בית המשפט העליון קיבל היום (ב') פה אחד את ערעור המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, וקבע כי אסור למכור את הטיוטות המוקדמות של מגילת העצמאות במכירה פומבית, כיוון שהן רכוש המדינה שיש להפקידו ברשותה. השופטים כתבו כי הטיוטות של הכרזת העצמאות "הן חלק מהנכסים התרבותיים של מדינת ישראל, עדות לעברנו, חלק מהזהות הקולקטיבית שלנו… על כן, אין ספק כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בהשבת המסמכים לחזקת המדינה".
תחילתו של ההליך המשפטי בנובמבר 2015, עת הובא לידיעת גנזך המדינה כי טיוטות מוקדמות של הכרזת העצמאות מוצעות למכירה פומבית על ידי משפחתו של עו"ד מרדכי בעהם ז"ל, באמצעות בית המכירות הפומביות "קדם". טיוטות אלו הן תעודות מקוריות משנת 1948, שנערכו על ידי בעהם ערב התכנסות מועצת העם לשם הכרזה על הקמת מדינת ישראל, ושימשו כבסיס לנוסח הסופי של ההכרזה. הטיוטות של בעהם נשתמרו בידיו ובידי בני משפחתו לאורך השנים.
בקטלוג שפרסם בית המכירות, הוצעו למכירה מספר מסמכים של בעהם תחת הכותרת "הטיוטות הראשונות של מגילת העצמאות – כתובות בידי בעהם". המסמכים כללו את "טיוטת הפסוקים", אליה העתיק בעהם מקורות, "הטיוטות האנגלית והעברית" של מגילת העצמאות, ועוד. בסך הכול נכללו בקטלוג חמישה מסמכים שנכתבו על ידו. מיד לאחר שהובא לידיעת גנזך המדינה דבר המכירה
הפומבית של המסמכים, נערכו התייעצויות במשרד המשפטים בראשותן עמדה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי-מינהלי), דינה זילבר. בסיומן החליט היועץ המשפטי לממשלה לפתוח באופן חריג בהליך לשם מניעת מכירת הטיוטות והשבתן לידי המדינה, ובמסגרת זו ניתן צו זמני האוסר על מכירת הטיוטות עד להכרעה בהליך.
במסגרת התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ביקשה המדינה לאסור על מכירת הטיוטות ולהורות על השבתן לרשות המדינה לשם הפקדתן בגנזך המדינה. בתביעה שהוגשה ע"י עורכי הדין יעקב פונקלשטיין, ענבל משה ובינה צמח-מאונר מפרקליטות מחוז ירושלים נטען כי הטיוטות חוברו במסגרת עבודתו של בעהם עבור המחלקה המשפטית שפעלה תחת מינהלת העם, שעם קום המדינה הפכה למשרד המשפטים. משכך, היה על ילדיו של בעהם להפקידם בגנזך המדינה ולא להציעם במכירה פומבית. מנגד, טענו הנתבעים, כי אביהם החל לעבוד במשרד המשפטים רק לאחר קום המדינה ועבודתו במסגרת המחלקה המשפטית במנהלת העם נעשתה בהתנדבות, כאדם פרטי. על כן נטען, שהמסמכים הם קניינו האישי ולא קניינה של המדינה.
השופטת תמר בזק-רפפורט מבית המשפט המחוזי דחתה את תביעת המדינה על הסף בטענה לשיהוי. בנוסף, נדחתה התביעה לגופה לאחר שנקבע, בין היתר, שלא הוכח כי בעהם היה עובד מדינה ושהיה מחויב לתייק את המסמכים בתיקי המחלקה ולא לקחתם לידיו.
הפרקליטות והיועמ"ש ערערו על פסק הדין באמצעות מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, עו"ד ישראל בלום, ועורכי הדין אפרת ברנר וברק מימון. בערעור נטען בין היתר, כי מדובר בטיוטות היסטוריות מקוריות משנת 1948, בעלות ערך שאין לאומדו, והן אוצרות בחובן חשיבות היסטורית, תרבותית, לאומית, ציבורית, ערכית, סמלית וחינוכית, מן המעלה הראשונה, ולכן יש להשיבן לרשות המדינה.
בית המשפט העליון, השופטים הנדל, מינץ, ווילנר, קיבל כאמור את עמדת המדינה, והורה להשיב לרשותה את כל חמש הטיוטות שנדונו בהליך. השופט מינץ ציין כי "לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, כי ייתכן ובעהם פעל מיוזמתו שלו ולא ביוזמת חברי המחלקה המשפטית וכי בכך שהמדינה השתהתה בהגשת תביעתה, היא הובילה למצב בו בעהם ואלו שיכלו לתמוך בגרסה זו הלכו זה מכבר לעולמם. ברם, לא זו בלבד שגרסה זו אינה מסתברת כלל לנוכח הראיות האחרות שהוגשו לבית המשפט, אלא שהיא אינה עולה עם שורת ההיגיון. יש לזכור כי טענת שיהוי דורשת איזון בין האינטרסים השונים של הצדדים להליך ובמקרה זה של הציבור בכללותו. עולה בענייננו כי האינטרסים של המשיבים לא נפגעו בצורה ממשית. זאת, לעומת קיום אינטרס ציבורי רב בהשבת הטיוטות לידיה של המדינה, אשר פעלה בתום לב וללא כוונת זדון במועד הגשת התביעה".
בית המשפט העליון קבע, כי "טיוטות בעהם להכרזת העצמאות הן חלק מהנכסים התרבותיים של מדינת ישראל, עדות לעברנו, חלק מהזהות הקולקטיבית שלנו. סוגיה מרכזית בדיני הקניין התרבותי היא חובת ההשבה של נכסי תרבות… על כן, אין ספק כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בהשבת המסמכים לחזקתה של המדינה". זאת ועוד הבהיר פסק הדין כי "חובת ההשבה יכולה אף להתבטא בהטלת מגבלות על החזקת נכסי תרבות בידיים פרטיות והשבתם לידי המדינה, במקרים המתאימים".
ממשרד המשפטים נמסר כי "הערעור הינו נדבך נוסף בתפיסה כוללת שמוביל היועץ המשפטי לממשלה, בפעולה משולבת של ייעוץ וחקיקה ושל פרקליטות המדינה, להגנה ולשימור על נכסי תרבות לאומיים".
