורק ובשנחאי הגיעו לשיאים של כל הזמנים, וכך גם הפופולריות של טראמפ. ביום שישי שעבר קיים סגן ראש הממשלה הסיני, ליו הא, מסיבת עיתונאים בוושינגטון והכריז כי השיחות יימשכו בבייג'ינג. אך השבוע הכול קרס.
המחלוקת העיקרית היא סביב הדרישה הסינית מארה"ב להוריד את נטל המכסים על הייבוא מסין. האמריקנים מוכנים לעשות זאת רק לאחר שהסינים יוכיחו כי הם מוכנים לקיים את ההסכם שבמסגרתו עליהם לפתוח את השוק הסיני לחברות אמריקניות, ולבטל את התקנה המחייבת שותפות סינית ב־50 אחוזים לפחות בבעלות על כל חברה הפועלת בסין, ושקיפות מלאה בכל הקשור לטכנולוגיה שלה. התקנה הזו, טוענים בוושינגטון, גורמת לגניבת טכנולוגיות ופטנטים על ידי השותפים הסינים ומוציאה את המשקיעים האמריקנים מהשוק. סין מתנגדת לדרישות הללו וגם לתביעה לפתוח את שוק המחשוב בענן לחברות אמריקניות, ולהפסיק את הגבלת ייבוא מוצרי החקלאות מארה"ב, שסין טוענת לגביהם כי אינם בטוחים למאכל אדם.
"האמריקנים צריכים להיות יותר ריאליים בדרישות שלהם", טוען רוקמן. "הם דורשים מאיתנו לרכוש מוצרים בכמויות ובעלויות מופרכות. גם שערי המכסים צריכים להיות נמוכים, ולמעשה עליהם לחזור למצב ההתחלתי שהיה ערב ההעלאות הדרסטיות של הנשיא טראמפ".
מה בנוגע להאשמה שבמשך שנים עסקתם בגניבה של מה שמכונה "קניין רוחני", כלומר רעיונות וטכנולוגיות של שותפיכם?
"אנחנו מפתחים היום מוצרים בכוחות עצמנו. גם כאשר מאשימים אותנו בגניבת קניין רוחני, זו לא הייתה המדיניות הרשמית של הממשל וכל טענה צריכה להיבדק לגופה. הממשלה הרחיבה את כוח המשימה שתפקידו להילחם בהפרת זכויות קניין רוחני, לא רק משום שדורשים זאת מאיתנו אלא משום שזה חשוב לנו, כמי שמעוניינים להיות מעצמה טכנולוגית מובילה".
מאיפה מגיעים האייפונים
"במשך עשרות שנים הסינים עשו צחוק מכל הסכמי הסחר ומכל נשיאי ארה"ב, כולל אובמה ה'טוב' שהם עשו ממנו 'פורפרה'", סבור הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר. "סין שומרת באופן מלאכותי על שער חלש של היואן, אף שיש לה עודפים גדולים מאוד, כדי להקשות על הייבוא. אמריקה מוכרת מכוניות בסין ומשלמת מכסים בגובה 25%, בעוד שסין משלמת בארה"ב עשירית מכך – 2.5% בלבד. סין גונבת ידע והון רוחני מהמערב. אי אפשר לסמוך עליהם, וגם אחרי חתימת הסכם – סביר להניח שהם יפרו אותו. עכשיו הגיע טראמפ, והוא מנסה להשיג תנאים טובים יותר שלא יפגעו בתעשייה האמריקנית. הרי זה מה שהוא הבטיח במסע הבחירות שלו".
התגובה הסינית לצעדי הממשל האמריקני מוצאת ביטוי בעיתונות המקומית. 'צ'יינה דיילי', ביטאון הממשלה המופיע בשפה האנגלית, מצטט בכירים בממשל המצהירים כי ארצם "ערוכה במלואה להיאבק בכל מלחמת סחר שתיכפה עליה", וכי "משרד המסחר כבר נוקט צעדי־נגד מול ההחלטה להעלות את המכסים". גאו לינג־יון, עמית מחקר במכון לכלכלה עולמית ופוליטיקה באקדמיה הסינית למדעי החברה, מצוטט שם מתבטא כי "סין יכולה לנקוט צעדי־נגד יעילים, להבטיח את יציבות הכלכלה המקומית ולהגן בתקיפות על זכויות החברות הסיניות והצרכנים". אלא שהעיתון אינו מפרט מהם אותם "צעדי נגד יעילים".
הסינים טוענים שכבר היום יכולים משקיעים זרים לקבל בעלות מלאה על חברות ללא צורך בשותפים סינים, למעט נושאים בודדים כמו טלקומוניקציה או הגנה. טענה סינית חוזרת ונשנית היא שהאמריקנים לוחצים על סין לשנות את השיטה הפוליטית והכלכלית שלה. "יש רק דרך אחת להוריד את הגירעון האמריקני – לעודד גידול בחיסכון. וזה כלל לא תלוי בסין", מייעץ ה'צ'יינה דיילי' לנשיא טראמפ.
מי נפגע יותר מהמצב? אני שואל את שטרסלר. "אני בטוח שהסינים", הוא משיב. "להם גם מסוכן יותר להיפגע, כי זו מדינה לא דמוקרטית. אם העם ירגיש שהוא נפגע, זה יכול לאיים על השלטון".
"הייצוא של ארה"ב הוא אחוז קטן בכלכלתה, בעוד שאצל הסינים הכלכלה היא מוטת ייצוא", אומר לנו פרופ' עמיהוד. "יהיו חברות אמריקניות שייפגעו אבל זה לא יפגע בכלכלה בכללותה, בעוד שהסינים יצטרכו לשלם יותר. אם הייצוא יקטן, הם צפויים למיתון רציני. זה עלול להביא גם לאי־שקט חברתי חמור. כאשר יפטרו 100 מיליון סינים מהמפעלים, שי ישלם את המחיר. לכן הוא מנסה להפוך את סין למבוססת על כלכלה מקומית, אבל לא ברור כמה מהר זה יקרה".
ד"ר אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות מיטב דש, סבור דווקא שסין עברה מהפך גם בשטח הזה ושכיום כלכלתה מבוססת פחות על ייצוא. "משקל הייצוא בתוצר אינו גבוה כבעבר", הוא אומר. "היתרון שלהם הוא בכך שלא חלות עליהם מגבלות פוליטיות, והם יכולים להחליט על תמריצים כאוות נפשם".
לרבים נדמה שסין שולטת בשוק האמריקני, אך הדבר נכון רק בנוגע למוצרים בודדים, עתירי תחרות ומעוטי רווח. על פי לשכת המסחר, סין שולטת ב־50 אחוז מהשוק הזה הכולל מטריות, צעצועים, נעליים, מוצרי קש וכלי מיטה; ב־20 עד 50 אחוז משוק המכשירים החשמליים, המוצרים הזולים, הפלדה, הברזל והמכשירים המכניים; ובעשרים אחוזים ופחות בכל הקטגוריות האחרות. סין גם מרכיבה ומייצאת טלפונים, מחשבים וגאדג'טים בכמות אדירה, ואולם לדבריה רוב הרווחים הולכים ליצרנים בדרום־קוריאה, יפן או ארה"ב. "אנחנו מקבלים פחות מתשעה דולרים לאייפון, אבל בחישובים האייפונים מוגדרים כמוצרים המיובאים מסין", אומר רוקמן. "סין כבר איננה מדינה ענייה, והיא לא יכולה להתחרות בכוח עבודה זול בעולם השלישי. למרבה המזל היא פתחה חברות בקנה מידה עולמי, המפתחות מוצרים חדשים ושירותים היכולים להתחרות בהצלחה בשווקים העולמיים".
נשק מסוכן
הראשונים להגיב הם שוקי ההון הרגישים. ביום שני ירדו המדדים בוול־סטריט בשיעורים שבין 2.5 ל־3.5 אחוזים, ובבורסות אחרות אף יותר. עד כמה השוק עצבני תעיד העובדה שציוץ אופטימי אחד של טראמפ ביום שלישי, שלפיו "יהיה לנו הסכם עם סין כאשר הזמן יהיה בשל לכך, וזה יקרה מהר יותר ממה שרבים חושבים", כבר העלה את שערי המניות בקרוב לאחוז.
"אין מה להיבהל מהירידות הללו", קובע פרופ' עמיהוד. "אז מה אם וול־סטריט צונחת? זו התקופה הארוכה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה שאין מיתון בארה"ב. המדדים היום גבוהים יותר מאשר ביום שטראמפ נבחר. יש טוענים שמלחמה כזו תהיה אסון לכלכלה העולמית, אבל טראמפ לא ירצה להגיע לבחירות עם כלכלה במיתון או האטה, וזה מה שיכול לקרות אם לא יהיה הסכם".
לצד התמיכה הציבורית שטראמפ מקבל בנושא, נשמעת גם ביקורת על כך שהוא מטעה את הציבור, שכן מי שמשלם את המכסים הגבוהים הם לא הסינים אלא היבואנים המגלגלים את ההתייקרויות על הציבור. יועץ הבית הלבן, לארי קדלואו, הובך בריאיון ברשת 'פוקס' כאשר ניסה לטעון כי "שני הצדדים משלמים", אך בלחץ המנחה הודה ש"האזרח האמריקני אמנם משלם, אך הסינים סובלים יותר שכן הירידה בייצוא החיוני להם פוגעת בתוצר הלאומי".
פרשן ה'וול סטריט ג'ורנל', ג'רלד סייב, אומר כי ארה"ב מנצלת אמנם את הנשק היעיל ביותר שלה – עוצמתה הכלכלית – כדי להכניע את יריבותיה כמו סין או איראן, אך מתריע מפני שימוש־יתר בנשק זה באופן שעלול לפגוע בה בעתיד. "העלאת המכסים אמנם מאלצת את סין לשקול שינוי בהתנהגותה הכלכלית, אבל כאשר משתמשים בנשק הזה באופן מוגזם, הדבר עלול לגרום בעתיד הרחוק לידידותיה וליריבותיה כאחד להתרחק מהמסלול האמריקני. הטלת מכסים לא רק תעלה את המחירים בעבור האמריקנים, אלא תעודד את אותן מדינות לפתח שווקים חלופיים וליצור קשרים כלכליים עם מדינות אחרות, לקצץ ברכישות של מוצרים אמריקניים או להטיל עליהם מכסים משלהם ובכך לחסל את התחרותיות שלהם, כפי שהסינים הכריזו שיעשו. הם ימצאו מדינות אחרות במקום ארה"ב שיספקו להם חיטה או פולי סויה".
שטרסלר וזבז'ינסקי מעריכים כי בסופו של דבר יושג הסכם, "אבל בכלכלה לא תמיד יודעים מתי זה הסוף", אומר שטרסלר, וזבז'ינסקי מוסיף: "זה ייקח זמן, אבל שום צד לא יכול להרשות לעצמו ללכת עד הסוף ולפוצץ את המשא ומתן. הכלכלה האמריקנית נמצאת בהאטה, והמשק עלול להיפגע. יש להקשיב לטיעונים של הסינים שהסכם צריך להתבסס על מציאות, וההיגיון דווקא עומד לצידם".
והדרישה האמריקנית לסימטריה אינה הגיונית?
"בדיקה לעומק תוכיח שזה לא המצב המדויק. נכון שלאמריקנים יש גירעון מול סין בכל הקשור לסחורות, אבל זה מצב טבעי בעולם שבו יש מדינות שבהן אנשים מרוויחים פי עשרה ממדינות אחרות. לעומת זאת בסחר בשירותים, כמו תוכנה או פיתוח, לאמריקנים יש עודף וזה דבר משמעותי מאוד".
הקלפים של טראמפ
לעומתם יניב חברון, האסטרטג הראשי של בית ההשקעות 'אלומה', אומר כי ההסתברות שהצדדים יגיעו בקרוב להסכם נמוכה. "זה ההסכם החשוב ביותר ל־15־20 השנים הקרובות, ולכן איש מהצדדים אינו מוכן לוותר בקלות על דרישותיו. כאשר צד אחד עומד להיפגע יותר בהסכם, אני מסופק אם יגיעו אליו, למרות הציפיות. זו הסיבה שהשווקים רגישים מאוד להכרזותיו של טראמפ. הוא לא משחק פוקר בלי קלפים, יש לו קלפים. ארה"ב מסוגלת לפגוע בסין בשלב זה הרבה יותר מאשר סין בה, והנשיא משתמש בכך. שוק המניות בשנחאי היה אופטימי וטיפס בהתמדה מאז תחילת המו"מ, ועכשיו התחילו להפנים שזה לא הולך לקרות כל כך מהר, לא בעוד חודש ולא בעוד שנה".
גם סין הכריזה על הטלת מכסים נגדית?
"התגובה הסינית של הטלת מכסים בהיקף של 60 מיליארד דולר היא אנמית מאוד. בהמשך הם עשויים להגיב באגרסיביות גדולה יותר, כמו סובסידיות ליצואנים שלהם וצעדים אחרים".
אתה צופה המשך עצבנות בשוק ההון?
"המשקיעים, שהשיגו תשואה של 14% מתחילת השנה, נמצאים בלחץ מול האפשרות לאבד אותה, ולכן לדעתי יהיו מכירות אגרסיביות יותר ויותר. יעדיפו לקבל תשואה של עשרה אחוזים, במקום למצוא את עצמם באפס. השוק עוד לא מתמחר מלחמת סחר משמעותית, כמו פגיעה משמעותית בצמיחה בסין ובשווקים מתעוררים במדינות הלוויין, או אינפלציה משמעותית בארה"ב. יש לו עוד להיכן לרדת".
מה אתה מציע למשקיעים?
"אסור להיות אדישים למתרחש, לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד 'עוד רגע טראמפ יצייץ והכול יחזור לקדמותו'. מומלץ גם לא להתרשם מתיקון של יום אחד או יומיים כלפי מעלה, ולדעת שכרגע הסיכויים לירידות גדולים יותר. צריך להיזהר מחברות שעלולות להיות מושפעות מסנקציות סיניות, כמו 'אפל' או תעשיית הרכב האמריקנית, להתבצר במקומות שיושפעו לטובה מתחרות סינית, ויש סיכוי גם שהדולר יתחזק משמעותית".
אתה לא מתייחס למרכיב אחד, והוא מערכת הבחירות בארה"ב שתתחיל בשנה הבאה.
"השוק גם יכול להתאושש ולסגור את הפער בחודשיים. אבל טראמפ יודע שלהגיע לבחירות עם הסכם גרוע, גם לא יהיה לטובתו".
ניסיתי לברר מה מקומה של ישראל, שנאלצת להכניס את ראשה בין קשריה המתפתחים עם סין ובין הברית הוותיקה והעמוקה שלה עם ארה"ב, ובוודאי אינה מעוניינת להתעמת עם ממשל טראמפ הידידותי כל כך. איך מהלכים בין הטיפות?
"בזהירות רבה", עונה פרופ' עמיהוד. "אנחנו לא יכולים למכור לסינים טכנולוגיות אמריקניות. ישראל בוחרת בארה"ב כבעלת ברית, ולבחירה כזו יש גם מחיר. אין בעיה כשמוכרים לסינים את תנובה, אבל אם ימכרו כיפת ברזל או טכנולוגיית מחשבים, זה כבר סיפור אחר".
יניב חברון סבור שישראל אכן עלולה להיפגע. "אנחנו מייצאים לסין, וברגע שסין נפגעת כלכלית – זה לא טוב לישראל. לא מדובר בסנקציות, אלא במכסים שיפגעו באשראי ובכלכלה הסינית. ימכרו פחות, ונראה חריקות באשראי. צריך להיערך לזה, אבל אנחנו עדיין לא שם".
